יוסף זלצמן

יוסף זלצמן
לידה	ורשה
פטירה	קבוצת כנרת
מקום קבורה	קבוצת כנרת

יוסף זלצמן (1 ביוני 1890‏ - 24 בנובמבר 1913; כ"ד בחשוון תרע"ד) היה מחלוצי העלייה השנייה. הוא השתייך לקבוצת המתיישבים בחאן כפר אוריה, נמנה עם 16 החלוצים שהקימו את קבוצת כנרת והיה ההרוג הראשון שלה. זלצמן נרצח ממארב של ארבעה ערבים, בחודש הראשון להקמת הקבוצה, ונקבר בקבר בודד במקום בו נרצח. גרשון גרא כתב בספרו "חצר כנרת ואנשיה": ”עם הרצחו של הפועל יוסף זלצמן אבד לניצני תנועת העבודה אחד מבכיריה מיוזמי לגיון העבודה”.^[1] ובנציון ישראלי הוסיף ”בדמו חיזק את בריתנו עם האדמה.”^[2]

ביוגרפיה

בוורשה

זלצמן נולד בוורשה בפולין, בן למשפחה חסידית. בגיל 14 עבד כעוזר בחנות בדים גדולה ברחוב גנשה, שהיה אז מרכז המסחר היהודי בבדים. הוא לא אהב את חיי המסחר של היהודים ואת עבודתו, וחיפש דרך לבצע שינוי בחייו. בשנת 1904 פגש את יצחק טבנקין. הם היו מאורגנים בקבוצה שנקראה "פרחי ציון". באותה עת סבלו יישובי היהודים בפולין מפרעות והקבוצה, בה היה זלצמן פעיל מאד, ארגנה הגנה עצמית. ב-1905 בעקבות פרוץ משבר בתנועה הציונית בעקבות תוכנית אוגנדה הם עזבו את הקבוצה וייסדו את מפלגת פועלי ציון בפולין. הקבוצה שמה דגש על הגשמה עצמית, עבודה עברית ועלייה לארץ ישראל.^[3] בעת מהפכת 1905 ברוסיה פרצו שביתות של פועלים ברחבי פולין. זלצמן היה פעיל מאד בארגון והקמת מטבחים זולים לקיום השובתים. את המזון השיגו על ידי החרמת מצרכים שנלקחו ממחסני סוחרים ומחסני ממשלה. במסגרת פעילותו להרחבת התנועה היה נוסע לעיירות שונות ומרוחקות. לפעמים נאסר בעיירות על פעילותו והצליח להשתחרר.^[4]

זלצמן היה חבר בארגון המלחמתי של מפלגת "פועלי ציון". במסגרת מאמצי המפלגה לגייס כספים, הם ביצעו שוד של קופת תחנת הרכבת אוטווצק ליד ורשה. לאחר הפעולה נאסרו כל חברי המפלגה וכן זלצמן. הוא ישב בכלא בוורשה ולאחר מכן נשלח לסיביר, ממנה נמלט, הגיע לווינה וב-1907 עלה משם לארץ ישראל.^[5]

בארץ ישראל

לאחר עלייתו עבד בתחילה בפתח תקווה ולאחר מכן הצטרף ללגיון העבודה שהוקם על ידי קבוצת חברי השומר בשנת 1909 ופעל עד שנת 1911. הוא עבד בחדרה, שם עסק בחטיבת עצים ביער חדרה. הוא נודע ביכולת העבודה שלו בגרזן והיה הרוח החיה בקבוצה. זלצמן הושפע מהרעיונות של קבוצת העבודה, שכללו שיתוף של קופת כספים, ארגון עבודה ושמירה.

בשנת 1910^[6] עבד בחוות כנרת, בה פגש את ברל כצנלסון, אותו העריץ. הוא היה אחד מפועלי החווה בעת שביתת הפועלים שהתקיימה בפברואר 1911 כנגד ברמן מנהל החווה, אותה ארגן כצנלסון. באותה שנה חזר לוורשה כדי להתגייס לצבא הרוסי וזאת כדי שהוריו לא ישלמו קנס בגלל היעדרותו מהשירות. הוא תכנן לערוק מהצבא, אבל באימונים נקטעה אחת מאצבעותיו וכך יכול היה להשתחרר מחובתו ולחזור לארץ ישראל. הוא עבד בחוות מגדל וסג'רה. זלצמן לא אהד את ארגון השומר ובסג'רה התחבר לבן-ציון ישראלי וקבוצתו, שהייתה קרובה למפלגת הפועל הצעיר. יחד איתו עבר בתחילת 1913 לכפר אוריה. הוא היה אחד מ-16 בני החבורה שהתיישבה במקום. ב-2 בנובמבר 1913 עזבה הקבוצה את כפר אוריה וחזרה לחוות כנרת. היא הוזמנה לשם על ידי ארתור רופין כדי למנוע את סגירתה, לאחר עזיבתה של קבוצת האיכר הצעיר, עולים מארצות הברית שישבה במקום. בחוות כנרת הם הקימו את קבוצת כנרת וזלצמן נמנה עם הגרעין המייסד של הקבוצה שכלל 16 חברים.

ביום 24 בנובמבר יצא זלצמן לעבוד ב"שדה הגדול" ליד ביתניה תחתית. בשעות הערב, בדרכו חזרה מיום עבודתו בשדה יחד עם חברו יהושע אדלר לחוות כנרת, נורה ממארב ונפצע בבטנו. זלצמן ירה בהם מספר יריות ברובה הבראונינג שהיה אתו. הוא הועבר לחווה להמשך טיפול. הוא היה כל הזמן בהכרה ואמר לחובש שטיפל בו: "אם הטיפול שלך בי הוא בשביל ההצלה - טוב, ואם סתם ככה, עזוב".^[7] הרופא הסקוטי דייוויד ואט טוראנס הוזעק מטבריה לטפל בו, אבל לא ניתן היה להצילו. לאחר 3 שעות מת מפצעיו. למחרת נקבר במקום בו נרצח. בהלווייתו השתתפו רבים, ביניהם אליהו גולומב, א. ד. גורדון ויהושע ברזילי שספד לו. יחד עם רצח זלצמן נשדדו שתי פרדות. המרדף אחר הרוצחים נמשך זמן רב והחיפוש הגיע עד העיר סלט בירדן. הרוצחים זוהו בעזרת זיהוי הפרדות הגנובות שהוחזרו, אבל השלטונות המקומיים לא רצו להתערב ולא אסרו את הרוצחים.^[8]

הרצח אירע כנראה כחלק מפעולת נקם של הערבים, לאחר שיומיים קודם לכן ב-22 בנובמבר נרצח משה ברסקי מדגניה א'.^[9] ברסקי נאבק עם השודדים ואחד מהם מת מפצעיו. כנקמה נרצח זלצמן. שבועיים לאחר רצח זלצמן ב-7 בדצמבר 1913, כהמשך לאותה פעולת נקם, נרצח בחוות סג'רה השומר יעקב פלדמן. הודעה על רציחתו של זלצמן פורסמה בעיתון הפועל הצעיר כהודעת מערכת.^[10] גם העיתון האחדות פרסם באותו יום ידיעה על הירצחו ומספר מילים על דמותו.^[11]

השפעת הרצח והנצחה

ב-12 בדצמבר 1913 כתב בן ציון ישראלי מכתב למשרד הארץ ישראלי ובו הוא דיווח על מאמצי איתור הרוצחים. בדיווח הוא מספר גם על השפעת רציחתם של ברסקי וזלצמן על המושבות, שהחליטו לאחד ולחזק את ההתיישבות במקום ולחזק את השמירה העצמית העברית.^[12] להירצחם של ברסקי וזלצמן הייתה גם השפעה רבה על אליהו גולומב, שהיה עד לרצח עצמו וניסה לרדוף אחר הרוצחים. לאחר הרצח, הגיע גולומב למסקנה כי יש לשלב עבודה חקלאית וההתיישבות יחד עם ההגנה ולחזק את השמירה במושבות, ורק שילוב זה עשוי להביא להיאחזות ממשית בארץ ישראל. הרצח השפיע עליו והוא החל להתמסר לנושא ההגנה.^[1]

דמותו של זלצמן מופיעה גם בספר יזכור משנת 1916, שהוא קובץ מאמרים ביידיש לזכרם של הפועלים והשומרים חללי היישוב היהודי בארץ ישראל. הספר תורגם גם לגרמנית על ידי גרשם שלום ואת ההקדמה למהדורה כתב מרטין בובר: "Jiskor: ein Buch des Gedenkens an gefallene Wächter und Arbeiter im Lande Israel" - שראתה אור בהוצאת "יידישער פערלאג" בברלין בשנת 1918 ובשנת 1920.

המשורר דוד שמעוני, שעבד איתו ביער חדרה, הקדיש לו את הפואמה ביער בחדרה, שיצאה 7 שנים לאחר הירצחו, בשנת תרפ"א (1921/20). בפתיח של הפואמה נכתב ”לנשמת יוסף זלצמן, ביער בחדרה הכרתיו”.^[13] גבור הפואמה "נפתלי" הוא בן דמותו של זלצמן.^[14] דמותו החיה מתוארת ביצירה: ”...נכנס נפתלי לדבריו, והוא הוא הלץ בחבורה, ופרועה בלוריתו השחורה, ועינו הטובה שוחקת, וכתפיו רחבות ובוטחות וכאשר בחבורה נפתלי ידבר, וכל החבורה כאחד נשאה את קולה ותשחק”.

בפואמה מתוארת עבודתו של זלצמן בגרזן במילים: ”כלאחר היד ישמיטהו באלכסון על גופת האילן והותזו ענפיו. בלוריתו כמרקדת בלהט על מצחו הרטוב מזיעה, מבעד לכותנתו הקרועה הלבין עור חזהו העדין ועורקים נפוחים דהרו על אודם צווארו השזוף..”.^[15]

יוסף טבנקין בנם של יצחק ואוה טבנקין שנולד בשנת 1921 נקרא על שמו של זלצמן.^[16]

בשנת ה-50 לרציחתו, הוציאה קבוצת כנרת ביחד עם המרכז החקלאי ספרון קטן לזכרו. הספרון מרכז את זיכרונותיהם של חבריו ואנשי היישוב שפגשו בו והתרשמו מאישיותו. בין הכותבים בספרון נמנים יצחק טבנקין, זלמן שזר, רחל ינאית בן-צבי, יצחק בן-צבי, בן ציון ישראלי, אלכסנדר חשין, אליהו גולומב, יעקב יערי-פולסקין וחבריו הקרובים ביניהם אלקנה הורביץ ואליעזר סלוצקין. בספר הוכנס גם מכתב של זלצמן. במכתב מפציר זלצמן בחבריו בגולה לעלות לארץ ישראל ולחזק את הכוחות בה. תיאור זה של שכנוע לעלות לארץ ישראל עולה גם ממכתבים אחרים. זלצמן היה זה ששכנע את חבריו לפועלי ציון בוורשה, ביניהם טבנקין, לעלות אחריו לארץ ישראל.^[17]

מזיכרונותיהם עולה תמונה של בחור גבוה וחזק בעל אישיות קורנת ומשפיעה ואהוב על כולם. תיאור עיניו הכחולות הקורנות ויופיו, חוזר מספר פעמים. בזיכרונותיהם של רחל ינאית בן צבי ושל זלמן שזר עולה גם שהיו לו רגשות לרחל המשוררת.

בשנת 1938 בשנה ה-25 למותו כתבה מירה שפלן משוררת בת קבוצת כנרת שיר שנאמר לזכרו על קברו:

הנה המצבה...
וכה אני אחות צעירה דומם ניצבת
ואבן אפורה חזון ימים דובבת
- כאן בדרכים בדד נפל
עמל-יגע ולפעמים, אולי, עיף-עיף
ככה כרע ממארב^[18]

במוזיאון לתולדות כנרת מוקדשת לזלצמן פינת הנצחה בחדר המספר על תקופת הקבוצה בחצר כנרת.

קברו של זלצמן

קבר יוסף זלצמן הוא קבר בודד הנמצא ליד קבוצת כנרת, בצד ימין של תחילת דרך העפר המובילה מכביש הגישה לקבוצת כנרת לביתניה תחתית. זלצמן נקבר בנקודה בה ארבו לו הרוצחים. הרוצחים ארבו מאחורי שיחי שיזף מצוי. שיחים אלה נעקרו ובמקומם נשתל עץ קזוארינה לאחר שנה ניטעה במקום שדרה של עצי זית שנקראה "מדרון-זלצמן". קבר זה נשאר בודד. אנשי קבוצת כנרת נקברו ונקברים בבית הקברות של כנרת, המשמש את קבוצת כנרת ומושבת כנרת.

על הקבר נמצא שבר עמוד עתיק, עליו חרותות המילים:

פ"נ יוסף בן לייב זלצמן מורשא. נרצח בים ב` כ"ד מרחשוון שנת את"תמ"ה לגלותנו בן כ"ג שנים תנצ"בה

יובל שנים מאוחר יותר הוסף על הקבר לוח שיש שחור ועליו נחרתו המילים:

נפל בחשוון תרע"ד (1913) בחודש הראשון להתיישבותנו והוא ליד המחרשה.
קבוצת כנרת

הקבר הוקף במהלך השנים על ידי חברו בן ציון ישראלי בגדר. הכתובת על שבר העמוד העתיק מתארכת את שנת הרצח לפי שנות מניין לחורבן בית שני.

גלריית תמונות

מראה כללי של הקבר מוקף גדר ומעליו מתנשא עץ הקזוארינה
יוסף זלצמן, ראשון מימין למעלה על אנדרטת הזיכרון של קבוצת כנרת
ציורו של זלצמן כפי שהופיע בספר יזכור משנת 1916, הצייר הוא מיטשל לוב (Mitchell Loeb) שנפטר בשנת 1968

לקריאה נוספת

"יוסף זלצמן", בספר חולמים ולוחמים - מחייהם ופעולותיהם של יוצרי היישוב החדש, י' יערי (פולסקין), הוצאת ז' גיסין, פתח-תקוה, 1922, עמ' 97–99
יוסף זלצמן, מאיר מלמד (ליקט והביא לביה"ד), ד' זכאי (עורך), בהוצאת המרכז החקלאי וקבוצת כנרת, תשכ"ד. 75 עמודים.
כנרת אלבום לציון יובלה של הקבוצה, הוצאת קבוצת כנרת, תשכ"ד 1964.
ברכה חבס, החצר והגבעה, סיפורה של קבוצת כנרת, הוצאת עם עובד, 1968. ע 57 - 62.
גרשון גרא, חצר כנרת ואנשיה, הוצאת גג לאור, תשנ"ו, עמ' 173–175
עודד ישראלי ויוסק'ה גרינבוים. "בין דגניה לכנרת", ארץ וטבע חוברת 107, 2007, עמ' 42–45
צבי ליבנה, נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות - כרך ה', הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך תל אביב, 1972, עמודים 80-82

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסף זלצמן בוויקישיתוף

עודד ישראלי, סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850
יוסף זלצמן באתר יזכור של קבוצת כנרת
בָּדָד לָעַד- חלוץ יפה תואר בכנרת באתר YoaView
קורות החיים של יוסף זלצמן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
מאיר מלמד, יוסף זלצמן ז"ל, דבר, 1 בינואר 1964
פ"נ יוסף בן ליב זלצמן מורשא באתר לולאת האל
מרטין בובר, Jiskor: ein Buch des Gedenkens an gefallene Wächter und Arbeiter im Lande Israel דמותו של יוסף זלצמן בעמ' 150–158
ספר יזכור ביידיש

הערות שוליים

^ ^1.0 ^1.1 גרשון גרא, חצר כנרת ואנשיה, עמ' 175
^ כנרת, אלבום לציון יובלה של הקבוצה ע' 24
^ יצחק טבנקין, "יוסף זלצמן חמישים שנה להירצחו", עמ' 18-17
^ יצחק יהלום שעוני, חבר ילדות של זלצמן מוורשה תושב מטולה, "יוסף זלצמן", עמ' 37-36
^ אלקנה סלוצקין, "יוסף זלצמן", עמ' 28-25
^ על פי עדותה של רחל ינאית בן צבי, שציינה שפגשה בו בחווה בסוף 1910, בספר יוסף זלצמן, עמ' 48
^ יעקב חפץ, יוסף זלצמן, עמ' 61
^ בן ציון ישראלי, מתוך "לדברי ימינו", ספר יוסף זלצמן, עמ' 13
^ בן ציון ישראלי, ספר יוסף זלצמן, עמ' 10
^ ביום ב' לפנות ערב נהרג יוסף זלצמן בשובו מהעבודה, הפועל הצעיר, 28 בנובמבר 1913
^ האחדות, שנה חמישית, כ"ח חשוון תרע"ד, גיליון ז
^ מוקי צור, על שפת אגם סואן, הוצאת עם עובד, 1985, עמ' 107-106
^ דוד שמעוני, "ביער חדרה" עמ' 1
^ יצחק טבנקין, "יוסף זלצמן חמישים שנה להירצחו", עמ' 18
^ דוד שמעוני, ביער בחדרה: הפועל הצעיר, דפוס הפועל הצעיר, תרצ"ח, עמ' 11-10
^ יהודה גורן, יוסף טבנקין, איש עין חרוד נפטר שלשום בן 66, מעריב, 27 בספטמבר 1987
^ בארכיון קבוצת כנרת נמצאים כארבעים מכתבים שלו ששרדו. כולם נכתבו ביידיש.
^ בית ראשון משיר בן חמישה בתים. פורסם בעלון כנרת מס' 45 ב-18 בנובמבר 1938

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29076520יוסף זלצמן

[גרא-1] 1.0 ^1.1 גרשון גרא, חצר כנרת ואנשיה, עמ' 175

[2] כנרת, אלבום לציון יובלה של הקבוצה ע' 24

[3] יצחק טבנקין, "יוסף זלצמן חמישים שנה להירצחו", עמ' 18-17

[4] יצחק יהלום שעוני, חבר ילדות של זלצמן מוורשה תושב מטולה, "יוסף זלצמן", עמ' 37-36

[5] אלקנה סלוצקין, "יוסף זלצמן", עמ' 28-25

[6] על פי עדותה של רחל ינאית בן צבי, שציינה שפגשה בו בחווה בסוף 1910, בספר יוסף זלצמן, עמ' 48

[7] יעקב חפץ, יוסף זלצמן, עמ' 61

[8] בן ציון ישראלי, מתוך "לדברי ימינו", ספר יוסף זלצמן, עמ' 13

[9] בן ציון ישראלי, ספר יוסף זלצמן, עמ' 10

[10] ביום ב' לפנות ערב נהרג יוסף זלצמן בשובו מהעבודה, הפועל הצעיר, 28 בנובמבר 1913

[11] האחדות, שנה חמישית, כ"ח חשוון תרע"ד, גיליון ז

[12] מוקי צור, על שפת אגם סואן, הוצאת עם עובד, 1985, עמ' 107-106

[13] דוד שמעוני, "ביער חדרה" עמ' 1

[14] יצחק טבנקין, "יוסף זלצמן חמישים שנה להירצחו", עמ' 18

[15] דוד שמעוני, ביער בחדרה: הפועל הצעיר, דפוס הפועל הצעיר, תרצ"ח, עמ' 11-10

[16] יהודה גורן, יוסף טבנקין, איש עין חרוד נפטר שלשום בן 66, מעריב, 27 בספטמבר 1987

[17] בארכיון קבוצת כנרת נמצאים כארבעים מכתבים שלו ששרדו. כולם נכתבו ביידיש.

[18] בית ראשון משיר בן חמישה בתים. פורסם בעלון כנרת מס' 45 ב-18 בנובמבר 1938

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]