יחסי הונג קונג – צרפת
| יחסי הונג קונג – צרפת | |
|---|---|
|
|
| |
| הונג קונג | צרפת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,108 | 643,801 |
| אוכלוסייה | |
| 7,407,009 | 66,591,382 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 382,055 | 3,030,904 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 51,580 | 45,515 |
| משטר | |
| אזור מנהלי מיוחד | דמוקרטיה נשיאותית למחצה |
יחסי הונג קונג–צרפת מתייחסים ליחסים בינלאומיים בין צרפת להונג קונג.
היסטוריה
היחסים בין צרפת והונג קונג החלו בתקופת האימפריה הצרפתית השנייה (1852 עד 1870). הונג קונג הייתה מושבה בריטית מאז מלחמת האופיום הראשונה. בשנת 1856 הוצא להורג מיסיונר צרפתי, האב אוגוסט שפדלן, על ידי הרשויות המקומיות הסיניות במחוז גואנגשי, שבאותה תקופה לא היה פתוח לזרים. כתגובה הצטרפה האימפריה הצרפתית לחיל הים הבריטי והניעה את מלחמת האופיום השנייה. כתוצאה מניצחון הצי המשותף, האימפריה מסרה את חצי האי קאולון לאימפריה הבריטית כהרחבה של מושבת הונג קונג.[1]
הקונסוליה הכללית הצרפתית בהונג קונג היא הייצוג של צרפת בהונג קונג.[2] הקשר בין המדינות נמשך כאשר בריטניה נסוגה מהונג קונג בשנת 1997. מאז הייתה להונג קונג אוטונומיה מלאה ביחסים עם מדינות זרות במגוון רחב של תחומים מתאימים.[3] משרד הכלכלה והסחר בהונג קונג בבריסל אחראי על האיחוד האירופי ומכסה גם את היחסים עם צרפת ומדינות אחרות.
יחסי סחר
צרפת היא יעד הייצוא השביעי בגודלו של הונג קונג באירופה, ואילו הונג קונג היא יעד הייצוא השישי בגודלו של צרפת באסיה. נכון לשנת 2015 שווי הייצוא מהונג קונג לצרפת היה שווה 1.01 מיליארד דולר ואילו הייצוא של הסחורות מצרפת להונג קונג היה שווה 5 מיליארד דולר. הייצוא העיקרי מהונג קונג הוא מעגלים משולבים (13%), ספינות נוסעים ומטען (8.7%) וטורבינות גז (7.5%). הייצוא העיקרי מצרפת להונג קונג הוא גזעים ומארזים (15%), מטוסים, מסוקים ו / או חלליות (11%).[4][5]
למעלה מ-600 חברות צרפתיות פועלות בהונג קונג, בהן 73 חברות צרפתיות הקימו מטה אזורי בהונג קונג, בעוד של-109 נוספים היו משרדים אזוריים.[6]
יחסים חברתיים ותרבותיים
ההשקעה הצרפתית הינה משמעותית בהונג קונג, כאשר סך מלאי ההשקעות הישירות הסתכם ב-8.4 מיליארד דולר. בהשתקפות פעילויותיה המגוונות של צרפת, התגוררו 2,600 אזרחים צרפתים בהונג קונג נכון לשנת 2016.[7] אליאנס פרנסז דה הונג קונג מיועדים לקדם את התרבות והשפה הצרפתית בהונג קונג.[8]
גם צרפת וגם הונג קונג הציעו "תוכניות לאשרת עבודה וחופשה". התוכנית מאפשרת ל-750 צעירים לנפוש בצרפת או בהונג קונג ולקבל עבודה זמנית לפי הצורך בכדי לכסות את הוצאות ביקורם.[9]
ביקורים רמי דרג
להונג קונג
- 7-8 במרץ 2013 גב' פלר פלרין, סגנית השר האחראי על חברות קטנות ובינוניות, חדשנות וכלכלה דיגיטלית
- 26-27 באפריל 2013 מר פייר מוסקוביצ'י, שר הכלכלה והאוצר
- 5-6 במאי 2013 מר לורן פביוס, שר לענייני חוץ
- 25-26 בפברואר 2016 מר מישל סאפין, שר האוצר והחשבונות הציבוריים
- 24-25 במאי 2016 מר מתיאס פקל, מזכיר המדינה לסחר חוץ, קידום תיירות וצרפת בחו"ל
לצרפת
- 31 במאי 2013 מר גרגורי סו, מזכיר פיתוח ומסחר ופיתוח כלכלי
- 20-21 בנובמבר 2013 מר ג'ון צאנג, מזכיר האוצר, השתתפות בפורום המשותף לפריז אירופה - HKMA בנושא בינאום הרנמינבי; ראיון עם P. MOSCOVICI, שר הכלכלה והאוצר
- 28-29 אוקטובר 2014 מר ג'ון צאנג, מזכיר האוצר; משוחח עם שר החוץ והפיתוח הבינלאומי ועם מר מתיאס FEKL, מזכיר המדינה לסחר חוץ, קידום תיירות וצרפת בחו"ל
- 6 ביולי 2015 מר וונג קם-סינג, מזכיר איכות הסביבה
- 7-9 ביוני 2016 מר לונג צ'ון-יינג, ראש הרשות המבצעת של הונג קונג[10]
תקריות
1884 שביתה והתפרעות נגד צרפת
עובדי הרציף של הונג קונג במחנה הוומפואה, האנג הום פתחו בשביתה נגד צרפת ב-11 בספטמבר 1884 במטרה למחות על מעורבות צרפת בסין הודו-סין, ים סין הדרומי וטאיוואן. העובדים המעורבים נעצרו על ידי משטרת הונג קונג המלכותית ונקנסו על ידי בית המשפט. לאחר מכן התרחשה מהומה שהתחילה ב-3 באוקטובר. משא ומתן בין הממשלה למפגינים הביא בסופו של דבר להחזרת הקנס לעובדים. השביתה וההתפרעות לטווח הארוך השפיעו על הפיצוי והאספקה של הצי הצרפתי. הצרפתים התמודדו עם מספר נסיגות צבאיות בהודו סין ובטייוואן בסוף 1884 ותחילת 1885, אך בסופו של דבר זכו בהצלחה דיפלומטית עם הכרת הפרוטקטורט הצרפתי על אנם וטונקין בהסכם טיונשין שהושלם ב-9 ביוני 1885.[11][12]
תנועת המטריה בשנת 2014
בסתיו 2014, הונג קונג ראתה מחאה רחבה, תנועת המטריה, בשאיפה לדמוקרטיה מלאה בהונג קונג. משרד החוץ הצרפתי הביע כי המשרד "עוקב מקרוב אחר הפגנות הרחוב בהונג קונג" והדגיש את זכותה של הונג קונג לצעוד בשלום. דובר משרד החוץ הצרפתי, רומין נדאל, הביע כי "אנו עוקבים מקרוב אחר התפתחות המצב ואנו חוזרים על זיקתנו לזכות להפגין בשלום".[13]
הערות שוליים
- ^ David, Saul (2007). Victoria's Wars: The Rise of Empire. London: Penguin Books. pp. 360–61. ISBN 978-0-14-100555-3.
- ^ France in Hong Kong
- ^ Hong Kong Basic Law Chapter VII : External Affairs
- ^ What does Hong Kong export to France? (2015), retrieved 13/9/2017.
- ^ What does France export to Hong Kong? (2015), retrieved 13/9/2017.
- ^ France: Market Profile, retrieved 13/9/2017.
- ^ France: Market Profile, retrieved 13/9/2017.
- ^ About Alliance Française de Hong Kong, retrieved 13/9/2017.
- ^ Working Holiday Scheme, retrieved 13/9/2017.<
- ^ La France et Hong Kong, France Diplomatie, retrieved 14/9/2017.
- ^ Tsui Sing Yan, The History of Hong Kong in 12 Books, Hong Kong: Red, 2014, p.125.
- ^ Thomazi, A., La conquête de l'Indochine, Paris: 1934, pp.189-192.
- ^ "Hong Kong protests: France 'closely following' situation, stresses right to protest peacefully". The Straits Times. 30 בספטמבר 2014. אורכב מ-המקור ב-3 באוקטובר 2014. נבדק ב-3 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה)
27268923יחסי הונג קונג – צרפת