אבנעזר אורמסבי
 | |||||||
| לידה | שורהאם, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ברנדון, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | אבנעזר ג'ולס אורמסבי | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות פיין היל, ברנדון, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
אבנעזר ג'ולס אורמסבי (באנגלית: Ebenezer Jolls Ormsbee; 8 ביוני 1834 – 3 באפריל 1924) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מוורמונט, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של מדינתו בשנים 1872 -1874, כחבר הסנאט של ורמונט בשנים 1878–1880, כסגן מושל ורמונט ה-35 בשנים 1884–1886, ולאחר מכן ועד 1888 כמושל ורמונט ה-41.
ראשית חייו
אבנעזר אורמסבי נולד בעיירה שורהאם שבוורמונט, כבנם של ג'ון מייסון ופולי (לבית וילסון) אורמסבי. הוא עבד בחווה המשפחתית והתחנך בבתי הספר המקומיים, ולאחר מכן למד בבתי ספר תיכוניים בעיירות ברנדון וסאות' וודסטוק. לאחר מכן לימד אורמסבי בבית ספר ובמקביל למד משפטים במשרד עורכי הדין של אנסון א. ניקולסון ואבנעזר נ. בריגס בברנדון. ב-1861 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של מחוז ראטלנד.[1]
שירות צבאי
באפריל 1861, עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, התגייס אורמסבי לפלוגה שנקראה "האפורים של אלן" (Allen Grays). יחידה זו צורפה בסופו של דבר לצבא האיחוד כפלוגה G של רגימנט הרגלים הראשון של ורמונט. ב-25 באפריל נבחר אורמסבי כלוטננט המשנה של הפלוגה, ושירת איתה בווירג'יניה במהלך תקופת השירות שלה שארכה שלושה חודשים. בספטמבר הוא הצטרף לפלוגה G של רגימנט הרגלים ה-12 של ורמונט, וקיבל את הפיקוד עליה בדרגת קפטן. הרגימנט גויס לתקופה של תשעה חודשים, ואורמסבי נשאר עמו במשך כל התקופה, כולל בקרב גטיסברג. הרגימנט ה-12 שב לוורמונט ביולי 1863 ושוחרר.[1]
קריירה פוליטית
לאחר שחרורו, עסק אורמסבי בעריכת דין בברנדון כשותפו של ניקולסון, בהמשך כשותפו של אבנעזר בריגס, ולבסוף כשותפו של בנו של בריגס, ג'ורג'. כאיש המפלגה הרפובליקנית, הוא היה חבר בוועדה המדינתית של המפלגה, ובשנים 1868–1872 שימש כמעריך של שירות הכנסות הפנים. בשנים 1871–1873 הוא שירת כתובע המדינתי למחוז ראטלנד. בשנים 1872 - 1874 הוא ייצג את ברנדון בבית הנבחרים של ורמונט, ובשנים 1878–1880 ייצג את מחוז ראטלנד בסנאט של ורמונט.[1] במהלך תקופת כהונתו בבית הנבחרים היה אורמסבי חבר בוועדת המשפט.[2] במהלך תקופת כהונתו בסנאט, הוא היה יושב ראש הוועדה לבית החולים המדינתי לחולי נפש, וחבר הוועדה ליחסי המדינה עם הממשל הפדרלי.[3] בשנים 1880 - 1884 שירת אורמסבי כחבר בחבר הנאמנים של בית הספר הרפורמי של ורמונט.[1]
ב-1884 נבחר אורמסבי כמועמד המפלגה הרפובליקנית לתפקיד סגן מושל ורמונט. בשל השליטה המוחלטת של הרפובליקנים בוורמונט בשנים שלאחר מלחמת האזרחים, הוא ניצח בקלות בבחירות הכלליות.[1] בשני התפקידים הוא כיהן תקופת כהונה אחת של שנתיים, זאת על פי המקובל על פי כלל ההרים של המפלגה הרפובליקנית בוורמונט. במהלך תקופת ממשלו מונתה ועדה להצעת תיקונים בחוקי החינוך של ורמונט, ולפיקוח על תחילת עבודתה של הוועדה החדשה של ורמונט למערכת הרכבות ולמועצת הבריאות.[4]
ב-1887 הציע הנשיא גרובר קליבלנד את השבתם של דגלי הקרב לשעבר של הקונפדרציה שנשבו על ידי כוחות צבא האיחוד במהלך מלחמת האזרחים.[5] הצבא הגדול של הרפובליקה (אנ') הוביל את ההתנגדות לתוכניתו של קליבלנד, המחלקה של הצבא בוורמונט העבירה החלטות שגינו את הצעתו של הנשיא.[5][6] אורמסבי העביר את ההחלטות לקליבלנד, והכריז שהם זכו ל"אישורי המוחלט והחם ביותר", ו"אתה יכול להיות סמוך ובטוח שהן מכילות את רגשותיה של ורמונט בנושא זה".[6] קליבלנד ביטל את הצו הנשיאותי שלו, אך ב-1905 שינויים בתחושות הובילו להעברה ללא התנגדות של חוק פדרלי להשבתם של הדגלים.[5]
שנותיו האחרונות
בסוף 1891 מונה אורמסבי על ידי הנשיא בנג'מין הריסון לשמש כחבר בוועדה לטיפול באינדיאנים של שבט הפאיאוט (אנ') בשמורת האינדיאנים פירמיד לייק בנבדה כדי לגרום לשבט לוותר על תביעת אדמות בחלק משטח השמורה. מאוחר יותר באותה שנה הוא מונה כנציב הקרקעות של ארצות הברית בסמואה, שם הוא ניהל משא ומתן עם חברי הוועדה הבריטים והגרמנים כדי לתאם את התביעות של מיליוני אקרים של קרקעות בסמואה. במאי 1893 הוא השלים את משימתו, שב לארצות הברית, וחידש את עיסוקו בעריכת דין בברנדון.[1]
בספטמבר 1896 הצטרף אורמסבי למספר אישים במסע הרכבת של הנשיא ויליאם מקינלי לעירו, קנטון, אוהיו, כדי להפגין את תמיכתם בו בבחירות לנשיאות שהתקיימו באותה שנה.[7] בספטמבר 1901 הוא היה נשיא אגודת מפגש הרעים של קציני ורמונט (אנ'), ועמד בראש הנשף השנתי של האגודה, שבו סגן הנשיא תאודור רוזוולט היה הנואם הראשי.[8] שבוע לאחר מכן, בעקבות רצח ויליאם מקינלי, היה רוזוולט לנשיא, ובסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר 1902 הוא שב לוורמונט ובילה כמה ימים בניהול מסע הבחירות עבור המועמדים הרפובליקנים בבחירות של אותה שנה. אורמסבי ישב בראש טקסי קבלת הפנים במהלך עצירתו של רוזוולט בברנדון ב-1 בספטמבר.[9] הוא גם היה יושב ראש טקס הקדשת האנדרטה לסטיבן דאגלס, יליד ברנדון, ביולי 1913.[10]
אורמסבי היה חבר בבונים החופשיים, וחבר במשך שנים הבות בצבא הגדול של הרפובליקה בסניף שנקרא על שם אחיו, צ'ארלס ג'יימס אורמסבי, שנפל בקרב הישימון (אנ') במאי 1864. כמה אוניברסיטאות העניקו לאורמסבי תוארי כבוד, כולל מידלברי קולג' ב-1874, דארטמות' קולג' ב-1884, ואוניברסיטת נורויץ' ב-1893. הוא היה נשיא הספרייה הציבורית החופשית של ברנדון, נשיא אגודת בית הקברות של ברנדון, וחבר בוועדות מקומיות נוספות. הוא היה מעורב בפעילות הבנק הלאומי של ברנדון, ובמשך שנים שימש כנשיאו. אורמסבי עסק בעריכת דין עד גיל 80, כאשר שבץ מוחי גרם לו לפרוש, אם כי הוא המשיך לכהן כנשיא הבנק.
חיים אישיים
ב-1862 נשא אורמסבי לאישה את ג'ני ל. בריגס, בתו של שותפו למשרד עורכי הדין, אבנעזר נ. בריגס. ג'ני נפטרה ב-1866, ושנה לאחר מכן נשא אורמסבי את פרנסס דוונפורט.[1]
אבנעזר אורמסבי נפטר בברנדון ב-3 באפריל 1924. הוא נטמן בבית הקברות פיין היל שבעיר.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1591
קישורים חיצוניים
- אבנעזר אורמסבי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- אבנעזר אורמסבי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- אבנעזר אורמסבי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Carleton, Hiram (1903). Genealogical and Family History of the State of Vermont. New York, NY: Lewis Publishing Company. p. 82
- ↑ "Standing Committees". Vermont Journal. Montpelier, VT. October 19, 1872. p. 3.
- ↑ "Legislature of Vermont: Senate". The Burlington Free Press. Burlington, VT. October 4, 1878. p. 3.
- ↑ Capace, Nancy (2000). Encyclopedia of Vermont. Santa Barbara, CA: Somerset Publishers. p. 82.
- ^ 5.0 5.1 5.2 Taylor, John M. (1987). "Grover Cleveland and the Confederate Flags". The Old Farmer's Almanac. Dublin, NH: Yankee Publishing, Inc.
- ^ 6.0 6.1 "Vermont's Protest". Bennington Banner. Bennington, VT. June 23, 1887. p. 1
- ↑ "Vermont to Ohio". St. Albans Messenger. St. Albans, VT. September 9, 1896. p. 2
- ↑ Vermont Men As Hosts". St. Albans Messenger. St. Albans, VT. September 7, 1901.
- ↑ "Third Day In Vermont". St. Albans Messenger. St. Albans, VT. September 1, 1902. p. 1.
- ↑ "Douglas Day!". The Brandon Union. Brandon, VT. July 4, 1913. p. 1.
אבנעזר אורמסבי40618202Q881666