פיטר וושבורן
 | |||||||
| לידה | לין, מסצ'וסטס, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | וודסטוק, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | פיטר תאצ'ר וושבורן | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות של רחוב ריבר, וודסטוק, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
פיטר תאצ'ר וושבורן (באנגלית: Peter Thacher Washburn; 7 בספטמבר 1814 – 7 בפברואר 1870) היה איש צבא, עורך דין ופוליטיקאי, אמריקאי מוורמונט, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן בין השאר כחבר בית הנבחרים של מדינתו בשנים 1853–1855, וכמושל ורמונט ה-31 מאוקטובר 1869 ועד מותו, השני מבין מושלי המדינה שנפטר בעת כהונתו.
וושבורן נולד בעיר לין שבמסצ'וסטס וגדל בעיירה לדלו שבוורמונט. ב-1835 סיים את לימודיו בדארטמות' קולג', ובמקביל ללימודי משפטים לימד בבית ספר. ב-1838 התקבל ללשכת עורכי הדין ועסק במקצוע, בתחילה בלדלו, ולאחר מכן בוודסטוק שבוורמונט, כאשר היה לפעיל בפוליטיקה כחבר המפלגה הוויגית. בנוסף להיותו פעיל במסעות בחירות של אנשי המפלגה, כולל ויליאם הנרי הריסון, החזיק וושבורן במשרות ציבוריות, כולל רשם ההחלטות של בית המשפט העליון של ורמונט וחבר בבית הנבחרים של ורמונט.
בוודסטוק, היה וושבורן גם פעיל במיליציה של ורמונט. הוא פיקד על רגימנט בדרגת קולונל מסוף שנות ה-30 ועד שנות ה-50 של המאה ה-19, וארגן פלוגה לקראת פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, שעליה הוא פיקד כקפטן. ב-1861 הועברה פלוגתו של וושברון לסמכות הממשל הפדרלי כחלק מרגימנט הרגלים הראשון של ורמונט. ברגימנט זה הוא הוצב כלוטננט קולונל והיה שני בסולם הפיקוד בו. לאחר שמפקד הרגימנט ג'ון ו. פלפס קודם לפקד על בריגדה, היה וושבורן למפקד בפועל של הרגימנט, והוביל אותו בקרב ביג בת'אל. בסוף 1861 נבחר וושבורן כשליש הראשי של וורמונט, ובתפקיד זה הוא ארגן את השתתפותה של המדינה במלחמה עד לסיומה, כולל את התגובה על הפלישה לסנט אלבנס. בתפקידו זה היה וושברון בקשר עם יותר מ-34,000 החיילים מוורמונט שגויסו לצבא האיחוד.
ב-1869 נבחר וושבורן מטעם המפלגה הרפובליקנית כמושל ורמונט. הוא כיהן בתפקיד מ-15 באוקטובר ועד מותו ב-7 בפברואר 1870. מותו יוחס לתשישות עקב עומס עבודה.
ראשית חייו
פיטר וושבורן נולד בעיר לין שבמסצ'וסטס, כבנם של השופט רובן וושבורן ושל האנה בלייני (לבית תאצ'ר) וושבורן. סבו של השופט וושבורן, סת' וושבורן, היה קולונל שלחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית, בנו של סת' וושברון, אסא וושבורן, סבו של פיטר וושבורן, עבר ב-1785 ממסצ'וסטס לפוני שבוורמונט. בנו, רובן וושבורן, התיישב ב-1825 בלדלו.[1] פיטר וושבורן התחנך בבתי הספר הציבוריים בלדלו ובאקדמיית בלאק ריבר, ולמד בדארטמות' קולג'.[2] ב-1835 הוא סיים את לימודיו שם, והיה חבר באחוות פי בטא קפא.[3] וושבורן היה מנהל אקדמיית האברוויל כאשר למד משפטים בהדרכת אביו בלדלו ובהדרכת הסנאטור ויליאם אפהאם במונטפלייר.[1] הוא השלים שנת לימודים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד,[4] ב-1838 התקבל ללשכת עורכי הדין, ובינואר 1839 החל לעסוק במקצוע בלדלו.[1]
כמי שהיה פעיל בפוליטיקה כוויגי, היה וושבורן אחד ממזכירי הוועידה שהתכנסה במחוז וינדזור כדי לארגן את התמיכה בוויליאם הנרי הריסון בבחירות לנשיאות של 1840. בשנה זו וב-1842 שימש וושברון כעוזר פקיד של בית הנבחרים של ורמונט.
ב-1844 עבר וושבורן לוודסטוק והקים שותפות עם צ'ארלס פ. מארש, שהתקיימה עד למותו של וושבורן ב-1870. באותה שנה הוא נבחר לרשם ההחלטות של בית המשפט העליון של ורמונט, משרה בה הוא החזיק במשך שמונה שנים. הוא ייצג את וודסטוק בבית הנבחרים של ורמונט בשנים 1853–1855. וושבורן היה מעורב גם במטרות אזרחיות, כולל פעילות בתנועה להתנזרות מאלכוהול. ב-1855 הוא היה פעיל במפלגה הרפובליקנית, היה נציג לוועידה הארצית שלה ב-1860, ושימש אז כיושב ראש המשלחת של ורמונט.[1]
מלחמת האזרחים
בשנים 1837–1841 שירת וושבורן כקולונל ברגימנט של המיליציה של ורמונט, וב-1857 הוא ארגן את פלוגת הרגלים הקלה של וודסטוק, שעליה הוא פיקד כקפטן. ב-1861 גויסה הפלוגה לשירות פדרלי במלחמת האזרחים האמריקאית כפלוגה B של רגימנט הרגלים הראשון של ורמונט. במאי אותה שנה הוא קיבל מינוי של לוטננט קולונל והיה השני בסולם הפיקוד של הרגינמט.[1]
עד מהרה קודם מפקד הרגימנט, ג'ון ו. פלפס, לדרגת בריגדיר גנרל, וקיבל פיקוד על בריגדה, כך שוושבורן היה המפקד בפועל של הרגימנט במהלך כמעט כל שלושת חודשי השירות של היחידה במבצר מונרו ובניופורט ניוז שבווירג'יניה.[1][5] וושבורן גם פיקד על חמש פלוגות של הרגימנט הראשון של ורמונט ועל חמש פלוגות של רגימנט הרגלים הרביעי של מסצ'וסטס בקרב ביג בת'אל (אנ') ב-10 ביוני 1861.[5] באוגוסט אותה שנה פורק הרגימנט.[6][7]
באוקטובר 1861 בחרה האספה הכללית של ורמונט בוושבורן כמחליפו של הוראס הנרי בקסטר כשליש הראשי של המדינה (State adjutant general) וכמפקח הכללי של המיליציה של המדינה בדרגת בריגדיר גנרל.[1] במסגרת תפקידו זה הוא פיקח על הגיוס, ההצטיידות וההצבה של שבעה רגימנטים רגליים, רגימנט פרשים אחד, שלוש סוללות ארטילריה קלה, ושתי פלוגות של צלפים עבור צבא האיחוד.[8]
וושבורן גם היה אחראי על התגובה על הפלישה של חיילי צבא הקונפדרציה שהיו מוצבים בקנדה על סנט אלבנס (אנ'). ורמונט הגיבה על הפלישה בארגון יחידת פרשי הספר והצבתם על הגבול של קנדה עם ורמונט ועם ניו יורק, ובכוח זה כלל חיל המשלוח של ורמונט שתי פלוגות, שאחת מהן הוצבה בברלינגטון והשנייה בסנט אלבנס.
וושבורן הוציא מינוי לאן אלייזה סמית' (אנ'), רעייתו של המושל ג'. גרגורי סמית'. בני הזוג סמית' התגוררו בסנט אלבנס, וביום הפלישה המושל סמית' שהה בבית המדינה של מדינת ורמונט במונטפלייר. ביתו היה מטרה לפלישה, וכאשר הופיעה אן סמית' בדלת הראשית של הבית כשבידה אקדח בלתי טעון (כלי הנשק היחידי שעלה בידה למצוא), החליטו הפולשים לעקוף את הבית. אז פעלה סמית' לארגן את תושבי סנט אלבנס לצאת למרדף אחר הפולשים, שניסו למנוע מהפולשים להמלט לקנדה, אך ללא הצלחה. וושבורן הכיר בגבורתה של סמית', והעניק לה דרגה ייצוגית של לוטננט קולונל במטה שלו.[9]
בהנהגתו של וושבורן, ריכז מטה השליש הראשי 300 כרכים של דוחות, חשבונות ורישומים אחרים שנגעו לחיילים שגויסו מוורמונט במהלך המלחמה. מתוך יותר מ-34,000 חיילים שגויסו מוורמונט לצבא האיחוד, רק 75 לא נכללו בדוחות.[10]
ב-1866 דחה וושבורן הצעה להיבחר שוב לתפקיד השליש הראשי, והוא הוחלף על ידי ויליאם ולס. וושבורן היה אחד המארגנים של אגודת ותיקי המלחמה של ורמונט, ונשא את נאום המפתח של המפגש של האגודה ב-1868.
בנוסף לחידוש פעילותו בעריכת דין, היה וושבורן המארגן של חברת הרכבות של וודסטוק, שאליה הוא נבחר כנשיא. הוא גם שירת במועצת המנהלים של חברת הרכבות ראטלנד ווודסטוק.[10]
מושל ורמונט
ב-1869 זכה וושבורן במועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל ורמונט בוועידת המפלגה שהתקיימה ביוני, אז הוא ניצח בבחירות המקדימות את דדלי צ'ייס דניסון ואת ג'וליוס קונברס. בבחירות הכלליות הוא הביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית הומר ו. היטון, וב-15 באוקטובר אותה שנה הושבע כמושל. במהלך תקופת כהונתו כמושל התקבל חוק לשינוי משך תקופת הכהונה של פקידי הממשל במדינה, כולל המושל, משנה לשנתיים.
חיים אישיים
ב-1839 נשא וושבורן לאישה את אלמירה אליזבת פריס. לשניים נולדו בן שנפטר בגיל 18 ובת שנפטרה בגיל 6. ב-1848 נפטרה רעייתו, ושנה לאחר מכן הוא נישא בשנית לאלמירה פומרוי הופקינס, ולשניים נולדו ארבעה ילדים שמתוכם שלושה הגיעו לבגרות.
וושבורן היה צאצא של ג'יימס צ'ילטון (אנ'), אחד מנוסעי המייפלאואר, דרך בתו מרי. כתוצאה מקשר משפחתי זה, היו ילדיו חברים באגודת צאצאי המייפלאואר (Mayflower Society), כאשר זו נוסדה בסוף המאה ה-19.[11]
פיטר וושבורן נפטר בוודסטוק ב-7 בפברואר 1870, פחות מארבעה חודשים לאחר השבעתו כמושל. הוא היה מושל ורמונט השני שנפטר בעת כהונתו (הראשון היה מושל המדינה הראשון תומאס צ'יטנדן). הרופאים לא הצליחו למצוא את סיבת המוות, אך ייחסו אותו לתשישות נפשית שנבעה מעומס בעבודתו.[1] הוא נטמן בבית הקברות של רחוב ריבר שבעיר.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1583
קישורים חיצוניים
- פיטר וושבורן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- פיטר וושבורן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- פיטר וושבורן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Ullery, Jacob G. (1894). Men of Vermont Illustrated. Brattleboro, VT: Transcript Publishing Company, p. 99.
- ↑ Reno, Conrad (1901). Memoirs of the Judiciary and the Bar of New England for the Nineteenth Century. Vol. II: Vermont. Boston, MA: Century Memorial Publishing Company, pp. 29–30.
- ↑ Dartmouth College (1844). Catalogue of the Fraternity of Phi Beta Kappa, Alpha of New Hampshire. Hanover, NH: Dartmouth Press, p. 23.
- ↑ Harvard University (1838). Catalogue of the Officers and Students of Harvard University. Cambridge, MA: Folsom, Wells, and Thurston, p. 8.
- ^ 5.0 5.1 Clark, Dorus (October 1, 1871). "Necrology: Peter Thacher Washburn". New-England Historical and Genealogical Register. Vol. XXV, no. 4. Boston, MA: New-England Historical, Genealogical Society, p. 391.
- ↑ Adjutant General, Vermont (1892). Theodore S. Peck, BGEN (ed.). Revised Roster of Vermont Volunteers and lists of Vermonters Who Served in the Army and Navy of the United States During the War of the Rebellion, 1861-66. Montpelier, VT: Press of the Watchman Publishing Co, p. 9.
- ↑ Crockett, Walter Hill (1921). Vermont The Green Mountain State, Chapter XXX-XXXIV. Vermont The Green Mountain State. Vol. III. New York, NY: The Century History Company, Inc, p. 510.
- ↑ Miller, Richard F. (2013). States at War. Vol. 1. Hanover, NH: University Press of New England, p. 597.
- ↑ April Hancy, The governor’s wife and the St. Albans Raid: Ann Eliza Brainerd Smith (1819-1905), Vermont Daily Chronicle, June 8, 2023.
- ^ 10.0 10.1 "Historic Record of Vermont Civil War Hero and Governor Discovered". UCL Online. Ludlow, VT: United Church of Ludlow. April 29, 2012.
- ↑ Society of Mayflower Descendants in the State of Ohio (1913). Register of the Society of Mayflower Descendants in the State of Ohio. Washington, DC: General Society of Mayflower Descendants, p. 77.
פיטר וושבורן40585050Q885683