אוניות המערכה מסדרת יאמטו
.jpg) | |
| אוניית המערכה יאמטו במבחנים במהלך 1941 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי הקיסרי היפני |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | יאמטו |
| סדרה עוקבת | אין |
| אוניות בסדרה | יאמטו, מוסאשי, שינאנו, אחת שלא הושלמה ואחת שלא הוזמנה |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | קיור |
| הוזמנה | 1935 |
| תחילת הבנייה | 4 בנובמבר 1937 |
| הושקה | 8 באוגוסט 1940 |
| תקופת הפעילות | 16 בדצמבר 1941 – הווה (83 שנים) |
| אחריתה | יאמטו טובעה ב-7 באפריל 1945, מוסאשי טובעה ב-24 באוקטובר 1944, שינאנו הוסבה לנושאת מטוסים וטובעה ב-29 בנובמבר 1944 |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 65,027 טון, 72,820 טון מקסימלי |
| אורך | 256 מטר בקו המים, 263 מטר כללי |
| רוחב | 38.9 מטר |
| שוקע | 10.4 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 27 קשר (כ-50 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 2,750 |
| טווח שיוט | 13,330 ק"מ ב-30 קמ"ש |
| הנעה | 4 טורבינות קיטור בהספק 150,000 כוחות סוס, 12 דודי קיטור |
| צורת הנעה | 4 מדחפים בקוטר 6 מטרים בעלי שלושה להבים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | גוף האונייה 410 מ"מ, קדמת הצריחים 650 מ"מ, סיפון 200 מ"מ |
| חימוש |
9 תותחים בקוטר 460 מ"מ (18.1 אינץ') |
| מטוסים | 7 מטוסים ימיים על הסיפון המשוגרים מזוג מעוטים |
אוניות המערכה מסדרת יאמטו (ביפנית: 大和型) מהצי הקיסרי היפני היו כלי השיט הגדולים ביותר במלחמת העולם השנייה, וכן אוניות המערכה הגדולות והכבדות ביותר שנבנו אי פעם. הדחק האוניות עמד על 65,027 טון והחימוש הראשי כלל תשעה תותחים ימיים בקליבר 460 מ"מ (18.1 אינץ'), התותחים הגדולים ביותר שנעשה בהם שימוש אי פעם על כלי שיט.
תכנון ובנייה
האסטרטגיה הימית היפנית לאחר מלחמת העולם הראשונה כללה תוכניות לבניית צי חזק מספיק שיוכל לאיים על יריבים אפשריים, ובמיוחד על צי ארצות הברית. אף על פי שהתוכניות הללו קוצצו בעקבות השתתפות יפן באמנת וושינגטון משנת 1922, הצי הקיסרי היפני המשיך במחקר טכני ועד שנת 1933 הגיע למסקנה שדגם חדש של אוניית מערכה יכלול חימוש ראשי בקוטר 460 מ"מ.
סנקציות בינלאומיות שהוטלו על יפן בשנת 1934 הובילו לפרישתה מהסכם וושינגטון, כשבאותו הזמן הצי הקיסרי היפני כבר התחיל לתכנן את אוניות המערכה שיקראו בעתיד סדרת יאמטו.
מחקרים מוקדמים הובילו למסקנה שהאונייה צריכה לכלול סוללת חימוש ראשי בת 8 תותחים לפחות, בקוטר 460 מ"מ, וסוללת חימוש משני שתהיה מורכבת מארבעה צריחים, שיהיו חמושים בשלושה תותחים בקוטר 153 מ"מ או בזוג תותחים בקוטר 200 מ"מ כל אחד. כמו כן צריכה הייתה האונייה להיות בעלת שריון שיוכל להגן עליה מפגיעות תותחים בקוטר אלה של האונייה עצמה, מטווח של 20,000 עד 35,000 מטר. מהירותה צריכה הייתה להיות 30 קשר, וטווח הפלגתה - 8,000 מייל ימי (למעלה מ-14,800 ק"מ) במהירות 18 קשר.
הגרסה המוקדמת ביותר לתוכנית מספר A-140 (ה-"A" מציינת שהתוכנית היא של אוניית מערכה וה-"140" מציין שזוהי אוניית המערכה ה-140 שתוכננה על ידי הצי הקיסרי היפני) הושלמה במרץ 1935, והציגה אונייה באורך של 294 מטר בקו המים, רוחב של 41.2 מטר, שוקע של 10.4 מטר, והדחק של 70,615 טון. מאפיין בולט של גרסה זו, ושל גרסאות מוקדמות נוספות, היה מיקומם של שלושת הצריחים הראשיים לפני מבנה העל של האונייה.
בסופו של דבר, שורטטו במהלך תוכנית הפיתוח עד אוקטובר 1935 22 תוכניות ראשוניות שונות, מתוכן נבחרו תוכניות מספר A-140F3 ו-A-140F4.
שיכלול ועידון התוכניות נמשך במהלך המחקר המפורט, ובחינת דגמים במכון מחקר ימי הוביל לאימוץ ירכתיים בעלי עצה חצי שטוחה וחרטום פקעתי, שהפחיתו את התנגדות הגוף ב-8%. תוכנית מספר A-140F5 שהונפקה לבסוף ביולי 1936, כללה את המאפיינים הבאים: אורך של 253 מטר בקו המים, רוחב של 38.9 מטר, שוקע של 10.4 מטר, והדחק ניסיוני של 66,246 טון.
תוכנית מספר A-140F6 הושלמה בסוף מרץ 1937, וצו הבנייה הונפק בתחילת אוגוסט למספנה הימית קיור, היכן שהמבדוק הועמק, משקל ההעמסה של המנוף הוגדל ל-100 טון, וחלק מהמבדוק כוסה בגג על מנת למנוע תצפית על העבודות. הבנייה החלה ב-4 בנובמבר 1937 ונמשכה כמעט שלוש שנים. ה-"יאמטו" הושקה ב-8 באוגוסט 1940, ונכנסה לשירות ב-16 בדצמבר 1941.
בניית הגוף השני החלה שישה חודשים מאוחר יותר במספנת מיצובישי שבנגסאקי, הושקה תחת השם "מוסאשי" ב-11 בנובמבר 1940, ונכנסה לשירות ב-5 באוגוסט 1942.
בניית הגוף השלישי התחילה במאי 1940 במספנה הימית של יוקוסוקה ולא הייתה אמורה להסתיים עד 1945. לאחר הרס צי נושאות המטוסים היפני בעקבות קרב מידווי, נתקבלה ההחלטה להסב את הגוף השלישי לנושאת מטוסים ולזרז את השלמתו. שינאנו הושקה ב-8 באוקטובר 1944 ונכנסה לשירות ב-19 בנובמבר 1944. היא טובעה על ידי צוללת אמריקאית ב-29 בנובמבר 1944 בזמן שהייתה בדרך מיוקוסוקה לקוּרֶה להמשך הצטיידות.
בסך הכל, חמש אוניות מערכה מסדרת "יאמטו" תוכננו להיבנות. הגוף הרביעי נגרט ב-1943 במצב של 30% מוכנות, והגוף החמישי אף פעם לא הוזמן.
תוכניות לבניית אוניות מערכה מסדרת "סופר-יאמטו", עם תותחים בקוטר 508 מ"מ, נזנחו בשנת 1942.
פריסה
כמו מקבילותיהן הגרמניות, ביסמרק וטירפיץ, יאמטו ומוסאשי השפיעו באופן מועט מאוד על הקרבות הימיים במהלך המלחמה. אף אחת מהן לא העסיקה אוניות מערכה של בעלות הברית במהלך המלחמה, ושתיהן הוטבעו על ידי "קללת" אוניות המערכה - כוח אווירי מכריע. מוסאשי טובעה לאחר תקיפות אוויריות עזות במהלך הקרב במפרץ לייטה ב-24 באוקטובר 1944. ההערכות מדברות על פגיעה של 17 טורפדות ו-20 פצצות שהוטלו ממטוסים, לפני שטובעה עם 1,700 אנשי צוות מתוך 2,400 סך הכל.
סופה של יאמטו היה אף פחות מפואר. לאחר שראתה קרבות מעטים במהלך ארבע השנים הקודמות (במהלכם היא שירתה בתור ספינת הדגל של איסורוקו יממוטו במהלך קרב מידווי, וכן במהלך מבצעים לחופי סאמאר באוקטובר 1944), היא נשלחה למעשה למשימת התאבדות כנגד הכוחות הימיים של צי ארצות הברית שהתקבצו לפני תקיפת אוקינאווה. ב-7 באפריל 1945 היא נפגעה בגלים רצופים של מפציצים מבוססי נושאות מטוסים, וטבעה לאחר שספגה בין 5 ל-10 פצצות ולפחות 10 טורפדות ולקחה עמה 2,063 מתוך 2,332 אנשי ציוותה.
ראו גם
- חלוצי החלל - סדרת אנימה פופולרית, בהשראת אוניות המערכה
- ynet, סיור במצולות, אל ספינת המלחמה הכי גדולה, באתר ynet, 13 במרץ 2015
קישורים חיצוניים
28523108אוניות המערכה מסדרת יאמטו