יחסי אפגניסטן–גרמניה
| יחסי אפגניסטן–גרמניה | |
|---|---|
|
|
| |
| אפגניסטן | גרמניה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 652,230 | 357,022 |
| אוכלוסייה | |
| 43,145,061 | 84,351,895 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 14,502 | 4,456,081 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 336 | 52,827 |
| משטר | |
| רפובליקה איסלאמית | רפובליקה פדרלית |
היחסים בין אפגניסטן לגרמניה היו הדוקים.[1] 100 שנות "ידידות" נחגגו בשנת 2016, כשנשיא אפגניסטן כינה אותן "מערכת יחסים היסטורית".[2]
חוזה גנדומק (26 או 30 במאי 1879) וחוזה קו דורנד ביטלו הסכם קודם משנת 1893 בדבר הסדר הגבול בין הודו (כיום בין פקיסטן) לאפגניסטן. כתוצאה מהסכם זה השיגה בריטניה שליטה מלאה על מדיניות החוץ של אפגניסטן ממלך אפגניסטן. גרמניה, כמתחרה לבריטניה, הצליחה רק באמצעות משלחות להקטין את ההשפעה הבריטית באפגניסטן.
המהנדס גבהארד פליישר, שכונה ג'יימס בונד הגרמני בקאבול,[3] היה מהנדס של חברת קרופ, יצרנית נשק גרמנית. בשנת 1893 הוא נסע לקאבול ונפגש באופן פרטי עם המלך עבדור רחמן חאן. תחת הוראות המלכים הוא הרחיב את חברות הנשק האפגניות מאשין חנא (בית המכונות) ואת טופחנה (בית תותחים). לא בטוח אם הממשלה בהודו הבריטית ידעה על מסע זה. מאוחר יותר, בשנת 1904, חוסלו מהנדסי קרופ באופן מסתורי. אדמק כותב:
היסטוריה
הסכם סחר וחברות משנת 1916
היחסים בין גרמניה לאפגניסטן החלו לפני מלחמת העולם הראשונה. היחסים בין שתי המדינות הללו היו באופן היסטורי ידידותיים.[5]
הפגישה הגרמנית-אפגנית השנייה בין חביבאללה חאן לבין משלחת גרמנית בת 23 חברים התקיימה בשנת 1915. כוונותיה העיקריות של משלחת זו היו להחליש את ההשפעה הבריטית באפגניסטן כחלק ממסע הנידרמייר-הנטיג.[6] עם זאת, במהלך משלחת זו בשנת 1916 נחתם הסכם סחר ידידותי.[7] הסכם הסחר שנחתם הסתיים אף על פי שהיו יחסים דיפלומטיים קודמים בין מדינות אלה. על פי אמנת ה-24 בינואר 1916 הובטחה לממשלת אפגניסטן מהמשלחת הגרמנית 100,000 רובים ו-300 תותחים.[8]
הסכם ידידות נערך ב-3 במרץ 1926.[9] מתוך הכרה בשגרירים בשתי המדינות הללו. בשנת 1926 אושר הסכם הידידות והסחר הקיים הקודם מ-24 בינואר 1916.
יחסים דיפלומטיים והסמכת קונסול
המשלחת האפגנית הראשונה לגרמניה התרחשה בשנת 1922, והיא נסעה לברלין לשיחות על דיפלומטיה, סחר ויחסי תרבות. בתגובה שלחה גרמניה את ד"ר פריץ גרובא לאפגניסטן בשנת 1923. בשנה הראשונה הוא שירת כקונסול בקאבול, והתנהג כשגריר גרמניה דה פקטו. במהלך התקופה בה שהה באפגניסטן ניסה גרובה לקדם את האינטרסים הכלכליים של גרמניה באפגניסטן, היה מעורב ביוזמות פיתוח, נפגש מספר פעמים עם המלך אמנאללה ח'אן, וניסה לקדם הסכם ידידות ושיתוף פעולה בין גרמניה ואפגניסטן. פעולות אלו היו פעולות קשות ומורכבות, שכן כל פעולה שביצע גרובה נתפסה בידי הבריטים והרוסים כניסיון לדחוק אותם מהאזור, ונתפסה בחשדנות על ידי האפגנים שראו בפעולות אלו ניסיון נוסף של מעצמה מערבית להתערב בענייניהם. מכיוון שכך היה על גרובה לנהוג בזהירות המרבית, ולפעול במתינות ובסבלנות. [10] המלך האפגני, אמנאללה ח'אן, ביקר בגרמניה ב-22 בפברואר 1928, שם נפגש עם נשיא רפובליקת ויימאר, פאול פון הינדנבורג.[11]
שנות השלושים ותקופת המלחמה
אפגניסטן כוננה קשרים הדוקים עם גרמניה הנאצית, תחת אדולף היטלר, בשנת 1935 - ונוצרו קשרים כלכליים וטכניים חשובים,[12] בשל מאמציה לחפש אלטרנטיבה למקומה ההיסטורי כטריטוריה מעורערת בין ברית המועצות לבריטניה. גרמניה הגדילה את העסקאות המסחריות באפגניסטן בתקופה זו, ואף הוקם קו תעופה ברלין-קאבול שבועי, וארגון טודט פיקח על פרויקטי תשתית גדולים במדינה.[13]
אפגניסטן התנגדה לקריאות ממוסקבה ולונדון לגרש את המשלחות הדיפלומטיות האיטלקיות והגרמניות בתחילת מלחמת העולם השנייה. במהלך 1940 ו-1941 היו תוכניות שיזם שר הכלכלה האפגני עבדול מג'יד זבולי שאפגניסטן תצטרף למדינות הציר בתמורה לאספקת סיוע צבאי נוסף מגרמניה וגישה לנמל קראצ'י על ידי סיפוח שטחים מהודו הבריטית. בנוסף, זבולי דיבר על "שחרור" של 15 מיליון פתאנים מהאוכלוסייה מעבר לגבול. אולם בעקבות שינוי נאמנותה של ברית המועצות לבריטניה, ופלישתם המשותפת לאיראן, אפגניסטן הוקפה לפתע על ידי כוחות בעלות הברית. בסופו של דבר באוקטובר 1941 היא נענתה לדרישתם לגרש את האיטלקים והגרמנים, אם כי נותר בה צוות דיפלומטי קטן.[14] אפגניסטן הייתה ממש בקו התיחום בין חלוקת אסיה המוצעת בין גרמניה ליפן. בתום מלחמת העולם השנייה תרם הצבא הגרמני את הארסנל שנותר לאפגניסטן כאות לעמדתה הנייטרלית במהלך המלחמה.[15][16]
לאחר המלחמה
אפגניסטן הפכה לאחת המדינות הראשונות שהכירו ברפובליקה הפדרלית של גרמניה כיורשת הרייך השלישי. שיתוף הפעולה שלפני המלחמה קם לתחייה בשנת 1950 (עם גרמניה המערבית),[17] אם כי היחסים הרשמיים המלאים לא התחדשו עד דצמבר 1954.[18] גולאם מוחמד פרהאד, שכיהן כראש עיריית קאבול משנת 1948, שכר והביא מהנדסים ומוצרים מערב-גרמניים עבור חברת החשמל בקאבול.[19] משרד התרבות האפגני נפתח במינכן בשנת 1952.[20] הסכם לשיתוף פעולה כלכלי וטכני נחתם בין הרפובליקה הפדרלית לממלכה ב-31 בינואר 1958.[21] היחסים הוקפאו באופן זמני בעקבות ההפיכה הרפובליקנית באפגניסטן, אך הוחזרו בשנת 1976.
בעקבות מלחמת ברית המועצות-אפגניסטן, החיילים המערב-גרמנים שהוצבו באפגניסטן עזבו את המדינה. אישים מערביים ויועצים מוסמכים עזבו את המדינה בשנת 1980, ואילו אנשי צוות ההוראה עזבו בשנת 1984.[22] בינתיים, מזרח גרמניה תמכה בתפקיד הסובייטי במדינה וסייעה לממשלת אפגניסטן.[23] לאפגניסטן ומזרח גרמניה לא היו הרבה קשרים מאז שהוכרה האחרונה ב-1973, אך כל זה השתנה במהלך המשטר הקומוניסטי האפגני. הסכמים תרבותיים וכלכליים נערכו, וסוכנויות התקשורת של שתי המדינות שיתפו פעולה. הבסיס נוצר בעקבות ביקור של מנהיג אפגניסטן, בבראק כרמל, במזרח גרמניה, ואחריו נחתם הסכם ידידות ושיתוף פעולה ב-21 במאי 1982. שיתוף הפעולה ביניהם התמקד במיוחד בתחום החינוך.[24]
לאחר איחוד גרמני
.jpg)
כוחות הצבא הגרמניים היו חלק ממשימת ISAF באפגניסטן מדצמבר 2001. גרמניה אירחה את ועידת בון, שבחרה את חאמיד כרזאי כמנהיג הביניים של אפגניסטן בשנת 2001. נכון לשנת 2020, עוסקת גרמניה במשימה ביטחונית במאמציה הצבאיים והשחזור באזורים הצפוניים של אפגניסטן, והיא הייתה אחת התורמות העיקריות לאפגניסטן.[25]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ https://af.boell.org/2015/08/30/century-afghan-german-friendship(הקישור אינו פעיל)
- ^ https://www.tolonews.com/afghanistan/100-years-afghan-german-relations/100-years-afghan-german-ties-marked-kabul-event
- ^ Tom Appleton (9 בפברואר 2003). "Ein deutscher James Bond in Kabul".
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Germany-Afghanistan Relations in :Ludwig W. Adamec: Historical Dictionary of Afghanistan, 4th ed., 2012, p. 162, מסת"ב 978-8170493112.
- ^ Necipoglu, Gulru (2002). Muqarnas: An Annual on the Visual Culture of the Islamic World. BRILL. ISBN 90-04-12593-0.
- ^ Adamec, Ibid.
- ^ "European Business Network".
- ^ http://historio.de/jahrestage/40-ereignis/68-24-januar-1916-deutsche-gewehre-fuer-afghanistan
- ^ Text in League of Nations Treaty Series, vol. 62, pp. 116–125.
- ^ Clements, Frank A.: Conflict in Afghanistan: A historical encyclopedia, 2003, p.7
- ^ http://www.andrewgrantham.co.uk/afghanistan/railways/king-amanullahs-travels/
- ^ Eur (2002). The Far East and Australasia 2003. ISBN 9781857431339.
- ^ http://books.stonebooks.com/history/afghanistan.shtml
- ^ books.stonebooks.com/history/afghanistan.shtml
- ^ Tom Lansford. A bitter harvest: US foreign policy and Afghanistan. Ashgate Publishing, Ltd., 2003 מסת"ב 0-7546-3615-1, מסת"ב 978-0-7546-3615-1. Pg 2
- ^ Gerhard Schreiber, Bernd Stegemann, Detlef Vogel: The Mediterranean, South-east Europe, and North Africa, 1939–1941: From Italy's Declaration of Non-belligerence to the Entry of the United States Into the War, Clarendon Press, 1995, pp. 163–164.
- ^ Hyman, Anthony (27 ביולי 2016). Afghanistan under Soviet Domination, 1964–91. ISBN 9781349219483.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ http://fa1.spd-berlin.de/Einladungen/afghbezg.pdf (אורכב 13.03.2005 בארכיון Wayback Machine)
- ^ http://fa1.spd-berlin.de/Einladungen/afghbezg.pdf (אורכב 13.03.2005 בארכיון Wayback Machine)
- ^ http://fa1.spd-berlin.de/Einladungen/afghbezg.pdf (אורכב 13.03.2005 בארכיון Wayback Machine)
- ^ http://fa1.spd-berlin.de/Einladungen/afghbezg.pdf (אורכב 13.03.2005 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Zeter, Kerstin (17 באוקטובר 2014). "Rückblick: Die deutsch-afghanischen Beziehungen". Planet Wissen (בגרמנית). נבדק ב-30 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ https://www.rand.org/content/dam/rand/pubs/monographs/2011/RAND_MG1078.pdf
- ^ https://thruttig.wordpress.com/2016/10/22/deutsch-afghanische-und-ddr-afghanische-beziehungen/
- ^ https://www.dw.com/en/germanys-long-hard-slog-in-afghanistan/a-42851883
28336047יחסי אפגניסטן–גרמניה