חוזה לך ברח

"חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח" הוא ביטוי תנ"כי. נעשה בו שימוש בשירה ובפזמונאות העברית המודרנית.

בספר עמוס מסופר על הנביא עמוס שמנבא נבואות זעם נגד בית המלוכה ובני המעמד העשיר בממלכת שומרון. נבואותיו מרגיזות את אמציה כהן בית אל, אשר לועג לנביא עמוס, שבא מממלכת יהודה, ומתרה בו להתרחק מהשומרון, והנביא עונה לו בנבואת זעם קשה על ביתו ועל עתיד ממלכת ישראל:

וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא: וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא: וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים: וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר ה' אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק:לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ.

— ספר עמוס, פרק ז', פסוקים י"ב-י"ז

במאה ה-20 בשנת 1910, השתמש המשורר חיים נחמן ביאליק בביטוי התנ"כי ככותרת לשיר "חוזה לך ברח", הנחשב לאחת מיצירותיו החשובות.

בתחילת שנות ה-70 כתב הפזמונאי יענקל'ה רוטבליט פזמון הנושא את השם "חוזה לך ברח".