הווארד דין
 | |||||
| לידה |
17 בנובמבר 1948 (גיל: 75) איסט המפטון, ניו יורק | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
הווארד דין (באנגלית: Howard Dean; נולד ב-17 בנובמבר 1948) הוא פוליטיקאי אמריקאי, ממנהיגי המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, מושל ורמונט לשעבר. פרץ לתודעה הלאומית בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2004 כשהפך תוך שנה ממועמד אלמוני נטול תמיכה, למועמד מוביל, בשל התנגדותו למלחמה בעיראק ובזכות קמפיין חדשני שהתבסס על השימוש באינטרנט בשביל יצירת בסיס תמיכה עממית רחב. אף על פי שבסיס תמיכה זה לא הספיק לו לזכות במועמדות ומסע הבחירות שלו התרסק לאחר הפסדו בהתמודדות הראשונה באיווה, המנגנון שהוא בנה המשיך לפעול למען עשרות מועמדים דמוקרטיים לתפקידים שונים בבחירות המקדימות ובבחירות הכלליות, השאיר את דין בעמדת מפתח במפלגה, והוביל אותו לתפקיד יו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית. הוא רופא במקצועו.
ראשית חייו
דין נולד בניו יורק וגדל במשפחה אפיסקופלית שמרנית ואמידה. סיים תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת ייל בשנת 1971, ועבד כמה חודשים כברוקר, אך עד מהרה עזב. לאחר מכן למד בבית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין בישיבה יוניברסיטי, וקיבל תואר ד"ר לרפואה בשנת 1978. שם גם פגש את רעייתו לעתיד, ג'ודית סטיינברג, רופאה גם היא. עם סיום לימודיהם הם עברו לוורמונט ופתחו שם מרפאה.
בשנת 1982 נבחר לבית הנבחרים של ורמונט מטעם המפלגה הדמוקרטית, ובשנת 1986 נבחר לסגן המושל, אך המשיך לעסוק ברפואה. בשנת 1991 נפטר המושל במפתיע וד"ר דין נקרא למלא את מקומו. בשנת 1992 הוא נבחר למשרה, ומאז נבחר מחדש כל שנתיים עד שנת 2000. כמושל הוא נחשב כבעל מדיניות מרכזית שאכזבה רבים מהדמוקרטים. במיוחד הוא שמר על איזון התקציב במחיר קיצוצים בהוצאות הממשל. הוא נכשל בניסיונו להביא לביטוח בריאות כללי לתושבי מדינתו, אבל הצליח להנהיג רפורמה שהעניקה ביטוח רפואי לכל הילדים, ולקשישים מעוטי ההכנסה. במישור הארצי הוא נודע בעיקר בגלל חתימתו על החוק ל"איחוד אזרחי" (Civil Union), שלראשונה בארצות הברית העניק לבני זוג מאותו המין זכויות שוות לזוגות נשואים.
הבחירות המקדימות בשנת 2004
בשנת 2002, לקראת תום כהונתו כמושל, הודיע על כוונתו לרוץ לנשיאות ארצות הברית. בתחילה הוא נראה כמועמד חסר סיכוי ממשי, ואף הוא עצמו חשב כך. אולם כוכבו החל לדרוך כאשר היה אחד מהמועמדים הדמוקרטים היחידים שהתנגד ליציאת ארצות הברית למלחמה נגד עיראק, ודיבר בחריפות כנגד ראשי המפלגה שהצביעו בקונגרס בעדה. דבר זה איחד סביבו את רוב מתנגדי המלחמה בקרב המפלגה.
גורם שני לעלייתו היה השימוש המתוחכם של מטה הבחירות שלו באינטרנט וברוחו. בניגוד לקמפיינים קודמים, הקמפיין של דין השתמש באתר האינטרנט הרשמי לא רק ככלי פרסום אלא ככלי ליצירת קהילה, וזאת בעזרת הבלוג הרשמי. בבלוג כתבו אנשי המטה, אורחים, ולעיתים דין עצמו, לרוב בצורה לא פורמלית, תוך מתן אפשרות נרחבת לגולשים להגיב. רבות מהתגובות האלה הפכו ליוזמות רשמיות של הקמפיין.
בניגוד למסעות בחירות אמריקאים טיפוסיים בהם נשמרת בקפדנות משמעת מרכזית, ו"אחידות המסר" (כמו הקמפיין של קלינטון בשנת 1992), לקמפיין של דין היה אופי מבוזר, והוא עודד את תומכיו לנקוט ביוזמות עצמאיות. הוא משתמש באתרי אינטרנט שנבנו במיוחד, כמו גם באתרי אינטרנט קיימים, כדי לגבש קבוצות תומכים על בסיס מקומי או על בסיס נושאי; כדי לבנות קשר בין קבוצות התומכים השונות ולהעביר ביניהן מידע ויוזמות; כדי להעביר מסרים לפעולה לתומכים, אבל גם כדי לקבל מהם מסרים ולאמץ יוזמות. בכך הפך הקמפיין למעין מקבילה פוליטית של תוכנת קוד פתוח.
מהפכה נוספת שמסע הבחירות של דין יצר הוא בשיטת גיוס הכספים. השיטה המסורתית מתבססת על גיוס תרומות גבוהות ממעט תורמים גדולים בערבי התרמה. דין התמקד, בעזרת האינטרנט, בגיוס תרומות קטנות ממספר רב של תורמים. במשך תקופה ארוכה היה המוביל מבין המועמדים במפלגה בדמוקרטית בגיוס כספים, דבר אשר הזניק את מועמדותו עד שערב פתיחת עונת הפריימריז הוא הפך למועמד המוביל, הזוכה למרב התמיכה בסקרים.
מנהל מסע הבחירות עד לסוף ינואר 2004, ג'ו טריפי, היה יועץ פוליטי למועמדים דמוקרטיים, אולם בשנים האחרונות ייעץ דווקא לחברות הייטק, דבר אשר ללא ספק השפיע על אופי הקמפיין.
בדצמבר זכה ד"ר דין בתמיכתו של סגן הנשיא לשעבר אל גור במועמדותו, דבר שמיצב אותו סופית למועמד המוביל לקראת פתיחת עונת הפריימריז.
אולם בימים האחרונים לקראת אספות הבחירה באיווה ב-19 בינואר הוא החל להתדרדר בסקרים. מהקרב שהוא ניהל עם ריצ'רד גפהראט נפגעו שניהם, ועל חשבונם עלו ג'ון קרי וג'ון אדוארדס. בסופו של דבר דין זכה במקום השלישי עם 18 אחוזים מצירי המדינה לעומת 38 אחוזים לקרי ו-32 לאדוארדס.
לא פחות מעצם המפלה הזיק לו נאום התבוסה בליל הבחירות באיווה. בנאום ששלהב את הקהל אך נראה גרוע בטלוויזיה, הוא פשט את הז'קט, קיפל את השרוולים, ומנה בהתלהבות את המדינות אליהם מסע הבחירות ימשיך עד כיבוש הבית הלבן, כשלבסוף הוסיף צרחה. הנאום זכה לכינוי "I have a scream" (בהשאלה מ- "I have a dream ") והקטע שודר ללא הרף בטלוויזיה, ששלחה כלפיו חצי לעג שוב ושוב, וגרם בקרב המצביעים הדמוקרטיים לחשש באשר לאופיו, ולסיכוייו להיבחר. כתוצאה מכך התדרדר מאד מצבו בסקרים בניו המפשייר, והוא איבד את ההובלה שם. לקראת הבחירות הוא החל להתחזק שוב, אולם הגיע רק למקום שני עם 26% מהקולות לעומת 39% של ג'ון קרי.
מסע הבחירות שלו לא הצליח להתאושש מתוצאות מאכזבות אלו, והוא לא הצליח לנצח בשום מדינה, אלא רק להגיע בכמה מהן למקום השני. לבסוף הודיע על פרישתו מהמרוץ ב-18 בפברואר. אולם הוא הבטיח להמשיך את התנועה שהוא ייצר ולהשתמש בה בשביל לשנות את הפוליטיקה האמריקאית. כמו כן הוא לא הסיר את שמו מהקלפיות, במטרה לזכות בצירים לקראת ועידת המפלגה, וזכה לניצחון סמלי במדינתו וורמונט.
עמדותיו
כאמור, דין בלט בייחוד בעמדותיו כנגד המלחמה בעיראק. הוא ביקר את הממשל של ג'ורג' ווקר בוש בחריפות עוד בטרם היציאה למלחמה, ואת פעולותיו עם כיבוש עיראק. הוא גרס כי בוש ייצא למלחמה בטענות שווא, וכי המלחמה בעיראק רק הסיחה את ארצות הברית מהמלחמה כנגד הטרור וארגון אל-קאעידה. לדבריו, אף על פי שסדאם חוסיין היה דיקטטור רצחני, הרי שנפילת משטרו יצרה בעיראק ואקום שלטוני שיכול דווקא להועיל לארגוני הטרור, ולאפשר להם להשתמש בעיראק בצורה שלמרבה הפרדוקס דווקא לא התאפשרה להם בתקופת שלטון סדאם. עם זאת דין מתנגד ליציאה חד צדדית מהירה מעיראק, בשל הכאוס שצעד כזה עלול ליצור שם.
בנוגע לישראל ולפלסטינים, עמדותיו לא היו ברורות. הוא טען שעמדותיו קרובות יותר לעמדות אייפק מאשר לעמדות "ידידי שלום עכשיו". אולם המועמד ג'ו ליברמן תקף אותו על אמירת כי "ארצות הברית אינה צריכה לקחת צד בסכסוך הישראלי-פלסטיני", וטען כי בכך הוא מאיים לפגוע בקשרים המיוחדים בין ארצות הברית לישראל. אולם דין דחה בתוקף את ההאשמות וטען כי הוא ימשיך את דרכו של ביל קלינטון בכל הנוגע לתמיכה בישראל.
דין תקף באופן חריף את מדיניותו הכלכלית של ממשל בוש, וטוען שהגרעון הגדול שהוא יצר באמצעות הורדת מיסים גבוהה מסכן את כלכלת ארצות הברית. הוא הבטיח שאם ייבחר הוא יבטל את הקיצוץ במיסים של ממשל בוש, שלטענתו מיטיב בעיקר עם בעלי ההון, בעוד ההטבות לאזרח הקטן מתבטלות על ידי עליה במיסים המדינתיים ובהוצאות המשפחה בתחומים שונים.
עוד תקף גם את תלותו של בוש בבעלי אינטרסים כלכליים שתורמים רבות למסע הבחירות הנשיאותי, ושרבים ממקורביו באים מהן. במיוחד שם דגש על חברות נפט שמשפיעות על מדיניות האנרגיה והמדיניות הסביבתית, חברות תרופות ובריאות שהלוביסטים שלהם העבירו רפורמה במערכת הבריאות שלטענתו פועלת לטובתם וכנגד האזרחים, וחברות שהרוויחו מכיבוש עיראק ומהחוזים לשיקומה. במהלך מסע הבחירות שלו הדגיש כי הסתמכותו על תרומות קטנות של אזרחים רבים הופכת אותו לבלתי תלוי בבעלי אינטרסים כאלה.
פעילותו אחרי הפרישה מהמרוץ
אחרי שפרש דין מהמירוץ הוא לא המליץ על תמיכה באף אחד מהמועמדים שנותרו. אחרי שג'ון קרי נבחר הוא התגייס לתמיכה בו במיוחד בקרב מצביעי השמאל, וערך עימות רדיופוני עם ראלף ניידר שרץ בבחירות הכלליות וניסה לזכות בקולות מצביעים אלה.
דין הפך את הקהילה שבנה סביב למסע הבחירות שלו ולאתר האינטרנט שלו, לארגון שנקרא "דמוקרטיה לאמריקה" ("democracy for America"). במסגרת זו המליץ על כמה קבוצות של תריסר מועמדים דמוקרטיים למשרות ברמות שונות (החל משריפים וכלה במועמדים לסנאט של ארצות הברית) - רובם שייכים לאגף הליברלי, וכולם היו מתמודדים חדשים לתפקיד. מועמדים אלה זכו לתמיכה הן בבחירות המוקדמות והן בבחירות הכלליות. ביניהם היה הסנאטור ברק אובמה.
אחרי תבוסת המפלגה הדמוקרטית בבחירות הכלליות בנובמבר 2004, עלה שמו כמועמד ליו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית, תפקיד שבעיקרו מקביל למזכ"ל מפלגה בישראל. הוא הכריז על מועמדותו ב-11 בינואר 2005. מתנגדיו טענו שמינוי כזה עלול לתת למפלגה דימוי קיצוני. מנגד עמד לזכותו הישגו בבניין הארגון שצמח מהקמפיין שלו, עורר את "השטח" ונשאר פעיל לאורך זמן. כנגדו התמודדו מספר אישים, רובם חברי קונגרס לשעבר, אולם הם פרשו עד תחילת פברואר, וב-12 בפברואר הוא נבחר רשמית, לקדנציה של ארבע שנים. עם בחירתו הודיע שלא יתמודד על הנשיאות ב-2008, וכי יפעל לבניית בסיס תמיכה עממית רחב למפלגה לקראת הבחירות לקונגרס ב-2006 והבחירות לנשיאות ב-2008. במסגרת זו הוא הכריז על "אסטרטגית 50 המדינות" של בניית בסיסי כוח בכל מדינות ארצות הברית, כולל במעוזים רפובליקניים מובהקים. דבר זה הביא לחיכוך בינו לבין מנהיגים אחרים במפלגה ובראשם יושב ראש ועדת הקמפיין הדמוקרטי לבית הנבחרים, רם עמנואל, שרצו לרכז מאמצים באזורים בהם סיכויי הניצחון גבוהים יותר.
חייו האישיים
אף על פי שגודל כנוצרי אפיסקופלי, עבר דין לכנסייה הקונגרגציונאלית. אשתו, ד"ר ג'ודית סטיינברג, היא יהודייה, ושני ילדיהם חונכו כיהודים. בניגוד למקובל, אשתו של דין המשיכה לעבוד כרופאה בעת הקמפיין שלו ב-2004, ולכן נעדרה ממנו.
קישורים חיצוניים
- אתר הבחירות הרשמי של הווארד דין (מוביל כעת לאתר Democracy for America)
- הבלוג הרשמי של מסע הבחירות (הפך לבלוג של Democracy for America)
