טבח חברון (תרפ"ט)
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אינו מתייחס לחלקים נרחבים של הקהילה היהודית בחברון.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אינו מתייחס לחלקים נרחבים של הקהילה היהודית בחברון. |
טבח חברון בוצע על ידי ערבים מוסלמים תושבי העיר חברון והסביבה ביהודי העיר בשבת, י"ח באב תרפ"ט, 24 באוגוסט 1929, כחלק ממאורעות תרפ"ט בארץ ישראל. בטבח נרצחו 67 יהודים (חלקם בעינויים), והוא הוביל לחיסול היישוב היהודי בחברון, שהתקיים ברציפות מאות שנים. בחברון התגוררו אז כ-20,000 נפש, מתוכם כ-800 יהודים.[1]
מברק מראש ישיבת חברון
|
|---|
|
ערב הטבח
לאחר הכיבוש הבריטי, עם התגברות העלייה היהודית והתפתחות התנועה הלאומית הפלסטינית, נוצרה מתיחות בין היהודים והערבים בחברון. תקריות שבהן הציקו ערבים ליהודים הפכו יומיומיות והן כללו גידופים, התנפלויות והכאות, יידוי אבנים בידי ילדים לעבר חלונות של יהודים והפרעה לתפילתם ליד מערת המכפלה. כבר ב-1923, ייחס הוועד היהודי של העיר את התקריות הללו לפעילותה של האגודה הנוצרית-מוסלמית, שלטענתו זרעה שנאה בקרב ההמון הערבי והסיתה את הילדים להתגרות ביהודים, וטען כי הן בעלות אופי פוליטי.[1]
באוגוסט 1929 החלו מהומות אלימות בין ערבים ליהודים ברחבי הארץ. מפקד משטרת חברון בעת הטבח היה הבריטי ריימונד אוסוואלד קפראטה, שהגיע לחברון שלושה שבועות לפני הטבח ולא הכיר את נכבדי הערבים. כוח המשטרה שעמד לרשותו מנה 18 שוטרים על סוסים ו-15 שוטרים רגלים. רק אחד מהם היה יהודי, חנוך ברודז'יצקי, וכל השאר ערבים.[1]
הטבח
יום שישי
ביום שישי בבוקר, ה-23 באוגוסט, נודע לרב מאיר חדש על תוכנית הטבח בחברון (אשתו שמעה ערבים שתכננו את הטבח) והוא הזהיר את אליעזר דן סלונים שהיה ראש הקהל בחברון. סלונים דיבר עם ידידיו הערבים והם הבטיחו לו שלא יקרה כדבר הזה. סלונים האמין, והודיע לתושבים היהודים שאין צורך להימלט מחברון.[2]
עד הצהריים נשמר הסדר בעיר. בשעה 15:00 הציב קפראטה שלושה שוטרים בכניסה לעיר, כדי לחפש נשק בין הנוסעים במכוניות שחזרו מהתפילה בירושלים. הנוסעים סיפרו על המתרחש שם ושמועה על כך שיהודים הורגים ערבים בירושלים נפוצה במהירות. ליד תחנת האוטובוסים העירונית התקהלו כ-700 איש שרצו לנסוע לירושלים והשייח' טאלב מארקא נאם בפניהם. קפראטה יצא עם 8 שוטרים רכובים לבדוק את המצב בין בתי היהודים. במספר מקומות נוצרו התקהלויות וערבים יידו אבנים על בתי יהודים. קפראטה הבחין שיהודים רבים עומדים על גגות ועל מרפסות בתיהם. הוא פקד עליהם להיכנס לבתיהם, אבל הם סירבו. ליד בית המלון הקטן של משפחת שניאורסון הוא הבחין ברב יעקב יוסף סלונים ובתו, מתרוצצים וצורחים. סלונים צעק עליו ודרש ממנו הגנה. לאחר שהחליף צעקות עם האספסוף, ספג הרב מטר של אבנים. קפראטה החל לפזר אותם, תוך שימוש באלות בלבד. בסביבות השעה 16:00 התקהלו פורעים ליד ישיבת חברון ויידו בה אבנים. באותה שעה היו בה רק זכריה מישאל,שמש הישיבה, ותלמיד אחד, שמואל הלוי רוזנהולץ, יליד פולין בן 24.
הוא נפגע מאבן שחדרה דרך החלון, ניסה לצאת מהבניין ומצא עצמו מול הפורעים הערבים. הוא ניסה לחזור אל הבניין, אבל הם תפסו אותו ורצחו אותו בסכין. השמש הסתתר קודם לכן בבור מים וניצל. קפראטה, שחשש שהלווית רוזנהולץ תביא לחידוש המהומות, אסר לשתף בה יותר משישה מלווים.[1] ראשי היישוב היהודי פנו לקפראטה בדרישה "למלא את חובתו ולהשתלט על המצב". קפראטה השיב: "הסתגרו בבתיכם ולא תיפגעו".[2] בשעה 18:30 חזר השקט וקפראטה ביקש כי תישלח אליו תגבורת מירושלים, אך לא נענה. הוא ביקש סיוע גם מעמיתיו בעזה וביפו. בסביבות 21:00 הגיעו כמה מוכתרים מהסביבה אל קפראטה וסיפרו לו ששמעו שיהודים שוחטים ערבים בירושלים, ושהמופתי דורש מהם להילחם ויקנוס אותם אם יסרבו. קפראטה הבטיח להם שהכל שקט בירושלים והורה להם להישאר בבית.[1] כמה עשרות יהודים שחששו להישאר בבתיהם, הצטופפו בלילה בביתו של אליעזר דן סלונים, בנו של הרב יעקב יוסף סלונים.[3]
יום שבת
בשבת, ה-24 באוגוסט, בסביבות 7:00 בבוקר, י"ל גרודז'ינסקי, תייר מפולין שהגיע לחברון ביום חמישי, ראה מהחלון מכוניות עמוסות בערבים שהיו בדרכם לירושלים, ובידיהם מקלות, חרבות וסכינים. המוני כפריים מהסביבה החלו בינתיים לנהור לחברון. כמה מיושבי ביתו של דן יצאו אל קפראטה ונתקלו במטר של אבנים. בסביבות 8:30 שוב החלו אנשים ליידות אבנים בבתי היהודים.[3] קפראטה יצא עם כל 18 השוטרים הרכובים להניס את המתפרעים, אולם ככל הנראה הם לא היו חמושים ברובים. הוא הבחין בניסיון לפרוץ אל בית חייכל, שהיה מבודד.[4] שני האחים, אליהו-דב וישראל-אריה חייכל יצאו אליו ממחבואם, והתחננו שירחיק את הפורעים. קפראטה לא הסכים להגן עליהם ולנגד עיניו רצחו הפורעים את שניהם.[5] אחד מהם נפגע מאבן והאחר נדקר בסכין, לרגלי סוסו של קפראטה. לאחר מכן תקפו המתפרעים גם את קפראטה והוא נפל מסוסו. הוא הלך להצטייד בסוס חדש וברובה ושוב ביקש בטלפון תגבורת מירושלים.[4]
אלפי ערבים, מצוידים בסכינים, גרזנים וקלשונים, נאספו והכריזו "הממשלה הבריטית אתנו!",[6] והתנפלו על בתי היהודים. בתחילה פרצו ל"בית אבושדיד", הרגו את אליהו אבושדיד ודקרו למוות שלושה גברים נוספים ואת הנשים והילדים דקרו ופצעו קשה.[7] בהמשך פרצו לבית הרב הזקן, חכם יוסף קאשטיל (קסטל), רצחו אותו ושרפו את הבית. הרב חנוך חסון, רב הקהילה הספרדית, נרצח עם אשתו. בן ציון גרשון, הרוקח במרפאת "בית הדסה" שהגיש עזרה רבה לחולים - יהודים וערבים, פיסח שאינו יכול לזוז ממקומו, נרצח בעינויים, לאחר שבִּתו עונתה לעיניו על ידי עשרות פורעים ונרצחה. ידיה של רעייתו נקטעו והיא מתה בייסורים.[8]
פורעים רבים הסתערו על ביתו של אליעזר דן סלונים, שהיה מנהל בנק אפ"ק וחבר מועצת עירית חברון. יהודים רבים נמלטו לביתו בתקווה למצוא בו מקלט. סלונים, שהיה מצויד באקדח לא ירה בפורעים, אלא זעק אליהם לשלום בניסיון להרגיע את הרוחות.[8] גרודז'ינסקי סיפר מאוחר יותר על מה שהתרחש בבית:
כולנו רצנו לחזק את הדלת והסתובבנו בחדרים כמשוגעים... צווחת הנשים ויללת התינוקות מילאו את חלל הבית... העמדנו תיבות ושולחנות...אבל בראותנו שהמתנפלים שברו את הדלת בגרזנים...עזבנו את הדלת והתחלנו לברוח מחדר לחדר, אבל בכל חדר השיגנו ברד אבנים ... בהיכנסי לאחד החדרים ראיתי את אמי עומדת על יד החלון וצועקת 'הצילו'. הצצתי דרך החלון וראיתי המון ערבים פרוע צוחק וזורק אבנים... תפסתי את אמא והכנסתיה מאחורי ארון הספרים...הכנסתי לשם עוד עלמה אחת וילד בן 12 ואחד מבחורי הישיבה, ולבסוף נכנסתי גם אני לשם ... נחנקים ישבנו אחד על השני ושמענו את קול הערבים שהתפרצו לחדר, את קול שירתם שהתערב עם זעקות המוכים ואנחותיהם. כעבור עשרה רגעים השתררה דממה...נשמעו יריות חזקות, כנראה מצד המשטרה".
— [4]
הפורעים ריסקו את ראשו של אליעזר דן סלונים במוט ברזל, ולאחר מכן רצחו את היהודים בבית תוך כדי עינויים.[8] מלבד רעייתו ובנו של סלונים נרצח גם חותנו - הרב אברהם יעקב אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב ואשתו. ניצל רק בנו הקטן, שלמה, בן השנה, אשר שכב פצוע מתחת לגוויות בני משפחתו. מנהל בית ספר "תל נורדוי" בתל אביב, הסופר חיים אליעזר דובניקוב ואשתו, שבאו עם ילדיהם לחופשה בחברון, נרצחו בעינויים. ילדיהם, בן שמונה ובת שתים עשרה, הסתתרו בארון סמוך, ושמעו לידם את רצח הוריהם. זעקות אימה מלאו את הרחובות, ודם ונוצות כיסו אותם. האופה נח אימרמן נשרף למוות, כשהרוצחים הכניסו אותו בכח לתוך תנור האפיה.[9]
ליד בית הדסה התאסף המון גדול שתקף את בתי היהודים. קפראטה הורה לירות בהם וירה בהם בעצמו. כמה מהפורעים נפגעו מהיריות וההמון החל להתפזר. לאחר מכן דהר אל רחוב היהודים, שם גילה שהפורעים חדרו למקום, למרות שהציב קודם לכן כמה מאנשיו כדי למנוע את כניסתם. לטענתו, ירה והפיל שניים מהפורעים. הוא שמע צעקה מאחד הבתים. כך תיאר את מה שראה כשנכנס: ”ערבי מניף חרב על תינוק, במטרה לערוף את ראשו. הוא כבר הכה אותו פעם אחת ועמד להכותו שוב...יריתי בו במפשעה. מאחוריו הייתה אשה יהודיה, מרוחה בדם, ואתה גבר, השוטר עיסא שריף מיפו, בבגדים אזרחיים. הוא עמד מעל האשה ובידו פגיון. בראותו אותי עזב אותה, ברח לחדר אחר וקרא 'כבודו, אני שוטר'. האיש הזה מת אחר כך: יריתי בו.[4]”
את הרב מאיר שמואל קסטל (68), הרב צבי דרבקין (70) ועוד 5 בחורים נוספים - סירסו. את יצחק אבושדיד ודובניקוב חנקו בחבל. את יצחק אבו חנה (70) קשרו אל הדלת והתעללו בו עד שמת. את מנחם סגל בן השנתיים מלקו בערפו. ידיים ואצבעות נקטעו, אולי כדי לגזול צמידים וטבעות. חנויות ובתי כנסת נבזזו והועלו באש. היו אנשים שניצלו מפני ששכבו מתחת לגופות והעמידו פני מתים. לקראת השעה 10:30 בבוקר, פסקו הפרעות בחברון והכפריים חזרו לבתיהם.[10] היהודים ששרדו החלו לצאת ממחבואיהם, המומים מגודל הזוועה. הם הצטוו על ידי הבריטים להתאסף בבית המשטרה. למקום זה הובאו גם הפצועים, אך לא הייתה כמעט כל אפשרות להעניק להם טיפול רפואי, לאחר שהמרפאה ב"בית הדסה" הושמדה כליל.[9]
ביתו של הרופא צבי כיתאין נשדד. הוא טיפל תוך סיכון נפשו בפצועים ובהרוגים והיה היהודי האחרון שיצא מהעיר.[11]
מקרי הצלה על ידי ערבים
היו ערבים שהגנו בגופם על יהודי העיר לרוב ללא הצלחה[12]. על-פי עדותה של זמירה מני שפורסמה בעיתון הארץ ב-12 בספטמבר 1929, הציל אבו עיד זייתון, ערבי מחברון, כמה משפחות של יהודים בכך שיצא חמוש להגן עליהם, ונתן להם מקלט במרתף ביתו. הוא הזעיק את המשטרה הבריטית שהעבירה אותם וכמה יהודים ניצולים נוספים לתחנת המשטרה.[13] גם משפחת עזרא ניצלה מהטבח בזכות ערבים ידידים. מכיוון שהיישוב היהודי בחברון היה מבודד ומנותק, לא יכלו כוחות "ההגנה" להגיע לעזרת התושבים ולמנוע את הטבח. במקום לא היו כוחות הגנה מקומיים בשל אמונתם ביחסיהם הטובים עם שכניהם הערביים.
תוצאות
בטבח בחברון נרצחו 67 יהודים. כשליש מן ההרוגים (24 במספר) היו תלמידי ישיבת חברון. 12 מההרוגים היו נשים ו-3 מהם ילדים בני פחות מחמש.[10] 44 נפצעו קשה ו-21 נפצעו קל. 263 יהודים ניצלו על ידי שכניהם הערבים. הקונסוליה האמריקנית דיווחה על 9 הרוגים ערבים.[10] הבריטים הורו ליהודים לערוך לחללים הלוויה מזורזת, עוד באותו לילה, כשמנין יהודים בלבד מורשה להצטרף ולומר "קדיש". הקורבנות נקברו בקבר אחים, בארבע שורות ארוכות בבית העלמין העתיק בחברון. קבר נוסף נכרה לחלקי האיברים הקטועים, לאפר, לבגדים ולחפצים ספוגי הדם שהוצאו מבתי היהודים. לאחר שלשה ימים, החליטו הבריטים לחסל את היישוב היהודי בחברון. היהודים הועלו למשאיות שהובילו אותם לירושלים. כל רכושם ובתיהם של היהודים נגזל בידי הפורעים: בית הדסה הוסב על ידי ערביי חברון לבית ספר לבנות, בית הכנסת "אברהם אבינו" הוחרב ובית העלמין העתיק חולל. בעקבות הפרעות עברה הישיבה בחברון לירושלים.
תשעה חודשים לאחר הטבח חתמו הרב אברהם יצחק קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר, מנחם אוסישקין, יצחק בן-צבי, ואישים רבים נוספים על קריאה ”...לכל עם ישראל לתמוך בדרישותנו ולבנות את חברון הגדולה... 67 קדושי חברון אשר נפלו חלל על קדושת האומה ובניין הארץ, תובעים מאיתנו כפרה לדמם, מחובת עם ישראל לענות על תביעה קדושה זו על ידי בניין והתיישבות עיר האבות”.[14]
היישוב היהודי בחברון חודש שוב בשנת תרצ"א 1931, אולם ב-1936, במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ננטש שוב (משפחה יהודית אחת נותרה בעיר עד 1947). העיר לא יושבה ביהודים במשך 31 שנה, עד לחידוש היישוב היהודי בעיר אחרי מלחמת ששת הימים וכיבוש העיר על ידי כוחות צה"ל.
הנצחה
במוזיאון חברון שבבית הדסה מוקדש אולם לזכר נרצחי הטבח. מוצגות בו תמונות של הפצועים וההרס, מצבת זיכרון להרוגים וכלי הרצח של הפורעים הערבים שנלקחו בידי הנוטר היהודי חנוך ברוז'צקי.
ב-2005, ארגנה מפלגת חד"ש-תע"ל תהלוכה בעכו לזכר שלושה מהרוצחים שהשתתפו בטבח והוצאו להורג על ידי הבריטים. כ-150 איש השתתפו בתהלוכה.[15]
ב-5 באוגוסט 2009 החליטה ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים כי מדי עשור, במלאת תאריך עגול, יצוין הטבח בטקס ממלכתי. את קבלת ההחלטה בנושא קיום טקס ממלכתי קידמו נציגי היישוב היהודי בחברון ויושב ראש הוועדה, השר יולי אדלשטיין.[16]
ב-16 בנובמבר 2019, נקרא בפתח תקווה הרחוב בו נמצא בית המדרש "חברון" בשם "משעול קדושי תרפ"ט".[17]
נשיא המדינה, ראובן ריבלין בביקור במערת המכפלה ביום עיון לרגל 90 שנה למאורעות תרפ"ט, ספטמבר 2019.
נעשו מספר ניסיונות חקיקה שנכשלו להנצחת זכרם של קורבנות הטבח בחברון, על פיהם ממשלת ישראל תפעל להנצחת זכרם של נרצחי הטבח בחברון. הניסיון האחרון נדחה על ידי ועדת שרים לענייני חקיקה ב 30 בינואר 2022.
.jpg)
.jpg)
ראו גם
לקריאה נוספת
- הלל כהן, תרפ"ט - שנת מפנה בסכסוך היהודי ערבי, הוצאת כתר, תשע"ד.
- רחבעם זאבי, טבח חברון תרפ"ט, הוצאת חבצלת 1994
- יאיר אורון (עורך), מצילי 1929, סיפורי הצלה של יהודים ופלסטינים בחברון ובירושלים, הוצאת פרדס, 2017
- עוזי אלידע, "בין טשטוש להבלטה: העיתונות העברית בארץ-ישראל נוכח מאורעות 1929", קשר, מס' 50, סתיו 2017, עמ' 19-42.
קישורים חיצוניים
- חברון - ניצולת פרעות תרפ"ט ראיונות YouTube
- טבח חברון - פרעות תרפ"ט, עם פתח-דבר מאת רחבעם זאבי.
- תמונות ההרוגים והפצועים בטבח, מתוך אוסף גרשון
- תמונות הניצולים והיישוב מתוך האתר של היישוב היהודי בחברון ** יש תמונות קשות לצפייה **
תום שגב, שיעור היסטוריה, באתר הארץ, 21/08/09- אורי קציר, "הירגו ביהודים!" (אורכב 07.03.2010 בארכיון Wayback Machine), בבלוג "אפלטון".
- ערבים שהצילו יהודים במאורעות תרפ"ט מתוך האתר של היישוב היהודי בחברון
- תיאור השתלשלות המאורעות באתר משפחת קסטל
- שמואל יצחק הילמן, הספד לקרבנות טבח חברון, גנזך המדינה
- עדויות שוטרים על טבח חברון, גנזך המדינה
יובל מלחי, פרק 238: מצילי 1929 – 'סיפור אחר' לזכר שירה בנקי, באתר "קטעים בהיסטוריה", 30 בדצמבר 2017- תשעים שנים למאורעות תרפ"ט: תמונות נדירות נחשפות, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
- נדב שרגאי, פרעות תרפ"ט: הכתובת הייתה על הקיר, באתר ישראל היום, 14 ביוני 2018
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 תום שגב, ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט, פרק 14: חברון, 1929, עמ' 260–262.
- ^ 2.0 2.1 שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר, הוצאת פלדהיים, 2001, עמודים 183-184
- ^ 3.0 3.1 תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 263.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 תום שגב, ימי הכלנית, עמ' 264.
- ^ עדות ראייה של צביה חדש, בספר: שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר, הו"ל פלדהיים ירושלים, 2001, עמודים 186-187
- ^ שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 185
- ^ שמעון יוסף מלר, נסיך ממלכת התורה, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 112
- ^ 8.0 8.1 8.2 שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר, הו"ל פלדהיים, 2001, עמודים 185-186
- ^ 9.0 9.1 פרעות תרפ"ט, באתר ישיבת שבי חברון(הקישור אינו פעיל, 3.6.2020)
- ^ 10.0 10.1 10.2 תום שגב, ימי הכלנית, עמ' 265.
- ^ ד"ר צבי כיתאין אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, דוד תדהר, כרך 4, עמוד 164
- ^ ערבים שהצילו יהודים במאורעות תרפ"ט מתוך האתר של היישוב היהודי בחברון (הקישור אינו פעיל, 15.12.16)
- ^ זמירה מני, "מה שראיתי בחברון", "הארץ", 12/9/1929, בתוך: ספר הארץ - השנה השבעים וחמש, בעריכת יהושע קנז, הוצאת שוקן, תשנ"ו 1996, עמ' 33-34.
- ^ "הרב קוק והקריאה: לחדש הבנייה בחברון"
- ^ אחיה ראב"ד, עכו: תהלוכה לזכר ה"שאהידים" שרצחו יהודים בתרפ"ט, באתר ynet, 17 ביוני 2005
- ^ חיים לוינסון, ועדת השרים אישרה: טקס ממלכתי לחללי טבח חברון, הארץ, 5 באוגוסט 2009
- ^ תרפ"ט בפתח תקוה
טבח חברון (תרפ"ט)35474980Q1417490