יחסי גרמניה–צ'כיה
| יחסי גרמניה–צ'כיה | |
|---|---|
|
|
| |
| גרמניה | צ'כיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 357,022 | 78,867 |
| אוכלוסייה | |
| 84,351,895 | 10,682,600 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,456,081 | 330,858 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 52,827 | 30,972 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה |
היחסים שבין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין הרפובליקה הצ'כית הם יחסים היסטוריים שהחלו עוד מימי הביניים, וכיום שתי המדינות חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו, ומתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים ביניהם.
היסטוריה
ימי הביניים
בין המאה הראשונה למאה החמישית לספירה היגרו לאזור בו שוכנת כיום צ'כיה שבטים גרמאנים. במהלך נדידת העמים הגדולה, בין המאה החמישית למאה השביעית לספירה, היגרו לאזור שבטים גרמאנים נוספים ולאחריהם עמים סלאבים. התיעוד המוקדם ביותר לממלכה סלאבית עצמאית, שכללה גם את שטחי צ'כיה, הוא מהמאה השביעית. במאה התשיעית נכלל שטחה של צ'כיה במוראביה הגדולה. שושלת פשמישל (אנ'), שראשיתה בנסיכות זעירה בסביבות פראג, השתלטה במהלך המאה התשיעית על בוהמיה, ולאחר קריסת מוראביה הגדולה נעשתה לכוח השליט בצ'כיה כולה. בוהמיה, שהפכה לממלכה במאה ה-12, נכללה בתחומי האימפריה הרומית ה"קדושה", ואף קיבלה מעמד של נסיך בוחר, אך נהנתה בימי הביניים ממעמד עצמאי למעשה.
בשנת 1618 מרדו הבוהמים בבית הבסבורג, לאחר שעלה לשלטון פרדיננד משטיריה, ובכך פרצה מלחמת שלושים השנים. בשנת 1620 נחלו הבוהמים תבוסה בקרב ההר הלבן, ובעקבות כך הודח פרידריך, מלך בוהמיה. התבוסה הייתה מכה ניצחת לגורמים הפרוטסטנטיים באזור. שרידי המרד הבוהמי דוכאו, והחרמות רכוש ודיכוי האצולה הבוהמית היו לנורמה. כמו כן השפה הגרמנית נהייתה השפה הרשמית, ובוהמיה איבדה את חירותה הדתית. במהלך המאה ה-19 התעוררה הלאומיות הצ'כית, ובעקבות כך נוצרו מתחים בין הגרמנים לצ'כים במדינה.
צ'כוסלובקיה
לאחר נפילת האימפריה במלחמת העולם הראשונה, נוצרה צ'כוסלובקיה כאיחוד בין השטחים הצ'כיים לשטחים הסלובקיים שהשתייכו לממלכת הונגריה. צ'כיה, שבה שכנה בירת המדינה המאוחדת פראג, הייתה הרכיב הדומיננטי בפדרציה מבחינה כלכלית ופוליטית. המיעוט הגרמני הגדול במדינה, שישב בעיקר בחבל הסודטים שבצפונה של צ'כיה, קיים יחסים מתוחים עם השלטון הצ'כוסלובקי. גרמניה הנאצית השתמשה במיעוט זה כתירוץ לפלישתה לחבל הסודטים בשנת 1938 וליתר חלקי צ'כוסלובקיה במרץ 1939. לאחר הפלישה הנאצית הפכה צ'כיה לפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה וניתנה תחת שליטה נאצית ישירה ודיכוי אכזרי, ואילו סלובקיה הייתה למדינת חסות נאצית. בשלהי מלחמת העולם השנייה שחרר הצבא האדום את שטחי צ'כוסלובקיה מיד הנאצים, והוקמה מחדש מדינת צ'כוסלובקיה, למעט שטחי רותניה שנמסרו לברית המועצות.
בטרם יושמו הסכמות ועידת מינכן בשנת 1938 ולפיהן סופח חבל הסודטים לגרמניה, יותר מ-20% מאוכלוסיית צ'כוסלובקיה הייתה מבני המיעוט האתני הגרמני. במאי 1945 נותרו בסודטים, ובאזורים אחרים בצ'כוסלובקיה, כ-3.5 מיליון גרמנים. בעת הכיבוש הנאצי בצ'כוסלובקיה, ובמיוחד לאחר מעשי הנקם לאחר ההתנקשות בחיי ריינהרד היידריך, רוב קבוצות המחתרת הצ'כוסלובקיות תבעו כי "הבעיה הגרמנית" תיפתר בטרנספר. תביעות אלה אומצו על ידי הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה אשר עמלה לגייס את תמיכת בנות הברית לרעיון החל משנת 1943. מאמצים אלה קיבלו ביטוי בהסכמות ועידת פוטסדאם.
על פי הערכות בין 700 ל-800 אלף גרמנים גורשו באופן "פראי" מצ'כוסלובקיה בין החודשים מאי עד אוגוסט 1945. גירושים אלה נעשו בעידוד מדינאים צ'כוסלובקים והוצאו לפועל בדרך כלל על ידי הרשויות המקומיות, באמצעות קבוצות של מתנדבים חמושים ובסיוע הצבא. טרנספר מאורגן על פי הסכמות ועידת פוטסדאם התנהל בין החודשים ינואר-אוקטובר 1946. 1.9 מיליון גרמנים גורשו לאזור האמריקאי בגרמניה, שהיה מאוחר יותר למדינת גרמניה המערבית. יותר ממיליון איש גורשו לאזור הסובייטי, אשר היה מאוחר יותר לגרמניה המזרחית. לכ-250,000 גרמנים אתנים שזוהו כאנטי-פשיסטים, וגרמנים אתנים שהיו חיוניים לתעשייה, הותר להישאר בצ'כוסלובקיה. יחד עם זאת, משפחות רבות שלהם שמות משפחה גרמנים הוכרו כ"צ'כים" והותר להם להישאר בבתיהם. כך ואצלב קלאוס נשיאה השני של הרפובליקה הצ'כית, ורודולף שוסטר נשיאה השני של סלובקיה, נושאים שמות משפחה גרמנים.
על פי הערכות, מספר ההרוגים במהלך גירושים אלה נע בין 10,000 ל-250,000 נפש. בשנת 1995 קבעה ועדה גרמנית-צ'כית הערכה ולפיה מספר ההרוגים נע בין 15,000-30,000 נפש. מניין מקרי המוות כולל מקרי רצח, התאבדות, מוות ברעב, מחלות, מוות במחנות מעצר ומוות בנסיבות טבעיות.
לאחר תקופת מעבר קצרה כוֹננו הסובייטים בשנת 1948 שלטון קומוניסטי שהיה נאמן לברית המועצות, ומאוחר יותר הצטרפה צ'כוסלובקיה לברית ורשה, שבה הייתה חברה גם גרמניה המזרחית.
בקיץ 1989, בעקבות נפילת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, הופל המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה ב"מהפכת הקטיפה" והמדינה שבה לדמוקרטיה. זמן קצר לאחר מכן הופלה חומת ברלין, ובשנת 1990 אוחדה גרמניה מחדש למדינה אחת.
צ'כיה
בינואר 1993 נפרדה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות עצמאיות: הרפובליקה הצ'כית וסלובקיה, והרפובליקה הצ'כית שמרה לעצמה את ההמנון והדגל של צ'כוסלובקיה.
בשנת 1997 חתמו ואצלב האוול והלמוט קוהל על הצהרת גרמניה-צ'כיה, שהיא למעשה חוזה ידידות בין המדינות. מכיוון ששתי המדינות חברות כיום באיחוד האירופי וחתומות על הסכם שנגן, הגבולות פתוחים בין המדינות, ואין שום הגבלת מעבר ביניהם.
בשנים 2010 ו-2011 ביקר ראש ממשלת בוואריה בפראג, ובשנת 2013 ביקר ראש ממשלת צ'כיה פטר נצ'אס בבוואריה, ובמהלך ביקורו התנצל על גירוש הגרמנים מחבל הסודטים בסוף מלחמת העולם השנייה.
יחסים דיפלומטיים
גרמניה מחזיקה בצ'כיה שגרירות בפראג. מאידך, צ'כיה מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין ו-8 קונסוליות בדורטמונד, דרזדן, דיסלדורף, פרנקפורט, מינכן, נירנברג, רוסטוק ושטוטגרט[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
22660773יחסי גרמניה-צ'כיה