מדלן קונין

מדלן קונין
Madeleine Kunin
לידה	28 בספטמבר 1933 (גיל: 91); ציריך, שווייץ
שם מלא	מדלן מאי קונין
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט ; אוניברסיטת ורמונט, אוניברסיטת קולומביה
עיסוק	מחברת, פוליטיקאית, דיפלומטית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	14 במרץ 1997 – 16 באוגוסט 1999; (שנתיים ו־22 שבועות)
נשיא ממנה	ביל קלינטון
	→ מ. לארי לורנס ג'. ריצ'רד פרדריקס ←
	19 באוגוסט 1996 – 16 באוגוסט 1999; (3 שנים)
נשיא ממנה	ביל קלינטון
	→ מ. לארי לורנס ג'. ריצ'רד פרדריקס ←
	1993–1997; (כ־4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ביל קלינטון
	→ דייוויד קירנס מרשל סמית' ←
	10 בינואר 1985 – 10 בינואר 1991; (6 שנים)
סגן מושל ורמונט	פיטר פלייטון סמית' ; האוורד דין
	→ ריצ'רד סנלינג ריצ'רד סנלינג ←
	10 בינואר 1979 – 10 בינואר 1983; (4 שנים)
תחת מושל ורמונט	ריצ'רד סנלינג
	→ ט. גארי באקלי פיטר פליימפטון סמית' ←
	5 בינואר 1973 – 5 בינואר 1979; (6 שנים)
	5 בינואר 1973 – 5 בינואר 1979; (6 שנים)

מדלן מאי קונין (באנגלית: Madeleine May Kunin,‏ ) היא פוליטיקאית וסופרת אמריקאית, יהודיה, שהייתה המושלת היהודיה הראשונה של מדינה בארצות הברית, מושלת ורמונט, בשנים 1985–1991.

קורות חיים

קונין נולדה ב-1933 בציריך, שווייץ, הצעירה מבין שני ילדיה של משפחה יהודית גרמנית - שווייצרית. אביה, פרדיננד מאי, יהודי גרמני, התאבד ב-1936, בהיותה בת שלוש בלבד. האם, רנה לבית בלוך, יהודייה שווייצרית, נדדה עם שני ילדיה בין קנטוני שווייץ, מחפשת היכן תהיה רחוקה ובטוחה ככל האפשר מהנאצים, שמהם חששה כל העת. ב-1940, כשקונין הייתה בת 7 היגרו - ברחו שלושת בני המשפחה הקטנה, לארצות הברית והשתקעו בניו יורק. אחדים מבני משפחות הוריה של קונין אכן נרצחו בתקופת השואה על ידי הנאצים. קרובי משפחה אחרים ניצלו והגיעו בחלקם לישראל ובחלקם לארצות הברית. החוויה הזו של חשש ובריחה מאימת הנאצים הותירה אצל קונין חותם קבע, כפי שאף כתבה באוטוביוגרפיה שלה, שנים רבות לאחר מכן.^[1]^[2]

קונין למדה וב-1956 סיימה תואר ראשון (BA) בהיסטוריה באוניברסיטת מסצ'וסטס. המשיכה לתואר שני (MS) בעיתונאות באוניברסיטת קולומביה ובמקביל החלה לעבוד כעיתונאית בעיתון היומי הנפוץ ביותר בוורמונט, Burlington Free Press, שבברלינגטון, ורמונט. בזמן חיפוש העבודה כעיתונאית נתקלה לראשונה באפליה על רקע מגדרי, דבר שהשפיע על דעותיה לאחר מכן, לכיוון הפמיניסטי.

בברלינגטון פגשה קונין את בעלה הראשון, דוקטור ארתור קונין וב-1959 הם נישאו. נולדו להם בשנים שלאחר מכן, ארבעה ילדים ובעשור הראשון שלאחר נישואיה הייתה בעיקר עקרת בית וגידלה את משפחתה. הם התגרשו כעבור 36 שנים, ב-1995, ואחת עשרה שנה אחר כך, ב-2006, והיא בת 73, היא נישאה בשנית לפרופסור ג'ון הנסי, אותו הכירה בראשית שנות התשעים, בהיותו מרצה כמוה בדארטמות' קולג' ונשיא הקולג' לשעבר. פרופסור הנסי היה בן 80 בזמן נישואיהם.

אחיה הבכור של קונין, אדגר מאי (1929–2012) היה סופר ועיתונאי זוכה פרס פוליצר, וחבר בתי המחוקקים של ורמונט (בית נבחרים ואחר כך סנאט) במשך 18 שנה (1973–1991).^[3] הוא וקונין אחותו הצעירה, נכנסו ביחד לפוליטיקה של ורמונט וגם עזבו אותה ביחד.

קריירה פוליטית

קונין עסקה במידה רבה בפעילות פוליטית עוד כשהייתה עקרת בית, בארגנה פעילויות ציבוריות שונות בעד איכות הסביבה, חינוך ועוד, אולם רק ב-1972 היא הצטרפה לראשונה לפוליטיקה באופן רשמי, במסגרת המפלגה הדמוקרטית. היא ניסתה תחילה להיבחר למועצת זקני ברלינגטון (מוסד שמקורו עוד במשפט המקובל האנגלי, וחבריו הם אלה שבוחרים את המצטרפים החדשים אליהם), נכשלה, אך עוד באותה שנה רצה שוב למשרה פוליטית, נכבדה הרבה יותר, לבית הנבחרים המדינתי של ורמונט, והפעם ניצחה.

היא שבה ונבחרה לתקופת כהונה שנייה כעבור שנתיים ובקדנציה זו נבחרה וכיהנה כמצליפת סיעת המיעוט הדמוקרטית בבית הנבחרים המדינתי של ורמונט, האישה הראשונה בתפקיד מנהיגותי בבתי המחוקקים של מדינה זו. קונין שבה ונבחרה בשלישית לבית הנבחרים של ורמונט, מכהנת בתקופת כהונה זו כיו"ר ועדת ההקצבות של הבית, תפקיד רב חשיבות ורב השפעה אף יותר מתפקיד מצליף סיעת המיעוט.

מושלת ורמונט

ב-1978 לאחר שש שנות כהונה בבית הנבחרים המדינתי, נמנעה קונין מריצה נוספת לאותו תפקיד, אלא השתתפה ואף ניצחה במרוץ לתפקיד סגנית מושל המדינה. לתפקיד המושל ניצח באותן בחירות מועמד המפלגה הרפובליקנית ריצ'רד סנלינג. בתוקף תפקידה כסגנית המושל כיהנה קונין בשנתיים שלאחר מכן כיו"ר הסנאט המדינתי של ורמונט. שנתיים לאחר מכן היא ניצחה שוב ונבחרה מחדש לתפקיד סגנית המושל, אלא שהפעם הייתה זו שנת בחירתו של רונלד רייגן לנשיאות ארצות הברית, גל רפובליקני שטף את כל ארצות הברית, לרבות את ורמונט וניצחונה של קונין כנגד הגל הרפובליקני הגואה הביאה למעמד של הנציגה הדמוקרטית הבכירה ביותר בוורמונט.

ב-1982, אחרי ארבע שנות כהונה כסגנית המושל, רצה קונין לראשונה למשרת המושל, בהיותה כבר נציגתה הבכירה ביותר של המפלגה הדמוקרטית בוורמונט. היא נכשלה בניסיון הראשון מול הבוס לשעבר שלה, סנלינג, אך במירוץ הבא, ב-1984 ניצחה ובינואר 1985 נכנסה לתפקיד, מושלת ורמונט ה-77 במספר של מדינת ורמונט. קונין הפכה בכך לאישה הראשונה שזכתה בתפקיד מושלת ורמונט, והיהודיה הראשונה בכל ארצות הברית, שכיהנה כמושלת מדינה. היהודיה הבאה שנבחרה למושלת מדינה כלשהי בארצות הברית הייתה לינדה לינגל, שנבחרה ב-2002, 18 שנה אחריה, למושלת הוואי.

קונין כיהנה כמושלת ורמונט במשך שש שנים, שלוש קדנציות. היא ייסדה במדינה בית משפט לענייני משפחה והיו לה הישגים רבים בתחומי החינוך ואיכות הסביבה, אולם בעיקר בלטה השפעתה בתחום הפמיניסטי. היא הרבתה להתבטא בנוגע לזכויות נשים, ומילאה את הממשל ובתי המשפט במינויים נשיים. בין השאר מינתה את האישה השופטת הראשונה בבית המשפט העליון של ורמונט.

מרצה, תת-שרה ושגרירה

ב-1991, לאחר שלוש תקופות כהונה כמושלת (גם בכך היא הראשונה - האישה הראשונה שמשלה שלוש תקופות כהונה במדינה כלשהי בארצות הברית), היא נמנעה מלנסות להיבחר שוב, ובלי לנטוש לגמרי את הפוליטיקה, עברה לאקדמיה. היא מונתה כמרצה בבית הספר לממשל של אוניברסיטת הרווארד וכן כמרצה בדארטמות' קולג' ובמקביל סייעה למסע הבחירות של ביל קלינטון לנשיאות ארצות הברית. קונין הייתה אחת משלושת חברי צוות החיפוש אחרי המועמד הראוי לסגן נשיא תחת קלינטון. לאחר מינויו של קלינטון לנשיא ארצות הברית בינואר 1993 הוא מינה אותה לתפקיד תת-שר החינוך. קונין כיהנה במשרה זו כשלוש שנים עד אוגוסט 1996, ואז מינה אותה קלינטון לשגרירת ארצות הברית בשווייץ ארץ הולדתה ובליכטנשטיין.

בשלוש שנות כהונתה כשגרירת ארצות הברית בשווייץ (עד אוגוסט 1999) בלטה מאוד פעילותה כיהודיה. היא הייתה זו שלחצה ופעלה והביאה יחד עם אחרים, להקמת הקרן של הבנקים השווייצריים לפיצוי יהודים ניצולי השואה וצאצאיהם. בעקבות הגילוי שלאימה היה חשבון בנק באחד הבנקים השווייצריים וכל תכולתו נשארה אצל הבנק, היא פעלה לכך שיהודים שהיו במעמד דומה (בעלי חשבונות בבנקים השווייצריים), ורכושם עבר שלא כדין אל הבנק (בין עקב מותם בשואה ובין בנסיבות אחרות) - יקבלו את רכושם, ולו חלקית, חזרה. בפעילותה זו נעזרה קונין רבות גם בנשיאת וראש ממשלת שווייץ, האישה הראשונה והיהודיה הראשונה בתפקיד זה, רות דרייפוס.

קונין מכהנת כיום כפרופסור ומרצה באוניברסיטת ורמונט, עוסקת בענייני איכות הסביבה וזכויות נשים, כותבת ספרים, בלוגרית בהפינגטון פוסט ופרשנית קבועה ברדיו Vermont Public Radio. בנה הצעיר דניאל גר בטביליסי ומכהן כיועץ בכיר לנשיא גאורגיה. בתה ג'וליה היא אמנית ומורה וגרה בניו יורק ושני בניה האחרים, פיטר ואדם, הם, הראשון עו"ד והשני רופא קרדיולוג, בוורמונט.^[4]

ספריה

Madeleine M. Kunin, The New Feminist Agenda, Defining the Next Revolution for Women, Work, and Family, Chelsea Green Publishing, 2012^[5]
Madeleine M. Kunin, Pearls, Politics, and Power: How Women Can Win and Lead, Chelsea Green Publishing, 2008^[6]
Madeleine M. Kunin, Living a Political Life, Vintage Publishing, 1995

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה

מדלן קונין, ברשת החברתית פייסבוק
מדלן קונין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
על מדלן קונין, באתר Jewish Women's Archive
הזמנה להרצאת אורח של פרופ' מדלן קונין, באתר אוניברסיטת ורמונט
על מדלן קונין, באתר אוניברסיטת ורמונט

הערות שוליים

^ ביוגרפיה קצרה של מדלן קונין, באתר Jewish Women's Archive
^ על נישואיה השניים של מדלן קונין בת ה-73, "ניו יורק טיימס", 26 בפברואר 2006
^ הספד על אדגר מאי, 27 בדצמבר 2012, באתר Rutland Herald
^ John W. Hennessey, Jr. - Professor Emeritus at the Tuck Business School, jhennessey.org
^ מאמר ביקורת על הספר, הניו יורק טיימס, 18 באפריל 2012
^ ההקדמה לספרה של מדלן קונין

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מדלן קונין34303780Q453942

[1] ביוגרפיה קצרה של מדלן קונין, באתר Jewish Women's Archive

[2] על נישואיה השניים של מדלן קונין בת ה-73, "ניו יורק טיימס", 26 בפברואר 2006

[3] הספד על אדגר מאי, 27 בדצמבר 2012, באתר Rutland Herald

[4] John W. Hennessey, Jr. - Professor Emeritus at the Tuck Business School, jhennessey.org

[5] מאמר ביקורת על הספר, הניו יורק טיימס, 18 באפריל 2012

[6] ההקדמה לספרה של מדלן קונין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]