דאסו ראפאל
.jpg) | |||||||||||||||||
| ראפאל F1 של חיל האוויר הצרפתי | |||||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס קרב רב-משימתי | ||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 צרפת | ||||||||||||||||
| יצרן | דאסו תעופה | ||||||||||||||||
| טיסת בכורה | 4 ביולי 1986 | ||||||||||||||||
| תקופת שירות | 2004–הווה (כ־20 שנה) | ||||||||||||||||
| צוות | 1 בדגמי B ו-M ו-2 בדגמי C ו-N | ||||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 201 | ||||||||||||||||
| משתמש ראשי |
חיל האוויר הצרפתי הצי הצרפתי | ||||||||||||||||
| משתמשים משניים |
 חיל האוויר המצרי חיל האוויר ההודי חיל האוויר הקטרי חיל האוויר היווני חיל האוויר האמירתי | ||||||||||||||||
| דגמים | ראפאל A, B, C, M | ||||||||||||||||
| מחיר | בין 51.8 מיליון € ל-56.6 מיליון € | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| תרשים | |||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||
דאסו ראפאל (בצרפתית: Dassault Rafale; נהגה בצרפתית: "רַאפָאל") הוא מטוס קרב רב-משימתי תוצרת חברת דאסו תעופה הצרפתית. הראפאל תוכנן בהתאם לדרישות הביטחון של הצבא הצרפתי, אשר ביקש לאחד את הטיפול במטוסיו השונים לכדי פלטפורמה אחת ובכך לחסוך בעלויות ההכשרה והתפעול של המטוס. על-פי גישה זו, תוכננה גם גרסה M של המטוס, המתאימה לנושאת מטוסים[1].
המטוס בנוי מעיצוב של כנפי דלתא וכולל שני מנועי סילון על אף גודלו הקטן יחסית והקומפקטי. בסגולות המטוס לשמש בעבור עליונות אווירית, אמנעה אווירית, ביון, הפצצה טקטית בלב שטח עוין, סיוע אווירי קרוב, סיוע בלוחמה אווירית והרתעה גרעינית. בדגמיו השונים המטוס מסוגל לשאת טילי אוויר-אוויר, אוויר-קרקע ואוויר-ים. המטוס, שנועד במקור כמטוס יחיד למלא את עיקר הדרישות המבצעיות של חיל האוויר הצרפתי, הפך לשלד המבצעי של החיל ונבנה בשיתוף של דאסו תעופה, קבוצת תאלס וסארפאן. המטוס פעל במלחמת האזרחים הראשונה בלוב, מבצע סרוואל, מלחמת האזרחים בסוריה, מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית (2012–הווה) ועוד.
תכנון ופיתוח
מטוס הראפאל תוכנן, פותח ומיוצר על ידי חברת דאסו תעופה הצרפתית. תכנונו החל בשנת 1976, עת נוצר הצורך להחליף את המטוסים המתיישנים של צבא צרפת, כגון ה-F-8 או היגואר. במקור, קיוותה החברה לאגד תחתיה מספר חברות אירופיות בתחום התעופה הצבאית ליצירת מטוס אירופי מאוחד, אולם שאר מדינות אירופה נטו דווקא לתמוך בפרויקט אחר – יורופייטר 2000, ששמו הוחלף לאחר מכן ל-יורופייטר טייפון. דאסו מצאה את עצמה לבדה אך החליטה להמשיך בכל זאת בפרויקט. טיסת הבכורה של האבטיפוס הראשון של הראפאל (סומן כ-Rafale A) התקיימה ב-4 ביולי 1986. בסך הכול יצרה החברה ארבעה אבות טיפוס של המטוס טרם המעבר לייצור סדרתי.
בקיץ 1992 נערכו בארצות הברית ניסויים בדגם M של המטוס, המיועד לנושאות מטוסים. ב-1993 בוצעו ניסויי המראה ונחיתה ראשונים על נושאת המטוסים הצרפתית "פוש" (Foch[2]). טייסת הים הראשונה של המטוס (טייסת F12 של חיל הנחתים הלאומי של צרפת) הפכה למבצעית החל מחודש יוני 2004. הטייסת הראשונה של חיל האוויר הצרפתי שהפעילה את המטוס היא טייסת 1/7 "פרובאנס" (Provence), שהפכה למבצעית ב-27 ביוני 2006. המטוס תוכנן כך שכל מערכותיו האלקטרוניות בנות-החלפה בין סדרות הייצור השונות, בשל ההבנה כי ההתפתחויות בתחום הזה מהירות מאוד.
הראפאל הוא מטוס שמשקלו נע בין דגמיו בין 9.5 ל-10.5 טון המופעל על ידי שני מנועי סילון SNECMA M88, כל אחד מייצר דחף של עד 72,576 קילו-ניוטון (16,500 פאונד) עם מבער אחורי. הקנארדים במטוס משמשים בעבור שיפור יכולת התמרון, במיוחד עבור צילומי מצב בקרבות אוויר לטווח קצר, ועיצוב המכ"ם מוריד את פרופיל המטוס ביחס למתחרים מהדור הרביעי כגון מיראז' 2000 הצרפתי וג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון האמריקאי. סבירות ההובלה של המטוס ויכולת נשיאת המטען שלו היו הגורם העיקרי שעמד מאחורי החלטתה של צרפת ללכת לבד עם תוכנית הראפאל, וקיימות גרסאות הן להמראה יבשתית והן להמראה ימית מנושאת מטוסים.
חלוקה לגרסאות
תוכננו ארבע גרסאות שונות למטוס, כל אחת מותאמת לפי דרישות המשימות המבצעיות שלה. גרסה C הייתה אמורה להיות גרסה ניסיונית בלבד, אולם בעקבות מלחמת קוסובו, החליטו הצרפתים כי גרסה דו-מושבית תוכל להיות לתועלת, במיוחד במשימות ביון ועל כן גרסה זו הפכה מניסיונית למבצעית. הגרסה האחרונה (N) בוטלה במהלך שנת 2004. על-פי התכנון, אמור חיל האוויר הצרפתי לקבל לידיו בסך הכל 234 מטוסים ואילו חיל הים הצרפתי אמור לקבל כ-60 מטוסים. למטוס ישנן ארבע גרסאות: 1. גרסת יבשה (עבור חיל האוויר) חד-מושבית (דגם B), 2. גרסת יבשה דו-מושבית (דגם C), 3. גרסת ים חד-מושבית (דגם M), 4. גרסת ים דו-מושבית (דגם N).
המטוסים בעלי יכולת ההמראה מנושאות מטוסים הם מטוסי קרב חד-מושביים, והם המטוסים המובנים על בסיס דגם M. הם נועדו להפוך למטוסי הקרב היחידים של הצי הצרפתי, והחליפו בשירות את מטוס הקרב ווט F-8 קרוסיידר, מטוסי הסיור אטנדר IV ומטוסי התקיפה דאסו ברגואה סופר אטנדר (גם הם מפס הייצור של חברת דאסו). הם כוללים את הסט הרגיל של שינויים במנשא הכנפיים ובבטן המטוס, כולל ציוד נחיתה מוארך ומחוזק, מסגרת אוויר מחוזקת, וו עצירה לשעת נחיתה, ומערכת אלקטרוניקה מיוחדת המובנת לנחיתה על נושאות מטוסים. הרגל הקדמית-מרכזית נמחקת בגרסה זו של המטוס, כדי לפנות מקום לאותו ציוד נחיתה.
חלוקה לדגמים
כפי שהמטוס מחולק לגרסאות, הוא מחולק גם לדגמים, שפותחו בזמנים שונים לפי צורך של קידום הפיתוח של המטוס בשונה מהגרסאות, שפותחו בעבור משימות שונות.
- ראפאל F1 (Rafale F1) - מטוסים מדגם זה היו מטוסי הראפאל הראשונים שפותחו והם מוגבלים למשימות עליונות אווירית, וכללו רק מטוסים מגרסה M שנועדו כתחליפים דחופים למטוסי העליונות האווירית העיקריים של צרפת בשנות החמישים והשישים, ה-F 8 קרוסיידר האמריקאי. מטוסי ראפאל F1 הם בעלי כישורים שעיקר מטרתם להתמודד באופן המיטבי בקרבות אוויר, וייצגו שדרוג ענק עבור מחלקת התעופה של הצי הצרפתי. למרות זאת, אין להם את התאמת הנשק הרחבה של של מטוסי קרב עמיתים מדור רביעי כגון מקדונל דאגלס F-15 איגל, תא הטייס המותאם של היורופייטר טייפון, או יתרונות המחיר המוזל של משפחת מטוסי Su-30 של סוחוי. באוקטובר 2014 נכנס לשירות המטוס הראשון מן הסדרה המשופרת של דגם זה, הכולל החלפה של מחשב המשימה ותצוגות תא הטייס, כמו גם שינוי של המכ"ם של המטוס, החיווט החשמלי, מערכת האמצעים נגד זיהוי מכ"ם זר ועוד.
- ראפאל F2 (Rafale F2) - כולל יכולת נשיאה ושימוש בנשק תקיפה קרקעי מדויק. דגם זה כולל את הגרסה הדו-מושבים B והגרסה החד מושבית C של חיל האוויר, כמו גם גרסה M של הצי הצרפתי. התוספות העיקריות כוללות מכ"ם המיועד לאיתום מטרה קרקעית בעבור משימות הפצצה ממוקדות ומצבי מעקב אחר השטח, נשיאת פצצות מונחות לייזר וטילי שיוט, יכולת נשיאת טילי MICA IR באמצעות חיישן, קישור נתונים מערכת נשיאת דלק רזרבי עבור תדלוק אווירי בין שני מטוסי גרסה M של הצי. החיסרון הגדול הנקוב בדגם של ה-F2 הוא אינטגרציה של יכולת מיקוד לייזר עצמאית, וזו הסיבה שבמהלך מבצעים של הראפאל הצרפתי במלחמת אפגניסטן (2001–2021) הוא נאלץ לפעול במשימות משותפות לצד הסופר אטנדר ומיראז' 2000. במהלך העשור השני של המאה ה-21 החל פיתוח מחודש של הדגם לכדי הדגם הבא בסדרת הפיתוח, ה-F3.
- ראפאל F3 (Rafale F3) - מאז 2008, כל מטוסי הראפאל החדשים נבנו בתקן של דגם F3, ורוב המטוסים ששירתו עוד קודם לכן שודרגו אליו. שינויים ראשוניים הוסיפו את היכולת לשאת טילים בעלי ראש נפץ גרעיני מייצור צרפתי משיגור אווירי, ואיפשרו לראפאל להחליף את המיראז' 2000N בתפקיד תקיפה גרעינית זה. שינויים נוספים כוללים אינטגרציה מלאה עם מערכת סיור אלקטרונית ופיתוח מחודש של מערכת המכ"ם במטוס. שינויים נוספים שהגיעו בדמות ה-F3 היו צפויים על סמך הקשיים של הדגמים הקודמים. בוצעה אינטגרציה מלאה עם מעקב הקישור החיצוני של קבוצת תאלס בדמות מערכת מיקוד לייזר, והמטוסים היו בשירות מבצעי לראשונה במהלך מלחמת האזרחים הראשונה בלוב (2011). המכ"ם של הרפאל עשה קפיצת מדרגה קדימה החל מהסדרה השלישית של הדגם. למכ"ם החדש מאות מודולי תשדיר\קליטה פעילים, והוא כולל כ-400,000 שורות קוד. זאת בהשוואה לכ-2 מיליון שורות קוד עבור כל חבילת האוויוניקה המקורית של המטוס. שדרוג המערכת של המכ"ם עבור המטוסים עמד בגדר מחיר של בסביבות מיליארד אירו. המכ"ם הוסיף בעבור הדיוק של המטוס בשעת תקיפת אוויר-קרקע.
- ראפאל F3R (Rafale F3R) - הדגם כולל שיפורים בתוכנה לביצוע שימוש מלא במכ"ם RBE2-AA, אינטגרציה של טילי אוויר-אוויר לטווח ארוך של מערכת התוכנה Meteor, אינטגרציה של פצצת לייזר חכמה בשילוב מערכת ניווט לוויינית, שיפורים למערכת ההגנה העצמית מטעם קבוצת תאלס ועוד. שיפורי אבחון של הסביבה בידי מערכות המכ"ם הנוספות הופכות במקביל את התחזוקה לקלה וחסכונית יותר, ומדמה במערך הטיסה שלו את היורופייטר טייפון. המאמצים לכלול את טילי האוויר-אוויר ארוכי הטווח של המטוס הושלמו ב-2018. דגם זה הופך את הראפאל למטוס הקרב האירופי המתקדם ביותר שעודו משלב את מערכת Meteor, בין 3 ל-4 שנים לאחר JAS-39 גריפן. בכך דגם זה של הראפאל הופך אותו למטוס הקרב היחיד הנמצא בשירות וכולל קישור נתונים חד-כיווני של Meteor במקום קישור דו-כיווני.
- ראפאל F4 (Rafale F4) - ב-2017 החל הפיתוח של הדגם ובו הושם דגש על פיתוח יכולותיו הביצועיות של המטוס בקרבות אוויר. כמו כן פותחו סגולות חדשות לשיפור יכולות המטוס (שדרוגים לחיישני המכ"ם והאופטיקה האלקטרונית של החזית הקדמית, יכולות תצוגה מותקנות בתוך קסדת הטייס ועוד), וישולבו כלי נשק חדשים (טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע בעלי דיוק מרבי[3].
עלות הפיתוח של המטוס
הסנאט הצרפתי סיכם את עלות תשתית הפיתוח של הראפאל ב-43.56 מיליארד אירו לאורכם של 40 שנה, נכון ל-2011, כאשר עלות הייצור וההחזקה של מטוס ראפאל אחד נעה בין 51 ל-56 מיליארד אירו. הנתון הזה תאם עבור 286 מטוסים שהונפקו ונכנסו לשירות, והוא בנוסף על כך גם דמה למדד "PAUC" של הפנטגון, עם הפחתה של עלויות הפיתוח כמו גם רכישות של המטוס מטעם ארצות שקנו אותו מידיה של צרפת. מטרת תוכנית הפיתוח המקורית של הראפאל הייתה להגיע לייצור של 225 מטוסים עד 2017. בעקבות הערכת העלויות המחודשת בידי הסנאט ב-2011, בוצע קיצוץ בתקציב המטוס לנוכח הייצור המואץ כך שעם התקציב הנותר ניתן היה להשקיע יותר בעבור כל יחידה לשעצמה.
בעוד הראפאל יקר, הוא גם מהווה את לה ליבה של העוצמה האווירית של צרפת. תפקידיו המובילים בחזית ויכולתו הגרעינית אינם ניתנים להחלפה, והמבצע בלוב ב-2011 הוכיח שהוא התפתח למלא תפקיד מרכזי במלחמות הקונבנציונליות של צרפת ברחבי העולם. תוכנית ראפאל חשובה לא פחות לתעשיית התעופה והחלל של צרפת כמו לתעשיית הביטחון, מכיוון שמטוס הקרב מהווה את לב הפיתוח והמחקר הצרפתי. הראפאל היה אחראי לצעדים משמעותיים בקידום מדעי האלקטרוניקה וההנדסה החשמלית בצרפת, תכנון מנוע, מחשוב, חיישנים וכו'. דאסו, תאלס וסנקמה יצאו החברות המובילות בפיתוח המשותף של המטוס. ובנוסף לחברות הללו היו מעורבים בפיתוח של המטוס למעלה מ-500 קבלני משנה. בסך הכל, מוערך כי הפיתוח והתחזוק של המטוס הוביל ליצירה של בסביבות 7,000 משרות ישירות ועקיפות. נכון לספטמבר 2013, הוכנסו לשימוש 121 מטוסי ראפאל, נכון לאוקטובר 2014, הסך הכולל עלה ל-133.
מאפיינים
הראפאל כולל בתוכו מגוון רחב מאוד של טכנולוגיות חדשות, כולל טכנולוגיות חמקנות ממכ"ם. עם זאת, בתחום זה הוא אינו משתייך לדור החדש של מטוסי הקרב (כגון ה-F-117 או ה-B-2 האמריקאיים). הוא מצויד בזוג כנפי דלתא בזווית חדה וכן בזוג קנארדים פעילים קדמיים. מערכת בקרת טיסה ספרתית ובעלת שתי מערכות גיבוי ספרתיות ועוד שתי מערכות גיבוי אנלוגיות, לכל מערכת מקור חשמלי עצמאי. במהלך הייצור נעשה שימוש רב בחומרים מרוכבים כגון סיבי פחמן וקוולאר, ואף בסגסוגות ליתיום-אלומיניום. המטוס מצויד בשני מנועי M88-2 E4 של חברת SNECMA המפיקים דחף מקסימלי של 75kN (קילו-ניוטון) כל אחד עם מבער אחורי. המטוס (ככל מטוסי הקרב המודרניים) מסוגל גם לשאת מכלי דלק נתיקים וכן להיות מתודלק באוויר ממטוס תדלוק. עם מכלי דלק נתיקים, יכול המטוס לשאת כעשרת אלפים ליטרים קרוסין. בגרסה הימית קיימת מערכת מיוחדת האוגרת אנרגיה בכן הנסע בעת הבלימה, כך שאנרגיה זו תוכל לשמש את המטוס לאחר מכן על-מנת לסייע לו בהמראה הקצרה מסיפון נושאת המטוסים, ללא צורך להיעזר ב"מקפצה" בקצה מסלול ההמראה.
עיצוב אווירודינמי
ערך מורחב – אווירודינמיקה
הראפאל כולל כנף דלתא עם קנארדים צמודים. מחקר פנימי בדינמיקת נוזלים חישובית הראה את היתרונות הספציפיים של צימוד הדוק בין הכנפיים לקנארדים: הוא מבטיח מטווח רחב של מרכזי כובד במטוס בעבור התאמה לכל תנאי הטיסה, כמו גם חיזוק לכל מעטפת המטוס. תצורת הכנפיים (כנפי הדלתא הצמודות) היא המפתח לביצועי הלחימה של הרפאל: אפילו בזווית התקפה גבוהה, הוא נשאר זריז לחלוטין, וביצועי הטווח שלו במשימות תקיפה עם עומסי נשק כבדים אינם אופייניים למטוס קומפקטי יחסית. מערכת בקרת טיסה דיגיטלית מתקדמת של טס-על-חוט מספקת יציבות וביצועי תמרונים מיטבי. מערכת בקרת הטיסה מחולקת לשלושה ערוצי תקשורת דיגיטליים וערוץ אנלוגי אחד שעוצב בנפרד, ללא גיבוי מכני.
מערכת בקרת הטיסה של הראפאל משיגה את הרמה הגבוהה ביותר של בטיחות טיסה על ידי מינוף הניסיון הרב של דאסו תעופה בטכנולוגיית טס-על-חוט, כאשר לחברה ותק של מעל למיליון שעות טיסה ללא תאונה אחת של המערכת. הראפאל נחשב בטוח וקל להטסה בכל תנאי האקלים, ויכול לבצע תדלוק אווירי מזוויות שונות. מערכת בקרת הטיסה של המטוס מציעה טיסה אוטומטית במצב מעקב אחר הקרקע באמצעות תחליף למכ"ם בכל תנאי מזג האוויר, ומאפשרת לו לטוס ללא עקבות או עם כמות עקבות מינימלית במרחב האווירי של היריב: גורם שרידות חשוב בסביבת איום גבוה.
חתך המכ"ם של המטוס נשמר לערך הנמוך ביותר האפשרי על ידי בחירת עיצוב חיצוני וחומרים מתאימים. רוב מאפייני העיצוב החמקניים מסווגים, אבל חלקם נראים בבירור, כמו הדוגמאות המשוננות בקצה האחורי של הכנפיים והקנארדים. דאסו תעופה הוכרה מזה זמן רב בתכנון כלי טיס המחזיקים מעמד מעל 30 שנות פעילות ללא שדרוגים מבניים כבדים. העיצוב הסופי של האווירודינמיקה במטוס מבוסס על אותו עיצוב של המיראז' 2000. חומרים מרוכבים להסתרה מפני מכ"ם נמצאים בשימוש נרחב בראפאל והם מהווים 70% מהמשטח החיצוני של המטוס. הם גם אחראים לעלייה של 40% ביחס משקל ההמראה המרבי למשקל הריק בהשוואה למטוסים הבנויים מאלומיניום וטיטניום.
הנעת טורבו-מניפה M88
הראפאל מונע בשני מנועי סילון מסוג טורבו-מניפה סנקמה M88 (Snecma M88). המנוע מציע יחס דחף למשקל גבוה עם אמצעי תחזוקה קלים, אמינות שילוח גבוהה ועלויות תפעול נמוכות יחסית. ה-M88 משלב טכנולוגיות מתקדמות כגון דיסקים מדחסים בעלי להבים אינטגרליים ("בליסקים"), מבער בעל רמת זיהום נמוך עם פליטות ללא עשן, להבי טורבינה חד-גבישיים בלחץ גבוה וציפויים מחומרים מרוכבים מסביב למנוע שעומדים בפני לחץ. הצתת M88 מייצרת דחף של 4,536 קילו-ניוטון (10,971 פאונד) במצב יבש ו-7,257 קילו-ניוטון (16,620 פאונד) עם מבער אחורי[4].
המטוס מצויד ב'מערכת שליטה דיגיטלית מוחלטת על המנוע' (Full Authority Digital Engine Control; FADEC), המספק טיפול ושימור יציבות הדלקה של המנוע ללא דאגות לפגיעה אפשרית במעטפת הטיסה: ניתן לטרוק את המצערת ממצב פתיחות מוחלטת ולשוב למצב זה בטווח זמן מינימלי של שלוש שניות ממצב סרק עד מבער מלא. ב-2008 הושקה תוכנית M88 TCO ("עלות בעלות כוללת") כדי לשפר עוד יותר את עמידות המנוע ולהפחית את עלויות התמיכה.
בהתבסס על פרויקט 'מנועי המטוסים של סארפאן' (Safran Aircraft Engines; ECO) הצליחה החברה לשדרג את המדחס של המנוע בלחץ גבוה ואת טורבינת הלחץ הגבוה שלו: מערכת הקירור שופרה והוצגו רכיבים חזקים יותר לעמידות בפני לחץ, מה שהגביר את העמידות הכוללת במעל 50%. תוחלת החיים הממוצעת של המנוע בין כל שיפוץ הורחבה במידה ניכרת עבור מספר מודולים, מה שעזר למזער עוד יותר את ההשפעה של תחזוקה מתוכננת על זמינות המנוע. ה-M88 הוא נושא למאמץ שיפור מתמיד של פרויקט ECO, שהוביל לפיתוח של הגרסה העדכנית ביותר של M88-4E, המתבססת על תוכנית ה-TCO. גרסה זו, המציעה חיי מנוע ארוכים יותר, נמצאת בשירות מלא נכון ל-2022. משלוחי הייצור של הגרסה החלו עוד ב-2012, ומטוסי ראפאל היוצאים כעת מפס הייצור מצוידים במנועי M88-4E[5].
מערכת אוויוניקה
- ערך מורחב – אוויוניקה
מכ"ם אלקטרוני
הראפאל הוא מטוס הקרב המבצעי הראשון - ועד כה האירופי היחיד - שמשתמש במכ"ם סריקה אלקטרוני. מכ"ם RBE2, שפותח על ידי קבוצת תאלס החל משנות התשעים. בהשוואה למכ"מים עם אנטנות קונבנציונליות, רמות חסרות תקדים של מודעות למצב בשטח מושגות עם זיהוי ומעקב מוקדם יותר אחר מטרות מרובות. עם זריזות האלומה המעולה שלו וכוח המחשוב העצום שלו, ה-RBE2 מציע ביצועים יוצאי דופן שלא ניתן לשכפל על ידי מכ"מים מכניים לפעולות סריקה.
עם צירופו של המכ"ם למטוס, נועדו עבודו מספר סגולות ויכולות ביצועיות: 1. זיהוי ומעקב אחר מספר מטרות אוויריות ללחימה מטווח קרוב ויירוט לטווח ארוך, בכל מזג אוויר ובסביבות קשות לפעולה; 2. היכולת לעקוב אחר מטרות בתוך או מחוץ לתחום החיפוש, מה שמביא את היתרון האולטימטיבי בקרבות אוויר; 3. יצירת מפות תלת ממדיות בזמן אמת למעקב אחר פני שטח מעל אזור לא מוכר בתנאי עיוורון. הראפאל הוא מטוס הקרב היחיד מהדור הרביעי שמציע פונקציה כזו; 4. יצירת מפות קרקע דו-ממדיות ברזולוציה גבוהה בזמן אמת לעדכוני ניווט, זיהוי וציון מטרות קרקעיות; 5. איתור ומעקב אחר מטרות ימיות מרובות[6].
המכ"ם בנוסף גם מתואם עם מערכת מיקוד הלייזר של תוכנת Meteor. המכ"ם מבוסס על מערכת סריקה אלקטרונית פסיבית (Passive electronically scanned array)[7]. זוהי מערכת אלקטרונית שבה ניתן לכוון את אלומת גלי הרדיו באופן אלקטרוני כדי להצביע לכיוונים שונים (כלומר, מערך מופע), שבה כל רכיבי האנטנה מחוברים למשדר יחיד (כגון מגנטרון, קלסטרון או צינור גל נודד) או מקלט[8].
חיישנים ועיבוד נתונים
מה שגורם להבדל המהותי בין הראפאל למטוסי הקרב שקדמו לו הוא תהליך "היתוך נתונים מרובה חיישנים" של המטוס הפועל על נתונים שסופקו על ידי כל חיישניו. למעשה, תפיסת "היתוך נתונים מרובה חיישנים" המיושמת במטוס מאפשרת לטייס לפעול כ"מקבל החלטות טקטי", במקום להיות רק מפעיל חיישנים. הליבה של היכולות המשופרות הללו של המטוס טמונה ב"יחידת עיבוד נתונים מודולרית" (MDPU). יחידת עיבוד הנתונים מורכבת מ-19 יחידות קולטות מידע חיישני (LRU), כאשר 18 מהן מספקות בנפרד פי 50 מכוח העיבוד של מחשב משימה טיפוסי שהופעל במטוסי קרב מהדור הקודם.
ה-MDPU הוא אבן הפינה ליכולת השדרוג של הראפאל. המערכת מאפשרת אינטגרציה חלקה של כלי נשק חדשים ויכולות חדשות לאוויוניקה כדי לשמור על הרלוונטיות הלוחמתית של הראפאל לאורך השנים, ככל שהדרישות הטקטיות מתפתחות, וכאשר תעשיית המחשבים ממשיכה להפיץ דורות חדשים של מעבדים ותוכנות. "היתוך נתונים מרובה חיישנים" מספק קישור בין מרחב הקרב המקיף את המטוס לראשו של הטייס עם היכולת הייחודית שלו לתפוס את התוצאות של מצבים טקטיים ולקבל החלטות הגיוניות.
הטמעה של מערכת היתוך הנתונים בראפאל מתורגם למסלולים מדויקים, אמינים וחזקים, תצוגות לא עמוסות, עומס עבודה מופחת של הטייס ותגובה מהירה יותר שלו, ובסופו של דבר למודעות מצב מוגברת. מערכת העיבוד נעשה בשלושה שלבים: 1. הקמת קובצי מסלול מאוחדים וחידוד המידע העיקרי המסופק על ידי החיישנים; 2. התגברות על מגבלות חיישנים בודדים הקשורות לאורך גל או תדר, שדה ראייה, רזולוציית זווית ומרחק וכו', על ידי שיתוף מידע מסלול שהתקבל מכל החיישנים; 3. הערכת רמת הביטחון של רצועות מאוחדות, דיכוי סמלים מיותרים של רצועות ופיזור התצוגות השונות לכדי יצירת תצוגת מצב אחידה.
דאסו תעופה פיתחה ממשק טייס קל מאוד לשימוש (MMI), המשלב את קונספט השליטה הידנית בג'ויסטיק עם מסכי מגע המוצגים בקסדה לבירור המצב בשטח. הממשק מסתמך על חבילת ציוד משולבת עם היכולות הבאות: 1. עבור פעולות קצרות טווח: טיסת ראש למעלה באמצעות שדה ראייה רחב בתצוגה עילית (HUD); 2. עבור פעולות לטווח בינוני וארוך: ניתוח של המצב הטקטי בכללותו ("התמונה הגדולה"), תוך שימוש ב"תצוגת ראש למטה" (HLD) בתמונה צבעונית. תמונת HLD ממוקדת באותו מרחק כמו תמונת ה-HUD לצפיית עיני הטייס כדי לאפשר מעברי עין מהירים בין תצוגות ראש למעלה, ראש למטה ותצוגת העולם החיצוני; 3. ניהול משאבי המערכת באמצעות מסכי מגע צבעוני משמאל ומימין למיקום מושבו של הטייס.
חימוש המטוס
.jpg)
הראפאל מסוגל לשאת מגוון רחב של סוגי תחמושת. הוא מצויד בבסיסו בתותח GIAT DEFA 30 מ"מ. למטוס 14 נקודות נשיאה לנשק ומערכות (13 בגרסה הימית) עם יכולת נשיאת מטען מרבית של כ-9.5 טון.
- יכולת נשיאה של מערכות טילים תוצרת חברת MBDA האירופאית.
- על פי בקשת לקוח (לקוחות פוטנציאליים מחוץ לצרפת), מסוגל המטוס לשאת טילים אמריקאיים (מסוג AIM).
- טילי שיוט וטילים מונחי לייזר של MBDA ושל SAGEM.
- פצצות רגילות.
- טילי אוויר-ים נגד ספינות.
- חימוש גרעיני.
- דלק
1-3 מכלי דלק נתיקים (שלוש נקודות משא). קיימים שני סוגים של מכלים:
- מכל קטן – 12,500 ליטר.
- מכל גדול – 20,000 ליטר.
- ציוד נוסף
המטוס גם מסוגל לשאת ציוד אלקטרוני מתקדם וציוד ביון.
- מערכת תדלוק אווירי.
נקודות הנשיאה של המטוס תוכננו לפי תקן נאט"ו, כך שניתן לעשות המרה די מהירה לסוגי תחמושת שונים בעת הצורך.
מערכות נשק
כמקובל במטוסי קרב חדשים, מצויד תא הטייס בטכנולוגיות מתקדמות כגון: "סטיק" צדדי, תצוגה עילית, מסכים הולוגרפים במקום מסכים רגילים וכו'. שלוש תצורות עיקריות של מערכות נשק הוגדרו עבור המטוס על ידי צבא צרפת, עם אפשרויות לתצורות נוספות בהתאם לדרישות לקוחות פוטנציאליים אחרים:
- תצורת F1 - משמשת את חיל הנחתים ומותאמת למשימות הגנה אווירית.
- תצורת F2 – יכולות תקיפה קרקעיות והוספת חיישנים לקרבות אוויר-אוויר (תצורה זו זמינה החל משנת 2005).
- תצורת F3 – תאפשר גם יכולות תקיפת ספינות אויב, משימות ביון ונשיאת נשק גרעיני. בתצורה זו (שעדיין בפיתוח ואיננה מבצעית) יוחלפו מנועי המטוס בשני מנועים חזקים יותר בעלי דחף של 9.5 טון לכל אחד.
המטוס מצויד במכ"ם RBE2 בעל יכולת מעקב אלקטרונית (ולא מכנית כמו במכ"מים ישנים יותר) המאפשרים לו (כך על-פי הדיווחים הרשמיים) לעקוב אחר כ-40 מטרות ו"לנעול" על 8 מטרות בו-זמנית. בנוסף, המכ"ם יכול לבצע מעקב קרקע ברדיוס של כ-10 קילומטר (אם כי במקרה כזה, יוותר על חלק מיכולותיו האוויריות). למטוס מערכת הגנה עצמית מסוג SPECTRA המתריע בפני אנשי הצוות על איום אווירי או קרקעי על המטוס.
עובדות נוספות
- 18 שנה עברו בין טיסת הבכורה של המטוס לכניסתו לשירות מבצעי פעיל בצבא צרפת (כאמור, ב-2004). בתכנון המקורי, המטוס אמור היה להיכנס לשירות בשנת 1996.
- עלות הפרויקט הגיעה לכ-28 מיליארד אירו עבור 294 מטוסים בסך הכל, כ-95 מיליון אירו למטוס.
- עלות שעת טיסה: כ-30,000 אירו.
- נושאת המטוסים הצרפתית שארל דה גול נושאת על סיפונה באופן קבוע 9 מטוסי ראפאל שנכנסו לשירות בשנת 2004 בחיל הנחתים. בחיל האוויר, נכנס המטוס לשירות בשנת 2006.
- מתוך 294 מטוסים מתוכננים, רק עבור 120 מתוכם התקבלה הזמנה רשמית ממשרד ההגנה הצרפתי.
- הסיבות לדחיות ולעיכובים הרבים בפרויקט הן כלכליות בעיקרן, בשל עלותו הגבוהה של כל מטוס.
מפעילים
מפעילים עכשוויים
- חיל האוויר הצרפתי - בשירות מבצעי מ-2004 השתתף בכל הפעילות מבצעית בשנים מאז. הראשון ביניהם היה חלק מפעילות נאט"ו במסגרת מלחמת אפגניסטן (2001–2021).
- הצי הצרפתי - בשירות מבצעי החל מ-2006.
- חיל האוויר המצרי - ב-2015 נקנו מצרפת 24 מטוסים וב-2021 היא סיכמה על השלמת המערך ל 30 מטוסים.
- חיל האוויר ההודי - לאחר מכרז גדול על מי היה המטוס הבא של הודו בו ב-2012 זכה הראפאל החליטה הודו לקנות 36 מטוסים.
- חיל האוויר הקטרי - ב-2015 נקנו מצרפת 24 מטוסים וב-2017 היא מימשה את אופצייה להוספת 12 מטוסים.
- חיל האוויר היווני - הזמנה 24 המטוסים חלקם נמסרו אבל עוד לא נכנסו לשירות מבצעי.
- חיל האוויר האמירתי - בדצמבר 2021 נחתמה עסקת רכישה של 80 מטוסי ראפאל מדגם f4 מצרפת[9].
מפעילים מיועדים
חיל האוויר הקרואטי - בספטמבר 2020 חיל האוויר הצרפתי הציע מכירה של 12 מטוסי ראפאל משומשים במיליארד אירו להחלפת מטוסי המיג-21 שבשירות חיל האוויר הקרואטי. במאי 2021, ראש ממשלת קרואטיה אנדריי פלנקוביץ' הכריז על קניית המטוסים עבור חיל האוויר הקרואטי במקביל לדחיית הצעות מטעם ישראל ושוודיה[10].
חיל האוויר האינדונזי - החל מ-2020 ממשלת אינדונזיה מנהלת מגעים עם צרפת לקניית 48 מטוסי ראפאל.
מפעילים עתידיים אפשריים
חיל האוויר הפיני - החל מ-2015 פינלנד פועלת לרכישת מטוסי F-18, F-35, יורופייטר טייפון, JAS-39 ודאסו ראפאל[11].
חיל האוויר העיראקי - בנובמבר 2020 משרד הביטחון העיראקי הצהיר כי בכוונתו לקנות מטוסי ראפאל מצרפת ולשלם עליהם בנפט[12].
חיל האוויר המלזי - מלזיה קידמה מגעים לרכישת ראפאל להחלפת המיג-29 שברשותה עד שאלו נעצרו ב-2017 בעקבות שינוי צורכי הביטחון שלה[13].
חיל האוויר הסרבי - בדצמבר 2021 הצהיר הנשיא אלכסנדר ווצ'יץ' כי בכוונת ארצו לקנות מטוסי ראפאל.
חיל האוויר השווייצרי - החל ב-2007 החלה שווייץ לחפש חלופה למטוסי נורת'רופ F-5 שברשותה. ב-2018 פורסמה רשימת מטוסי קרב ששווייץ מתכוונת לרכוש עד 2030 אשר כללה את הראפאל. התנגדות ניכרת לרכישות בסדרת משאלי עם מנעה את הרכישות עד כה[14].
חיל האוויר האוקראיני - באפריל 2021 דווח כי ישנם מגעים לקניית בסביבות ה-40 מטוסי ראפאל מצרפת להחלפת מטוסי מיג-29[15].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דאסו ראפאל
הערות שוליים
- ^ הצי הצרפתי מתפעל נושאת מטוסים אחת: 'שארל דה גול'.
- ^ על שמו של המרשל פרדיננד פוש, מגיבורי צרפת במלחמת העולם הראשונה.
- ^ Press kits - Dassault Aviation, Dassault Aviation, a major player to aeronautics (ב־American English)
- ^ 1999-06-09T00:00:00+01:00, Snecma M88, Flight Global (באנגלית)
- ^ M88 - Proven performance and reliability, Safran (באנגלית)
- ^ Electronically Scanned Array - an overview | ScienceDirect Topics, www.sciencedirect.com
- ^ Lee Cloer, What is the difference between a PESA and an AESA radar, Duotech Services, 2017-12-11 (ב־American English)
- ^ PESA Radar vs. AESA Radar: Advantages and Disadvantages, RADA USA, 2019-12-13 (ב־American English)
- ^ בטאון חיל האוויר - גיליון 262; דצמבר 2021; ד. צ. 01560 צה"ל, עמ' 95
- ^ GDC, Croatia Purchases 12 Dassault Rafale Jets From France, Global Defense Corp, 2021-11-26 (ב־American English)
- ^ F-35 Selected By The Finnish Defense Forces To Replace F/A-18 Hornets According To Local Media, The Aviationist, 2021-12-06 (ב־American English)
- ^ GDC, Iraq Ditches Russia’s Su-35, Opt-in For 14 Dassault Rafale Fighter Jets, Global Defense Corp, 2022-02-14 (ב־American English)
- ^ Malaysia shelves plans to buy fighter jets - Khmer Times, 2017-07-13 (ב־American English)
- ^ swissinfo.ch/mga, Swiss government sets sights on F-35A fighter jet fleet, SWI swissinfo.ch (באנגלית)
- ^ France willing to sell its Dassault-built Rafale fighter jets to Ukrainian Air Force, www.ukrinform.net (באנגלית)
