ארנסט ויליאם גיבסון הבן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארנסט ויליאם גיבסון הבן
.Ernest W. Gibson Jr
גיבסון, 1940
גיבסון, 1940
לידה ברטלבורו, ורמונט, ארצות הברית
פטירה ברטלבורו, ורמונט, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות מורנינגסייד, ברטלבורו, ורמונט, ארצות הברית
נשיא בית המשפט הפדרלי של מחוז ורמונט
25 באוגוסט 1966 – 4 בנובמבר 1969
(3 שנים ו־10 שבועות)
→ המשרה נוצרה
ברנרד ג'וזף לדי ←
שופט בית המשפט הפדרלי של מחוז ורמונט
18 באוקטובר 1949 – 4 בנובמבר 1969
(20 שנה)
נשיא ממנה הארי טרומן
→ ג'יימס פטריק לימי
ג'יימס ל. אוקס ←
מושל ורמונט ה־67
9 בינואר 1947 – 16 בינואר 1950
(3 שנים)
סגני מושל ורמונט לי אמרסון
הרולד ארתור
סנאטור מטעם ורמונט
24 ביוני 1940 – 3 בינואר 1941
(27 שבועות ו־5 ימים)
→ ארנסט וילארד גיבסון

ארנסט ויליאם גיבסון הבן (באנגלית: .Ernest William Gibson Jr;‏ ‏6 במרץ 1901 – 4 בנובמבר 1969) היה עורך דין, שופט ופוליטיקאי אמריקאי מוורמונט, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כסנאטור מטעם מדינתו לתקופה קצרה מיוני 1940 ועד ינואר 1941, כמושל ורמונט ה-67 בשנים 1947–1950, וכשופט בבית המשפט הפדרלי של מחוז ורמונט בשנים 1949–1969 (מתוכן בשלוש השנים האחרונות כנשיא בית המשפט).

גיבסון נולד בברטלבורו כבנו של פוליטיקאי בולט מוורמונט שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית. הוא סיים את לימודיו באוינברסיטת נורוויץ' ב-1923, למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, וב-1926 התקבל ללשכת עורכי הדין. כחבר המפלגה הרפובליקנית, הוא שימש בכמה משרות נבחרות וממונות בממשל מדינתו. כאשר נפטר אביו בעת כהונתו בסנאט, מונה גיבסון לאייש את מושבו באופן זמני.

כמי שהיה בכוחות המילואים של צבא ארצות הברית ובמשמר הלאומי של וורמונט, שירת גיבסון במהלך מלחמת העולם השנייה בזירה הדרום פסיפית ובמטה מחלקת המלחמה של ארצות הברית, ועל כך הוא עוטר בכמה עיטורים על גבורתו. ב-1946 הוא התמודד על משרת מושל ורמונט והביס בבחירות המקדימות את המושל המכהן מורטימר פרוקטור, הפעם היחידה בתולדות ורמונט בה הובס מושל מכהן שניסה להתמודד על תקופת כהונה שנייה. הוא המשיך וניצח בבחירות הכלליות, ונבחר לכהונה שנייה ב-1948.

גיבסון כיהן כמושל עד שקיבל מינוי כשופט בית המשפט הפדרלי של מחוז ורמונט, וכיהן על כס השיפוט עד מותו ב-1969. הוא נטמן בבית הקברות מורנינגסייד שבעיר הולדתו.

ראשית חייו

ארנסט ויליאם גיבסון הבן נולד בברטלבורו, כבנם של גרייס פולרטון האדלי ושל ארנס וילארד גיבסון (אנ'), לימים חבר בית הנבחרים והסנאט של ארצות הברית.[1] הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים, וב-1923 סיים לימודי תואר בוגר אוניברסיטה באוניברסיטת נורוויץ',[2] שם הוא היה חבר באחוות תטא-כי.[3] הוא למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, השתלם במשרד עורכי הדין של אביו, וב-1926 התקבל ללשכת עורכי הדין.[4] בעת לימודי המשפטים, לימד גיבסון באקדמיה הצבאית של ניו יורק (אנ') בבקורנוול, ועבד כמתמטיקאי בסוכנות הסקר החופי והגאודזי של ארצות הברית (אנ').[5]

שירות צבאי

גיבסון שירת בכוחות המילואים של צבא ארצות הברית ובמשמר הלאומי של ורמונט כבר מגיל צעיר. ב-1922 הוא הצטרף כטוראי לפלוגה I של רגימנט הרגלים ה-172 של המשמר הלאומי של ורמונט.[6] ב-1924 הוא מונה לפקד על פלוגה B של רגימנט הפרשים ה-316 של צבא ארצות הברית בדרגת לוטננט ראשון.[7] ב-1928 הוצב גיבסון בפלוגה I של הרגימנט ה-172 כטוראי ראשון.[8] ב-1934 הוא מונה כקפטן בכוחות המילואים של צבא ארצות הברית, והוצב ברגימנט הפרשים ה-316.[9] ב-1937 שב גיבסון אל המשמר הלאומי של ורמונט, ושירת בו כלוטננט ראשון.[10] ב-1939 הוא שירת כקפטן בתפקיד שלישו של בריגדיר גנרל לאונרד פ. וינג, מפקד בריגדת הרגלים ה-86 של המשמר הלאומי של ורמונט.[11]

גיבסון מושבע כסנאטור על ידי סגן הנשיא ג'ון גארנר.

ראשית הקריירה

ב-1927 החל גיבסון לעסוק בעריכת דין בברטלבורו. כחבר המפלגה הרפובליקנית הוא כיהן כפרקליט המדינה למחוז וינדהאם בשנים 1929–1933, וכעוזר מזכיר הסנאט של ורמונט בשנים 1931–1933. לאחר מכן ועד 1940 הוא שימש כמזכיר הסנאט.[12] בעת שעבד במטה הסנאט, היה גיבסון חלק מרשת של מכרים שכולם היו עורכי דין, פעילים במפלגה רפובליקנית, וחברי המשמר הלאומי. בנוסף לגיבסון עצמו, כללה קבוצה זו את לאונרד פ. וינג, הרולד ארתור, מרדוק א. קמפבל ופרנסיס ויליאם בילאדו.[10][11]

סנאטור

ב-20 ביוני 1940 נפטר אביו של גיבסון, הסנאטור ארנסט וילארד גיבסון. ב-24 ביוני מינה המושל ג'ורג' אייקן, שהיה גם ידיד המשפחה, בתוקף סמכותו כמושל את גיבסון הבן, כדי לאייש את מושבו בסנאט של ארצות הברית של אביו המנוח עד לקיום בחירות מיוחדות לאיוש המושב בארבע השנים הבאות שנותרו לתקופת כהונתו של גיבסון האב. גיבסון הבן שימש כסנאטור ממלא מקום עד 3 בינואר 1941, אך לא התמודד בבחירות המיוחדות. אחריו כיהן בתפקיד אייקן בעצמו, שניצח בבחירות המיוחדות. משקיפים פוליטיים העריכו שגיבסון הבן קיבל את המינוי הזמני כדי לאפשר את בחירותו של אייקן, ביודעו ששאיפתו של אייקן הייתה להיבחר לסנאט, קיבל את המינוי והסכים שלא להתמודד בזכות עצמו בבחירות המקדימות נגד אייקן, דבר שממלא מקום אחר עשוי היה לעשות. גיבסון הבן היה מוכן לכהן בסנאט באופן זמני, ואז לוותר לטובתו של אייקן, שכן הוא בעצמו קיווה לכהן כמושל.[13]

מלחמת העולם השנייה

גיבסון נחבש לאחר פציעתו.
קליפת הקוקוס שבה העביר ג'ון פיצג'רלד קנדי הודעה לבקשת סיוע, בתוך משקולת נייר שהייתה מונחת על שולחנו בחדר הסגלגל.

מינואר ועד מאי 1941 היה גיבסון המזכיר המנהל ובהמשך יושב ראש הוועד להגנת אמריקה באמצעות סיוע לבעלות הברית (Committee to Defend America by Aiding the Allies) בראשותו של ויליאם אלן וייט (William Allen White), שקידמה סיוע לבעלות הברית עוד לפני כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.[14]

במהלך המלחמה התנדב גיבסון לשירות פעיל ושירת בזירת האוקיינוס השקט כקצין מודיעין בדיוויזיית הרגלים ה-43. בהמשך הוא שירת במטה המודיעין של מחלקת המלחמה של ארצות הברית. ביולי 1942 הוא קודם לדרגת מייג'ור,[15] ובנובמבר אותה שנה לדרגת לוטננט קולונל.[16]

גיבסון נפצע בעת שירותו בזירת האוקיינוס השקט. תצלום שלו הופיע בעיתונות ברחבי העולם, שבו הוא הופיע חבוש בראשו לאחר שנפצע, יחד עם כיתוב שבו הוא זוהה כסנאטור לשעבר, וכתוצאה ממנו הוא זכה למידה רבה של תהילה.[17][18]

כאשר ג'ון פיצג'רלד קנדי וצוותו מספינת הטורפדו PT-109 ניצלו, קליפת אגוז הקוקוס שהוא עשה בה שימש להעביר הודעה לבקשת סיוע, הגיעה לידיו של גיבסון.[19] מאוחר יותר החזיר גיבסון את האגוז לקנדי.[20] בעד שכיהן כנשיא, שמר קנדי את האגוז בתוך משקולת נייר מזכוכית, שהונחה על שולחנו בחדר הסגלגל. כיום הוא נמצא בתצוגה בספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'ון קנדי בבוסטון.[21]

גיבסון שוחרר משירות בספטמבר 1945, זמן קצר לאחר שקודם לדרגת קולונל.[22] העיטורים שהוענקו לו במהלך המלחמה כללו את כוכב הכסף, לגיון ההצטיינות ולב הארגמן.[23][24]

מושל ורמונט

גיבסון כמושל

ב-1946 הייתה ציפייה בקרב המשקיפים הפוליטיים בוורמונט שלאונרד פ. וינג, מפקד הדיוויזיה ה-43 במהלך המלחמה, יתמודד על תפקיד מושל ורמונט. השאלה שעליה לא היה מענה הייתה אם המושל המכהן, מורטימר פרוקטור, יתמודד על כהונה שנייה, או יוותר על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לטובתו של וינג, שהייתה אז הבטחה לניצחון ברור בבחירות הכלליות.

בדצמבר 1945, זמן קצר לאחר שובו מהמלחמה, נפטר וינג. כשהוא מחוץ למרוץ, היה גיבסון חופשי להכריז על מועמדותו. פרוקטור החליט להתמודד על תקופת כהונה שנייה, וכך יצר התמודדות נדירה בבחירות המקדימות של הרפובליקנים.[25]

גיבסון, שהיה אינטרנציונליסט ופרוגרסיביסט בהשקפתו, טען נגד הסטטוס קוו הרפובליקני. במסגרת טענותיו נגד המדיניות הבלתי כתובה של המפלגה, כולל "כלל ההרים" ונגד הגבלת משך הכהונה של המושלים לשנתיים, הוא פנה לחיילים המשוחררים ולמצביעים הצעירים, וקרא לפעולה נגד רפיון, באומרו, "על פי כלל זה, קליקה קטנה יחסית של אנשים בחרה במושלים למשך עשר השנים הבאות, ותמכה בהם בסדרה של תפקידים פוליטיים בדרך למשרה הרמה ביותר".[25]

"כלל ההרים" התקיים מאז הקמת המפלגה הרפובליקנית בשנות ה-50 של המאה ה-19, ועל פיו מועמדי המפלגה לתפקידי סגן מושל ורמונט ומושל ורמונט היו מזוהים כמה שנים מראש, ונבחרו לסירוגין בין מועמדים שמוצאם מהצדדים המזרחי והמערבי של ההרים הירוקים. המושלים הוגבלו לתקופת כהונה של שנתיים. גם מועמדי המפלגה לסנאט של ארצות הברית נבחרו גם הם על סמך הבחנה זו, אחד מהצד המזרחי ואחד מהצד המערבי. כתוצאה ממשמעת מפלגתית זו, גם לאחר תחילת קיומן של הבחירות המקדימות והבחירה הישירה של הסנאטורים, ניצחו הרפובליקנים בכל מערכות הבחירות למשרות מדינתיות במשך יותר ממאה שנים.[26]

בבחירות המקדימות של 1946 הביס גיבסון את פרוקטור, והמשיך וניצח בבחירות הכלליות, במה שהוגדר "דחייה של הנוהגים והמסורות הפוליטיות שהיו ממוסדים מזה זמן רב על ידי קהל המצביעים של ורמונט - מרידה, לא נגד התנהלות בלתי ראויה ואי יעילות מוחלטות של ממשלת המדינה במונטפלייר, אלא נגד הרפיון וחוסר ההחלטיות של מדיניות הממשל".[27]

ב-1948 נבחר גיבסון לתקופת כהונה שנייה, ובסך הכול כיהן כמושל מינואר 1947 ועד ינואר 1950. במהלך תקופת כהונתו הראשונה, הוא התמקד בהרחבת השירותים הממשלתיים לאחר שנים של תקציבים מצומצמים וסדרי עדיפויות מוגבלים בעקבות השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה. הוא השיג אישורים לתוכניות להרחבת וחידוש כבישי המדינה, לשיפור שירותי הבריאות ולהרחבת תוכניות החינוך והרווחה החברתית. כדי לממן את המהלכים הללו שהצריכו את התקציב הגדול ביותר בתולדות ורמונט, 31 מיליון דולר, קידם גיבסון והשיג הגדלה בשיעור גביית מס ההכנסה המדינתי.

בינואר 1950 התפטר גיבסון כדי להתמנות כשופט פדרלי, ובמקומו הושבע כמושל סגנו, הרולד ארתור.

שופט פדרלי

מתוך תסכול מההתנהלות מול האספה הכללית של ורמונט שהייתה בשליטה רפובליקנית, ועם המבנה של המפלגה שהיה שמרנייותר ממנו, הרהר גיבסון בפרישה מוקדמת מתפקיד המושל, והחליט שלא להתמודד על תקופת כהונה שלישית.[28]

ב-15 בספטמבר 1949 החליט הנשיא הארי טרומן על מינויו של גיבסון לבית המשפט הפדרלי המחוזי של מחוז ורמונט, שהתפנה עקב מות השופט ג'יימס פטריק לימי.[29] ב-15 באוקטובר אושר המינוי על ידי הסנאט של ארצות הברית, וב-18 באוקטובר קיבל גיבסון את המינוי. הוא כיהן על כס השיפוט עד מותו, והחל מ-1966 היה נשיא בית המשפט.[30]

חיים אישיים

ב-1926 נשא גיבסון לאישה את דורותי פ. סוויצר, שנפטרה ב-1958 לאחר שנולדו להם ארבעה ילדים. ב-1961 נישא גיבסון בשנית לאן ה. האג.

בנו של גיבסון, ארנסט ו. גיבסון השלישי (אנ'), היה שופט בבית המשפט העליון של ורמונט. בתו, גרייס גיבסון ניוקמר, הייתה פרופסורית בקולג' הקהילתי וסטצ'סטר ([[:en:Westchester Community College |אנ']]). בנו, רוברט ה. גיבסון, שימש כעוזר מזכיר הסנאט של ורמונט בשנים 1963–1967, ולאחר מכן ועד 1999 כמזכיר הסנאט. בנו, דייוויד א. גיבסון, כיהן כחבר הסנאט של ורמונט בשנים 1977–1983, וכמזכיר הסנאט בשנים 2000–2010.

ארנסט ויליאם גיבסון הבן נפטר בברטלבורו ב-4 בנובמבר 1969. הוא נטמן בבית הקברות מורנינגסייד שבעיר.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארנסט ויליאם גיבסון הבן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ J.T. White, The National Cyclopaedia of American Biography, 1952, p. 214.
  2. ↑ Cavendish Historical Society, Families of Cavendish: Families of Cavendish, Vt., 2008, p. 431.
  3. ↑ Theta Chi Fraternity, The Rattle of Theta Chi, 1949.
  4. ↑ H.W. Wilson Company, Current Biography, 1949, p. 222.
  5. ↑ Crowell-Collier Publishing Company, Collier's magazine, 1947, p. 12.
  6. ↑ "Brattleboro Local: Two recruits were received into Company I, 172d Infantry last night". Brattleboro Reformer. Brattleboro, VT. September 12, 1922. p. 6.
  7. ↑ "400 in Defense Parade". Vermont Phoenix. Brattleboro, VT. September 19, 1924. p. 2.
  8. ↑ "Public Invited to Guard Mount". Brattleboro Reformer. Brattleboro, VT. March 20, 1928. p. 1.
  9. ↑ "Personal News: Ernest W. Gibson, Jr. and Preston F. Gibson". Brattleboro Reformer. Brattleboro, VT. August 3, 1934. p. 5.
  10. ^ 10.0 10.1 "Governor Visits Rutland Fair Today". Bennington Banner. Bennington, VT. September 9, 1937. p. 3.
  11. ^ 11.0 11.1 Scanlon, J. E. (August 18, 1939). "Rutlanders at 'War'". Rutland Herald. Rutland, VT. p. 2.
  12. ↑ John J. Duffy, Samuel B. Hand, Ralph H. Orth, editors, The Vermont Encyclopedia, 2003, p. 136.
  13. ↑ Samuel B. Hand, The Star That Set: The Vermont Republican Party, 1854–1974, 2003, p. 133.
  14. ↑ Michele Hilmes, NBC: America's Network, 2007, p. 53.
  15. ↑ "Chronological Record of Major Events of Past Year in Brattleboro and Vicinity". Brattleboro Reformer. Brattleboro, VT. January 5, 1943. p. 6.
  16. ↑ Brown, Lewis R. (December 1, 1942). "New Lieutenant Colonel". Brattleboro Reformer. Brattleboro, VT. p. 1.
  17. ↑ Mark Bushnell, Barre Times Argus, Ernest Gibson: War Hero, Politician, GOP Reformer Archived February 25, 2012, at the Wayback Machine, October 4, 2009.
  18. ↑ Peter Langrock, Beyond the courthouse: Tales of Lawyers and Lawyering, 1999, p. 4.
  19. ↑ Associated Press, Troy Record, Judge's Rites Today In Vermont, November 7, 1969.
  20. ↑ Sumner Augustus Davis, Barnabas Davis (1599–1685) and His Descendants, 1973, pp. 200–201.
  21. ↑ John F. Kennedy and PT-109 - John F. Kennedy Library.
  22. ↑ "Advanced Units of 172d Sailed from San Francisco 3 Years Ago". Rutland Herald. Rutland, VT. Morning Press Bureau. September 25, 1945. p. 3.
  23. ↑ "Ernest W. Gibson Wins Silver Star". Brattleboro Reformer. Brattleboro, VT. November 10, 1943. p. 1.
  24. ↑ "Gibson Awarded Legion of Merit". Brattleboro Reformer. Brattleboro, VT. February 5, 1944. p. 1
  25. ^ 25.0 25.1 Rutland Herald and Barre-Montpelier Times Argus, 20 in 20: Vermont's Great Moments in the 20th Century Archived September 15, 2005, at the Wayback Machine, Ernest Gibson Wins GOP Gubernatorial Primary – 1946, 1999
  26. ↑ Samuel B. Hand, The Star That Set: The Vermont Republican Party, 1854–1974, 2003, p. 36.
  27. ↑ "What the Papers Say: Vermont Political Upheaval". Ogdensburg Advance. Ogdensburg, NY. August 25, 1946. p. 4.
  28. ↑ Kevin O'Connor, Rutland Herald, Is Bernie the Next Aiken? Archived February 24, 2014, at the Wayback Machine, December 17, 2006
  29. ↑ James M. Jeffords, An Independent Man: Adventures of a Public Servant, 2003, p. 66.
  30. ↑ Ernest W. Gibson Jr. at the Biographical Directory of Federal Judges, a publication of the Federal Judicial Center.


מושלי ורמונט ורמונטורמונט
מושלי רפובליקת ורמונט תומאס צ'יטנדן • מוזס רובינסון • תומאס צ'יטנדן
מושלי ורמונט תומאס צ'יטנדן • פול בריגהאם • אייזק טיצ'נור • ישראל סמית' • אייזק טיצ'נור • ג'ונאס גלושה • מרטין צ'יטנדן • ג'ונאס גלושה • ריצ'רד סקינר • קורנליוס פ. ואן נס • עזרא בטלר • סמואל קרפטס • ויליאם פאלמר • סילאס ג'ניסון • צ'ארלס פיין • ג'ון מטוקס • ויליאם סלייד • הוראס איטון • קרלוס קולידג' • צ'ארלס ויליאמס • ארסטוס פיירבנקס • ג'ון רובינסון • סטיבן רויס • ריילנד פלטשר • הילנד הול • ארסטוס פיירבנקס • פרדריק הולברוק • ג'. גרגורי סמית' • פול דילינגהאם • ג'ון פייג' • פיטר וושבורן • ג'ורג' וייטמן הנדי • ג'ון וולקוט סטיוארט • ג'וליוס קונברס • עשהאל פק • הוראס פיירבנקס • רדפילד פרוקטור • רוזוול פרנהאם • ג'ון ברסטו • סמואל פינגרי • אבנעזר אורמסבי • ויליאם דילינגהאם • קרול פייג' • לוי פולר • אורבן וודברי • ג'וזאיה גראוט • אדוארד קרטיס סמית' • ויליאם סטיקני • ג'ון מקאלה • צ'ארלס בל • פלטשר פרוקטור • ג'ורג' פראוטי • ג'ון מיד • אלן פלטשר • צ'ארלס גייטס • הוראס גרהאם • פרסיבל קלמנט • ג'יימס הארטנס • רדפילד פרוקטור הבן • פרנקלין בילינגס • ג'ון ויקס • סטנלי וילסון • צ'ארלס מנלי סמית' • ג'ורג' אייקן • ויליאם הנרי וילס • מורטימר פרוקטור • ארנסט ויליאם גיבסון הבן • הרולד ארתור • לי אמרסון • ג'וזף ג'ונסון • רוברט סטאפורד • פ. ריי קייזר הבן • פיליפ הוף • דין דייוויס • תומאס סלמון • ריצ'רד סנלינג • מדלן קונין • ריצ'רד סנלינג • הווארד דין • ג'ים דאגלס • פיטר שמלין • פיל סקוט
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ארנסט ויליאם גיבסון הבן40705137Q885614

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ארנסט_ויליאם_גיבסון_הבן&oldid=2925361"