יחסי בלארוס–גרמניה
| יחסי בלארוס–גרמניה | |
|---|---|
|
|
| |
| בלארוס | גרמניה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 207,600 | 357,022 |
| אוכלוסייה | |
| 9,036,739 | 84,391,141 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 71,857 | 4,456,081 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 7,952 | 52,803 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה פדרלית |
יחסי בלארוס-גרמניה הם היחסים ההדדיים בין בלארוס ובין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.
היסטוריה
ימי הביניים
בקרב טננברג (1410) לחמו אבירי המסדר הטבטוני נגד הכוחות המזוינים של ממלכת פולין והדוכסות הגדולה של ליטא, אשר כללו גם יחידות מאזור בלארוס המודרנית, וספגו מפלה מוחצת.
מלחמת העולם הראשונה
מאז חלוקת פולין היו שטחי בלארוס היו חלק מהאימפריה הרוסית, ובמלחמת העולם הראשונה הם היו חלק ממדינות ההסכמה. ב-25 בפברואר 1918 נכנסו הגרמנים למינסק, וב-3 במרץ 1918 נחתם בעיר ברסט חוזה ברסט-ליטובסק, שסיים את הלחימה בין הקיסרות הגרמנית לרוסיה הסובייטית.
ב-25 במרץ 1918 הוקמה הרפובליקה העממית הבלארוסית, שהייתה תחת חסות גרמנית, אולם לאחר מהפכת נובמבר השתלטו הכוחות הקומוניסטים על מזרח המדינה, בעוד מערב המדינה סופח לרפובליקה הפולנית השנייה.
מלחמת העולם השנייה
ב-17 בספטמבר 1939 נכבשה פולין המזרחית על ידי הצבא האדום. בקיץ 1941 פלשו כוחות גרמניה הנאצית לברית המועצות, וכבשו את בלארוס בתוך מספר שבועות במהלך קרב ביאליסטוק-מינסק. במהלך הפלישה, הצבא האדום פינה כ-20% מהאוכלוסייה הבלארוסית לרוסיה, והרס את מלאי המזון.
הפלישה הגרמנית הביאה להרס רב. אמנם באזורים רבים של בלארוס בתחילה שמחו התושבים על התבוסה הסובייטית, אולם עד מהרה החלו הגרמנים בגל רציחות וטרור, ובין השנים 1941–1944 נרצחו על ידי הוורמאכט וה-SS כ-2.5 מיליון תושבי בלארוס - יותר מרבע מהאוכלוסייה. החיילים הגרמנים ניהלו מלחמת השמדה נגד האוכלוסייה האזרחית, ויותר מ-200 ערים ו-9000 כפרים נהרסו. לעיתים קרובות הסיעו החיילים הגרמנים את תושבי הכפרים לאסם ושרפו אותם, כמו בשנת 1943 בחאטין. במינסק לבדה, כוחות הכיבוש הגרמני רצחו יותר מ-100 אלף תושבים. האוכלוסייה היהודית של בלארוס כמעט חוסלה לחלוטין. כ-8% -9% מכלל יהודי אירופה שנרצחו הגיעו מבלארוס. כמעט כל ערי הארץ נהרסו כליל. החברות התעשייתיות נפגעו בכ-85%, הייצור התעשייתי נפגע בכ-95%, וכמות בעלי החיים ירדו בכ-80%. אחרי המלחמה היו שלושה מיליון חסרי בית, ו-25% מאוכלוסיית בלארוס נהרגו. יתר על כן, חלק גדול מהפולנים האתניים (כ-300 אלף) הועברו לשטחים שסופחו לפולין במזרח גרמניה. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בבלארוס עשרה מיליון בני אדם, ורק לקראת סוף שנות ה-80 חזרה אוכלוסיית בלארוס לרמה שלפני המלחמה.
חלק מהבלארוסים שיתפו פעולה עם הגרמנים, ואף הקימו ממשלת בובות שהייתה תחת חסותם, וכמו כן משטרת העזר הבלארוסית סייעה לגרמנים ברצח היהודים. מאידך, תנועת ההתנגדות החמושה בבלארוס הייתה אחת החזקות ביותר באירופה, ומנתה למעלה מ-1000 קבוצות פרטיזנים, שהיו בעיקר קומוניסטיות, אבל גם לאומניות. בתחילת 1943 החלה החזרתם של כ-10,500 הגרמנים מאזור שהוחזק על ידי קבוצת ארמיות מרכז ומבלארוס החלה, ופולקסדויטשה אלו שוכנו מחדש בוורתגאו (בפולין הכבושה) וברייך הגרמני. בסתיו 1943 כבש הצבא האדום את הקצה המזרחי של הארץ, ובקיץ 1944 כבש את שאר הארץ במהלך מבצע בגרטיון.
לאחר המלחמה
לאחר מלחמת העולם השנייה היגרו אלפי בלארוסים לגרמניה מסיבות שונות. בשנת 1945 היו כ-400,000 עד 500,000 בלארוסים בשטח גרמניה או אוסטריה. הוועדות הלאומיות של בלארוס הוקמו ברגנסבורג, במינכן ובבראונשווייג, ומחנות העקורים הבלארוסים היו בווטנשטט, אוסטרהופן ובפרבר גאנגהופר ברגנסבורג. בין השנים 1946–1950 פתחו המהגרים במישלשדורף את בית הספר היסודי בשפה הבלארוסית, ובשנת 1949 הועבר בית הספר לבנקנאנג, שם התקיים עד פברואר 1950.
ב-29 בדצמבר 1947 בפגישה במחנה עקורים באוסטרהופן, הוחלט על חידוש הראדה של הרפובליקה העממית הבלארוסית בהנהגתו של מיקולה אברמצ'יק.
בשנת 1986 התרחש האסון הגרעיני בצ'רנוביל בצפון אוקראינה ליד הגבול עם בלארוס, וכתוצאה ממנה שטחים גדולים של בלארוס נפגעו מקרינה. במהלך שנות ה-90 הוקמו בגרמניה מספר רב יותר של מועדוני סיוע לנפגעי צ'רנוביל, אולם, הנשיא הבלארוסי אלכסנדר לוקשנקו אסר שוב ושוב על יציאתם של ילדים בלארוסיים פגועים לחופשה בגרמניה.
בלארוס העצמאית
לאחר קריסת ברית המועצות היחסים בין בלארוס וגרמניה התפתחו באופן חיובי, ובשנת 1992 הם כוננו יחסים דיפלומטיים. אולם בשנת 1994 הורעו היחסים, כאשר אלכסנדר לוקשנקו נבחר לנשיא. הוא התנגד לעיתונות המערבית מבחינה פוליטית וכלכלית, ומנע שוב ושוב את ההעברות הכספיות של ארגונים פוליטיים - כולל קרן פרידריך אברט הגרמנית - לארגונים ולכלי תקשורת ידידותיים בבלארוס. כתוצאה מהפרות של זכויות אדם ודיסוננס בנוגע לפתיחת הכלכלה כשוק חופשי, הטיל האיחוד האירופי בהשתתפות גרמניה בשנת 1997 איסור כניסה לשטחו עבור ממשלת בלארוס. ב-18 במאי 2006 החליט האיחוד האירופי (כולל גרמניה) להקפיא את החשבונות של הנשיא לוקשנקו ו-35 פקידי ממשלה אחרים.
בין 2008 ל-2011 היה שיתוף פעולה ביטחוני בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ובלארוס, ובו הוכשרו כוחות הביטחון של לוקשנקו בגרמניה. קרוב ל-400 שומרי גבול, אנשי מיליציה בכירים ופקידים משפטיים הוכשרו על ידי פקידים גרמנים ישירות בבלארוס.
יחסים כלכליים
עבור בלארוס, רק הסחר עם רוסיה ואוקראינה חשוב יותר, ובשנת 2014 הסתכם הסחר עם גרמניה בכ-4 מיליארד דולר. בשנת 2015 גרמניה הייתה אחת מחמשת שותפות הסחר החשובות ביותר של בלארוס, אשר הסתכם ב-2.47 מיליארד דולר. בעבר עבר בבלארוס צינור הגז מרוסיה לגרמניה, אולם בשנת 2011 הושלם צינור חדש העובר בים הבלטי, ובעקבות כך פחתה חשיבותו של הצינור הבלארוסי.
שיתוף פעולה בתרבות וחינוך
כמה אלפי בלארוסים צעירים לומדים בגרמניה, ושלוש אוניברסיטאות בלארוסיות נתמכות על ידי קרן הסיוע הבינלאומית, שמקבלת תמיכה מהאיחוד האירופי ובכלל זה מגרמניה. בשנת 1992 נוסדה האוניברסיטה הפרטית היחידה בבלארוס, "האוניברסיטה ההומניסטית האירופית", אולם היא נסגרה בלחץ ציבורי באוגוסט 2004. האוניברסיטה השקיעה בלימודי אירופה, שפות ומדע המדינה, וכללה גם את המכון ללימודי גרמניה. האוניברסיטה הוקמה מחדש ביוני 2005 בווילנה (ליטא). אירוע תרבותי בשם "שבועות גרמניים" מתקיים בבלארוס מאז שנות ה-2000, וכן קיימת שלוח של מכון גתה במינסק.
יחסים דיפלומטיים
גרמניה מחזיקה בבלארוס שגרירות במינסק, ואילו בלארוס מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין ו-3 קונסוליות בקוטבוס, המבורג ומינכן[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
22389874יחסי בלארוס-גרמניה