פיליפ פיילין
 | |
| סר פיליפ פיילין | |
| לידה |
8 באוגוסט 1864 אדינבורו, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
22 בינואר 1937 (בגיל 72) הובה (אנ'), (ברייטון), ססקס, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| השתייכות |
 צבא בריטניה |
| תקופת הפעילות | 1884–1921 (כ־37 שנים) |
| דרגה | מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
ממפקד רגימנט הסיקים ה-15 "לודהיאנה" (אנ') (1912-1914) מפקד רגימנט הסיקים ה-14 "פרוזפור" של המלך ג'ורג' (אנ') (1915-1914) מפקד הבריגדה ההודית ה-29 (אנ') (1917-1915) מפקד זירת דרום תעלת סואץ (1917) מפקד הדיוויזיה ה-75 (1917-1920) מפקד מחוז הדלתה המזרחית (1920-1919) | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמות האנגלו-בורמזיות • המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית המשחק הגדול מלחמת העולם הראשונה • מערכת גליפולי • המערכה על סיני וארץ ישראל | |
| עיטורים | |
 "עמית" במסדר האמבט מסדר הנילוס מסדר קאראג'ורג' הסרבי (אנ') אוזכר בשדרים (8 פעמים) | |
מייג'ור גנרל סר פיליפ פיילין (באנגלית: Sir Philip Charles Palin; 8 באוגוסט 1864 - 22 בינואר 1937) היה קצין בכיר בצבא בריטניה. השתתף במלחמה האנגלו-בורמזית השלישית, בקרבות בצפון הודו במהלך המשחק הגדול ובמלחמת העולם הראשונה במהלכה לחם במערכת גליפולי ובמערכה על סיני וארץ ישראל. היה מפקד רגימנט, בריגדה ודיוויזיה. ב-1920 עמד בראש ועדת פיילין שחקרה את מאורעות תר"פ בארץ ישראל.
ביוגרפיה
פיילין נולד ב-1864 באדינבורו (סקוטלנד). לצ'ארלס תומאס פיילין (1892-1823) והלן הוקר וויט (1923-1823). אביו שירת בצבא הודו הבריטית בדרגת לוטננט גנרל. בנעוריו למד בתיכון קליפטון (אנ') שבעיר בריסטול. לאחר לימודיו ויתר על לימודים צבאיים באקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט והתגיייס לצבא כחייל לא סדיר.
קריירה צבאית
שנים ראשונות
בינואר 1884 התגייס פיילין לצבא בריטניה והוצב כלוטננט בבטליון השלישי של רגימנט הפוסיליירים הוולשי המלכותי (אנ') (כיום חלק מהרגימנט הוולשי המלכותי). ב-1886 צורף לצבא כחייל מן המניין בבטליון השני של רגימנט הרגלים צ'שייר (אנ').
הודו ובורמה
ב-1885 הפליג פיילין, עם יחידתו, להודו שם השתתף, בנובמבר אותה שנה, במלחמה האנגלו-בורמזית השלישית שהביאה לסיפוח בורמה על ידי בריטניה.
ב-1888 צורף לסגל של צבא הודו הבריטית והוצב ברגימנט הסיקים ה-14 "פרוזפור" של המלך ג'ורג'" (אנ'). במסגרת יחידה זו יצא לצפון מערב הודו שם שירת בין 1888 ל-1898. במהלך תקופה זו נלחם עם יחידתו נגד שבטים מקומיים באזור פקיסטן ואפגניסטן במסגרת המשחק הגדול. ב-1897 הועלה לדרגת קפטן.
ב-1899 הוצב לרגימנט הרובאים המתנדבים של כלכותא שם שירת עד 1904 כשבסיום תקופת שירות זו הועלה לדרגת מייג'ור.
ב-1912 הועלה פיילין לדרגת לוטננט קולונל ומונה למפקד רגימנט הסיקים ה-15 "לודהיאנה" (אנ')
מלחמת העולם הראשונה
המערכה על תעלת סואץ
ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מונה פיילין למפקד רגימנט הסיקים ה-14 "פרוזפור" של המלך ג'ורג'" (אנ') בו שירת כקצין ב-1888. הרגימנט נשלח למצרים שם הוכפף לפיקוד של הבריגדה ההודית ה-29 (אנ'). בפברואר 1915 השתתף פיילין, עם הרגימנט שלו, בקרב הראשון על תעלת סואץ כנגד הצבא העות'מאני במסגרת המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה. בקרב זה ניצחו הבריטים את הטורקים.
המערכה בגליפולי
באפריל 1915 נשלח פיילין עם הבריגדה ה-29 למערכת גליפולי וב-25 באפריל השתתף בנחיתה בכף הלאס והשתתף עם הבריגדה בקרב קיריתיה השני (אנ') וקרב קיריתיה השלישי (אנ'). בעוד שבקרב השני הייתה הבריגדה עתודה הרי בקרב השלישי הייתה בחזית הלחימה. הרגימנט ה-14 בפיקודו סבל מנפגעים רבים[1] ובסופו של קרב נאלץ לסגת.
בתחילת אוגוסט אותה שנה השתתף הרגימנט בנחיתה הכוחות הבריטים במפרץ אנזא"ק (אנ') שם השתתף בקרב סארי בייר (אנ'). גם בקרב זה סבל הרגימנט מנפגעים רבים מבלי שהצליח להשיג הכרעה במערכה. בעקבות חוסר ההכרעה הפכה הלחימה למלחמת חפירות עד הפינוי מגליפולי בדצמבר 1915. במערכה זו סבל הרגימנט מ-264 חללים ו-840 פצועים. במהלך מערכה זו (ספטמבר 1915) החליף פיילין את מפקד הבריגדה שנפצע והועלה לדרגת בריגדיר גנרל (זמני).
המערכה בסיני וארץ ישראל
במהלך דצמבר 1915 וינואר 1916 פונו הכוחות הבריטים מגליפולי למצרים וביניהם גם פיילין והבריגדה ה-29. במהלך 1916 השתתף פיילין והדיוויזיה בקרבות המאוחרים של המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה כשבתחילת 1917 מונה למפקד זירת דרום תעלת סואץ.
ביוני 1917 מונה פיילין למפקדה של הדיוויזיה ה-75 והועלה לדרגת מייג'ור גנרל (זמני). דיוויזיה זו הוקמה באותה תקופה כשחלק מהבטליונים שלה היו יחידות אנגליות שהגיעו כתגבורת מהודו וחלק אחר מהבטליונים של הבריגדה ה-29 שפורקה. הדיוויזיה ה-75 הוכפפה לקורפוס ה-21 בפיקודו של גנרל אדוארד באלפין. במסגרת המערכה בסיני ובארץ ישראל השתתף פיילין יחד עם הדיוויזיה בקרבות הבאים:
- קרב עזה השלישי (נובמבר 1917)
- מרדף פלשת (נובמבר 1917) במהלכו כבשה הדיוויזיה את תחנת הצומת וכן הייתה מעורבת בקרב נבי סמואל (אנ')
- כיבוש ירושלים (דצמבר 1917)
- קרב בעל חצור (אנ') (מרץ 1918)
- קרב מגידו (ספטמבר 1918) במהלכו תקפה הדיוויזיה ביצורים טורקים באזור טירה.
עם סיום קרב מגידו נשארה הדיוויזיה מאחור והוטלו עליה תפקידי שיקום התשתיות עד חתימת הסכם הכניעה של טורקיה באוקטובר 1918.
לאחר המלחמה
עם תום המלחמה נשארו פיילין והדיוויזיה בארץ ישראל כחיל משמר. במרץ 1919 הוחזרה הדיוויזיה למצרים שם מונה פיילין למפקד מחוז הדלתה המזרחית כשתחת פיקודו הוצבו, בנוסף לדיוויזיה ה-75 גם יחידות נוספות. במסגרת תפקידו זה היה פיילין אחראי לטיפול במהומות שפרצו במצרים והוא נשאר בתפקידו עד שנרגעו המהומות ביולי אותה שנה אז החל תהליך פירוק הדיוויזיה ה-75 שהסתיים באפריל 1920.
לאחר פירוק הדיוויזיה ה-75 מונה פיילין למפקדה של הדיוויזיה השלישית "לאהור" שהשתתפה אף היא במערכה בארץ ישראל. פיילין פיקד על הדיוויזיה עד פרישתו משירות צבאי ב-1921. לאחר פרישתו מונה לקולונל של כבוד ברימנט הסיקים ה-14 בה החל את שירותו.
ועדת פיילין
ב-1920 מונה פיילין לעמוד בראש ועדת פיילין שהוקמה על ידי השלטונות הבריטים בארץ ישראל כדי לחקור את מאורעות תר"פ. דו"ח הוועדה הצביע על אשמת כלל הגופים המעורבים באירועים (הצבא הבריטי, הפיקוד הערבי וההנהגה הציונית) ואף קבע שזאב ז'בוטינסקי וחאג' אמין אל-חוסייני יושמו במאסר. במועד פרסום הדו"ח החל כבר המנדט הבריטי ומונה נציב אזרחי בארץ ישראל (סר הרברט סמואל) שחיפש פשרות ושחרר את האסורים[2].
אותות
1916 - "עמית" במסדר האמבט.
מסדר קאראג'ורג' הסרבי (אנ')
מסדר הנילוס
אוזכר בשדרים 8 פעמים
משפחתו
ב-1899 נישא פיילין לדיאמנטין הארייט (Diamantine Harriet) לבית אליוט. לזוג לא נולדו ילדים. ב-1934 נפטרה דיאמנטין וב-1935 נישא פיילין בשנית לגלדיס לבית לאוו. פיילין גר בעיר החוף הובה (אנ') (לייד ברייטון) במחוז ססקס שבדרום אנגליה. הוא נפטר ב-1937 ונקבר בבית הקברות של הובה.
לקריאה נוספת
- C.E.W. Bean, Official History of Australia in the War of 1914–1918, Vol II, The Story of ANZAC from 4 May 1915, to the Evacuation of the Gallipoli Peninsula, Australian War Memorial
- Maj A.F. Becke,History of the Great War: Order of Battle of Divisions, Part 2b: The 2nd-Line Territorial Force Divisions (57th–69th), with the Home Service Divisions (71st–73rd) and 74th and 75th Divisions, London: HM Stationery Office, 1937/Uckfield: Naval & Military Press, 2007, מסת"ב 1-847347-39-8.
- Maj A.F. Becke,History of the Great War: Order of Battle of Divisions, Part 4: the Army Council, G.H.Q.s, Armies, and Corps, 1914–1918, London: HM Stationery Office, 1944/Uckfield: Naval & Military Press, 2007, מסת"ב 1-847347-43-6.
- Capt Cyril Falls, History of the Great War: Military Operations Egypt and Palestine, Part II: from June 1917 to the End of the War, London: Imperial War Museum/Battery Press.
- John Gaylor, Sons of John Company: The Indian and Pakistan Armies 1903–1991, Tunbridge Wells: Spellmount, 1992, מסת"ב 0-946771-98-7.
- Chris Kempton, British Empire & Commonwealth Museum Research Paper No 1: A Register of the Titles of the Unites of the H.E.I.C. & Indian Armies 1666–1947', Bristol: British Empire & Commonwealth Museum, 1997, מסת"ב 0 9530174 0 0.
- John Masefield, Gallipoli, Macmillan,1916 John Masefield, Gallipoli, New York : Macmillan, 1916.
- John North, Gallipoli: The Fading Vision, London: Faber & Faber, 1936.
- F.W. Perry, History of the Great War: Order of Battle of Divisions, Part 5b: Indian Army Divisions, Newport: Ray Westlake Military Books, 1993, מסת"ב 1-871167-23-X.
- Gilbert Walter Palin "History of the Services to the Crown in India of the Palin Family" Calcutta: Thacker Spink & Co. 1909
קישורים חיצוניים
- פיליפ פיילין, באתר dbpedia
- פיליפ פיילין, באתר ancestry
- פיליפ פיילין, באתר greatwarforum.org
הערות שוליים
- ^ ההערכה היא שכ-75% מחיילי הכוח הלוחם נפצעו או נהרגו
- ^ דו"ח פיילין, באתר users.cecs.anu.edu.au
פיליפ פיילין34061439Q7184188