יחסי גרמניה–עיראק
| יחסי גרמניה–עיראק | |
|---|---|
|
|
| |
| גרמניה | עיראק |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 357,022 | 438,317 |
| אוכלוסייה | |
| 84,351,895 | 46,449,784 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,456,081 | 250,843 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 52,827 | 5,400 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית חוקתית | רפובליקה פרלמנטרית |
יחסי גרמניה-עיראק הם יחסי החוץ בין גרמניה ועיראק. בגרמניה חיים כיום כ-84,000-150,000 עיראקים.
היסטוריה
יחסים עם גרמניה הנאצית
בין 2 במאי ל-31 במאי 1941 התנהלה המלחמה האנגלו-עיראקית בין בריטניה ובעלות בריתה לבין עיראק ובעלות בריתה ממדינות הציר, במהלך מלחמת העולם השנייה.
המלחמה החלה לאחר הפיכה צבאית בעיראק שהעלתה לשלטון את המנהיג הפרו נאצי רשיד עאלי אל-כילאני. אל-כילאני העלה דרישות לסילוק הצבא הבריטי מאדמת עיראק, על אף שעיראק הייתה מחויבת לנוכחות צבאית בריטית על אדמתה על פי ההסכם האנגלו-עיראקי משנת 1930. הדרישות הסלימו לכלל עימות צבאי, שבסופו פלשו צבאות בריטניה לעיראק, והביאו לנפילת משטרו של אל-כילאני, ולהשבת השלטון לידי השושלת ההאשמית ששלטה בעיראק קודם להפיכה.
במלחמה קיבלה עיראק סיוע צבאי ואווירי מגרמניה הנאצית ומאיטליה הפאשיסטית, והיא נתפסה כחלק מניסיון השתלטות של מדינות הציר על המזרח התיכון ומקורות הנפט שבו. לאחר המלחמה נמשכו עימותים אלו והביאו לפלישות בריטיות נוספות, בתחילה לסוריה וללבנון, ולאחר מכן, בשיתוף פעולה עם ברית המועצות, לפלישה לאיראן.
יחסים עם מזרח גרמניה
לעיראק הייתה הכרה דיפלומטית מלאה בגרמניה המזרחית, והיא הייתה המשטר הלא קומוניסטי היחיד שעשה זאת באותה תקופה. ההכרה הדיפלומטית המלאה של עיראק במזרח גרמניה ובהכרה במשרד החוץ תחת השר אוטו וינצר התרחשה ב-2 במאי 1969.
ההחלטה העיראקית לא הפתיעה לגמרי, לאחר ביקורו הממושך של שר החוץ עבדול כרים אל-שייח'לי בברית המועצות ובמזרח גרמניה בין ה-20 ל-31 במרץ 1969, אשר בו סוכם בשתי המדינות להדק את היחסים ולנקיטת "צעדים נוספים להעמקת שיתוף הפעולה בתחום המדיני, הכלכלי והתרבותי." בכך הפכה עיראק למדינה הארבע-עשרה שהכירה לחלוטין במזרח גרמניה (בנוסף לשלוש-עשרה המדינות ה"סוציאליסטיות"), והראשונה מבין מדינות העולם השלישי שקיבלה החלטה זו.
במהלך קונגרס מפלגת הבעת' בבגדאד בתחילת פברואר 1969 נדרשה לראשונה בקול רם הכרה במזרח גרמניה, ואחר כך בירך שר החוץ אוטו וינצר בחום את מקבילו העיראקי הן בבגדאד והן בברלין המזרחית. בראיון שהתקיים בשבועון המזרח גרמני Horizont, שם הצהיר ראש המדינה העיראקית, אחמד חסן אל-בכר:
"מלבד העובדה שאנחנו שתי רפובליקות סוציאליסטיות ושיש לנו מטרות משותפות, אנו נזכרים בגאווה ובשמחה ביחס שנקבע על ידי גרמניה המזרחית בגינוי התוקפנות, ובתמיכה בעניין הערבי, ואנחנו זוכרים את העובדה שגרמניה המזרחית לא שומרת על שום היחסים עם התוקפן, וכי היא נלחמת באימפריאליזם ובקולוניאליזם. שוב, עלינו להודות לגרמניה המזרחית על גישה זו."
בנוגע לסחר המזרח גרמני–עיראקי, באותה עת, היצוא העיראקי לכל הגוש המזרחי הסתכם רק במחצית הייצוא שלו לגרמניה המערבית. בשנת 1968 ייבאה גרמניה המערבית נפט גולמי עיראקי בשווי של 184 מיליון מארק, נוסף על יבוא אחר בשני מיליון מארק. היצוא המערב-גרמני באותה עת הסתכם ב-81 מיליון מארק, עם נטייה רגרסיבית, מאחר שמזרח גרמניה ייצאה יותר ויותר לעיראק.
יחסים עם גרמניה המערבית וגרמניה המאוחדת
אף כי לעיראק היו יחסים עם מזרח גרמניה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ועיראק שמרו על יחסים דיפלומטיים. בשנת 1965 ניתקו עיראק ושאר מדינות ערב את היחסים עם גרמניה המערבית בעקבות כינון היחסים עם ישראל. הקשרים כוננו מחדש מאוחר יותר.
גרמניה יחד עם סין, רוסיה, צרפת ובלגיה, התנגדו בעקשנות להצעה לפלישה לעיראק בשנת 2003. לאחר מלחמת המפרץ בשנים 1990/1991 ובתקופת הכיבוש לאחר נפילת משטרו של סדאם חוסיין, נמשכו היחסים הדיפלומטיים במידה מוגבלת.
באוגוסט 2014 הודיעה ממשלת גרמניה שהיא תספק נשק לכוחות פשמרגה כורדים שנלחמים בדאעש. המשלוחים כוללים ציוד נשק, שריון ותקשורת; משרד ההגנה הגרמני דיווח כי הסיוע הצבאי יספיק בכדי לחמש 4,000 כוחות פשמרגה כורדים.[2]
הסיוע הצבאי, ששוויו כ-70 מיליון אירו, כולל 8,000 רובי הקלר וקוך G36 וארבעה מיליון קליעי תחמושת, 8,000 רובי G3 ושני מיליון קליעי תחמושת, 8,000 אקדחי P1 ומיליון קליעים של תחמושת, 40 מקלעי MG3 ומיליון קליעים של תחמושת, 200 פאנרפאוסט 3 רקטות נ"ט טילים ו-2,500 רימונים, 30 מערכות טילי נגד טנקים מילאן ו-500 טילים, 40 כלי רכב קל זאב ו-20 רכבי כלי רכב יונימוג זאב, 40 משאיות יונימוג, ו-5 ניידות חי"ר, דינגו -1 כלי רכב.[3]
בדצמבר 2014, בתמיכה בהתערבות הצבאית של ארצות הברית נגד המדינה האיסלאמית, אישר הקבינט הגרמני פריסה של עד 100 חיילים מהבונדסוור לצפון עיראק, כדי להכשיר כוחות פשמרגה.[4]
יחסים כלכליים
עיראק הייתה שותפה היסטורית חזקה עבור גרמניה, ובשנות ה-80 הגיע הסחר הדו-צדדי לארבעה מיליארד יורו (6.4 מיליארד דולר) בשנה.[5]
ההערכות לשנת 2006 מציבות את היבוא מעיראק על 13.5 מיליון אירו והיצוא לעיראק עמד על 368.4 מיליון אירו. בין פברואר 2006 לפברואר 2007 ייבאה גרמניה כ-66,000 טון נפט גולמי מעיראק. עיראק היוותה אפוא 0.05% מכלל יבוא הנפט הגולמי בגרמניה ומדורגת במקום ה-26 בקרב ספקי הנפט הגולמי בגרמניה.
ביוני 2008, הוקמה מחדש על ידי ועדת הכלכלה הגרמנית-עיראקית לראשונה מאז 1987, תחת פיקוחם של שר הכלכלה מיכאל גלוס ושר התעשייה העיראקי פאוזי אל-חרירי.
יחסים דיפלומטיים
עיראק מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין וקונסוליה כללית בפרנקפורט. מאידך, גרמניה מחזיקה בעיראק שגרירות בבגדאד וקונסוליה כללית בארביל.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ [1]
- ^ "Germany to arm Kurdish forces fighting Islamic State in Iraq". Deutsche Welle. Deutsche Welle. dpa/AP. 31 באוגוסט 2014. נבדק ב-5 בפברואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kimball, Spencer (1 בספטמבר 2014). "German weapons deliveries to Iraq's Kurdish region". Deutsche Welle. Deutsche Welle. נבדק ב-5 בפברואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hudson, Alexandra. Evans, Dominic (ed.). "German cabinet approves training mission to Iraq". Reuters. No. 17 December 2014. Reuters. נבדק ב-5 בפברואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ [2]
- ^ אתר על יחסי מדינות
26043600יחסי גרמניה–עיראק