ז'וזף פושה

סמלו

ז'וזף פושה

ז'וזף פוּשֶה (בצרפתית: Joseph Fouché;‏ 21 במאי 1759 - 25 בדצמבר 1820) היה מראשי המהפכה הצרפתית ושר המשטרה בקיסרות הצרפתית הראשונה תחת שלטון נפוליאון בונפרטה. אבי המשטרה המודרנית ורעיון מדינת המשטרה. יכולותיו הפוליטיות לפעול מאחורי הקלעים, להבין לאן נושבת הרוח ולרקום קשרים פוליטיים יצירתיים וחפים מסנטימנטים אידאולוגיים הציבו אותו, יחד עם בן-דורו טליראן, כאבטיפוס של דמות הפוליטיקאי חסר המעצורים.

בימי ראשית המהפכה

פושה מפקד על הטבח בליון. איור משנת 1834

פושה נולד בכפר ליד העיר נאנט. הוא למד בסמינר דתי, במסגרתו עבד לאחר שבגר כמורה, בין היתר בעיר אראס, שם פגש את מקסימיליאן רובספייר, לימים שותפו ויריבו בימי המהפכה. ב-1790 הוחזר לנאנט, אך בשל עמדותיו הדמוקרטיות והאיבה לכמורה עזב את בית הספר והפך להיות ראש המועדון היעקוביני בעיר ומנהיג המהפכנים בה.

באוגוסט 1792 נבחר לאספה המחוקקת כנציג מחוזו, הלואר האטלנטי. בתחילה היה ז'ירונדיסט, בהשפעתו של המרקיז דה קונדורסה, אך כיוון שסיעה זו לא הייתה רדיקלית מספיק והתנגדה להוצאתו להורג של המלך, הפך להיות יעקוביני. בראשית 1793 הפך פושה למנהיג יעקוביני קיצוני בפריז. במרץ 1793 פרץ מרד פרו-מלוכני בונדה וברטאן ופושה נשלח על מנת לדכאו, עם סמכויות דיקטטוריות. פושה דיכא את המרד ביעילות אכזרית ומונה לאחר מכן לנציב מחוז נייוור. יחד עם פייר גספאר שומט הוביל את התנועה להפרדת הדת מהמדינה במחוז. במסגרת זו החרים את רכוש הכנסיות לטובת אוצר המדינה והיה מבין מכונניה של "כת ההיגיון" שטיפחה עיסוק במדע במטרה לחנך את ההמון ולהפריך את דרשות הכמרים, בפרט את האמונה בחיים לאחר המוות. בסתיו 1793 כינס את "פסטיבל ההיגיון" בקתדרלת נוטרדאם דה פריז, שקראה תיגר על הדת.

בנובמבר נקרא לדכא מרד בליון, שם השתמש בשיטות כגון ירי של קלע אשכול (כדוריות) לתוך ההמון המפגין וגרם לפציעות קשות בקרב למעלה מ-270 איש, 60 מתוכם הוביל קשורים מבית הסוהר וירה לתוכם. עקב כך כונה פושה "המפגיז מליון" ('Le Mitrailleur de Lyon'). לאור הביקורת על שיטת פעולה זו עבר פושה לדכא את המרד באמצעות הוצאה להורג של ראשיו בגיליוטינה, דבר שהוביל לכ-1800 הוצאות להורג עד שובו של פושה לפריז באפריל 1794. אז טבע פושה את אמרתו: "דמם של הפושעים מדשן את אדמת החירות ומייצב את יסודותיה".

באותה עת השליט רובספייר את שלטון הטרור והוציא להורג בזה אחר זה את כל מנהיגי המהפכה שלחמו לצידו ושאיימו על בכורתו. ב-14 ביולי 1794 ניסה רובספייר, שיצא נגד החילון של המדינה, לסלק את פושה מהמועדון היעקוביני, צעד שהקדים הוצאה להורג. פושה, שהסתתר בפריז, הצליח לרקום באמצעות קשריו הפוליטיים ברית שמנעה את סילוקו מהמועדון, תוך שהוא מגייס לצידו את ערבותו של ראש הדירקטורט, פול דה ברה (Paul de Barras). פושה הוביל ברית פוליטית זו להפיכת ה-9 בתרמידור (27 ביולי 1794) שהביאה לסופו של רובספייר.

בתקופה שלאחר נפילת רובספייר, בה התקיים ניסיון להקים ממשל מתון, חבר פושה לצד השמאלי הקיצוני ולא היה חלק מהדירקטורט, במקביל צבר הון במסחר בנשק. ברה מינה אותו לשגריר במילאנו ובהאג וב-20 ביולי 1799 זכה פושה לקבל את המשרה העיקרית אותה מילא ולמעשה יצר - שר המשטרה. ראש הדירקטורט החדש, עמנואל-ז'וזף סיאייס, הורה לפושה לסגור את המועדון היעקוביני ופושה אכף ביעילות ובאכזריות את סגירת המועדונים, רדיפת החברים ובעיקר בעלי הביטאונים והמנשרים שדיברו בגנות השלטון. כך קרה שכאשר שב נפוליאון בונפרטה ממסעו למצרים הייתה המדינה מוכנה פוליטית למנותו כקונסול. יחד עם נפוליאון וסיאס תכנן פושה את הפיכת ה-18 בברימר (9 בנובמבר 1799) שהעלתה את נפוליאון לשלטון.

תחת שלטון נפוליאון

תזכיר ממשרד המשטרה בכתב ידו ובחתימתו, 1804

נפוליאון, שהעריך את יכולותיו של פושה בדיכוי התנגדויות, מרידות והפגנות והכיר בכוחו הפוליטי הרב בפריז, הותיר אותו במשרת שר המשטרה. תפקידו הראשון במעלה היה לשמר את שלטון הקונסולט (שלטון הקונסול) בתוך צרפת וכפועל יוצא מכך, לשמור על ביטחון הציבור באופן כללי. ב-17 בפברואר 1800 נוסדה משטרת פריז והוקמו משטרות בכל היישובים הצרפתים שאוכלוסייתם עלתה על 5,000 נפש. המשטרה הוקמה ככוח שהחזיק בידיו את המונופול על הפעלת אלימות בתוך תחומי צרפת האזרחיים, תוך פירוק כל המיליציות העממיות. פושה הקים מערך היררכי ריכוזי בראשותו, דבר שייעל את ניוד הכוחות ואיפשר העברת ידע. הוא ביסס את עבודת המשטרה על בילוש, חקירות ומודיעין. הפעלת הכוח הייתה חדה, אכזרית וממוקדת והופעלה כנגד גורמים שאיימו על שלום הציבור או המדינה מכל כיוון פוליטי או פלילי. באמצעות היושר האכזרי שלו, זכה פושה להוקרה גם מצד מתנגדי השלטון ובפרט לאחר שהגן על יעקובינים.

נפוליאון ביקש להפטר מפושה, אדם חזק מדי פוליטית וציבורית. ביום הכרזתו לקונסול לכל ימי חייו (1 באוגוסט 1802) הכפיף את סמכויות משרד המשטרה למשרד המשפטים ופיטר את פושה. כדי להמתיק את גלולת הפיטורין העניק נפוליאון לפושה מינוי של סנטור, פנסיה שנתית בסך 35,000 פרנק, שטח אדמה שתנובתו לפחות 30,000 פרנק לשנה ומענק של מיליון פרנק מקופת המשטרה.

פושה פרש, אך המשיך לנהל רשת מרגלים שפעלו במקביל לבלשי המשטרה והיו יעילים מהם. כך עלו בלשיו על מזימה לחתור תחת נפוליאון על ידי שניים מגנרליו במרץ 1804. עם הקמת הקיסרות הראשונה ביולי 1804 הושב פושה לתפקידו כשר המשטרה ושר הפנים. פושה החל להתמחות גם בהפעלת סוכנים, שסיכלו באיבן כל מזימות לפעולה נגד הקיסרות.

נפוליאון חשש מכוחו חסר המעצורים של שר המשטרה שלו, גם כאשר כל פעולותיו נעשו על מנת לשמור על הקיסרות. ב-1808 הגיעו לנפוליאון, ששהה בספרד ידיעות לפיהן, כביכול פושה ושר החוץ, טליראן נפגשו בפריז עם ז'ואקים מירא במטרה להעלותו לשלטון תחתיו. נפוליאון מיהר חזרה לפריז אך לא מצא דבר. באותה שנה העניק לפושה את תואר האצולה דוכס אוטרנטו (Duc d'Otrante).

ב-1809, בהיעדרו של נפוליאון עקב קרבות הקואליציה האנטי-צרפתית החמישית באוסטריה, איים צי בריטי על אנטוורפן, גייס פושה על דעת עצמו 60,000 חיילים להגנה על העיר, תוך שהוא טוען ש "תנו לנו להוכיח לאירופה כי אף על פי שגאוניותו של נפוליאון נעדרת מצרפת, נוכחותו אינה הכרחית כדי לאפשר לנו להדוף את האויב". בהמשך אותה שנה הוציא פושה על דעת עצמו משלחת לראש ממשלת בריטניה, ספנסר פרסיבל, על מנת לדון על הסכם שלום, בלי שהייתה לו כל סמכות לכך. ביוני 1810 העביר אותו שנית נפוליאון מתפקידו ומינה אותו לנציב רומא. בכוונתו של פושה הייתה להפליג לארצות הברית מפירנצה, אולם שם נפגשה עמו אחותו של נפוליאון, אליזה, דוכסית גדולה של טוסקנה והצליחה ליצור תנאים לפיהם ישוב פושה לצרפת. פושה התיישב באקס-אן-פרובאנס. לאחר שובו של נפוליאון המובס מרוסיה ב-1812 שב פושה, שהתנגד לפלישה לרוסיה, לייעץ לקיסר. נפוליאון, שביקש להרחיקו מפריז, מינה אותו למושל פרובינציית איליריה (החופפת בערך לקרואטיה). עקב התפרקות הקונפדרציה של הריין בעקבות קרב לייפציג באוקטובר 1813 נשלח פושה לרומא ולנאפולי על מנת לבחון את כוונותיו של ז'ואקים מירא, מלך נאפולי. אולם עוד לפני שהגיע לנאפולי פלש מירא לאזור רומא ופושה זומן לחזור לפריז. עם הגיעו לפריז ב-10 באפריל 1814 היה נפוליאון ערב שליחתו לגלות באי אלבה.

פושה, שכיהן כסנטור, הבין עד מהרה את הכיוון אליו נושבת הרוח והפנה עורף לנפוליאון ולעקרונות המהפכה. הוא המליץ לשגר משלחת לשארל, אחיו של לואי השמונה עשר, יורש הכתר הצרפתי, ולשכנעו לדון בפיוס בין המלוכה לעם הצרפתי. במקביל שיגר מכתב לאלבה בו הפציר בנפוליאון, למען טובת צרפת, להגר לארצות הברית. המלך לואי ה-18 שב לשלוט בצרפת אולם, בניגוד לציפיותיו של פושה, לא מינה אותו לכל תפקיד בממשלתו. רק לאחר שנודע על בריחתו של נפוליאון מכלאו מיהר המלך להציע לפושה את משרת שר המשטרה, בשלב זה דחה פושה את ההצעה בטענה שזה "מאוחר מדי" והחל לעשות נפשות לטובת נפוליאון.

מששב נפוליאון וכונן את שלטון מאה הימים, תקופת שלטונו האחרונה, מינה את פושה למשרתו הוותיקה כשר המשטרה. יחד עם זאת, הבין כנראה פושה בחושיו החדים שימיו של נפוליאון ספורים ויצר ערוץ חשאי עם המדינאי האוסטרי קלמנס ונצל פון מטרניך, האיש שיתכנן את אירופה שלאחר נפוליאון.

לאחר נפוליאון

מיד עם הוודע תוצאות קרב ווטרלו, החל פושה לשאת ולתת עם אנשי הרסטורציה, עם עלייתו מחדש של לואי ה-18 לכס מלכות צרפת התמנה פושה לשר המשטרה שלו (כמו שארל-מוריס דה טליראן, שר החוץ בממשל נפוליאון, שהתמנה לראש ממשלתו), למורת רוחם של המלוכנים שלא יכלו לשכוח שפושה היה זה שחתם את גזר דין המוות של לואי ה-16. על מנת להוכיח את נאמנותו לכתר ואת יעילותו למשטר ניצח פושה על מסע טרור והרג של מהפכנים, חבריו לשעבר ונאמני נפוליאון, בין היתר הוציא להורג את מישל נה, אחד המרשלים בצבא נפוליאון.

בסוף 1815 פוטר פושה ממשרתו ונשלח כשגריר לסקסוניה, ב-1819, בהיותו בן 60, הוצא לגמלאות ופרש לטריאסטה, שם נפטר שנה לאחר מכן.

בתרבות

הסופר היהודי-אוסטרי שטפן צווייג פרסם ב-1929 ביוגרפיה קצרה של פושה ("פושה - דיוקנו של איש פוליטי). צווייג הדגיש את הממד האופורטיניסטי ואת השאיפה הטהורה לכוח שבדמותו של פושה.

לקריאה נוספת

• שטפן צווייג,
  • פושה: ביוגרפיה, תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר (1929)
  • ז'וזף פושה, הוצאת גרעיני זהב, 1958
  • ז'וזף פושה: דיוקנו של איש פוליטי, תרגמה טלי שוורצשטיין-בסר, ספרי עליית הגג, 2003
• "הממואר של פושה", בפרויקט גוטנברג (בצרפתית)
  • "זכרונותיו של ז'וזף פושה" (באנגלית)

• Nils Forssell, Fouché, the Man Napoleon Feared, 1923

קישורים חיצוניים

• מירי פז, ‏חרצף בין קרנפים, באתר גלובס, 13 בפברואר 2003
• סקירה ביוגרפית
• ז'וזף פושה, יוצרה של מדינת המשטרה המודרנית
• תפקידים ומינויים
• ביוגרפיה
• ז'וזף פושה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ז'וזף פושה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33146396ז'וזף פושה