ספר היובלים

ספר הַיּוֹבְלִים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל שנכתב ככל הנראה בהשראת הצדוקים או הקראים. כמו ספרים חיצוניים אחרים, ספר זה לא היה ידוע או שלא הוכר על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט נחשב כחיבור אבוד. בגילוי מגילות מדבר יהודה נחשפו לראשונה 15 קטעים קטנים של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב. הספר תורגם בעבר מעברית למספר שפות אחרות, אולם רק התרגום החבשי (לשפת געז) הנקרא "כופאלה" של הספר השתמר בשלמותו על ידי הכנסייה האתיופית, יחד עם ספרים חיצוניים אחרים כדוגמת ספר חנוך. המערב התוודע לכתבי היד האתיופיים בסביבות המאה ה־19.

מקורו ושפת כתיבתו

החוקרים משערים כי ספר היובלים נכתב במאה ה-2 לפנה"ס. הספר נכתב במקור בשפה העברית, אולם שרד במלואו רק תרגומו לשפת הגעז (שפה שמית שדוברה בעבר באתיופיה), כחלק מן הקאנוניזציה של כתבי ביתא ישראל (יהודי חבש) והכנסייה האתיופית האורתודוקסית.

חוקרים רבים סבורים שהספר התקבל על ידי האיסיים, שכן מספר קטעים מהמקור העברי התגלו במגילות מדבר יהודה בקומראן. חוקרים אחרים סבורים שספר היובלים הוא ממקור כוהני, ושייך לספרייה הקאנונית של הכוהנים בני צדוק^{[דרוש מקור]}, צאצאיו של צדוק הכהן – ממלכת הגדעונים היו מצאצאי צדוק הכהן.

הספר תורגם לעברית מגעז בשנת 1870 על ידי שלמה רובין, שהוסיף לספר מבוא רחב. הוא תורגם לאחר מכן גם על ידי משה גולדמאן. התרגום של גולדמאן פורסם במהדורת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא בשנת 1930. ב-2015 תורגם ופורש על ידי פרופ' כנה ורמן ופורסם בסדרת ספרים "בין מקרא למשנה – ספריית דוד וימימה יסלזון" של הוצאת יד בן צבי.

תוכן הספר

הספר חוזר על סיפורי ספר בראשית, מבריאת העולם ועד לגלות מצרים, בניסוח שונה. הוא השתמר בצורה השלמה ביותר בשפת הגעז (שפה שמית עתיקה), שאר העולם כלל לא ידע או הכיר את תוכני הספר. קטעים ממנו שרדו גם ביוונית, בסורית (ארמית-נוצרית) ובלטינית. הוא מכונה גם "בראשית זוטא", "צוואת משה", "גילוי משה", ולפי חלק מהחוקרים אליו הכוונה בספר ברית דמשק (T-S 10K6 עמוד 16) בשם "ספר מחלקות העתים ליובליהם ובשבועותיהם". הספר שייך לסוגה ספרותית המכונה מקרא משוכתב. לפי המסגרת העלילתית של הספר, מטטרון – מלאך הפנים חוזר על הסיפורים בפני משה במעמד הר סיני. לכל אירוע בספר היובלים מצוין תאריך מדויק, הקובע את מספר השנים שחלפו מאז בריאת העולם עד התרחשות אותו מאורע ולעיתים אף את החודש והיום באותה שנה ספציפית. תולדות האנושות מתוארות במחזורים של שבע שנים (שמיטות) המכונים בספר "שבוע", ובמחזורים של שבעה "שבועות" (49 שנים) המכונים "יובל". בפרק כ"ג, לאחר מות אברהם, משולב חזון אפוקליפטי שאיננו אופייני לסוגה ולסגנון של שאר הספר.

פרופסור רחל אליאור טענה בשורה של ספרים ומאמרים, שבספר היובלים נשקף עניין מובהק בלוח כוהני בן 364 ימים שהם 52 שבתות, ששימש בסיס לעבודת המשמרות בבית המקדש. זאת משום שניכר בו עניין מובהק בירושלים, בהר ציון ובבית המקדש העומד עליו כמפורט בפרק הפתיחה של הספר, וכן ניכר עניין רב במלאכים, במזבחות, בהקרבת קורבנות, בקטורת ובבריתות במועד קבוע חוזר ונשנה, וכן בפרקים ל-לב ניכר עניין רב בהיסטוריה של לוי בן יעקב, הקשור במלאכים ובחלומות, מייסד הכהונה בתקופת האבות, סבם של משה בן עמרם ושל אחיו אהרון הכהן. כל אלה מאפיינים כוהניים מובהקים העוסקים בזמן מקודש, במקום מקודש ובפולחן מקודש, המסור בידי הכוהנים בני לוי, שומרי משמרת הקודש.

לוח השנה הנהוג בספר היובלים (ומהווה בו מוטיב מרכזי) הוא לוח שנה שמשי בן 364 יום. לוח זה היה נהוג גם בחיי הקהילה שכתביה נתגלו בקומראן, ונזכר בכתבים רבים נוספים שנתגלו במקום, כמו גם בספר מהלך המאורות. בספר היובלים מוזכר פולמוס עם לוח שנה ירחי שכנראה הוא הלוח העברי: "(נה) והיו אנשים אשר יביטו בירח, הוא המשחית את הזמנים, ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה. (נו) ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות, ויום בלתי טהור ליום המועד."

הספר מול היהדות המסורתית

ספר היובלים כותב יסודות מדרשיים ותאולוגיים שלא הופיעו בספרות המקובלת של המדרשים על ספר בראשית. לרבים מן המאורעות נוספו זוויות ייחודיות האופייניות לשיטתם של כותבי מגילות מדבר יהודה או האיסיים. חלק גדול מהאמור בספר אינו תואם את האמור בתורה ובמדרשי חז"ל.  

רבי יעקב בכרך ביקר בחריפות את הספר, ואף הקדיש חלק מרכזי בספרו "ירח למועדים" על מנת לנתח את תוכן ספר היובלים. בתוך דבריו הוא מביא כמה ניתוחים וגרסאות למקור הספר, ולפי הבחנתו ההשערה הכי קרובה לאמת (כפי השערתו של יצחק בער) שהספר נכתב עלי ידי יהודי שהתגורר באלכסנדריה שבמצרים, מתלמידי הכת השומרונית המכונה 'דוסתאית' של שם מיסדה, 'דוסתאי' שרצתה לערב בין בדת היהודית לבין זו הכותית, ולכן שאבה את מקורותיה מכמה מקורות ודתות: היהודים הפרושים, האיסיים, והשומרונים. אף להשערה זו אין הסכמה מלאה בספרו, לדבריו יתכן שהוא מבוסס גם על תוכן קראי בשל המובא בספר על איסור אישות בשבת, שזה איסור קראי מובהק.

בביקורת הפילולוגית על הספר הוא מוכיח שהספר עמוס בסתירות ובעיות ואף מותח ביקורת חריפה על מתרגמיו ועל השערותיהם בהקשר לזמן חיבורו.

מסקנת רבי יעקב בכרך היא שהספר: ”אין בו מתום, כולו הבלים, שקרים, בדיות, הזיות, שיבושים בתורה וזיופים, סתירות ובורות.”

הרב מנחם מנדל כשר סבר שספר זה התחבר על פי שיטת הצדוקים או הקראים, בשל ציטוטים מרובים המובאים בספר על אודות חומרות נוספות בהלכות שבת שחכמים הזהירו שלא לשומרם (כגון איסור מחודש על נסיעה באניה בשבת, איסור מחודש על קיום אישות בשבת או איסור על בישול חמין במוצאי שבת).

במחקר

מחקרים שונים נערכו על הספר, יש המשערים שכתבי הקודש לא היו מפורסמים בימי המחבר, בעוד שהמחבר שאב את אגדותיו מספרים אחרים שנודעו בימיו שנגנזו עם הזמן. לולא זאת לא העיז המחבר להכחיש דברים המפורסמים בתורה, הן בנוגע להלכה והן בנוגע לקורות הימים. ואפשר שהמחבר בעצמו לא ידע את דברי התורה, כי קשה להאמין שיצא לערער עליהם.       דעת אהרן ילינק היא שהמחבר היה מכת האיסיים. דעתו של יצחק בער היא שהספר שנכתב בידי אחד השומרונים, אך באוצר ישראל שולל דעה זו, מכיון שהמחבר אינו מונה את הר גריזים בין ארבעת הרי הקודש המוזכרים בחיבורו. דעתו של טיילור היא שהמחבר היה מהפרושים, דעה המתבססת על העובדה שהוא מוקיר את התורה, מחבב המצוות של שבת ומילה ודורש מבני עמו שיבדלו מאד משכניהם הגוים, ואף האמין בהישארות הנפש ובמלאכים.

יש מהחוקרים שמצאו שחלק ניכר מהתוכן של מדרש תדשא (המיוחס לרבי פנחס בן יאיר ויש חוקר שמייחסו לרבי משה הדרשן) מקביל לכתוב בספר היובלים, ובכמה מקומות מוכח שמקורו משם. אומנם יש הטוענים שההשפעה מהספרים החיצוניים באה ממקורות שבעל-פה ולא מספרים כתובים.

בפירוש אחד מתלמידי רס"ג על דברי הימים כתוב: "ובעניין דברים הללו מַעְיָנִי במדות חכמים ובספר היובלות שהביא אלפיומי רב סעדיה גאון מספרי הישיבה". הדברים המובאים שם עוסקים בדוד המלך בעוד שספר היובלים המצוי היום מסתיים ביציאת מצרים, נוסח דומה מופיע במדרש סדר עולם.

העיסוק בספר היובלים ביהדות נזנח לאורך השנים. מחקר מודרני של הספר מתקיים מאז המאה ה-19.

לקריאה נוספת

• רבי יעקב בכרך, ביקורת עזה וקצרה על ספר היובלים, בתוך: ירח למועדים, ורשה תרנ"ג.
• א. ש. הרטום, ספר היובלות, בתוך: הספרים החיצונים, ספורי אגדה, כרך ב, הוצאת יבנה, תל אביב, עמ' 1–147.
• מיכאל סיגל, ספר היובלים: שכתוב המקרא, עריכה, אמונות ודעות, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ח מסת"ב 978-965-493-308-7
• רחל אליאור, "חלומות בספר היובלים ובמגילות מדבר יהודה", בתוך: הנ"ל ואחרים, כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים, ירושלים, תשע"ג מסת"ב 978-965-493-706-1
• כנה ורמן, ספר היובלים: מבוא, תרגום ופירוש, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשע"ה/ 2015 מסת"ב 978-965-217-380-5

• Kugel, James L, A walk through Jubilees : studies in the Book of Jubilees and the world of its creation, (Brill Academic Pub., 2012); מסת"ב 978-900421768-3

קישורים חיצוניים

• מידע על ספר היובלים בקטלוג הספרייה הלאומית
• ספר היובלים בתרגום לעברית, מהדורת שלמה ראבין, ה'תר"ל, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• ספר היובלים בתרגום לעברית, באתר "דעת"
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אנצ דעת
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים ספר היובלים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• כנה ורמן, עיצוב מאורעות דור המבול בספר היובלים, באתר "מקראנט"
• חיים קפלן, הלכה בספר היובלות, חורב, ניסן תרצ"ד, עמ' 92–99, באתר היברובוקס
• דרור בורשטיין, ספר בראשית כפי שלא הכרתם, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2015
• ספר המעריצים הראשון בעולם: השכתוב העתיק לתורה, באתר הארץ, 7 ביוני 2017
• קאופמן קוהלר, ‏"JUBILEES, BOOK OF", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• ספר היובלים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• מאמר הכולל קישורים לטקסט המלא של הספר ולמאמרים אודותיו (באנגלית)
• R. H. Charles, The Book of Jubilees - מאמר מקיף על הספר (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ספר היובלים34950186Q843946