פרדריק הולברוק
 | |||||||
| לידה | איסט וינדזור, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ברטלבורו, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות פרוספקט היל, ברטלבורו, ורמונט, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
פרדריק הולברוק (באנגלית: Frederick Holbrook; 15 בפברואר 1813 – 28 באפריל 1909) היה חוואי, איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מוורמונט, איש המפלגה הוויגית ובהמשך המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר הסנאט של ורמונט בשנים 1849–1850, וכמושל ורמונט ה-27 בשנים 1861–1863.
ראשית חייו
פרדריק הולברוק נולד בעיירה איסט וינדזור שבקונטיקט, כבנם של שרה (לבית נולטון) הולברוק ושל ג'ון הולברוק, מוציא לאור ואיש עסקים בולט. מצד משפחת אמו הוא היה נכדו של השופט לוק נולטון (אנ').[1] הולברוק גדל בברטלבורו שבוורמונט, למד בברקשייר גימנסיום שבפיטספילד, מסצ'וסטס במשך שנתיים, ועבר לבוסטון, שם הוא היה במשך שנתיים שותף בחנות הספרים "ריצ'רדסון, לורד והולברוק".[1][2]
ב-1833 יצא הולברוק למסע של כמה חודשים באירופה. עם שובו ממסעו הוא התיישב בברטלבורו, שם הוא היה פעיל בחקלאות.[1] הוא גם היה חבר בנציגות של ברטלבורו במיליציה של ורמונט. עד מהרה הוא נבחר לפקד על היחידה בדרגת קפטן, ועשה כן במשך כמה שנים באמצע שנות ה-30 של המאה ה-19.[2]
כזמר מוכשר, בעת שחי בבוסטון, היה הולברוק חבר באגודת הנדל והיידן וחבר במקהלה בניהולו של לוול מייסון. לאחר שהתיישב בברטלבורו, הוא שר בקול בס וניהל מקהלה במרכז הקהילתי הכנסייתי של העיירה במשך יותר מ-40 שנה.[3] ב-1840 הוא היה אחד המארגנים של אגודת מחוז וינדהאם לקידום מוזיקה דתית.[4]
קריירה עסקית ועיתונאית
הולברוק ניצל את הידע שרכש באירופה בתחום החקלאות כדי לכתוב מאמרים בעיתונים ובמגזינים לקידום שיטות חקלאיות מתקדמות. בנוסף, הוא ערך ניסויים והמציא המצאות בחווה שלו, ובין הכלים שתכנן הייתה מחרשה עשויה פלדה. בשנות ה-50 של המאה ה-19 הוא היה עורך המגזין "החוואי של ניו אינגלנד" (New England Farmer).[5]
בנוסף לעניין שגילה בחקלאות, היה הולברוק פעיל בכמה מיזמים עסקיים.[6] בשנות ה-30, השתלטו הולברוק ופרנקלין ה. פסנדן על מפעל נייר שהיה בבעלות אבותיהם וקרובי משפחה ומשקיעים אחרים. הם הפעילו את העסק במשך כמה שנים ואז מכרו אותו לתאגיד חדש, החברה הטיפוגרפית.[7] ב-1851 היה הולברוק המייסד המקורי של חברת הרכבות וואנטסטיקט, שמטרתה הייתה לקשר כמה עיירות במחוז וינדהאם לקווים של חברת ראטלנד וברלינגטון, או לקו הרכבת המערבי של ורמונט. ב-1852 הוא היה אחד מאלו שחידשו את הזיכיון למסילת הרכבת של ברטלבורו, שהוענק ב-1835 אך לא הופעל, וכוונתו הייתה לקשר את ברטלבורו למסילות הרכבת במזרח מדינת ניו יורק.[6]
ראשית הקריירה הפוליטית
הולברוק נעשה פעיל בפוליטיקה, בתחילה כחבר המפלגה הוויגית,[8] ולאחר מכן במסגרת המפלגה הרפובליקנית.[9] הוא שימש בכמה משרות בממשל המקומי, כולל כמעריך לצורכי מיסי של העיירה.[10] בשנים 1848–1861 שימש הולברוק כרשם בית משפט השלום של מחוז מרלבורו.[1] בשנים 1849–1851 הוא ייצג את מחוז וינדהאם בסנאט של ורמונט, שם, כיושב ראש הוועדה המיוחדת לחקלאות, הוא הציע לקונגרס להקים את המשרד הלאומי לחקלאות, שקדם למחלקת החקלאות של ארצות הברית.[1] ב-1851 הוא היה המייסד של האגודה החקלאית של מדינת ורמונט, ושימש כנשיאה הראשון עד 1859.[1]
מושל ורמונט
שירותו של הולברוק כנשיא האגודה החקלאית, העניק לו את ההכרה שהייתה נחוצה לניהול מסע בחירות ברחבי המדינה, וב-1861 הוא היה למועמד המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל ורמונט. בבחירות הכלליות הוא נבחר ברוב גדול של 33,152 קולות, זאת בהשוואה ל-5,722 של המועמד שהגיע למקום השני, אנדרו טרייסי, שהתמודד מטעם סיעת תומכי המלחמה במפלגה הדמוקרטית. ב-1862 התמודד הולברוק על תקופת כהונתו השנייה כמושל, וקיבל 29,543 קולות, בהשוואה ל-3,772 הקולות של המועמד שהגיע למקום השני, בנג'מין ה. סמלי, שהתמודד מטעם הדמוקרטים.[11]
הולברוק כיהן כמושל בתקופת השיא של מלחמת האזרחים האמריקאית.[1] ממשלו דאג לגיוסם של עשרה רגימנטים של רגלים, שתי סוללות ארטילריה קלה, ושלוש פלוגות צלפים.[12] ורמונט גם בנתה בתחומי המדינה שלושה בתי חולים צבאיים ש"עד מהרה זכו לשבחים מפי המפקח הרפואי של ארצות הברית, כשאחוז הריפוי הגדול שלהם עלה על כל נתון של כל בית חולים צבאי של ארצות הברית במקומות אחרים".[13]
לאחר קרב אנטיאטם שהתנהל בספטמבר 1862, כתב הולברוק לנשיא אברהם לינקולן והציע שהממשלה הפדרלית תגייס 500,000 חיילים נוספים כדי להרחיב את שורות צבא האיחוד. למקרה שממשל לינקולן לא יוכל לעמוד מידית בהוצאות הגיוס, הציוד והתשלום למספר כה גדול של חיילים, הציע הולברוק שממשלת ורמונט תשלם על חייליה ותקבל החזר מאוחר יותר. בנוסף, הוא הביע את אמונתו ששאר מושלי מדינות האיחוד ינהגו באופן דומה. לינקולן, שהשיב שהוא תר אחר מנגנון שיאפשר לגייס כוחות, ראה במכתבו של הולברוק כבקשה רשמית של כל מושלי מדינות האיחוד, שהולברוק וראש המשטרה הצבאית של צבא ארצות הברית סימאון דרייפר קידמו ושלחו ללינקולן. לינקולן עשה שימוש במכתבו של הולברוק כהצדקה לגיוס 300,000 חיילים. לאחר מכן שיבח לינקולן את הולברוק בקבינט שלו, באומרו שמכתביו התכופים של הולברוק בהן העלה הצעות כיצד להמשך במאמץ המלחמתי, היו הגיוניים יותר בהשוואה לאלו שהוא קיבל מחוגים פוליטיים מקצועיים בוושינגטון.[14]
בנאום ההשבעה השני שלו באוקטובר 1862, אמר הולברוק לחברי האספה הכללית של ורמונט, "משמח אותי להיווכח, שבכל פעם שארצנו נקראת לפעולה בשעת סכנה, אלפי צעירים ממדינתנו אחזו בנשק ברצון ובשקיקה, ויצאו ויוצאים לקרב למען האיחוד".[11]
שנותיו האחרונות
לאחר שתי תקופות כהונה כמושל, בחר הולברוק שלא להתמודד על משרה ציבורית, אך לקח חלק בפעילויות הממשלה שבהן הוא גילה עניין, כולל קבלת מינוי ב-1870 כחבר המועצה המדינתית לחקלאות, תעשייה וכרייה.[12][15] הוא גם חידש את עיסוקו בחקלאות, כולל שירות כנשיא בנק החסכונות של ורמונט. במשך יותר מ-40 שנה הוא היה נשיא מועצת הנאמנים של בית החולים לחולי נפש של ורמונט.[12] כאשר הקימה אוניברסיטת קורנל את הקולג' שלה לחקלאות ב-1868, מונה הולברוק כפרופסור אורח למיכון חקלאי, וקיים עשרים הרצאות בשנה.[16]
חיים אישיים
ב-1835 נשא הולברוק לאישה את הארייט גודיו, בתם של ג'וזף ושרה גודיו מברטלבורו. לשניים נולדו שלושה בנים:
פרנקלין פ. הולברוק, היה נספח צבאי של ורמונט בהמחלקת המלחמה של ארצות הברית בדרגת קולונל במהלך תקופת כהונתו של אביו כמושל. לאחר המלחמה הוא הפעיל חברה לייצור ציוד חקלאי בבוסטון.[17]
ויליאם ק. הולברוק, שירת ברגימנט הרגלים ה-4 וה-7 של ורמונט במהלך מלחמת האזרחים. לאחר המלחמה הוא למד בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, עסק בעריכת דין בניו יורק, וכיהן בה כשופט.[18]
ג'ון הולברוק, היה איש עסקים ותושב הוצדייל שבפנסילבניה.[19]
מותו
פרדריק הולברוק נפטר בביתו שבברטלבורו ב-28 באפריל 1909. הוא נטמן בבית הקברות פרוספקט היל שבעיר.[20]
ביתו שבברטלבורו (אנ'), שנבנה על ידי אביו בשנות ה-20 של המאה ה-19, הוכנס ב-1982 אל המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[21]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1580
קישורים חיצוניים
- פרדריק הולברוק באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- פרדריק הולברוק באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- פרדריק הולברוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 The National Cyclopedia of American Biography. Vol. VIII. New York, NY: James T. White & Company. 1898. p. 323.
- ^ 2.0 2.1 Forbes, Charles Spooner (July 1896). "Our War Governors: Frederick Holbrook". The Vermonter. St. Albans, VT: C. S. Forbes. p. 217
- ↑ "War Governor Passes Away". The Boston Globe. Boston, MA. April 29, 1909. p. 6
- ↑ "Convention: Friends of Sacred Music". Vermont Phoenix. Brattleboro, VT. August 14, 1840. p. 3.
- ↑ .
- ^ 6.0 6.1 Vermont General Assembly (1851). Acts and Laws Passed by the Legislature of the State of Vermont. Montpelier, VT: E. P. Walton & Son. pp. 80, 105.
- ↑ Child, Hamilton (1884). Gazetteer and Business Directory of Windham County, Vt., 1724-1884. Syracuse, NY: Syracuse Journal. p. 93.
- ↑ "Whigs of Brattleboro". Vermont Phoenix. Brattleboro, VT. February 9, 1844. p. 3
- ↑ "The Republican State Convention". Vergennes Citizen. Vergennes, VT. June 13, 1856. p. 1
- ↑ "Brattleboro Town Officers, 1849". Vermont Phoenix. Brattleboro, VT. March 9, 1849. p. 3
- ^ 11.0 11.1 Crockett, Walter Hill (1921). Vermont The Green Mountain State. Vol. III. New York, NY: Century History Company. p. 522, 547-548.
- ^ 12.0 12.1 12.2 Gilman, Marcus Davis (1897). The Bibliography of Vermont. Burlington, VT: Free Press Association. p. 124.
- ↑ Nancy E. Boone and Michael Sherman, Designed to Cure: Civil War Hospitals in Vermont, Civil War Rx.
- ↑ "Last of War Governors". Lebanon Daily News. Lebanon, PA. May 1, 1909. p. 4.
- ↑ Collier, Peter, Secretary of the Board (1872). First Annual Report of the Vermont Board of Agriculture, Manufactures and Mining. Montpelier, VT: J. and J.M. Poland. p. 5.
- ↑ White, Andrew D. (1868). Cornell University: First General Announcement. Albany, NY: Weed, Parsons and Company. p. 23
- ↑ "Col. Holbrook Dies In Jamaica Plain". Brattleboro Reformer. Brattleboro, VT. December 7, 1916. p. 1
- ↑ ויליאם ק. הולברוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ↑ "Philipsburg Journal, October 9: John Holbrook". Altoona Tribune. Altoona, PA. October 11, 1901. p. 7
- ↑ "Ex-Gov. Holbrook". Deerfield Valley Times. Wilmington, VT. May 7, 1909. p. 1
- ↑ National Park Service (December 3, 1980). "Nomination Form, Deacon John Holbrook House". NPS.gov. Washington, DC: U.S. Department of the Interior. p. 6.
פרדריק הולברוק40575277Q884362