מנואל ואלס
.JPG) | |||||
| מנואל ואלס, מאי 2015 | |||||
| לידה |
13 באוגוסט 1962 (גיל: 62) ברצלונה, ספרד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 צרפת | ||||
| מפלגה | המפלגה הסוציאליסטית | ||||
| בת זוג | אן גרבוין | ||||
| |||||
מנואל קרלוס ואלס (בצרפתית: Manuel Carlos Valls, בעבר נשא בנוסף את שם המשפחה גלפטי - Galfetti[1]; נולד ב-13 באוגוסט 1962) הוא פוליטיקאי צרפתי ממוצא קטלוני, שכיהן כראש ממשלת צרפת בין אפריל 2014 לדצמבר 2016. לפני כן היה שר הפנים של צרפת (2012 - 2014) בממשלת ז'אן-מארק ארו, וכיהן גם כראש העיר אוורי מ-2001 ועד 2012. הוא חבר המפלגה הסוציאליסטית, ושייך למחנה הליברלי במפלגה, התומך בהקמת ממשלת דמוקרטיה סוציאלית בסגנון סקנדינבי.
ביוגרפיה
משפחתו
סבו היה עורך ראשי של העיתון הרפובליקאי הקתולי בספרד, שהסתתר בתקופת מלחמת האזרחים בספרד בביתם של נזירים שהואשמו באידאולוגיה אנרכיסטית ותמיכה בטרוצקי.[2] לאחר ניצחונו של פרנסיסקו פרנקו, נאלץ לעזוב את משרתו.[3] אביו של מנואל היה חוויאר ואלס, צייר יליד ברצלונה. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר לפריז, שם פגש את אשתו לעתיד, לואיזאנג'לה גאלפטי, אזרחית שווייצרית איטלקייה במוצאה, ואחותו של האדריכל אאורליו גאלפטי. מנואל ואלס עצמו נולד וגדל בשכונת אורטה בברצלונה.
קריירה פוליטית
בשנת 1980, בהיותו בן 17 בלבד, הצטרף ואלס למפלגה הסוציאליסטית הצרפתית במקביל ללימודיו באוניברסיטת פריז, שם למד היסטוריה.
ב-1986 נבחר למועצה האזורית של איל-דה-פרנס, בה כיהן עד 1992. ב-1988 הפך למנהיג סניף המפלגה בארגנטיו-בזונס והיה סגן ראש העיר שם. מ-1988 עד 1991 היה אחראי לתפקוד קבינט ראש הממשלה. עד 1993 היה חבר במשלחת הממשלתית לאולימפיאדת חורף 1992 באלברוויל. ב-1995 הפך למזכיר התקשורת מטעם המפלגה, וב-1997 היה אחראי לקשרים עם התקשורת מטעם ראש הממשלה. ב-1998 נבחר כסגן נשיא המועצה האזורי של איל-דה-פרנס, עד 2002. באותה תקופה נבחר ב-2001 לראש העיר של אוורי. ב-2002 מונה לסגן מחוז הבחירה הראשון באסון, ומ-2008 היה נשיא מרכז אוורי-אסון.[4]
ב-2008, בזמן הבחירות למנהיגות המפלגה הסוציאליסטית, הוא תמך בסגולן רויאל. ביוני 2009 הכריז שהוא מעוניין להתמודד לפריימריז של נשיאות המפלגה ב-2011. הוא הקים ארגון פוליטי עם הסיסמה "השמאל צריך אופטימיות" כדי לספק לעצמו תמיכה פיננסית למועמדותו לנשיאות המפלגה ב-2011.[5] בליל הבחירות הוא השיג 6 אחוזים בלבד, והפסיד לסגולן רויאל.
בזמן הבחירות לנשיאות צרפת ב-2012 הוא היה מנהל התקשורת והפרסום של פרנסואה הולנד. לאחר ניצחונו של הולנד בבחירות הוא מונה לחבר ממשלה והיה שר הפנים בממשלתו של ז'אן-מארק ארו.
ראש ממשלת צרפת
במרץ 2014, לאחר הפסדים גדולים למפלגה הסוציאליסטית בבחירות המוניציפליות, מינה אותו הולנד לראש ממשלת צרפת לאחר התפטרותו של ארו. ממשלת ואלס הראשונה הושבעה ב-2 באפריל 2014, והיא מנתה 16 חברי ממשלה מהמפלגה הסוציאליסטית ושר אחד מהמפלגה הרדיקלית השמאלנית.[6] בעקבות התבטאויות ציבוריות של מספר שרים כנגד מדיניותה הכלכלית של הממשלה, הממשלה פוטרה ב-25 באוגוסט 2014 והייתה הממשלה הקצרה ביותר בתולדות הרפובליקה החמישית. הנשיא הולנד איפשר לוואלס להדיח את השרים הסוררים ולהקים ממשלה חדשה.[7]
בדצמבר 2016 הוא פרש מתפקידו כראש ממשלה על מנת להתמודד בפריימריז למועמדות המפלגה הסוציאליסטית לבחירות לנשיאות צרפת 2017, אך הפסיד לבנואה המון ברוב של 58%-41%. לבסוף, במרץ 2017, הודיע על תמיכתו במועמד העצמאי הקרוב לדעותיו, עמנואל מקרון.
פעילות פוליטית בספרד
לאחר שהכריז על פרישה מהחיים הציבוריים בצרפת, הקים במרץ 2019, את המפלגה הפוליטית "ברצלונה לשינוי" (אנ').
כדי להשתתף במירוץ לראשות עיריית ברצלונה ב-25 במאי 2019. המפלגה השיגה מקום רביעי מבחינת מספר קולות המצביעים, ו-6 חברי מועצה מקומית מטעם מפלגתו. כיוון שאת מספר הקולות קיבל המועמד לראשות העיר, ארנסט מארגל (אנ') התומך בבדלנות קטלוניה, הציע ואלס את הקולות בהם זכה למועמדת אדה קולאו שלא תמכה בעצמאות קטלוניה, כך נבחרה אדה קולאו לקדנציה נוספת בראשות עיריית ברצלונה.
עמדות פוליטיות
מנואל ואלס נחשב למתון במפלגה הסוציאליסטית, ושייך למחנה הליברלי הימני במפלגה. בבחירות המקדימות לראשות המפלגה הוא זיהה עצמו כתומך בצורת ממשל "הדרך השלישית", כמו זו של טוני בלייר בבריטניה וביל קלינטון בארצות הברית.
לואלס קשרים טובים עם הקהילה היהודית בצרפת והוא נוקט בקו תקיף ועקבי נגד האנטישמיות החדשה במדינה. כך למשל האשים בשנת 2003, במאמר משותף עם הפוליטיקאי ז'אן לוק מלנשון, את האינטלקטואל השווייצרי-מוסלמי טארק רמדאן באנטישמיות בחזות של פרוגרסיביות, בעקבות דבריו כי האינטלקטואלים היהודים של צרפת נוקטים בלאומנות פרו ישראלית.[8] בינואר 2015, לאחר פיגוע במרכול כשר, התבטא כי "צרפת ללא יהודיה לא תהיה צרפת", וכן פעל בסוף 2014 לאסור על הופעות הקומיקאי האנטישמי דיידונה מ'באלה מ'באלה על אף מגבלות חופש הביטוי.[9] בנובמבר 2014 העניקה לו ועידת רבני אירופה (CER) את הפרס ע"ש לורד יעקובוביץ’ על "נחישותו המופתית להיאבק באנטישמיות". אמירותיו על האנטישמיות ועל קשריו לעם היהודי באמצעות משפחתו הובילו להאשמה נפוצה בקרב חוגי הימין הקיצוני בצרפת, שלפי חוקרי החוגים הללו שואבת השראה מתאוריות קשר אנטישמיות שהפיץ כמאה שנה קודם לכן הסופר הצרפתי אדואר דרימון, לפיה ואלס נתון ל"השפעות יהודיות" מצד אשתו היהודיה.[10]
חיים אישיים
ואלס היה נשוי מאז 1987 לנטלי סולי, והם הורים ל-4 ילדים. ביולי 2010 התחתן שוב[11], עם אן גרבוין, נגנית כינור מוערכת ממוצא יהודי. בזכות הרקע המשפחתי שלו הוא מדבר צרפתית, ספרדית, קטלאנית ואיטלקית.[12]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של מנואל ואלס
מנואל ואלס, ברשת החברתית פייסבוק
מנואל ואלס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- שלמה פפירבלט, אבא ספרדי, אמא משוויץ, נשוי ליהודיה - נשיא צרפת הבא?, באתר הארץ, 14 באפריל 2015
- איריס ז'ורלט, "טרוריסטים הם כמו סרטן המופץ על ידי האינטרנט ובבתי הסוהר", באתר מעריב אונליין, 13 בספטמבר 2017
צביקה קליין, ראש ממשלת צרפת לשעבר: "יש אווירה אנטישמית", בעיתון מקור ראשון, 2 באפריל 2018
הערות שוליים
- ^ Manuel Valls, IMDb
- ^ qui veut être le Sarko de la gauche, Le Point, no. 1820, אוגוסט 2007, pp.24–27.
- ^ de Xavier Valls
- ^ http://www.interieur.gouv.fr/Archives/Archives-Manuel-Valls-mai-2012-avril-2014
- ^ Valls fait son one man show ,Gala Magazine, 30 June 2009. Retrieved 12 February 2013
- ^ הממשלה בצרפת התפטרה; שר הפנים הוכרז כראש ממשלה, באתר וואלה!, 1 באפריל 2014
- ^ ממשלת צרפת התפטרה בשל ביקורת על מדיניותה הכלכלית, באתר וואלה!, 25 באוגוסט 2014
- ^ ↑ a et b "Monsieur Ramadan ne peut pas être des nôtres", Le Nouvel Observateur, 6 novembre 2003
- ^ נאום באספה הלאומית
- ^ Les “influences juives” de Manuel Valls : une vieille rengaine de l’extrême droite
- ^ Manuel Valls va se marier en juillet ,Le Nouvel Observateur, 10 January 2010.
- ^ qu'il faut savoir de Manuel Valls ,lejdd.fr, 16 May 2012.
.svg)
38422690מנואל ואלס