יחסי מלטה–צרפת
| יחסי מלטה–צרפת | |
|---|---|
|
|
| |
| מלטה | צרפת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 316 | 643,801 |
| אוכלוסייה | |
| 541,554 | 66,582,977 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 20,957 | 3,030,904 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 38,698 | 45,521 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה נשיאותית למחצה דמוקרטיה פרלמנטרית למחצה |
יחסי מלטה–צרפת מתייחסים ליחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין מלטה לרפובליקה הצרפתית. שתי המדינות חברות במועצת אירופה, האיחוד האירופי והארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי.
היסטוריה
בתקופת המלחמות הפוניות (264 – 146 לפנה"ס) עברה מלטה לידי הרומאים, נכבשה בשנית על ידי קרתגו וחזרה שוב לשלטון רומא, כחלק מהפרובינקיה של סיציליה. אחרי חלוקת האימפריה הרומית ב-395 נשארו סיציליה ומלטה תחת שלטון האימפריה הרומית המערבית, אשר שלטה גם בשטחי גליה, שכללה גם את צרפת של ימינו. לאחר כמה פלישות של הונדלים ושל האוסטרוגותים, נכבש האי על יד בליסאריוס הביזנטי, בדרכו לכבוש את הממלכה הוונדלית בצפון אפריקה. מלטה נשארה תחת שלטון האימפריה הביזנטית עד 870.
במהלך ימי הביניים, תקופה קצרה נשלט האי על ידי בית אנז'ו, שבזז את האי גוזו תוך כדי מלחמתו ברפובליקה של ג'נובה.
במאה ה-16 הפכה מלטה למוקד חשוב במאבק על השליטה בים התיכון בעקבות בואם של האבירים ההוספיטלרים מרודוס למלטה. קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", שהבין את חשיבותם של האבירים כחסם בפני ההתפשטות העות'מאנית, העניק להם שליטה על מלטה בשנת 1530 בתמורה סמלית של תשלום בז מלטזי אחד מדי שנה. האבירים נודעו מאז בשם "האבירים של מלטה".
בעקבות עיסוקם של האבירים בשוד ספינות עות'מאניות, יצאו העות'מאנים בשנת 1565 להתקפה על בסיסם עם כוח שכלל כמה עשרות אלפי חיילים. האבירים הזעיקו תגבורת מאירופה ובעזרתה הצליחו להדוף את העות'מאנים והמצור העות'מאני כשל. כדי שלא להתבזות בכישלון דיווחו מפקדי הצבא לסולטאן כי "מאלטה יוק" - מלטה לא קיימת[1].
אחרי המצור המשיכו ההוספיטלרים לבנות מבצרים באי והקימו את העיר ואלטה – שנקראה על שמו של הגראנד מאסטר של המסדר ז'אן דה ואלט. בואלטה ובערים החדשות נבנו ארמונות וכנסיות מפוארות, מוסדות חינוך ובתי חולים. בשנת 1675 מתו כ-11.000 איש מתוך אוכלוסייה של כ-60.000 כתוצאה ממגפה.
שלטון האבירים הגיע לקיצו עם כיבוש האיים על ידי נפוליאון בשנת 1798. כאשר גילו תושבי מלטה כי הצרפתים בוזזים את אוצרות הכנסייה, התארגנו אבירי מסדר סיינט ג'והן בפיקודו של דון מיקיל (Dun Mikiel Xerri) כנגד הצרפתים והמרד המלטזי פרץ ב-2 בספטמבר 1798. מקום כינוסם של המורדים היה במבצרי מלטה המבודדים, שם, עקב מחסור באספקת מזון או תרופות החלו להדלדל שורותיהם. דון מיקיל ניסה, יחד עם עוד כ-50 מאנשיו לפרוץ את המצור הצרפתי, אולם נתפס והוצא להורג.
בשנת 1800 כבשו הבריטים את האיים מידי הצרפתים וכחלק מהסכם פריז של 1814, עברה מלטה רשמית לשלטון האימפריה הבריטית. בשנת 1964 הוענקה למלטה עצמאות מהאימפריה הבריטית, ובשנת 1973 הפכה מלטה לרפובליקה החברה בחבר העמים הבריטי ולה נשיא כראש המדינה. ב-1 במאי 2004 מלטה הצטרפה לאיחוד האירופי, שצרפת הייתה אחת ממייסדותיו.
נציגויות דיפלומטיות
צרפת מחזיקה במלטה שגרירות בניקוסיה בלבד. מאידך, מלטה מחזיקה בצרפת שגרירות בפריז ו-9 קונסוליות בבורדו, ליל, ליון, מרסיי, מונפלייה, רואן, שטרסבורג, טולוז וטור[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ yok בטורקית - אין, לא
- ^ אתר על יחסי מדינות
26887414יחסי מלטה–צרפת