הפרלמנט הצרפתי
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נתונים לא מעודכנים בתבנית.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נתונים לא מעודכנים בתבנית. |
 | |||||||
| מדינה |
 צרפת | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | שני בתי מחוקקים | ||||||
| בתים |
הסנאט האספה הלאומית | ||||||
| הרכב | |||||||
| מספר מושבים | 925 (348+577) | ||||||
 | |||||||
| |||||||
| בחירות | |||||||
|
בחירות אחרונות לסנאט | 27 בספטמבר 2020 | ||||||
|
בחירות אחרונות לאספה הלאומית | 11 ו-18 ביוני 2017 | ||||||
| מנהיגים | |||||||
| נשיא הסנאט |
ג'ראר לארשר החל מ-26 ביוני 2014 | ||||||
| נשיא האספה הלאומית |
קלוד ברטולון החל מ-5 באוקטובר 2012 | ||||||
| אתר אינטרנט | |||||||
|
www | |||||||
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של צרפת |
|
הרשות המבצעת
הרשות המחוקקת
פורטל צרפת |
הפרלמנט הצרפתי (בצרפתית: Parlement français) הוא הרשות המחוקקת בצרפת. הוא מורכב משני בתים:
- הבית התחתון - האספה הלאומית שמכילה כ-577 נציגים. מקום מושבה הוא ארמון בורבון.
- הבית העליון - הסנאט שמכיל כ-348 נציגים. מקום מושבו הוא ארמון לוקסמבורג.
בסך הכל, יש כ-925 חברים בפרלמנט. לשני הבתים סדרים ודינים משלהם, אך הם יכולים להיפגש מדי פעם בארמון ורסאי על מנת לשנות את החוקה. בהיפגשם יחד הם נקראים הקונגרס של הפרלמנט הצרפתי. הפרלמנט נפגש למשך תשעה חודשים בכל שנה. בנסיבות מיוחדות הנשיא יכול לקרוא לדיון נוסף.
הכוח הפרלמנטרי בצרפת פחת מאז תום הרפובליקה הרביעית. לפי החוקה הצרפתית הממשלה הצרפתית אחראית כלפי הפרלמנט. שרי הממשלה לא חייבים להיות חברים במפלגה השלטת בפרלמנט, אך ברוב במקרים זהו המצב. בפועל הממשלות בצרפת יכולות להציע חקיקה לפרלמנט ובכך לרתום את כוחה של הרשות המחוקקת לביצוע מדיניותה.
הצבעת אי-אמון
האספה הלאומית יכולה לגרום לנפילת הממשלה בהצבעת אי-אמון ביוזמת הפרלמנט, או כאשר היא פועלת נגד החלטה של הממשלה להפוך טקסט למחייב לפי סעיף 49.3 לחוקה. כדי להגיע להצבעה באספה הלאומית, הצעת אי-אמון צריכה לקבל את חתימתם של לפחות עשירית (58) מהצירים. רוב מוחלט של חברי האספה הלאומית צריך להצביע בעד הצעת אי-אמון כדי שתתקבל. במקרה שהצעת אי-אמון עוברת ברוב מוחלט, ראש הממשלה צריך להתפטר והממשלה אמורה להתפזר. מנגד, הממשלה יכולה להפוך הצעות חקיקה לעניין של אמון בכך שהיא מכריזה שהיא אחראית לחקיקה מסוימת לפי סעיף 49.3 לחוקה. במקרה זה הצעת הממשלה מתקבלת אוטומטית, ללא צורך בדיון בפרלמנט, וניתן להתנגד לו רק על ידי הצעת אי-אמון. כדי להתנגד למהלך כזה, עשירית מחברי האספה צריכים לחתום על הצעת גינוי והאספה הלאומית צריכה לאשר אותה בתוך 48 שעות. אם האספה הלאומית מאשרת הצעה כזו ברוב מוחלט, הממשלה מתפזרת. אם הצעת גינוי לא מקבלת תמיכה של רוב מוחלט מחברי האספה, החוק עובר גם ללא רוב רגיל בפרלמנט, שכן רק הצבעת בעד הגינוי נרשמות. אלמנט חוקתי זה מהווה מעין היפוך של תפקידי הממשלה והפרלמנט, כיוון שהוא מאפשר לממשלה להעביר חוקים ללא תמיכה בפרלמנט ומקשה על הפרלמנט להפוך החלטה כזו. הממשלה משתמשת בכוח זה כדי לזרז רפורמות המצריכות חקיקה. בשנים 1958–2018 הצביע הפרלמנט על 58 הצעות אי-אמון שיזמו חברי הפרלמנט ורק פעם אחת, ב-1962, הצעה כזו התקבלה. בנוסף, הפרלמנט דן באותן השנים ב-51 הצעות גינוי שהוגשו בעקבות החלטת הממשלה להפוך טקסט מחייב לפי סעיף 49.3, ואף אחת מהצעות אלה לא התקבלה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הפרלמנט הצרפתי
37720972הפרלמנט הצרפתי