סמואל פינגרי
 | |||||||
| לידה | סולסברי, ניו המפשייר, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | הרטפורד, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | סמואל אברט פינגרי | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | הרטפורד, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
סמואל אברט פינגרי (באנגלית: Samuel Everett Pingree; 2 באוגוסט 1832 – 1 ביוני 1922) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מוורמונט, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כסגן מושל ורמונט ה-34 בשנים 1882 - 1884, ולאחר מכן ועד 1886 כמושל ורמונט ה-40.
ראשית חייו
סמואל פינגרי נולד בסולסברי שבניו המפשייר, כבנם של סטיבן וג'ודית (לבית טרו) פינגרי. את ראשית חינוכו הוא קיבל באנדובר שבניו המפשייר ובמקלנדוס שבוורמונט, ולאחר מכן למד בדארטמות' קולג', שם הוא סיים את לימודיו ב-1857. הוא למד משפטים בהדרכת דודנו אוגוסטוס פ. האנטון בבת'אל שבוורמונט, ובדצמבר 1859 התקבל ללשכת עורכי הדין של מחוז וינדזור. הוא החל לעסוק במקצוע בהרטפורד שבוורמונט בשותפות עם אחיו סטיבן.[1]
מלחמת האזרחים
עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית ב-1861, התגייס פינגרי לפלוגה F של רגימנט הרגלים השלישי של ורמונט, וקיבל מינוי של לוטננט ראשון. באוגוסט אותה שנה הוא קודם לדרגת קפטן, בספטמבר 1862 קיבל מינוי כמייג'ור, ובינואר 1863 הועלה לדרגת לוטננט קולונל. ב-16 באפריל 1862 הוא נפצע קשה במהלך המצור על יורקטאון (אנ'), שבו הוא הוביל את פלוגתו ועוד שלוש פלוגות נוספות מעבר לערוץ עמוק, ומיגר את האויב משוחות ירי שעל הגדה הנגדית.[1] בנוסף לכך שהוא איבד את בוהנו הימנית, הוא לקה בטיפוס הבטן. דיווחים על מותו לכאורה הופיעו בעיתונים בוורמונט, אך עד מהרה הם תוקנו.[2][3] פינגרי בילה עשרה שבועות בהחלמה בבית חולים בפילדלפיה.[1]
במהלך היום השני של קרב הישימון (אנ'), קיבל פינגרי את הפיקוד על רגימנט הרגלים השני של ורמונט, מאחר ומפקדי השדה של היחידה נהרגו או נפצעו. פינגרי השתתף בקרב בית המשפט של ספוטסילבניה (אנ') בקרב צפון אנה (אנ'), בקרב קולד הרבור, ובקרב רכבת ולדון (אנ'), שם הוא נמלט בקושי מליפול בשבי עם חלק מפקודיו. הפעולה הצבאית האחרונה שהוא השתתף בה הייתה בפורט סטיבנס (אנ') ב־11 וב12 ביולי 1864. ב-27 ביולי הוא השתחרר מהשירות, חודשיים מעבר לתקופת שירותו כפי שהתחייב לה.[1]
ב-17 באוגוסט 1891 הוענקה לפינגרי מדליית הכבוד על התנהלותו ב-1862 במצור על יורקטאון.[4] בנימוקים להענקת המדליה נכתב: "הוא הוביל בגבורה את פלוגתו מעבר לערוץ רחב ועמוק, מיגר את האויב משוחות הירי, שהיו במרחק של שני יארדים מהגדה הנגדית, והמשיך לפקד על אנשיו עד שנפצע קשה בפעם השנייה".[5]
בעת שפינגרי שירת ברגימנטים השני והשלישי, אחיו, סטיבן מורס פינגרי, שירת ברגימנט הרביעי של ורמונט. הוא החל את מסלול שירותו כלוטננט ראשון בפלוגה E של הרגימנט, ובסופו של דבר הגיע לדרגת קולונל ופיקד על הרגימנט.[6]
לאחר סיום שירותם, הובילו האחים פינגרי את רגימנט הרגלים השמיני של המיליציה של ורמונט. סמואל פיקד עליו כקולונל, וסטיבן היה סגנו כלוטננט קולונל.[7]
לאחר המלחמה
פינגרי שב להרטפורד ולעיסוקו בעריכת דין, וב-1867 קיבל תואר מוסמך אוניברסיטה מדרטמות'.[1] בעת לימודיו הוא היה חבר באחוות פי בטא קפא ודלתא קפא אפסילון.[8] בשנים 1868 - 1869 הוא היה התובע המדינתי במחוז וינדזור. הוא שירת כפקיד העיירה של הרטפורד במשך יותר מחמישים שנה, ונבחר כנציג לוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית של 1868 שהתקיימה בשיקגו. ב-1870 הוא נבחר כנשיא אגודת מפגש הרעים של קציני ורמונט (אנ').[1] פינגרי היה חבר פעיל בוועדה הרפובליקנית של מחוז וינדזור ונכח במספר רב של ועידות ברמה המקומית וברמה המדינתית כנציג.[9][10]
סגן מושל ומושל ורמונט
בסתיו 1882 נבחר פינגרי כסגן מושל ורמונט, וב-1884 כמושל ורמונט.[1] "ממשלו התאפיין באותה יעילות ולהט שהוא הפגין כחייל, כעורך דין וכאזרח".[11] במהלך תקופת כהונתו כמושל, נקט פינגרי בצעדים לביצוע פיקוח ובחינה של הבנקים בוורמונט, והרחיב את הפיקוח על חברות הביטוח כאשר דרש מהן להגיש דוחות שנתיים ודוחות פיננסיים.[12] בנוסף, הוא פעל להארכת שנת הלימודים בבתי הספר והגדיל את מספר בתי הספר המקומיים. ב-1 במאי 1885 הוא הנהיג את יום שתילת העצים (Arbor Day) בוורמונט, שהייתה המדינה הראשונה ממזרח לנהר המיסיסיפי שבה צוין יום זה. במהלך תקופת כהונתו של פינגרי כמושל הוא גם קידם חוקים לאיסור על מהילה של סירופ מייפל ושל דבש.[8]
שנותיו האחרונות
לאחר תום תקופת כהונתו כמושל, שימש פינגרי בין השנים 1886 - 1894 כיושב הראש של הנציבות המדינתית לרכבות שהוקמה אז. הוא היה חבר בחבר הנאמנים של אקדמיית ורמונט בסקסטונס ריבר בשנים 1885 - 1910.[1] הוא היה פעיל בצבא הגדול של הרפובליקה (אנ'), והיה היועץ המשפטי של ליגיון מדליית הכבוד, ארגון שהוקם ב-1890 כדי להגן על שמו הטוב של העיטור.[1][13] הוא גם היה במשך שנים רבות חבר בחבר הנאמנים של בית המדרש המדינתי למורים ברנדולף, ושימש כנשיא בנק החסכונות של וייט ריבר.[1]
חיים אישיים
ב-1869 נשא פינגרי לאישה את לידיה מ. סטיל, בתם של סנפורד ומרי סטיל מסטנסטד, קויבק. היא הייתה אחותו של בנג'מין ה. סטיל, שהיה חברו של פינגרי לספסל הלימודים, ולימים כיהן כשופט בבית המשפט העליון של ורמונט.[14]
לידיה וסמואל פינגרי היו הוריו המאמצים של ויליאם סטיל פינגרי. הוא למד באוניברסיטת נורוויץ' במשך שלוש שנים ובבית הספר למשפטים של אוניברסיטת בוסטון במשך שנה אחת. הוא השלים את השכלתו המשפטית בהדרכת אביו, ולאחר שב-1904 התקבל ללשכת עורכי הדין, הוא עסק במקצוע בהרטפורד, שימש כפקיד העיירה, וכתובע המדינתי של מחוז וינדזור.
סמואל פינגרי נפטר בהרטפורד ב-1 ביוני 1922. הוא נטמן בבית הקברות המקומי.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1590-1591
קישורים חיצוניים
- סמואל פינגרי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- סמואל פינגרי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- סמואל פינגרי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 Cutler, William Richard (1915). New England Families, Genealogical and Memorial. Third. Vol. II. New York, NY: Lewis Historical Publishing Company. pp. 942–944
- ↑ "Vermont News: Capt. Samuel E. Pingree". Vermont Christian Messenger. Montpelier, VT. May 29, 1862. p. 3.
- ↑ "Pensioners In Hartford". Vermont Journal. Windsor, VT. December 1, 1883. p. 5
- ↑ "Vermont News: Vermont Veterans Honored". St. Johnsbury Caledonian. St. Johnsbury, VT. October 15, 1891. p. 6
- ↑ "Pingree, Samuel E., Civil War Medal of Honor recipient". American Civil War website. November 8, 2007.
- ↑ Vermont Bar Association (1895). Report of Proceedings of the Annual Meeting. Vol. 4. Montpelier, VT: Vermont Bar Association. pp. 102–104.
- ↑ Vermont Adjutant General (1865). Annual Report of the Adjutant & Inspector General. Montpelier, VT: Walton's Steam Printing Establishment. p. Appendix G, page 17.
- ^ 8.0 8.1 Dartmouth College Public Service Legacy: Samuel Everett Pingree, Class of 1857.
- ↑ "Republican State Convention". The Burlington Free Press. Burlington, VT. March 30, 1876. p. 3.
- ↑ "At the Windsor County Republican Convention". Vermont Journal. Windsor, VT. February 7, 1880. p. 8.
- ↑ Ullery, Jacob G. (1894). Men of Vermont illustrated. Brattleboro, VT: Transcript Publishing Company. pp. 315-316.
- ↑ "Biography, Gov. Samuel E. Pingree". NGA.org. Washington, DC: National Governors Association.
- ↑ Mollan, Mark C., "The Army Medal of Honor, The First Fifty-five Years", Prologue: Quarterly of the National Archives and Records Administration, Summer 2001, vol. 33, no. 2.
- ↑ Ullery, Jacob G. (1894). Men of Vermont illustrated. Brattleboro, VT: Transcript Publishing Company, p. 186.
סמואל פינגרי40620157Q886227