קובור בני אסראאיל
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה | יהודה ושומרון |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   קובור בני ישראל | |
קוּבּ֫וּר בַּ֫נִי אִסְרַאאִ֫יל (قبور بني إسرائيل; בתרגום לעברית: קברי בני ישראל) הוא אתר ארכאולוגי בראש נחל פרת. האתר ממוקם דרומית ליישוב גבע בנימין בבנימין, מצפון לירושלים, בצד כביש נווה יעקב – גבע בנימין, כיום חלק מכביש 437 העוקף את רמאללה. במקום חמש מצבות גדולות.
דעת מיעוט בספרות המחקר מזהה ב'קבר בני ישראל' את מקום קבורתה של רחל אמנו. מאידך, הזיהוי המקובל הן בספרות מחקר והן על פי המסורות בנות למעלה מ-1700 שנה קובע כמקום קבורתה של רחל את האתר המכונה קבר רחל, במבואותיה הצפוניים של בית לחם אשר באפרתה מדרום לירושלים.
ארכאולוגיה
במקור שכנו באתר 5 אבנים עתיקות, אך אחת מתוכן נהרסה כאשר נסללה הדרך העוקפת את רמאללה.[1]
הארכאולוג הצרפתי, לואי-איג ונסאן, חקר את האתר ומצא כי בין האבנים שכן חדר קבורה שאותו תארך לתקופת הברונזה התיכונה.[2] הוא טען כי אוכלוסיות נוודיות מאותה העת קברו את נפטריהם במבנים שמהם נשארו רק האבנים הללו. חפירות באתר בוצעו על ידי צור אביליס ב-1997, שאיששו שהמבנה אכן היה בשימוש בתקופת הברונזה התיכונה.[2][3][4]
קבר רחל בתנ"ך
פעמיים בתנ"ך מצוין מקום קבורתה של רחל, האחד בתיאור מות רחל בספר בראשית, והשני, בתיאור המלכת שאול בספר שמואל. לכאורה סותר התיאור האחד את משנהו:
וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ...וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם.
בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי, וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם-קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן, בְּצֶלְצַח
שתי שיטות לזיהוי קבר רחל
הזיהוי המקובל של קבר רחל מתבסס בעיקרו על הפסוק מספר בראשית, לפיו יש לאתר את מקום קבורת רחל בקרבה ל'אפרת', המזוהה עם בית לחם, ובסמיכות לדרך האבות (המקבילה לתוואי הישן של כביש 60) בה הלך יעקב מאזור בית אל עד סמוך לבית לחם, שם מתה רחל. מכאן שקברה של רחל מזוהה עם האתר המכונה 'קבר רחל' במבואותיה הצפוניים של בית לחם אשר מדרום לירושלים בנחלת שבט יהודה. אולם בפסוק מספר שמואל מתואר האתר בנחלת שבט בנימין.
החוקר הישראלי נגה הראובני בספרו אור חדש על ספר ירמיהו, והחוקר הצרפתי בן המאה ה-19 שארל קלרמון-גנו, קבעו ש'קבר בני ישראל' אשר בנחלת שבט בנימין מצפון לירושלים הוא האתר בו נקברה רחל. לשיטתו של הראובני הסתירה לכאורה בין תיאור מקום הקבורה בספר בראשית לבין תיאור מקום הקבורה בספר שמואל ניתנת ליישוב כפי שגם הריחוק לכאורה בין 'קבר בני ישראל' לבין תוואי דרך האבות בר הסברה.
אולם הראובני סבור שאין מסלול דרך האבות הקדומה, שלצידו נקברה רחל, זהה לתוואי הישן של כביש 60, החופף לקו פרשת המים, אלא מסלול דרך האבות הקדומה נטה מקו פרשת המים לשולי הגבעות, כדי לקרבה למעיינות ומקומות יישוב. להשערתו של הראובני, דרך האבות נטתה באזור זה מזרחה, כדי להתקרב למעיין עין פרת. (כיום אכן עובר כביש 60 בשולי האתר, אולם תוואי זה הוא מטעמי ביטחון, כדי לעקוף את העיר הפלסטינית רמאללה).
"צלצח"
סימוכין נוספים לקביעתו של ראובני עולים מן הפסוק בספר שמואל, שממנו עולה כי מקום קבורת רחל הוא בגבול שבין שבט בנימין לנחלת שבט אחר, ובסמוך למקום ששמו "צלצח". לפי השערתו של ראובני, הגבול הוא גבול נחלת שבט בנימין עם שבט אפרים. את המקום המכונה 'צלצח' מזהה הראובני עם קיר סלע גדול הנטוי כלפי צפון, בנטייה קלה מזרחה. הקיר נמצא במעלה הדרך לגבע בנימין (המזוהה עם הכפר ג'בע), במרחק חמש דקות הליכה מהאתר. מקום זה מוצל במרבית שעות היממה, ולדעת הראובני, המקום היה מוכר וידוע להולכי דרכים כמקום מנוחה, והוא המכונה "צלצח", ולכן שמואל נותן אותו כסימן דרך לשאול. הראובני משער כי השם 'צלצח', שמשמעו 'צל' ו'צחיח', היינו מקום מוצל ויבש, ניתן למקום כדי להבדילו ממקומות מוצלים סמוכים בתוך קניון נחל פרת, שבו זורמים מים.
לפי הזיהוי הקלאסי של קבר רחל, באזור בית לחם של ימינו, צלצח הינו חירבת צליח, בין גבעת המטוס לקיבוץ רמת רחל[5].
"אפרת היא בית לחם"
הראובני מזהה את "אפרת היא בית לחם", לא עם העיר בית לחם מדרום לירושלים, אלא עם יישוב הסמוך לבית לחם המוזכרת בנחלת שבט בנימין, לפי התיאור בספר נחמיה:
בְּנֵי גִבְעוֹן, תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה. אַנְשֵׁי בֵית-לֶחֶם וּנְטֹפָה, מֵאָה שְׁמֹנִים וּשְׁמֹנָה. אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה
הראובני מזהה את 'אפרת' עם "ח'רבת עין-פרה" ליד מעיין פרה בנחל פרת. עיון בספר יהושע מראה כי קיימת עיר בשם 'הפרה' בין ערי בנימין, (יהושע, י"ח, כ"ג) והראובני מזהה אותה עם 'אפרת' מתיאור מות רחל. לדעת הראובני, מאוחר יותר, בתקופת נחמיה, נקראה עיר זאת בשם 'בית לחם', ולכן במקרא נאמר 'אפרת היא בית לחם', היינו בתחילה נקראה 'אפרת', ולאחר מכן נקראה 'בית לחם'.
קול ברמה נשמע
ראיה נוספת לשיטה זו היא באזכור גלות בני ישראל בסוף תקופת בית ראשון. אחד הפסוקים הידועים המזכירים את רחל הוא:
כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה... וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם:
נשאלת השאלה מה הקשר בין גולי בבל, שנסעו מירושלים צפונה (ומירמיהו, מ' אנו למדים שחנו בעיר רמה בבנימין) לבין רחל הקבורה מדרום לירושלים, לפי השיטה המקובלת. מתשובת המדרש ישנה ראיה לשיטה הצפונית:
"מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת. אלא צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים. הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב] קול ברמה נשמע..." (בראשית רבה פ"ב י"א)
כלומר, לפי המדרש רחל נקברה בסמוך בדרך העולה מירושלים צפונה, שבה הלכו הגולים מירושלים לעבר בבל. עם זאת, בגרסה המלאה של מדרש זה המופיעה במדרש פסיקתא רבתי, נאמר כי הגולים הלכו תחילה לקברי האבות בחברון, ולאחר מכן עברו על יד מצבת רחל. לפי מדרש זה את קבר רחל אין צורך לחפש מצפון לירושלים, אלא מצפון לחברון.
זיהוי נוסף – קבר הרוגי פילגש בגבעה
זיהוי נוסף המוצע על ידי דניאל משה לוי[6] הוא שהאתר משמש כמקום קברם של הרוגי מלחמת פילגש בגבעה, נימוקו העיקרי הוא שע"פ השם ניתן להבין שמדובר בקברם של אנשים מבני ישראל וע"פ גודלם של המבנים ניתן להסיק שמדובר בכמות רבה של אנשים, מלחמת פילגש בגבעה היא האירוע היחיד שבו נהרגו אנשים רבים באזור זה, וא"כ ניתן להסיק שמדובר בקברם. בנוסף הוא מציע לזהות במקום את אבן האזל המופיעה בסיפור פרידתם של דוד ויהונתן[7] וכן את מיקומה ומקור שמה של העיר המקראית עזמות.[8]
ראו גם
לקריאה נוספת
- נגה הראובני, מצבת קבורת רחל, מתוך הספר, "אור חדש על ספר ירמיהו", קרית ספר, ירושלים, תשט"ו, באתר דעת.
קישורים חיצוניים
- היכן קבורה רחל אמנו ד"ר חגי בן-ארצי
- קבר בני ישראל, באתר משרד התיירות
- על זיהוי קבר רחל, באתר דעת
- נאוה גוטמן, עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח', מגדים יד
מוטי ארליך, "שיעור מולדת" על מקום קבורת רחל, באתר iCast, 14 בפברואר 2014
הערות שוליים
- ^ Etshalom, Yitzchak, Kever Rachel: The "Northern Theory", see part VII (pg. 6)
- ^ 2.0 2.1 Israel Finkelstein, Yitzhak Magen, ed. (1993). Archaeological Survey of the Hill Country of Benjamin. Jerusalem: IAA Publications. p. 63 – via Strickert.
- ^ Excavation Permits granted by the Staff Officer for Archaeology in the West Bank, 1968-2007
- ^ Bibliography list
- ^ "הצלצח" באתר עמוד ענן
- ^ למהותו של 'קבור בני ישראל', 'על אתר' גיליון ט"ז, הוצאת מכללת הרצוג-תבונות
- ^ ספר שמואל א', פרק כ', פסוק י"ט
- ^ ספר נחמיה, פרק י"ב, פסוק כ"ט
37964287קובור בני אסראאיל