עומאן

עומאן
سلطنة عُمان
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	נשיד א-סאלם א-סולטאני המנון
ממשל
משטר	מונרכיה אבסולוטית
ראש המדינה	סולטאן עומאן
	היית'ם בן טארק אאל סעיד
שפה רשמית	ערבית
עיר בירה	מסקט 23°37′N 58°32′E / 23.61°N 58.54°E; (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אסיה, המזרח התיכון, חצי האי ערב
שטח יבשתי	309,500 קמ"ר (72 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +4
היסטוריה
הקמה
גירוש הפורטוגזים	1650
ישות קודמת	האימפריה העומאנית
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 בנובמבר 2024)	5,352,428 נפש (123 בעולם)
צפיפות	17.29 נפש לקמ"ר (208 בעולם)
דת	אסלאם
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	24.71%
גילאי 15 - 24	13.57%
גילאי 25 - 54	54.97%
גילאי 55 - 64	4.11%
גילאי 65 ומעלה	2.64%
כלכלה
תמ"ג (2023)	108,192 מיליון $ (67 בעולם)
תמ"ג לנפש	20,214$ (70 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2021)	0.819 (59 בעולם)
מטבע	ריאל עומאני‏ (OMR)
שונות
סיומת אינטרנט	om
קידומת בין־לאומית	968
	(למפת עומאן רגילה) מסקט סיב סלאלה ניזווא סוחאר היימא סור ח'סאב אל-בוריימי איראן איחוד האמירויות; הערביות; ערב הסעודית תימן הים הערבי המפרץ הפרסי עומאן

ערך זה עוסק במדינה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עומאן (פירושונים); אם התכוונתם לעיר בירדן, ראו עמאן.

סולטנות עוּמאן (בערבית: سلطنة عُمان, סַלְטנת עֻמַאן) היא מדינה מזרח-תיכונית, בחלק הדרומי-מערבי של אסיה, בדרום-מזרח חצי האי ערב. היא גובלת באיחוד האמירויות הערביות בצפון-מערב, בערב הסעודית במערב, בתימן בדרום-מערב, בים הערבי בדרום ובמזרח, ובמפרץ עומאן במזרח ובצפון. הדת הרשמית בעומאן היא האסלאם, והשפה הרשמית היא הערבית.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של עומאן

האזור של עומאן נקרא בשפה השומרית העתיקה "מגן" (אזור זה יוחס בכתב יתדות לשומר העתיקה שנמצא בדרום מסופוטמיה) לפני כ-6,000 שנה. בהמשך, הייתה עומאן מחוז באימפריה הפרסית, והיא שולבה באימפריה בשנת 563 לפנה"ס.

הערבים היגרו לאזור בתחילת המאה ה-1.

בשנת 751 יצרו מוסלמים איבאדים בעומאן אימאמות (מדינה שנשלטה על ידי אימאם או כל שליט אחר שטוען שהוא צאצא של מוחמד). שלטון האימאמויות באזור נמשך עד אמצע המאה ה-20.

במשך מאות בשנים היוותה עומאן מרכז סחר עבור מדינות שונות. בשנת 1508, נכבש הנמל המרכזי מסקט על ידי הפורטוגזים, ואלה החזיקו בו עד שנכבש על ידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1659. העות'מאנים גורשו ב-1741 כאשר התהוותה ונוסדה הסולטנות של ימינו על ידי אחמד אבן סעיד.

במהלך המאה ה-19 התחזקה עומאן ונחשבה למעצמה אזורית גדולה בעלת נכסים בבלוצ'יסטן (פקיסטן של היום) ובזנזיבר אך אלו אבדו לאט-לאט. בשנת 1891 הפכה עומאן למדינת חסות של האימפריה הבריטית ונותרה כזו עד 1971.

בד בבד במקביל להשפעה הבריטית, חל פיחות במעמדה האימפריאלי של עומאן. באמצע המאה ה-19, לאחר מאבק ירושה קשה ובתיווך בריטי, חולק השלטון בשנת 1856 בין שני בניו של הסולטאן ונוצרו שתי סולטנויות נפרדות: סולטנות עומאן ומוסקט (עומאן של היום) וסולטנות זנזיבר, ששלטה גם על חלק מחופי קניה וטנזניה של היום, והשפיעה עד איי קומורו שבדרום. סולטנות זנזיבר נותרה בשליטה של שושלת עומאנית עד להפיכה בזנזיבר בשנת 1964.

בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 איבדה סולטנות עומאן את אחיזתה בחלק מהחופים המזרחיים של חצי האי ערב, ולבסוף במושבה האחרונה שלה מעבר לים, אזור העיר גוואדר (אנ') שבפקיסטן, בשנת 1958.

שנה לפני תום החסות הבריטית, ב-1970, נאסר הסולטאן, סעיד בין תיימור, על ידי בנו, קאבוס בן סעיד אאל סעיד, שתפס את השלטון במדינה וכיהן מאז בתפקיד הסולטאן, כראש המדינה, עד לפטירתו ב-10 בינואר 2020^[5].

הסולטאן קאבוס דיכא את המרד שפרץ בשנת 1963^{[דרושה הבהרה]} בחבל ד'ופאר שבדרום מערב המדינה. במסגרת המרד הוקמה מדינה בפועל בשם "הרפובליקה העממית של ד'ופאר", והמרד דוכא לבסוף רק בשנת 1976^{[דרושה הבהרה]}, בסיוע צבאות זרים.

את הסולטאן קאבוס החליף בינואר 2020 היית'ם בן טארק אאל סעיד, בן דודו, מיד לאחר פטירתו, מאחר שלסולטאן קאבוס לא היו צאצאים.

פוליטיקה

סולטנות עומאן היא מונרכיה. ראש המדינה הוא סולטאן בעל סמכויות אבסולוטיות, בן לשושלת אל סעיד השולטת במדינה מאז שנת 1749. הסולטאן נוהג למנות קבינט של עוזרים אשר מסייעים לו לשלוט במדינה. יש הסוברים,^[^{דרוש מקור: מי?]} כי ב-30 השנים האחרונות בשלטון, הסולטאן קאבוס בן סעיד אאל סעיד שיפר את מצבה הבינלאומי של המדינה ושל כלל תושביה בצורה משמעותית.

בסולטנות אין מפלגות או בית מחוקקים וסמכות השלטון נמצאת בידי הסולטאן בלבד. עם זאת, במהלך שלטונו הנהיג הסולטאן כמה היבטים דמוקרטיים בניהול ענייני המדינה. כך, למשל, ייסד הסולטאן, בשנות ה-90 המוקדמות, מועצה מייעצת שנבחרת על ידי העם, אף שרק חלק קטן מהאוכלוסייה העומאנית קיבל זכות בחירה. ב-4 באוקטובר 2004 הצביעו מעל 190,000 אנשים (74% מהרשומים כבעלי זכות הצבעה) ונבחרו נציגים ל-83 מושבים, מתוכם שתי נשים. כמו כן, במהלך שנות ה-80 עברה הסמכות על מערכת המשפט מידי בית המלוכה לידי גוף שלטוני הכפוף ישירות לקבינט שמינה הסולטאן. במהלך הרפורמות של 1996 הובטחו בחוק זכויות האזרח של העם העומאני.

אף על פי שהמדינה נהנית מיציבות שלטונית פנימית, היא מקצה אחוז גבוה מהתמ"ג שלה לצרכים צבאיים (אנ') הקצאת המשאבים ניכרת זו התהוותה, בין היתר, לנוכח סכסוכים אזוריים שונים המשפיעים עליה ישירות או בעקיפין, כדוגמת: מלחמת איראן–עיראק, הסכסוך בין צפון תימן לדרום תימן, הפלישה לכווית, מלחמת המפרץ, הפלישה האמריקאית לעיראק וההתקוממות השיעית בתימן.

לאחר שצפון תימן ודרום תימן אוחדו במאי 1990, יישבה עומאן את סכסוכי הגבול שלה עם רפובליקת תימן ב-1 באוקטובר 1990.

כלכלה

כלכלת עומאן היא "כלכלת נפט" כאשר הנפט מהווה 90% מכלל היצוא של המדינה. אולם, לא תמיד היה הדבר כך ושורשי התהליך שבו הפך הנפט לעמוד התווך המרכזי של הכלכלה המקומית החל באמצע המאה ה-20. בשנות ה-60' של המאה ה-20 השקיעו מספר חברות נפט אירופאיות כספים בחיפוש אחר נפט במדינה, אולם עד מהרה רובן נסוגו מיוזמה זו כיוון שבמדינה לא הייתה תשתית תחבורתית מפותחת ודרכים למעבר הסחורות. עשור לאחר מכן, לאחר שנתגלו ופותחו כמה שדות נפט במדינה, החברות שנותרו במיזם החלו להרוויח סכומי עתק. ב-1 בינואר 1974 החליטה המדינה לרכוש 25% מהמיזם, כאשר חצי שנה לאחר מכן אחזקת המדינה עלתה ל-60%.

בעשורים שלאחר מכן הכנסות המדינה מהמיזם הושקעו בתשתיות. נבנו כבישים חדשים, הוקמו בתי ספר, בתי חולים, תחנות כוח לייצור חשמל ותשתיות להובלת מים. תנופת הפיתוח הפכה את עומאן לסיפור הצלחה כלכלי בקנה מידה עולמי וזאת על-אף העובדה שהיא המדינה היחידה במזרח התיכון בעלת "כלכלת נפט" שאינה חברה באופ"ק ולכן איננה שולטת ישירות על קביעת מחיר הנפט וכמויות התפוקה.

בתחילת המאה ה-21 חל שיפור נוסף במצב הכלכלי במדינה, עקב העלייה בביקוש לנפט בעולם וכתוצאה מכך - העלייה במחירו. בתקופה זו המדינה הפיקה כ־700,000 חביות נפט מדי יום, נתגלו בה מאגרים של גז טבעי ופותחו תשתיות ומתקנים ליצירת גז טבעי נוזלי, לאחסונו ולהובלתו.

בנובמבר 2000 התקבלה עומאן לארגון הסחר העולמי ובמקביל המשיכה ברפורמות ליברליות בשוק העסקי אשר הגדילו את התמ"ג של המדינה למרות ההאטה הכלכלית העולמית בתקופה זו.

גאוגרפיה

עומאן היא מדינה השוכנת במזרח התיכון בחלק הדרום מערבי של אסיה, באזור הדרום מזרחי של חצי האי ערב. עומאן גובלת בשלוש מדינות: איחוד האמירויות הערביות בצפון מערב, ערב הסעודית במערב ותימן מדרום מערב. כמו כן, במזרח ובדרום מזרח המדינה יש לה קו חוף עם הים הערבי ובצפון יש לה קו חוף עם מפרץ עומאן.

הגבולות עם איחוד האמירויות הערביות היו במחלוקת ונקבעו סופית רק בשנת 1969. לעומאן יש שתי מובלעות בתוך שטחה של איחוד האמירויות. הראשונה היא מֻסַנְדַם, שהיא חצי-אי בו נמצא רכס הרים גבוה אשר שולט על מצר הורמוז. המובלעת השנייה היא מדחא, ובה כ-3,000 תושבים; בתוך מובלעת מדחא יש מובלעת נוספת - העיירה נַחְוַּה השייכת לאמירות שארג'ה מאיחוד האמירויות.

מישור מדברי עצום, שהוא חלק ממדבר רובע אל-ח'אלי, מכסה את מרבית האזור המרכזי של עומאן וכ-82% מכלל המדינה. החלק ההררי תופס 15% נוספים משטח המדינה. עיקרו הוא רכס הרי חאג'ר הממוקם לאורך החוף הצפוני. ההר הבולט ברכס הוא ג'בל אח'דר (ההר הירוק). אזור הררי נוסף נמצא בחלקה הדרום-מזרחי של המדינה.

מרבית עריה המרכזיות של המדינה נמצאות באזור הצפוני, לאורך קו החוף עם מפרץ עומאן, ובאזור הדרום-מזרחי.

דמוגרפיה

אוכלוסיית עומאן מונה כ-5 מיליון נפשות. תוחלת החיים הינה 78.37 שנים. שיעור הפריון עומד על 2.6 ילדים לאישה.

עומאן היא המדינה הערבית המזרחית ביותר. רוב תושבי המדינה הם ערבים וקיים בה גם מיעוט של תושבים בלוצ'ים. כמו במדינות ערב אחרות, מתגוררים במדינה עובדים זרים רבים, שהגיעו בעיקר מהודו ומפקיסטן. כמחצית מהאוכלוסייה מתגוררת באל בטינה ומסקט.

דתות

88.9% מתושבי עומאן מאמינים בדת האסלאם, והם מוסלמים איבאדים. במחוז דופר, בדרום המדינה, מתגוררים תושבים מוסלמים סונים רבים, ומיעוט של מוסלמים שיעים. 5.5% מהתושבים הינם הינדים (בעיקר העובדים הזרים), 3.6% נוצרים ו-2% אחרים - ביניהם יהודים וסיקים.

חינוך

הממשלה מעודדת חינוך ופיתוח של כוח העבודה המקומי מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 כדי להביא להתקדמות כלכלית וסוציאלית במדינה. בשנת 1986 נפתחה בעומאן האוניברסיטה הראשונה ומאז הוקמו מוסדות לימוד אחרים, כמו בתי ספר למשפטים, מכללות טכניות, מוסדות לימוד בתחום הבנקאות, מכללות להכשרת מורים ובתי ספר ללימודי הבריאות והרפואה. כמו כן, מדי שנה מוענקות כ-200 מלגות לאזרחי המדינה, ללימודים במדינות זרות.