ג'ון פייג' (מושל ורמונט)
 | |||||||
| לידה | ראטלנד, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ראטלנד, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'ון בורדמן פייג' | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות אברגרין, ראטלנד, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ון בורדמן פייג' (באנגלית: John Boardman Page; 25 בפברואר 1826 – 24 באוקטובר 1885) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מוורמונט, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של מדינתו בשנים 1852–1855 ובשנים 1880–1882, כגזבר של ורמונט בשנים 1860–1866, וכמושל ורמונט ה-30 בשנים 1867–1869.
ראשית חייו
פייג' נולד בעיר ראטלנד שבוורמונט (אז הכפר ראטלנד טאון), כבנם של ויליאם פייג' ושל סינתיה אמנדה (לבית היקוק) פייג'. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים בראטלנד ולמד בסמינר בר במנצ'סטר שבוורמונט (כיום אקדמיית בר וברטון (אנ')).[1]
קריירה עסקית
אביו של פייג' היה קופאי בבנק של ראטלנד, ולאחר שפייג' השלים את לימודיו בסמינר בר בגיל 16 או 17, הוא הצטרף לאביו בעבודתו בבנק. הוא עבד כפקיד וכקופאי, וב-1849, כאשר אביו מונה כנשיא הבנק, הוא היה לקופאי הראשי של הבנק. בתפקיד זה הוא שימש עד 1866 כאשר הוא ירש את אביו בתפקיד הנשיא. הוא המשיך לשמש כנשיא עד לפרישתו ב-1884.[2] פייג' היה גם שותף בחברת הייצור של ברנדון שייצרה מכשירי שקילה.[3] בנוסף, הוא היה שותף בחברת השיש סאת'רלנד פולס, שבהמשך נרכשה על ידי חברת השיש של ורמונט.[2][4] פייג' גם היה מעורב בעסקי ביטוח ונמנה עם מייסדי חברת הביטוח לאש של ניו אינגלנד.[5]
בנוסף לקריירה שלו בבנק ראטלנד, ב-1852 היה פייג' המייסד של בנק החסכונות של ראטלנד, ומונה כגזבר שלו.[3] הוא גם היה נשיא חברת הרכבות של ראטלנד, סגן נשיא חברת הרכבות של ורמונט, ובעל מניות ודירקטור במספר חברות רכבות. בנוסף, הוא היה מעורב בעסקי ספנות כדירקטור בחברת התעבורה של אגם שמפליין ובמיזם תעלת הספנות קגנוואגה שמטרתה הייתה לקשר את אפסטייט ניו יורק, ורמונט וקנדה.[2]
פעילות אזרחית ונדבנות
פייג' היה פעיל בקידום החינוך, ופעל כדי לחזק ולחדש את מערכת החינוך של ראטלנד. בנוסף, הוא היה חבר בחבר הנאמנים של מידלברי קולג' ושל אקדמיית בר וברטון.[3] הוא גם היה המארגן וחבר במחלקת מתנדבי כיבוי האש של ראטלנד, ועמד בראש ועדה שהקימה את מערכת אספקת המים הראשונה של העיר.[3][6]
פייג' היה חבר מסור בכנסיית החסד של ראטלנד (אנ'), ושימש כמפקח הראשי והדקאן של בית הספר של יום ראשון. הוא גם היה יושב ראש ועדת הבנייה שפיקחה על בנייתו של מבנה חדש לכנסייה ב-1860 ועל השיפורים והתוספות שבוצעו במבנה לאחר מכן.[2] פייג' היה פעיל במועצה האמריקאית של נציבי המיסיונים הזרים (אנ'), וב-1876 הוא הוזכר בכותרות בתקשורת הלאומית כאשר הוא התנדב לגייס כספים לתשלום חובות הארגון. הוא גייס יותר מ-40,000 דולר תוך כמה שעות, כולל תרומה אישית שלו בסכום של 5,000 דולר, והבטיח את האיזון התקציבי העתידי של הארגון ואת פעילותו.[2]
קריירה פוליטית
מחוקק בוורמונט
בשנים 1852–1855 כיהן פייג' כחבר בית הנבחרים של ורמונט מטעם ראטלנד.[3] כמי שהיה מלכתחילה וויגי,[7] כאשר נוסדה המפלגה הרפובליקנית באמצע שנות ה-50 של המאה ה-19, הוא עבר להיות חבר בשורותיה.[8]
גזבר ורמונט
ב-1860 נבחר פייג' כגזבר של ורמונט. הוא נבחר לתקופות כהונה נוספות בתפקיד מדי שנה עד 1865 וכיהן בו עד 1866. במלחמת האזרחים האמריקאית הוא מונה על ידי הנשיא אברהם לינקולן לתפקיד נציב ההקצבות הפדרלי, והוא היה אחראי לבקר את חיילים ורמונט בחזית, לאסוף את הכספים לתשלום עבורם, והעברתם למשפחותיהם בעורף. הוא גם היה אחראי על מימון מאמצי המלחמה של ורמונט לטובת האיחוד, כולל גיוס, אימון, ציוד ותשלום לחיילים. מאמצי המדינה כללו הנפקת איגרות חוב ומכשירים פיננסיים אחרים שנוצרו כדי לגייס כספים שהוחזרו במשך הזמן, ופייג' זכה לשבחים על הניהול המוצלח של המיזמים בתקופת המלחמה.[3]
מושל ורמונט
ב-1867 נבחר פייג' כמושל ורמונט.[9] הוא נבחר לתקופת כהונה שנייה ב-1868, וכיהן כמושל מאוקטובר 1867 ועד אוקטובר 1869.[2] כמושל, הבטיח פייג' שממשלת המדינה תשלים את תהליך הביקורת על הכספים שגויסו והוצאו במהלך המלחמה. הוא גם יישם תוכניות להרחבת הסיוע המדינתי למערכת בתי הספר המקומיים והציע חקיקה שתפטור מפעלים חדשים ממיסוי במשך חמש שנים.[10]
במשך כל השנים החל מאמצע המאה ה-19 הנהיגה המפלגה הרפובליקנית, ששלטה בפוליטיקה של ורמונט עד לשנות ה-60 של המאה ה-20, את "כלל ההרים" (Mountain Rule), שעל פיו יאייש את אחד מהמושבים של ורמונט בסנאט של ארצות הברית נציג מהחלק של ורמונט שממערב להרים הירוקים, והסנאטור השני יגיע מחלקה המזרחי של המדינה. באופן דומה היה נהוג שמושל המדינה וסגנו יגיעו גם הם לסירוגין מחלקיה השונים של המדינה, ולא יכהנו ביותר משתי תקופות כהונה של שנתיים סך הכול. על פי כלל זה, לא הציג פייג' את מועמדותו למשרת המושל ב-1869.[11][12]
שנותיו האחרונות
לאחר תום כהונתו כמושל, שב פייג' לעסקיו הפרטיים.[9] הוא דחה את רוב ההצעות שהופנו אליו לחדש את עיסוקו בפוליטיקה, אך הסכים לכהן שוב כחבר בית הנבחרים של ורמונט בשנים 1880–1882.[3] הוא גם היה יושב ראש אספת הכפר של ראטלנד ב-1884.[13]
ב-1885 היה פייג' צד במשפט שזכה לפרסום ברמה הלאומית, בו הוא נתבע על ידי משפחתו של פרסיבל קלמנט, שרכשה את רוב המניות בחברת הרכבת של ראטלנד וניסתה לקבל החזר של 125,000 דולר שלטענתם פייג' הוציא מהחברה בהונאה כאשר שימש כנשיאה. הבנק של ראטלנד חוסל כתוצאה מההפסדים, וחברת מכשירי השקילה הועברה לכינוס נכסים. פייג' האשים את אחד מעובדי הבנק ואמר שהוא ספג הפסדים כספיים אישיים. אף על פי שבתחילה דעת הקהל הייתה נגדו, הוא זכה לאהדה כאשר הוצגו במשפט עדויות במשך יותר מארבעה חודשים. ההליכים הסתיימו בחודש מאי בזיכויו של פייג', ונפסק שהוא לא היה אחראי להפסדים. בנוסף הבעלים החדשים של חברת הרכבות נמצאו אשמים בגרימת נזק למוניטין של פייג', ועל כך שולם לו פיצוי סמלי של דולר אחד.[14]
חיים אישיים
ב-1848 נשא פייג' לאישה את מרי אן ריינולדס, ולשניים נולדו ארבעה ילדים. מרי אן הלכה לעולמה ב-1872, וב-1875 נישא פייג' בשנית להארייט אלן סמית', שגם איתה הוא הביא לעולם ארבעה ילדים.[2]
ג'ון פייג' נפטר בראטלנד ב-24 באוקטובר 1885. הוא נטמן בבית הקברות אברגרין שבעיר.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1582-1583
קישורים חיצוניים
- ג'ון פייג' באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ון פייג' באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ון פייג', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Smith, Henry Perry (1886). History of Rutland County, Vermont. Syracuse, NY: D. Mason & Co, p. 922.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Smith, Henry Perry (1886). History of Rutland County, Vermont. Syracuse, NY: D. Mason & Co, p. 924.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 Smith, Henry Perry (1886). History of Rutland County, Vermont. Syracuse, NY: D. Mason & Co, p. 923.
- ↑ Smith, Henry Perry (1886). History of Rutland County, Vermont. Syracuse, NY: D. Mason & Co, p. 431.
- ↑ Smith, Henry Perry (1886). History of Rutland County, Vermont. Syracuse, NY: D. Mason & Co, p. 412.
- ↑ Smith, Henry Perry (1886). History of Rutland County, Vermont. Syracuse, NY: D. Mason & Co, p. 421.
- ↑ "Returns of the Election: Representatives". Middlebury Register. Middlebury, VT. September 8, 1852, p. 2.
- ↑ "District Convention". Rutland Herald. Rutland, VT. September 5, 1856, p. 2.
- ^ 9.0 9.1 Smith, Henry Perry (1886). History of Rutland County, Vermont. Syracuse, NY: D. Mason & Co, pp. 923-924.
- ↑ Capace, Nancy (2000). Encyclopedia of Vermont. Santa Barbara, CA: Somerset Publishers, pp. 75–76.
- ↑ "The Mountain Rule in Vermont". The New York Times. New York, NY. February 12, 1895, p. 7.
- ↑ Hand, Samuel B. (Summer–Fall 2003). "Mountain Rule Revisited". Vermont History. Montpelier, VT: Vermont Historical Society, pp. 139–151.
- ↑ Smith, Henry Perry (1886). History of Rutland County, Vermont. Syracuse, NY: D. Mason & Co, p. 407.
- ↑ "The Verdict at Rutland". Argus and Patriot. Montpelier, VT. May 20, 1885, p. 1.
ג'ון פייג' (מושל ורמונט)40575584Q885159