ועדת פיילין
וועדת פיילין הייתה ועדת החקירה הבריטית הראשונה בארץ ישראל, שהוקמה בעקבות מאורעות תר"פ בירושלים.
מאורעות תר"פ
ערך מורחב – מאורעות תר"פ
בשנים הראשונות של המנדט נוהלה ארץ ישראל על ידי ממשל צבאי בריטי בראשותו של הגנרל לואי ג'ין בולס. בולס היה מתנגד חריף לציונות, אותה ראה כאיום ישיר על האינטרס הבריטי, וראה את הצהרת בלפור כטעות אסטרטגית. רוב המושלים שכיהנו תחתיו במחוזות השונים של הארץ, ובראשם רונלד סטורס, מושל ירושלים, החזיקו בעמדות דומות. המשטרה הייתה סוג של אלתור, וכללה שוטרים ששירתו עוד מהתקופה העות'מאנית, שוטרים שגויסו על ידי הממשל הצבאי וטרם עברו הכשרה כלשהו, ושוטרים שהוכשרו באופן מזורז בבית הספר לשוטרים שהוקם במצרים. כבר בשנת 1919 שיגר מפקד המשטרה, קולונל פרסי בראמלי, אזהרות בנוגע לכשירותו של הכוח. במהלך המאורעות, שוטרים, רובם ככולם ערבים, פעלו בצורה לא-אפקטיבית לנוכח ההתפרעויות, ובמספר מקרים היו שוטרים שהצטרפו לפורעים באופן פעיל.
השלטון הצבאי נועד מלכתחילה להיות זמני, והפיקוד בארץ לא הקדיש מחשבה רבה לדרך שבה יישמרו חוק וסדר בארץ. חיילים הגיבו בעוצמה כאשר נעשו ניסיונות לפגוע בהם[1].
ראשית מאורעות תר"פ, באפריל 1920, בעצרת המונית לקראת חגיגות נבי מוסא - עלייה לרגל מירושלים לאתר נבי מוסא במדבר יהודה. צעיר מוסלמי ממשפחה מפורסמת, אמין אל חוסייני, המופתי לעתיד ונכבדים נוספים נשאו דברים בגנות היהודים והציונות, וקראו לפגוע בהם במטרה לסכל את תוכניותיהם, שלדברי הנואמים, היוו איום ישיר על הערבים בארץ. הערבים תקפו יהודים, בעיקר בירושלים, רצחו שבעה, פצעו למעלה מ-200, וגרמו לנזק רב ברכוש. מאורעות אלה נמשכו שלושה ימים, בין ה-4 באפריל ל-6 באפריל.
באין מדיניות אחידה, כאשר התחוללו אירועי אפריל 1920, מצא עצמו זאב ז'בוטינסקי, קצין משוחרר מהגדודים העבריים, מארגן יחידות הגנה עצמית בירושלים, מכיוון שהבריטים נמנעו מלפעול בנחרצות לבלימת הפורעים. בסיום המאורעות ז'בוטינסקי וכמה מאנשיו אף נעצרו ועמדו למשפט צבאי, שהסתיים בהרשעה ועונשי מאסר ממושכים.
הועדה
מתוך רצון להבין את הגורמים להתפרצות האלימה ולתוצאותיה הקשות, מינה הצבא שלושה קצינים לחקור את האירועים. בראש הוועדה עמד מייג'ור גנרל פיליפ פיילין (Philip Palin), שבמהלך כיבוש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, פיקד על דיוויזיה מס' 75 (אנ'). לצידו כיהנו בוועדה בריגדיר אדוורד הרולד ווילדבלאד (Wildblood) ולוטננט קולונל כריסטופר וון אדוורדס (Edwards).
הוועדה פעלה במשך 50 יום, חקרה 152 עדים בשמונה שפות, גבתה עדויות מבכירי הממשל הצבאי בארץ, מנציגים של התנועה הציונית וממספר מנהיגים ערבים. העדות המקיפה והבוטה ביותר נגד ההתנהלות הבריטית בטיפול בפרעות, הגיעה מאיש הממשל הצבאי, קולונל ריצ'רד מיינרצהגן.
מסקנות הוועדה הוגשו ב-1 ביולי 1920 ופורסמו במהלך אוגוסט.
דו"ח הוועדה
הוועדה הטיחה ביקורת נוקבת בממשל הצבאי, שלטעמה לקה הן בחד-צדדיות והן בחוסר שליטה מספקת במצב. חברי הוועדה סברו שהיה מקום לפעול לתיקונה של המשטרה, וציינו שבדיונים פנימיים של בכירי הממשל הצבאי, המשטרה תוארה כסיכון פוטנציאלי לכוחות הביטחון הבריטיים, אם יפרצו מהומות. הם ראו בחומרה את העובדה שלא נעשה דבר כדי להתמודד עם אפשרות זו מבעוד מועד. הוועדה ביקרה בנחרצות גם את המנהיגים הערבים שהתסיסו את הפורעים, וגם את ז'בוטינסקי[2] והארגון שהקים, ושפעילותו נראתה להם פרובוקטיבית ומסוכנת[3].
כאשר הוגשו מסקנות הוועדה, הממשל בארץ כבר היה בידי הנציב העליון הראשון, סר הרברט סמואל, יהודי ותומך בתנועה הציונית. סמואל, שרצה לקדם פיוס, הכריז על חנינה כללית הן למעורבים בפרעות והן לז'בוטינסקי ואנשיו.
המסקנות האופרטיביות של הוועדה, בעיקר אלה שתמכו ברפורמה במשטרה, לא זכו להתייחסות משמעותית, ושנה מאוחר יותר, במאי 1921, פרצו מאורעות תרפ"א, התפרצות אלימה, רחבה וקטלנית יותר, שגם בה ניכר היה שהמשטרה אינה כשירה. אירועים אלה הביאו להקמתה של וועדת חקירה חדשה, ועדת הייקראפט.
קישורים חיצוניים
- דו"ח ועדת פיילין (Palin Report בויקיטקסט באנגלית)
- נדב שרגאי, כך הכל התחיל, באתר ישראל היום, 25 במרץ 2013
- סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850.
הערות שוליים
- ^ בדצמבר 1918, לדוגמה, אחרי שחייל ניו זילנדי, שרדף אחרי גנב, נורה ונהרג, פתחו חבריו במצוד אחר היורה, ובסיומו הגיעו לכפר סרפנד אל-חרב, בסמוך לנס ציונה. העדויות על שהתרחש שם אינן ברורות, אך התבצעה שם פעולת תגמול שהסתיימה במותם של תושבים רבים, ככל הנראה כמה עשרות.
- ^ מסיבה לא ברורה, הם זיהו את ז'בוטינסקי, איש ימין מובהק כבר אז, כפעיל שמאל קיצוני שקשור לקומוניסטים.
- ^ דו"ח ועדת פיילין (Palin Report בויקיטקסט באנגלית)
| ועדות חקירה לארץ ישראל | |
|---|---|
|
