רבי אלחנן וסרמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אלחנן וסרמן
לידה 1875
ו' בשבט ה'תרל"ה
נרצח 6 ביולי 1941 (בגיל 66 בערך)
י"א בתמוז ה'תש"א
הפורט השביעי
השתייכות יהדות חרדית
תפקידים נוספים ראש ישיבה, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל
רבותיו החפץ חיים,הרב שמעון שקופ
חיבוריו קובץ שיעורים ועוד
לוחית זיכרון לרב אלחנן וסרמן בשכונת רמת אלחנן בבני ברק

הרב אלחנן בונים וסרמן (ו' בשבט ה'תרל"ה, 1875 – י"א בתמוז ה'תש"א, 6 ביולי 1941) היה ראש ישיבה בולט באירופה בין מלחמות העולם וממנהיגי אגודת ישראל. היה תלמיד מובהק של "החפץ חיים" וממתנגדיה החריפים של הציונות. מחבר "קובץ שיעורים" על התלמוד וספרים נוספים. נרצח בשואה.

תולדות חייו

נולד בעיר בירז' בליטא לרב נפתלי וסרמן ולשיינה רחל. בשנת ה'תר"ן (1890) עברה משפחתו לבויסק שבלטביה. למד בישיבת טלז אצל רבי שמעון שקופ ואצל הרב אליעזר גורדון. בחופשות שבהן שהה בביתו למד מפי רב העיר, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.[1] אחר מספר שנים שם פנה ללמוד אצל רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. בשנת ה'תרנ"ט (1899) נישא לבתו של הרב מאיר אטלס, רבה של סלנט באותה העת. בשנים ה'תרס"ג - ה'תרס"ד (1903) ייסד את ישיבת אמצ'יסלב ברוסיה. בשנת תרס"ז (1907) הגיע לראדין, למד ב"כולל קדשים" אצל החפץ חיים והיה לאחד מתלמידיו המובהקים.

בשנת תר"ע (1910) קיבל עליו את משרת ראש הישיבה בבריסק, מקום מושבו של רבו הרב חיים סולובייצ'יק. בשנת תרפ"א (1921) נתמנה לעמוד בראש ישיבת אהל תורה בברנוביץ'.

שהה בלונדון לפני פרוץ השואה ושדלו אותו לחכות עד שיתברר המצב אך סירב בטענה שהוא לא יכול לנטוש את הישיבה במיוחד בעת כזאת.

אנדרטה לזכר הנרצחים בטבח בפורט השביעי (4–6 ביולי 1941)

עם פלישת הגרמנים לפולין ותחילתה של מלחמת העולם השנייה נמלט הרב וסרמן יחד עם הישיבה לווילנה, ליטא,[2] ומשם עברה הישיבה לטרוקי הסמוכה. עם השתלטות הסובייטים על ליטא בקיץ של 1940 עברו ראשי הישיבה ותלמידיה לעיירה סימילישוק. עקב התנכלויות הסובייטים נאלץ הרב וסרמן לברוח עם קבוצת תלמידים לעיר קובנה והישיבה נשארה בפיקוחו של הרב דוד רפפורט. תקוותם הייתה להגר לארץ חופשית, ולרב וסרמן תוכננה עלייה לארץ ישראל או לארצות הברית[3]

בהיותו בעיר טראק הסמוכה לעיר וילנא, הרב חשש שתיסגר הישיבה בידי הרוסים ויצטרך להימלט על נפשו, ולפיכך כתב הרב מכתב לאחיו רבי אליהו צדוק: "אולי כדאי לדבר בירושלים עם ראשי ה'אגודה' אודות סרטיפיקטים בעדי ובעד שני בני הצעירים? ואף כי אין בדעתי לעזוב את הישיבה, אבל בכל זאת טוב שיהא לי פת בסל לעת הצורך, כי מי יודע מה יולד יום בעת הנוראה הזאת".[4]

לפי עדויות משרידי קובנה, הייתה לרב אפשרות לברוח בצורה בלתי חוקית מקובנה לפני שהגרמנים יפלשו אליה. ברגע האחרון רגלו של בנו, רבי נפתלי בינוש, נשברה, וכתוצאה מכך נגרם עיכוב ביציאה של הרב מקובנה. הוא התכוון לנסות שוב להימלט כעבור ימים אחדים, אך ליטא נכבשה על ידי הגרמנים וחלון ההזדמנויות שלו להינצל נסגר.[5]

ביוני 1941 נכבשה קובנה ביידי גרמניה הנאצית. פרטיזנים ליטאים פרו נאציים החלו מיד לבצע פוגרומים נגד יהודים. בתקופה קשה זו מסר הרב וסרמן שיעורים על קידוש השם והורה לתלמידיו ובניו (נפתלי וצבי-יהודה) את נוסח הברכה שיש לומר בעת מסירת הנפש על קידוש השם.

בעת שנלקח עם רבנים ותלמידים, מביתו של רבי אברהם גרודזינסקי משגיח ישיבת סלבודקה, בי"א בתמוז ה'תש"א אל הפורט השביעי שם נרצח, נשא הרב וסרמן דברים על כובד משקלה של ההתכוונות באותם רגעים, עד כדי כך שמחשבה בלתי ראויה עלולה לפסול את גודל המעשה:

"כנראה שבשמים רואים בנו צדיקים, שהרי רוצים שנכפר בגופינו על כלל ישראל. עלינו לעשות תשובה כעת, מיד במקום, כי הזמן קצר... עלינו לזכור, שבאמת נהיה מקדשי השם. נלך בראש זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, שהיא בבחינת פיגול, הפוסל את הקורבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש השם. האש שתבער בעצמותינו היא האש, אשר תקים מחדש את עם ישראל."[6]

על שמו נקראו שכונת רמת אלחנן בבני ברק וכן ישיבת אור אלחנן בירושלים. בנו הרב אלעזר שמחה וסרמן הקים ישיבה נוספת באותו שם בלוס אנג'לס. בתשל"ט עברה הישיבה לבעלות חסידות חב"ד בתנאי ששמה יישמר, והיא נקראת "ישיבת אור אלחנן - חב"ד".

ספרו קובץ שיעורים נחשב לאחד מספרי הלימוד הקלאסיים בעולם הישיבות הליטאיות. שיחות ומאמרים שכתב בנו הרב אלעזר שמחה צורפו ל"קובץ מאמרים ואגרות" חלק ב'.

עמדותיו

יחסו ללימודי מדעים ושפה

בצעירותו, בעודו נמנה כתלמיד בישיבת טלז, למד את השפה הגרמנית מתוך ספר מילון שימושי, ושלט יפה בשפה זו. הוא היה מסוגל לקרוא כתבי-עת גרמניים וספרי מדע שונים בצורה טובה. הוא החזיק מתחת לארון את חיבורו הפילוסופי של קנט,[7] וכן למד בחשבון ותשבורת.[8] לגבי ביטול התורה בזמן לימודי המדעים, הוא תירץ ש"אני רכשתי אי-פעם ידיעה בגרמנית ובשאר עניינים, אבל מעולם לא ביטלתי רגע מן התורה לצורך זה, אלא למדתי במקומות שאסורין בתלמוד תורה".[8] הוא לא היה מנותק מהוויות העולם, ונהג לקרוא עיתונים באופן קבוע, ואף היה בקיא בטיב כל עיתון.[9]

יחסו לתנועה הציונית

הרב היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל והיה לסמל ההתנגדות הציונית, ובמאמריו שנתפרסמו בכתבי עת ולוקטו אחרי מותו ב"קובץ מאמרים", התבטא רבי אלחנן וסרמן בחריפות נגד החילוניות והציונות, והביע עמדות הדומות לאלה של חוגי העדה החרדית.

הוא האמין שהתורה מספקת את כל התשובות לפרט ולכלל ישראל ('דעת תורה') בכל הדורות, והיא נותנת הוראות ברורות כיצד אדם צריך להתנהג בסביבתו הגלותית וכל שכן בנושאים מדיניים, וזוהי נחלתם של 'גדולי הדור' בלבד ולא למדינאים מקצועיים וסופרים.[10]

הרב מקדיש פרק מיוחד על התנועה הציונית, וכלשונו: "הרעיון הלאומי"[11] ומחשיבו "אליל חדש שגם הוא עבודה זרה".[11] הציונים החילונים בארץ ישראל נחשבו בעניו כשליחי השטן, מומרים פנטיים בהתגלמות הטומאה שיצאה למלחמת הקודש, ושרודפים אחרי לומדי התורה ושומרי המצוות ומכריחים אותם ללמד בשיעורים חדורי כפירה בשיטות האינקוויזיציה בנוסח ימי הביניים.[12] הרב לא חוסך שבטו גם על הדתיים הלאומיים, ומגדירם כ"עבודה זרה בשיתוף": "אם הרעיון הלאומי הוא בבחינת עבודה זרה, אזי הרעיון הדתי-לאומי הוא בבחינת עבודה זרה בשיתוף".[13]

הרב וסרמן סבר שהציונות תאסור את קיום המצוות אם תשלוט בארץ ישראל. בשנת 1922, הוא כתב מכתב גלוי לרבני המזרחי שבו הסביר את הסתייגותו החריפה מתנועה זו:

אינכם מבינים דבר כה פשוט, כי אנשים שכאלה, שהציבו לעצמם כמטרה לעקור חלילה תורת ה' מישראל, יכולים רק להיות שלוחי השטן – אשר עבודתו היא רק להרוס ולא לבנות, לעקור ולא לנטוע! עוד בטרם יהיו בונים דבר אחד, הם יהרסו אלפי דברים אחרים, ולאחר מכן כל בניינם יתמוטט, כי אין ה' עמהם. "ואם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו וכו'" (תהלים קכז א)... היעלה על הדעת, כי הזדים האלו הם יהיו המגלגלין זכות על ידיהם להיטיב עם ישראל ?!... האם יתכן הדבר, שארץ הקדושה שלנו תיבנה על ידי מחללי כל קודש בזדון ?!... הערבים הם הם שלוחי הדין של מעלה כדי לקיים את הפסק כנבודנצר בשעתו

— 'גלוי דעת' של הרב וסרמן לרבני המזרחי נדפס בעתון היהודי "דער יוד", 1922, גליון 244[14]

הוא תמך בשיטת ההתבדלות והתכתב בעניין עם ה"חזון איש" רבי אברהם ישעיהו קרליץ[15] ועם רבי יוסף רוזין. הוא אמר שאת דעה זו קיבל מרבו החפץ חיים.[16] הוא התבטא בחריפות נגד הרב קוק, בין היתר בטענה שהוא תומך בקרן היסוד, לטענת איתם הנקין הוא הוטעה בעניין זה.[17]

היה מחברי מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" ונשא את נאום הפתיחה לכנסייה הגדולה השלישית של התנועה בשנת תרצ"ז. הוא עמד אז בראש דעת המיעוט (שהיו שותפים לה גם הרב יוסף צבי דושינסקי והרב אהרן קוטלר), שהביעה התנגדות לתוכנית ועדת פיל ול"הקמת מדינה יהודית בעת הזו". רוב הרבנים תמכו בהקמת מדינה יהודית, ולו על חלק קטן מארץ ישראל.[18] הוא לא האמין שהשם יעזור ויסייע לתנועה הציונית שרחוקה להשקפת התורה, להקים מדינה.[19] ואם תקום - צפוי לקום משטר שירדוף אחרי החרדים, ולא תאפשר ללמוד תורה.

כשהגיעו לפולין שמועות על הפרעות של הערבים בארץ ישראל, הרב ייחס מצב זה כעונש על הרוח החופשית השוררת שם.[20]

יחסו לחורבן יהדות אירופה

בשנת 1939, הרב וסרמן הוציא קונטרס "עקבתא דמשיחא" בעת שהותו בארצות הברית. הקונטרס נכתב ביידיש. הרב ראה בצרות שבאות על היהודים כפועל יוצא מניסיון ההיטמעות והתבוללות של היהודים בארצותיהם.[21] חיבור זה סוקר את המאורעות המתרחשות באירופה, ומייחסם כתקופה האחרונה לפני בוא המשיח.[22] הרב מזכיר את דברי רבו ישראל מאיר הכהן המכונה "החפץ חיים" שמדגיש את התהפוכות הרבות והמהירות בעולם בתקופה כה קצרה, מה שהיה זקוק בעבר למאות שנים.[23] הסחף של היהודים אחרי התנועות בתרבות העולמית, שנחשבו בעניו כ"עבודות זרות שונות", כגון: "השכלת ברלין (או כלשונו "הסכלת ברלין"), ליברליזם, דימוקרטיזם, סוציאליזם, קומוניזם".[24]

על עליית הנאציונל-סוציאליזם כתב:

בימינו בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות אשר להן יקריבו את קרבנותיהם, הרי הם: הסוציאליזם והנאציונליזם [הלאומיות]... בשמים הרכיבו את שתי העבודות הזרות לאחת – נציונל-סוציאליזם, יצרו מהן מטה זעם איום, המכה ביהודים בחמת רצח בכל קצוות ארץ. הטומאות להן סגדנו, הן החובלות בנו.

— "עקבתא דמשיחא", פרק "הרועים".[25]

הרב נתן מעמד חשוב לשלטון הנאצי בגרמניה, שמטרתו לפלוט את התרבות הזרה וההשכלה, ואז יבוא שלום על עם ישראל:

נטשנו את תורת רבותינו הקדמונים, קדושי עליון, והנה ספקו לנו מן השמיים "רביים" אחרים, את היטלר וחבריו, המלמדים אותנו לפי השיטות החדישות שבחדישות. הם יוסיפו ללמדנו עד שנפלוט את "התרבות" וה"השכלה" גם יחד. אז יבא השלום על ישראל.

— גרסה מקוונת של הספר עקבתא דמשיחא באתר דעת, הרב אלחנן וסרמן, עמ' 55.

בחודש סיון תרצ"ט (1939) הורגש בעולם שפורענות הולכת וקרבה, וכל יום עלולה לפרוץ מלחמה בפולין. באותה שעה, הרב התארח באנגליה אצל בני הקהילה, וסירב להפצרותיהם של רבנים שיישאר עד חלוף הזעם ונימק את התנגדותו משום שאינו יכול לנטוש את הישיבה בזמן כזה.[26]

חלק מהישיבות בפולין הצליחו לברוח למדינת ליטא העצמאית בזמן השואה, ובניהם ישיבת ברנוביץ' של הרב וסרמן. ר' זרח ורהפטיג (מתנועת 'המזרחי') שהיה בליטא, קיבל דיווח על סיכוי לקבלת 'אשרת כניסה' לארץ ישראל בשביל בני-הישיבות מטעם עליית הנוער. הצעה זאת הועברה לרב וסרמן אך הוא סירב לה בטענה "כי אנו הורסים לו את ישיבת באראנוביץ".[27] בהיותו בוילנא בשנת 1940, לא עודד בריחה לאמריקה מהסיבה ש"אמנם פה אנו שרויים בסכנה גשמית, אך כלום סוד הוא, שהסכנה הרוחנית לילדים באמריקה גדולה מאוד".[28] הוא האמין שככל שהצרות יותר יתגברו - כך הסיכויים להצלה יותר גדולים,[29] ודבר חדש עומד להופיע כתהליך של לידה.[30] הוא הטיף לפעולה פסיבית כנגד הרודפים אותנו.[31] האמין שביאת המשיח תלווה בניסים גלויים, ועל כך הוא מזכיר את דברי רבו ה'חפץ חיים' ש"כמה פעמים שמעתי מהקדוש בעל חפץ חיים ז"ל ללמוד את אשר יהא בסוף גלותנו מאשר היה בסוף גלות מצרים – כמ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"".[32]

יחסו ליהדות ארצות הברית

הרב ראה באווירה החופשית השוררת בארצות הברית כסכנה רוחנית, ולא עודד הגירה לשם. בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, הרב יצא לארצות-הברית על מנת לגייס תרומות עבור הישיבה והתלמידים מברנוביץ', שנמשך כ־17 חודשים.[33] 'אגודת ישראל' לא הייתה אהודה באמריקה, והרב שהזדהה עם תנועה זו, לא חשש מפגיעה במגביות הכספיות של הישיבה.[34] בעת שהותו שם, הרב קיבל מכתב מר' יוחנן יוסף הרצמן מישיבת 'מיר' בפולין, שהיה צפוי להתגייס לצבא הפולני לפני המלחמה ומבקש שישתדל אצל ראשי ישיבות באמריקה שיעזרו לו להגר לאמריקה ולהימלט מהסכנה. על כך עונה לו הרב: "...הישיבות באמריקה היכולות להביא תלמידים הן... מקומות סכנה ברוחניות, כי מתנהלות ברוח חופשית, ומה בצע לברוח מסכנה גשמית לסכנה רוחנית".[35] הרב האמין שקיימת אפשרות שיהודי אמריקה יפגעו במלחמה, בדומה ליהודי אירופה.[36]

למרות זאת, הוא האמין ש"עתידה תורה שתתגלגל לאמריקה",[37] ויהודי אמריקה ינצלו מהשואה בגלל תמיכתם החומרית לישיבות באירופה,[38] ואף פנה משם אל בנו ר' אלעזר שמחה וסרמן שיעבור לאמריקה, מתוך הנחה שנכונו לו שמה תפקידים גדולים. בנו נענה לקריאת אביו, והביא איתו את הרב חיים חייקין מתלמידי ברנוביץ' וראדין.[39]

הרב וסרמן הביע תקווה שקרבן היהודים באירופה יסייע להציל את אחיהם בארצות הברית[דרושה הבהרה].

צאצאיו

תלמידים בולטים

רובה של פסקה זו אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים, וכן לא כולם מפורסמים כתלמידיו. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

ספריו

  • קובץ שיעורים, חידושים על הש"ס, תשכ"ד-תשכ"ז (שני כרכים), שנכתבו על ידי תלמידי ישיבתו. בכרך ב נוסף חיבורו דברי סופרים, דיונים על מסורת התורה
  • קובץ מאמרים ואגרות, מאמרים במחשבה והשקפה ופירושי אגדה, ה'תש"ס (שני כרכים)
  • קובץ הערות, חידושים על מסכת יבמות. בראש הספר הודפסו שאלות ותשובות משו"ת הרשב"א הנוגעות לענייני המסכת. כ"כ צורף בסופו קונטרס ביאורי אגדות על דרך הפשט.
  • עקבתא דמשיחא, (קיימות שלש גרסאות: שתי גרסאות בקובץ מאמרים חלק א' וגרסה נוספת בקונטרס בפני עצמו)
  • ילקוט מאמרים ומכתבים, ברוקלין, ה'תשמ"ז

לקריאה נוספת

  • אור אלחנן - תולדות חייו ופועלו של רבי אלחנן וסרמן (שני חלקים)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אלחנן וסרמן
ספרו

הערות שוליים

  1. ^ מכתב משנת תרנ"ט (1899) שכתב הרב וסרמן לחותנו המיועד, מובא ב־'קובץ מאמרים ואגרות ב-ג' עמ' קה, הוצאת ישיבת אור אלחנן, ירושלים תשס"ה (2005)
    אהרון סורסקי, אור אלחנן (חלק א') עמ' ל, ירושלים תשנ"ח (1998)
  2. ^ גדולי התורה שנמלטו לווילנה, הצופה, 6 בדצמבר 1939
  3. ^ ישיבות ליטה קוראות לעזרה, הצופה, 20 בפברואר 1941.
  4. ^ אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' רנ
  5. ^ אור אלחנן, כרך ב', אהרן סורסקי, עמ' רעו
  6. ^ הרב אפרים אשרי, חורבן ליטע, ניו-יורק ומונטריאול, תשי"ב. הדברים, שנאמרו במקור ביידיש, נדפסו בהקדמות לספריו ובספרים נוספים
  7. ^ אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך א, עמ' כז-כח.
  8. ^ 8.0 8.1 אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך א, עמ' רפא.
  9. ^ אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך א, עמ' רפב-ג.
  10. ^ 'דעת תורה' נגד עמלק: ר' אלחנן וסרמן, גרשון גרינברג, עמ' 216–217, בתוך הספר הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, עורכים בנימין בראון ונסים ליאון, ירושלים 2017.
  11. ^ 11.0 11.1 גרסה מקוונת של הספר עקבתא דמשיחא באתר דעת, הרב אלחנן וסרמן, עמ' 47.
  12. ^ 'דעת תורה' נגד עמלק: ר' אלחנן וסרמן, גרשון גרינברג, עמ' 219, בתוך הספר הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, עורכים בנימין בראון ונסים ליאון, ירושלים 2017.
  13. ^ גרסה מקוונת של הספר עקבתא דמשיחא באתר דעת, הרב אלחנן וסרמן, עמ' 48.
  14. ^ ראה בספר 'דת הציונות', כרך ב', עמ' שנו-שנח גרסה מקוונת של הספר דת הציונות, כרך ב' באתר אזמרך בלאמים
  15. ^ ילקוט מאמרים ומכתבים, עמ' קנג
  16. ^ ילקוט מאמרים ומכתבים, עמ' קנז
  17. ^ איתם הנקין, יחסו של הראי"ה קוק לקרן היסוד, המעיין, ניסן תשע"ה
  18. ^ ראו 'פירוד או השתתפות - אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל', יוסף פונד, עמ' 117. אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' כה.
  19. ^ קובץ מאמרים, הרב אלחנן וסרמן, עמ' קב-ג.
  20. ^ "אמרתי ואומר שוב, כי רוח-החפשיות השוררת ביישוב החדש בארץ הקדושה, היא הגורם הראשי לכל הצרות שהתרגשו ובאו עליהם... בקיצור, כפי שאומר רשב"ם בפרשת עקב [דברים יא י]: "הארץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצוותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרם". אם עוברים על מצוות התורה ארץ-ישראל היא המקום המסוכן והאיום ביותר בעולם" (אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' קסז).
  21. ^ גרסה מקוונת של הספר עקבתא דמשיחא באתר דעת.
  22. ^ גרסה מקוונת של הספר עקבתא דמשיחא באתר דעת, הרב אלחנן וסרמן, עמ' 14.
  23. ^ גרסה מקוונת של הספר עקבתא דמשיחא באתר דעת, הרב אלחנן וסרמן, עמ' 33. ראו גם אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' קטז, רכו, רסא.
  24. ^ אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' רכו. ראו גם גרסה מקוונת של הספר עקבתא דמשיחא באתר דעת, הרב אלחנן וסרמן, עמ' 18.
  25. ^ הרב אלחנן וסרמן, "עקבתא דמשיחא", פרק "הרועים", עמ' 35 (סעיף כ"א)
  26. ^ אור אלחנן, כרך ב', אהרן סורסקי, עמ' ריג, הערה 112.
  27. ^ פליט ושריד בימי השואה, זרח ורהפטיג, עמ' 148.
  28. ^ אור אלחנן, כרך ב', אהרן סורסקי, עמ' רמז.
  29. ^ אור אלחנן, כרך ב', אהרן סורסקי, עמ' רלב.
  30. ^ גרסה מקוונת של הספר עקבתא דמשיחא באתר דעת, הרב אלחנן וסרמן, עמ' 57.
  31. ^ גרסה מקוונת של הספר עקבתא דמשיחא באתר דעת, הרב אלחנן וסרמן, עמ' 43.
  32. ^ מתוך אגרתו אל הרב שמעון שוואב בלטימור (מתאריך ה' חוקת תרח"ץ), והופיע בספר אור אור אלחנן, כרך ב', אהרן סורסקי, עמ' קעב.
  33. ^ אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' קעג.
  34. ^ אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' יא.
  35. ^ אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' לה.
  36. ^ אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' רלט-רמ.
  37. ^ ראו אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' רמא, בהערה.
  38. ^ אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' רנז.
  39. ^ אור אלחנן, אהרן סורסקי, כרך ב', עמ' שג.
  40. ^ עוד על צאצאיו, מפורום אוצר החכמה, מתוך קובץ מאמרים ואגרות ח"ב עמ' קלז
  41. ^ "The Eternal Flame: The Life, Travels & Martyrdom of Rav Elchonon Wasserman"
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34145512אלחנן וסרמן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_אלחנן_וסרמן&oldid=2717725"