הפורט השביעי
הפורט השביעי היא מצודה, אחת מתוך מערכת מצודות שהוקמו בסוף המאה ה־19 סביב העיר קובנה שבליטא. הפורט שימש כאתר רציחתם של יהודי קובנה במלחמת העולם השנייה והיה למעשה מחנה הריכוז הראשון שהוקם על ידי הנאצים בשטחי הכיבוש במזרח אירופה, אם כי כל מעשי הרצח במקום התבצעו על ידי ליטאים מקומיים[1]. בין ה-30 ביוני ל-10 באוגוסט 1941 הוצאו להורג במקום כ-10,000 יהודים[2]. לאחר רצח יהודי קובנה שימש המקום כמחנה שבויים ומתקן אימונים של כוחות העזר של הנאצים. בליטא שלפני המלחמה, בתקופת ברית המועצות ובליטא העצמאית עד 2009 שימש כמחנה צבאי. בשנת 2011 נפתח לציבור כמוזיאון היסטורי, לאחר שיפוצים שהחזירו לו את מראהו מסוף המאה ה-19.
הפורט השביעי שוכן בז'ליאקלניס (Žaliakalnis), כק"מ מצפון למרכז קובנה.
היסטוריה
בנייתו של הפורט השביעי החלה ב-1883 לפי תוכנית של האימפריה הרוסית. העבודות הסתיימו ב-1890. המבנה כולו נבנה מלבנים אדומות. המצודה הוקפה בחפיר וכנים לתותחים, בנוסף צוידה במקלעי מקסים. במלחמת העולם הראשונה צוידה המצודה בתותח קאנֵה (Canet) גדול בקוטר 6 אינץ'/45 קליברים (תותח ימי שהוסב להגנה נייחת על מצודות).
משנת 1919 שימשה המצודה בסיס צבאי של צבא ליטא. ב-1924 הועבר למקום הארכיון הלאומי והצבאי והמקום עבר התאמות שונות לצורך כך. גם בשנים 1940-1941, במהלך הכיבוש הסובייטי, שימש הפורט כבסיס צבאי.
בתקופת הכיבוש הנאצי
ב-29 ביוני 1941, ימים ספורים לאחר כניסת הוורמכט לליטא, נתן אלפרד רוזנברג, השר האחראי על ניהול השטחים הכבושים במזרח, הוראה לרכז את היהודים באתרי ריכוז. יום לאחר מכן החליטה הממשלה הזמנית של ליטא להפוך את הפורט השביעי למחנה ריכוז והרג. על ריכוז היהודים ורציחתם במקום הופקדה משטרת העזר הליטאית, שאך-זה הוקמה. ניהול המבצע, לפי דו"ח יגר, הופקד על איינזצקומנדו 3. תוך ימים ספורים נכלאו בפורט כ-10,000 יהודים שנחטפו מבתיהם ומן הרחוב בקובנה על ידי המשטרה ו"אקטיביסטים" (מתנדבים מקומיים שנקראו בפי היהודים "כאפונעס"[3]). במצודה ריכזו את היהודים, התעללו בהם, מנעו מהם מים ומזון וירו ברבים מהם. לאחר זמן-מה הפרידו בין הנשים והילדים, שנכלאו במרתפים לבין הגברים, שאולצו לחפור בורות בחצר המצודה[4]. רוב הנרצחים במקום (כ-3,000) נרצחו במסגרת טבח שהתרחש בימים 4-6 ביולי[5]. מחנה הריכוז נסגר עם העברת ליטא לשלטון גרמני ישיר ב-10 באוגוסט, אז הועברו היהודים שהיו כלואים במרתפיו לפורט התשיעי. בין הנרצחים במקום תלמידי ישיבת ברנוביץ' יחד עם רבם, הרב אלחנן וסרמן, תלמידו של "החפץ חיים" וממנהיגי אגודת ישראל[6].
לאחר שהפסיק לשמש כמחנה ריכוז והשמדה, הפך המקום למחנה שבויים בשם סטלאג 336 ובו שוכנו שבויי מלחמה אוקראינים. כ-1,500 מהם מתו במקום מרעב ומקור. במקביל שימש המקום כמתקן אימונים לכוחות עזר (בגרמנית: Hilfswilliger, "מתנדבים" כלומר שבויי-מלחמה ששירתו בצבא האדום וערקו על מנת לשרת את גרמניה הנאצית ורבים מהם שימשו כשומרים במחנות ריכוז).
לאחר המלחמה
בתקופה הסובייטית שב ושימש הפורט כמחנה צבאי וכיחידת מחסני אספקה. גם לאחר שליטא קיבלה עצמאות ב-1993, המשיך האתר לשמש כמחנה צבאי עד 2007. בשנת 2009 החלו באתר שיפוצים במטרה לשחזר את מראהו עם הקמתו, על ידי עמותה מקומית למורשת צבאית ולפתוח במקום מוזיאון ומכון מחקר לביצורי קובנה. בשנת 2011 נחשפו קברי האחים של 4,000 מן הנרצחים באתר, ליד חומתו ובמקום הוקם אתר הנצחה[1].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- עופר אדרת, הסוד האפל של "הפורט השביעי" בקובנה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2012
- אתר המוזיאון
- אתר ההנצחה
- הפורט השביעי בקובנה בארכיון בית לוחמי הגטאות
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 עופר אדרת, הסוד האפל של "הפורט השביעי" בקובנה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2012
- ^ בערך "קובנה" באנציקלופדיה "אודות השואה", יד ושם
- ^ ראו גם חיים לזר-ליטאי, חורבן ומרד, פרק ב'
- ^ זכרונות מאשה גרינבאום
- ^ הפורט השביעי, ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- ^ הרב פרסון אלחנן, חיי הדת בגטו קובנה
