יחסי איטליה–גרמניה
| יחסי איטליה–גרמניה | |
|---|---|
|
|
| |
| איטליה | גרמניה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 301,340 | 357,022 |
| אוכלוסייה | |
| 59,276,540 | 84,391,141 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,254,851 | 4,456,081 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 38,040 | 52,803 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה פדרלית |
בין איטליה לבין גרמניה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ושתי המדינות חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.
היסטוריה
האימפריה הרומית
בשנת 57 לפנה"ס כבש יוליוס קיסר את גאליה, ובשנים לאחר מכן כבש יורשו אוגוסטוס קיסר את גרמניה עילית. במהלך נדידת העמים השתלטו שבטים גרמאנים על שטחים נרחבים של הקיסרות הרומית, ובכך הביאו בסופו של דבר לנפילת הקיסרות הרומית המערבית בשנת 476. במאה ה-8 הוקמה האימפריה הפרנקית ששלטה הן על חלקים מגרמניה והן על חלקים מאיטליה.
ימי הביניים
במהלך ימי הביניים שלטה האימפריה הרומית ה"קדושה" על צפון איטליה, והתקיימו סכסוכים רבים בין האפיפיור לקיסר, והערים האיטלקיות נחלקו ביניהם במי מהשניים לתמוך, במה שנודע כמחלוקת הגוולפים וגיבלינים. בתקופת שלטונו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", היה עיקר מושבו בפלרמו, סיציליה, והוא שלט כמעט כל שטחי איטליה המודרנית.
בשלהי המאה ה-14 החלה תנועת הרנסאנס באיטליה, אשר השפיעה מאד גם בגרמניה, ובסופו של דבר הביאה לרפורמציה הפרוטסטנטית. בתקופת שלטונו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" התרחשו המלחמות האיטלקיות, ובשנת 1527 אף בזזו חיילים גרמנים את רומא.
המאה ה-19
במהלך המלחמות הנפוליאוניות נכבשו הן מדינות איטליה והן מדינות גרמניה על ידי נפוליאון, ובפעם הראשונה בתולדותיהם זכו לסוג של איחוד מדיני, תחת חסותה של צרפת. בקונגרס וינה הוחזרה עצמאותן של המדינות השונות בגרמניה ובאיטליה, אך בעוד בגרמניה נשלטו המדינות על ידי שליטים מקומיים, המדינות באיטליה נשלטון בעיקר על ידי מעצמות זרות.
בשנת 1848 נעשו מאמצים להביא לאיחוד גרמניה ואיטליה במהלך מהפכות אביב העמים, אולם במהלך הריאקציה לאחר מכן נכשלו הניסיונות הללו. בשנת 1861 הוקמה ממלכת איטליה, ובשנת 1866 סייעה איטליה לפרוסיה במהלך מלחמת אוסטריה-פרוסיה, ובתמורה קיבלה לאחר מכן את העיר ונציה. בשנת 1870 ניצלו האיטלקים את מלחמת פרוסיה-צרפת, אשר הובילה לאיחוד גרמניה, וסיפחו את רומא, שהפכה להיות עיר הבירה של הממלכה.
בשנת 1882 הוקמה הברית המשולשת בין גרמניה, אוסטרו-הונגריה ואיטליה, אולם למרות ההסכם נמנעה איטליה להצטרף למעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה, ולבסוף אף הצטרפה למדינות ההסכמה.
מלחמת העולם השנייה
בשנת 1934 מנע מוסוליני מגרמניה הנאצית לספח את אוסטריה, אולם בשנת 1936 נחתם ציר רומא-ברלין, ושתי המדינות שיתפו פעולה במלחמת האזרחים בספרד לצידו של פרנקו, ובעקבות כך הסיר מוסוליני את התנגדותו לאנשלוס בשנת 1938.
במהלך מלחמת העולם השנייה שיתפו השתיים פעולה, והיטלר אף התערב לטובת האיטלקים במלחמת איטליה-יוון, והורה לוורמאכט לכבוש את יוון, אולם לאחר פלישת בעלות הברית לאיטליה חתמו האיטלקים על הסכם שביתת נשק עם בעלות הברית, ובעקבות כך פלשו הגרמנים לאיטליה ופרקו את הצבא המלכותי האיטלקי מנשקו. הלחימה באיטליה נמשכה עד סוף המלחמה, ובצפון המדינה אף הקימו הגרמנים ממשלת בובות - הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, והעמידו בראשה את מוסוליני, שאותו שחרר צוות בראשות אוטו סקורצני מכלאו במבצע נועז.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה היו איטליה וגרמניה המערבית ממקימי קהילת הפחם והפלדה האירופית, שהפך מאוחר יותר לארגון האיחוד האירופי. שתי המדינות שיתפו פעולה ביניהם במגוון תחומים, והרבה איטלקים היגרו לגרמניה על מנת לחפש בה את מזלם.
המאה ה-21
במהלך משבר החוב האירופי בשנת 2010 סייעה גרמניה לאיטליה להתגבר על המשבר, ואף נתנה לה מענקי סיוע כדי להיחלץ מהמשבר.
כיום שתי המדינות משתפות פעולה במגוון תחומים, ובכלל זה בתחומי הכלכלה, המסחר, הביטחון והתרבות, ושתי המדינות אף חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.
יחסים דיפלומטיים
גרמניה מחזיקה באיטליה שגרירות ברומא, ו-11 קונסוליות בבארי, בולצנו, קליארי, פירנצה, ג'נובה, מסינה, מילאנו, נאפולי, פאלרמו, רימיני וונציה. מאידך, איטליה מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין, ו-13 קונסוליות בברמן, קלן, דורטמונד, דרזדן, פרנקפורט, פרייבורג, הנובר, קיל, לייפציג, מינכן, נירנברג, שטוטגרט ווולפסבורג [1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
21676011יחסי איטליה-גרמניה