יחסי בולגריה–גרמניה
| יחסי בולגריה–גרמניה | |
|---|---|
|
|
| |
| בולגריה | גרמניה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 110,879 | 357,022 |
| אוכלוסייה | |
| 6,739,576 | 84,351,895 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 101,584 | 4,456,081 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 15,073 | 52,827 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה פדרלית |
יחסי בולגריה-גרמניה הם יחסי החוץ המתקיימים בין בולגריה לגרמניה. לבולגריה יש שגרירות בברלין, קונסוליה כללית במינכן ומשרד בבון. לגרמניה יש שגרירות בסופיה. שתי המדינות חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.
היסטוריה
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נותרה ממלכת בולגריה נייטרלית. עם זאת, בהדרגה החלו גם מעצמות המרכז בהנהגת הקיסרות הגרמנית וגם מדינות ההסכמה בהנהגת בריטניה וצרפת להבין את היתרונות שבולגריה עשויה לספק. הגרמנים ידעו שהם זקוקים לעזרתה של בולגריה כדי להביס את ממלכת סרביה ובכך לפתוח קווי אספקה מגרמניה לאימפריה העות'מאנית ולחזק את החזית המזרחית נגד רוסיה. בולגריה ניהלה משא ומתן הן עם הגרמנים והאוסטרו-הונגרים, והן עם הבריטים והצרפתים, אשר התנאים שהציעו היו נדיבים פחות. ב-1915 חתמה בולגריה על האמנה הבולגרית-גרמנית, אשר צרפה את בולגריה למעצמות המרכז. חיילים בולגרים לחמו לצד הגרמנים בחזית המקדונית, אולם ב-1918 נאלצו להיכנע בפני מדינות ההסכמה, וב-1919 חתמו הבולגרים על חוזה ניי.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-1 בספטמבר 1939, ממלכת בולגריה הכריזה על נייטראליות אך נקטה במדיניות פרו-גרמנית. בסוף 1939 מונה לראשות הממשלה בוגדן פילוב דמות פרו גרמנית מוצהרת אשר מינה לתפקיד שר הפנים את פטר גברובסקי, מנהיג התנועה הפשיסטית הבולגרית-"רטניק". בשנת 1940 נחתם הסכם קראיובה במסגרתו אילצו הגרמנים את הרומנים להחזיר את חבל דוברוג'ה לבולגריה. ב-1 במרץ 1941 חתם בוגדן פילוב בווינה על ההסכם התלת צדדי ובולגריה הפכה רשמית לבעלת בריתן של מדינות הציר. עוד טרם החתימה השתמש הורמאכט בשטח בולגריה כקרש קפיצה לפלישות ליוון ויוגוסלביה. למעשה, לא הייתה ממלכת בולגריה מעולם שטח כבוש בידי גרמניה הנאצית. לא היה בה צבא כיבוש חוץ ממספר יחידות אבטחה וצי גרמניות, אשר אבטחו את החוף האגאי שמדרום לתראקיה שהייתה בחזקת הבולגרים.
ב-26 באוגוסט 1944 הודיעה בולגריה על חזרתה לניטראליות לאור התקדמותו המהירה של הצבא האדום וב-9 בספטמבר 1944 בוצעה הפיכה בממלכה בסיוע כוחות הצבא האדום, אשר התקדמו לעבר סופיה. ראש הממשלה קונסטנטין מוראבייב הודח ובמקומו תפס את השלטון הגנרל קימון גאורגייב שהודיע על הצטרפות בולגריה לבעלות הברית. הצבא הבולגרי שבעת ההיא מנה כ-450,000 לוחמים הצטרף לצבא האדום במסגרת החזית האוקראינית השלישית ונטל חלק בלחימה ביוגוסלביה, הונגריה ואוסטריה כנגד צבאות גרמניה הנאצית. ב-8 במאי 1945 השתתפו הכוחות הבולגרים בכיבוש העיר קלגנפורט שבאוסטריה.[1] במהלך המלחמה הקרה, הייתה בולגריה חלק ממדינות ברית ורשה, וכמוה גרמניה המזרחית. גרמניה המערבית לעומת זאת הייתה חלק מנאט"ו.
כיום
לבולגריה יש שגרירות בברלין, קונסוליה כללית במינכן ומשרד בבון. לגרמניה יש שגרירות בסופיה. שתי המדינות חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו. ממשלת בולגריה רואה בגרמניה שותפה אסטרטגית מרכזית שלה באיחוד האירופי. כמה שרים בממשלה הבולגרית מדברים גרמנית, וכך גם נשיאה לשעבר של בולגריה רוסן פלבנלייב. מומחים גרמנים היו ועדיין פעילים ביכולת מייעצת במשרדי הממשלה בבולגריה, כחלק ממדיניות יישום מתמשכת הקשורה לאיחוד האירופי.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ^ מרשל לי מילר, "בולגריה במלחמת העולם השנייה", אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, ארצות הברית, 1975, עמודים 204–219 (באנגלית).
23072374יחסי בולגריה-גרמניה