זמרי בן סלוא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חטא זמרי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זמרי
זמרי בן סלוא
אב סלוא
נהרג 1273 לפנה"ס
שיטים
עיסוק נשיא שבט שמעון

זִמְרִי בֶּן סָלוּא היה נשיא שבט שמעון במסע בני ישראל במדבר. לפי המסופר בתורה (ספר במדבר, פרק כ"ה), ערב כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל, בעת חנייתם בשיטים, בשנה הארבעים ליציאת מצרים, חטאו בני ישראל במעשי זנות עם בנות מואב ועבודה זרה של פעור. זמרי ביקש לפני משה רבינו להתיר זנות בני ישראל עם בנות מואב על ידי כך שיזנה עם כזבי בת צור המדיינית, לידיעת כל ישראל. בסוף המעשה נהרג זמרי יחד עם כזבי בת צור על ידי פינחס כדין. בשל מעשהו זה, הביא זמרי למגפה אשר קפחה את חייהם של 24,000 מאנשי שבטו, ומצד שני לבחירת פינחס וצאצאיו לכהונה.

מקור השם

לדעת חז"ל זמרי הוא אחד הכינויים של שלומיאל בן צורישדי[1], וכך מסופר בתלמוד: ”א"ר יוחנן חמשה שמות יש לו: זמרי, ובן סלוא, ושאול, ובן הכנענית, ושלומיאל בן צורישדי. זמרי על שנעשה כביצה המוזרת, בן סלוא על שהסליא עונות של משפחתו, שאול על שהשאיל עצמו לדבר עבירה, בן הכנענית על שעשה מעשה כנען, ומה שמו? שלומיאל בן צורישדי שמו.” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ב עמוד ב')

הסיפור במדרשי חז"ל

לאחר כישלונו של בלעם בן בעור לקלל את ישראל, חפשו מלכי מדיין דרך נוספת להכשיל או, לפחות, להחליש את ישראל טרם כניסתם לארץ המובטחת. עצתו של בלעם הייתה כך: "אמר להם [בלעם בן בעור למלכי מדיין] אלהיהם של אלו שונא זימה הוא"[2]. כל זמן שהם מונעים את עצמם מלחטוא ביחסים אסורים (עריות) אלוהיהם מגן עליהם. תוציאו את בנותיכם ושתפתינה את בני ישראל לחטוא איתן, הן בחטא הזנות והן בחטא עבודה זרה. וכך מספרת התורה את המעשה שהיה:

"וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב: ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן: ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל: ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש וישב חרון אף ה' מישראל: ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור: והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד: וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו: ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל: ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף."

חומש במדבר, כה

במדרשי חז"ל המובאים בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין[3] יש הרחבה של סיפור מעשה זמרי:

בנות מואב היו משתכנות באוהלים לא הרחק ממחנה ישראל, כך שרבים מבני ישראל התפתו לזנות איתן, בדיוק כפי שחשב בלעם בן בעור שתכנן את המעשה. בנות מואב נענו לגבר המשדל רק בתנאי שיסכים לעבוד לבעל פעור, מה שאכן קרה עד כדי שהתורה מתארת - "ויצמד ישראל לבעל פעור". הגברים שנכשלו בעבירות אלו התחייבו מיתה ומשה ישב עם בית דינו לדון ולחייב מיתה את החוטאים. כיוון שרבים מהחוטאים היו משבט שמעון באו אנשי השבט אל זמרי שהיה מראשי השבט ודרשו ממנו שיעשה מעשה שיציל אותם. זמרי החליט לקבוע כי אין בזנות עם גויה עונש מוות, והביא ראיה לכך את נישואיו של משה רבנו עם בתו של יתרו, אף על פי שזו נתגיירה לפני נישואיה עמו. כדי לבסס את פסקו זה, הוא החליט לזנות עם כזבי בת צור שהייתה בת מלך מדין ולפרסם את מעשהו זה. הוא בא אליה וביקש ממנה לשתף איתו פעולה. היא אמרה לו שכיוון שהיא בת מלך ומורמת מעם, לא הרשה לה אביה לזנות עם כל אחד, אלא רק עם הגדול שבעם ישראל, הוא משה. אמר לה זמרי שהוא חשוב ממשה, שכן משה הוא המנהיג של השבט השלישי, שבט לוי, ואילו הוא עצמו מנהיג שבט שמעון, השבט השני.

כזבי הסכימה לשתף פעולה וזמרי אחז אותה בבלוריתה והביאה אל משה, שם התריס כנגדו ושאל האם כזבי מותרת לו, שכן היא בדיוק כאשתו של משה, צפורה, שגם היא הייתה מדיינית. כאשר ראה העם את מעשה ההתגרות של זמרי געו כולם בבכיה. פנחס ידע שההלכה היא ש"הבועל ארמית קנאים פוגעין בו", ודקר למוות את זמרי וכזבי.

חז"ל הפליגו בגנות מעשה זמרי וגודל תאוותו לדבר עבירה, ואמרו שפינחס המתין עד שיחלש כוחו במעשהו כדי שיוכל לגבור עליו, אך לבסוף הקב"ה סייע לו באופן על טבעי, שלא עלה בידו לפרוש מן המעשה או להזעיק עזרה. גם צורת הריגתו הוכיחה לכל את החטא שבגינו נהרג[4].

בתיאור המעשה לא פירשה התורה את שמו, אך בפרשת פינחס, לצד מתן שכרו של פינחס, מתאר הכתוב את מעמדו של זמרי בתור נשיא שבט, להודיע שהריגתו היתה כרוכה בתעוזה רבה ובסיכון מצידו של פינחס[5]. ביחוסו של זמרי לזקנו שמעון, רואים חז"ל כעין תמיהה של הכתוב על זמרי, שפרץ את הגדר שגדר אבי שבטו, אשר קינא במעשה דינה כנגד הזנות[6]. על הפסוק "בסודם אל תבוא נפשי"[7] אמרו במדרש, שיעקב התפלל שזמרי לא ייוחס אליו, ולא ייזכר שמו במעשה זה[8]. על אף שהמגפה החלה עוד לפני מעשה זמרי, תלו בו חז"ל את המגפה, ואמרו שנקרא זמרי על שם שנזמר שבטו על ידו, ובעוונו נפלו עשרים וארבעה אלף[9].

השפעה

ערך מורחב – עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס

הניגוד שבין מעשהו הטמא והמתריס של זמרי לבין מעשה הקנאות של פנחס שהחזיר לעם ישראל את הקדושה יצר את הביטוי "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס" לתיאור אדם העושה מעשה נבלה ומצדיק את עצמו לאחר מכן, או מראה עצמו כאילו הוא טלית שכולה תכלת.

בתורת הנסתר

על פי חכמי הקבלה, זמרי היה גלגול של שכם בן חמור, שלבסוף התגלגל ברבי עקיבא. כזבי שהיתה גלגול של דינה בת יעקב, התגלגלה מאוחר יותר באשת טורנוסרופוס שהתגיירה ונישאה לרבי עקיבא. ובני שבט שמעון שנהרגו במגיפה בעקבות חטא בעל פעור, שהיו גלגולם של בני העיר שכם שנהרגו על ידי שמעון ולוי, לבסוף התגלגלו ב24 אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו[10].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זמרי בן סלוא בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בעל הטורים (ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוק י"ד) אף מוסיף כי: "שלומיאל בגימטריא זה זמרי בן סלוא"
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד א'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ב עמוד ב'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ב עמוד ב' ראו חידושי אגדות מהרש"א מהר"ל ובן יהוידע שם
  5. ^ מדרש אגדה במדבר כה, יד
  6. ^ במדבר רבה, פרשה כ"א, פסקה ג'
  7. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ו'
  8. ^ בראשית רבה, פרשה ק'
  9. ^ מדרש תנחומא ויקרא ו, מדרש אגדה במדבר א, ו וכה יד
  10. ^ חסד לאברהם מעיין ה נהר כה.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35109185זמרי בן סלוא