כיבוד אב ואם
| מקרא | שמות, כ', י"ב |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת קידושין, דף ל' עמוד ב' עד דף ל"ג, עמוד ב' |
| משנה תורה | הלכות ממרים, פרק ו' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן ר"מ |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ר"י ספר החינוך, מצווה ל"ג |
כיבוד אב ואם היא מצוות עשה דאורייתא, הדיבר החמישי בעשרת הדיברות. מצוות כיבוד אב ואם היא מאותן מקצת מצוות שהתורה פירטה בהן את שכרו של המקיים מצווה זו כפי המופיע בהמשך הפסוק: ”לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָך”.
באחרונים חקרו בגדר מצווה זו האם היא מצווה שבין אדם למקום או מצווה שבין אדם לחברו[1].
מקור המצווה
מקור מצוות כיבוד אב ואם נלמד מהפסוק בספר שמות: ”כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ” (שמות, כ', י"ב).
פרטי המצווה
מצוות כיבוד, היא מצווה שכוללת בעיקר עשיית מעשים חיוביים לצורך כבוד האב, בניגוד למצוות מורא אב ואם שנלמדת מהפסוק: ”אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם” (ויקרא, י"ט, ג'), אשר לפיה יש להיזהר מלעשות מעשים שלילים, הנוגדים לעקרון הכיבוד.
רש"י מפרש את ההבדל בין שני הציווים על פי האמור בתלמוד (מסכת קידושין, דף לא, עמוד ב):
- איזהו מורא? לא ישב במקומו, ולא ידבר במקומו, ולא יסתור את דבריו.
- ואיזהו כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא.
מלבד חיובים אלה שהם מדאוריתא הוסיפו חז"ל אף חובה לזון ולסעוד אותם במידת הצורך לעת זקנה, ולאחר פטירתם להביאם לקבורה.
כמו כן, קיימת חובה של קימה לכבוד אביו ואמו, בדומה למצוה והדרת פני זקן[2].
הפוסקים נחלקו אם בכלל מצוות כיבוד הורים נצטווה הבן לאהוב את הוריו [3].
האב שמחל על כבודו, כבודו מחול ואין הבן חייב לכבדו, בשונה מהאמור לגבי נשיא או רב שאין להם זכות למחול על כבודם[4]. הפוסקים נחלקו האם כאשר האב מוחל על כבודו יש בכך היתר רק שלא לעשות עבורו פעולות של כבוד, או שמותר אפילו לבזותו או לקללו[5].
בתלמוד העירו על ניסוח המילה בתורה; "כבד את.. ואת.." -ריבוי "את" במקום ו' החיבור.. והסבירו לרבות אחיך הגדולים שאף אותם צריך לכבד. באחרונים נחלקו האם הכוונה לאח הגדול ביותר, או לאח הגדול ממנו, ולא דווקא הגדול בבית.
מלבד מצוות הכיבוד ישנם עוד שתי מצוות לא תעשה הכרוכות אף הן ביחס להורים: 1. איסור קללת אב ואם, 2. איסור הכאת אב ואם. העובר על איסורים אלו מתחייב מיתה.
טעם המצווה
שורשי המצווה הם, לפי הרמב"ם, בהכרת התודה שכל ילד צריך להרגיש כלפי הוריו על הבאתו לעולם (כמבואר בחז"ל שבתהליך הלידה שותפים האב, האם והקב"ה) ועל גידולו.
אך למעשה אף אם אין גידול והשתדלות מצד ההורים החובה על הילד נשארת ולכן אף ילד מאומץ מחויב לכבד את הוריו הביולוגיים אף שלא גידלו אותו שכן לא מדובר רק בהכרת תודה שזה דבר שכלי אלא מצד המצווה האלוקית.
ספר החינוך מסביר ששורש המצוה הוא כדי להשלים נפש האדם ולהרגילו בהכרת הטוב כדי שידע להכיר טובה גם לבוראו.
חובת כיבוד ההורים הוסמכה לחובת כיבוד הקדוש ברוך הוא - "הוקש כבוד אב לכבוד המקום" ולכן אדם שלא מכבד הורים בהכרח לא מכבד מספיק את הקב"ה. מנגד, מהסמיכות נלמד גם שבמקרה שהאב מבקש מבנו לעבור על אחת המצוות, אפילו מצווה מדרבנן או מנהג, אסור לבן לשמוע בקולו[6].
שכר ועונש
שכר אריכות ימים
מצוות כיבוד הורים היא אחת המצוות היחידות ששכרן כתוב וידוע - אריכות ימים. עם זאת, התלמוד משנה את פשטו של הכתוב: "למען יאריכון ימיך - בעולם שכולו ארוך", דהיינו בעולם הבא.
ציווי זה מתפרש בשני אופנים:
- כבד את הוריך וחייך יתארכו; מי שכיבד את הוריו חייו יתארכו.
- כבד את הוריך ויהיו לך ימים ארוכים כלומר תספיק יותר.
עונש מוות
התורה מטילה עונש מוות, בתנאים מסוימים, על בן שמקלל את הוריו (ויקרא, כ', ט') או מכה אותם (שמות, כ"א, ט"ו). כמו כן דין נוסף המסתעף למצוות כיבוד אב ואם, הוא בן סורר ומורה שהוא בן הפורק עול, ”אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם” ו”זוֹלֵל וְסֹבֵא”. עונשו של בן זה על פי התורה הוא מוות בסקילה[7]. נערה המאורסה שזינתה בעודה בבית אביה, אשר מלבד חטאה כלפי בעלה גרמה בזיון להוריה, ניתנה לה מיתה חמורה של סקילה[8], ובת כהן נשואה המחללת בזנותה את כבוד כהונת אביה דינה בשריפה[9].
האב לעומת האם
המשנה (מסכת כריתות ו' ט') קובעת סדר עדיפויות בין ההורים, מבחינת מעמדם במשפחה, במקרה של התנגשות בין כבודם ורצונותיהם. לפי המשנה מעמדו של האב קודם למעמדה של האם וכבודו קודם לכבודה:
פשוטו של מקרא משווה בין כבוד האם לכבוד האב. הרמב"ם, במשנה תורה, הלכות ממרים הבין את פשט הפסוק: "הקדים אב לאם בכבוד, והקדים אם לאב במורא -- ללמד ששניהם שווין, בין לכבוד בין למורא".
אמנם, אם האב והאם נשואים, קודם כבודו של האב לכבודה של האם. הסיבה לכך היא "שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך" (בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א עמוד א'). אך כאמור, התלמוד קובע מפורשות כי אם ההורים גרושים אין כל הבדל בין חובת כיבוד האב לחובת כיבוד האם, ורק אם הם נשואים קודמת חובת כיבוד האב, מכיוון שגם האם חייבת בכבודו של בעלה - האב.
נידונים שונים
- גדר המצווה - בספרות האחרונים ישנו דיון האם היא מצווה שבין אדם לחברו, או מצווה שבין אדם למקום[10].
- אב רשע - הראשונים נחלקו האם יש לכבד את האב גם אם הוא רשע[11], או שאין חובה לכבדו, אלא רק להמנע מלצערו[12].
- כשאין לאב הנאה - הראשונים נחלקו האם גם כשהאב אינו נהנה ממעשה הבן, גם אז נכלל הדבר במצוות כיבוד אב או לא[13].
בעל האם ואשת האב
כחלק מכיבוד האב והאם דרשו חז"ל שיש לכבד גם את בני זוגם. מקור הדין במסכת כתובות[14], שם מסופר שרבי ציוה לבניו לפני פטירתו שיכבדו את אשתו אף על פי שאינה אמם. בהמשך דברי הגמרא מבואר שחיוב הכבוד כלפי אשת האב (אף על פי שאינה אמו) וכן כלפי בעל האם (אף על פי שאינו אביו) הוא מדאורייתא, ונלמד מהפסוק ”כבד את אביך ואת אמך”[15] שבו מופיעה פעמיים המילה "את", פעם אחת כדי לרבות חיוב כיבוד לאשת האב, ופעם שניה לרבות חיוב כיבוד לבעל האם אף על פי שאינו אביו. ומה שהיה צורך לרבי לצוות על כך את בניו מסבירה הגמרא בכך ש”הני מילי מחיים, אבל לאחר מיתה לא”, כלומר שהחיוב הנלמד מהפסוק הוא רק בחיי האב או האם, ורבי הוסיף לצוות גם על לאחר מיתה.
באופן הלימוד מהפסוק ישנן שתי גירסאות: לפי גירסת הגמרא שלפנינו מהמילים "את אביך" מרבים את אשת האב, כלומר את אביך ואת הטפל לו, ומהמילים "את אמך" מרבים את בעל האם הטפל לה. ברמב"ם[16] מובאת גירסא הפוכה, לפיה מ"את אביך" מרבים דוקא את בעל האם, כלומר את אביך ואת הדומה לאביך, ובהתאמה מ"את אמך" מרבים את אשת האב הדומה לאם.
על פי המבואר מהגמרא נפסק להלכה[17] שהחיוב לכבד אשת אב ובעל אם הוא רק בחיי האב או האם עצמם. בשולחן ערוך הוסיף ש"דבר הגון" לכבדם אף לאחר מיתה.
טעם הדבר שלאחר מיתת ההורים נפסק החיוב לכבד את בני זוגם, לפי המנחת חינוך[18] הוא משום שפטירת אחד מבני הזוג נחשבת כגירושין, וכשם שאין חובה לכבד את אשת האב במקרה של גירושין, כך נפסקת החובה גם לאחר מותו של האב.
משמעות דברי הכסף משנה[19] היא שיותר פשוט מסברא שלאחר מיתת האב נפסק החיוב לכבד את אשתו, מאשר שלאחר מיתת האם נפסק החיוב לכבד את בעלה[20].
דעות נוספות
מלבד הדעה שהתקבלה להלכה, לפיה החיוב לכבד אשת אב או בעל אם בחיי ההורים הוא מדאורייתא, ולאחר פטירתם אין חיוב כלל, יש בספרי הראשונים שלוש דעות נוספות:
- השיטה מקובצת בכתובות[21] כתב שלפי דעת רש"י בחיי ההורים המצוה היא מדרבנן, ולאחר פטירתם יש חיוב מדרבנן. יצויין שברש"י שלפנינו חידוש זה אינו מופיע בשום מקום. כדעה זו כתב גם הסמ"ג, והובא בספר חיי אדם[22].
- לדעת המאירי[23] החיוב לכבד אשת אב או בעל אם אינו מדאורייתא כלל, ודרשת הגמרא מהפסוק היא רק בדרך של אסמכתא. בהתאם לשיטתו כתב עוד המאירי שהחיוב נמשך גם לאחר מיתת ההורים.
- בדברי רבינו גרשום והרשב"ם[24] מבואר שחיוב הכיבוד הוא מדאורייתא, ובכל זאת נמשך גם לאחר מיתת ההורים[25]. האחרונים ביארו שלשיטתם כוונת הגמרא באומרה שיש חילוק בין מחיים לבין לאחר מיתה, זהו רק לולי דברי רבי לבניו, אבל מדברי רבי התחדש שהחיוב נמשך גם לאחר מיתה[26].
דין קדימה
במקרה שגם האב וגם אשתו מבקשים בבת אחת לעשות עבורם דבר מה, כבוד האב קודם לכבוד אשתו על פי הסברא שהובאה בפרק "האם לעומת האם" – ששניהם חייבים בכבודו של האב. לעומת זאת כאשר מדובר באם ובעלה שמבקשים בבת אחת, לפי רוב הראשונים יש להקדים את כבוד האם לכבוד בעלה, כיון שכל החיוב לכבדו הוא רק מכוחה של האם[27]. אמנם לדעת המאירי[28] שניהם שוים ואין חובה להקדים את האם לבעלה[29].
כיבוד הסב
הפוסקים נחלקו האם כחלק מדין כיבוד אב ואם יש חובה לכבד גם את הסב[30], אלא שחיוב זה הוא בדרגה פחותה מאשר החיוב כלפי ההורים[31], או שאין חיוב לכבד את הסב כלל[32]. מחלוקת זו תלויה בשאלה האם קביעת הגמרא[33] לפיה "בני בנים הרי הם כבנים" נאמר רק לענין קיום מצוות פריה ורביה, או לכל מצוות התורה.
ויש שחילקו בין סב מצד האב לבין סב מצד האם[34].
לפי המחייבים לכבד את הסב, יתכן שהחיוב מוטל גם כלפי הדורות הקודמים - אבי הסב וסבו[35].
ראיות עיקריות
להלן מספר מקורות בדברי חז"ל שמהם הביאו הפוסקים ראיות לדעות החלוקות בנושא זה:
- המדרש רבה[36] על הפסוק ”ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק”[37] המספר על ירידת יעקב אבינו למצרים התקשה מדוע הוזכר בפסוק רק יצחק ולא אברהם, ושם נאמר "רבי יוחנן אמר, שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו".
- בגמרא במסכת מכות[38] מבואר שבמקרה שאדם הרג בשוגג את בנו, נעשה הנכד (כלומר בנו של הנרצח) גואל הדם להרוג את הסב. רש"י[39] מוסיף ומבאר שטעם הדין הוא מפני ש"אינו מוזהר על כבודו".
- בגמרא בסוף מסכת סוטה[40] מסופר שנכדו של רב אחא בר יעקב לא הסכים לבקשתו להשקותו מים, בטענה שאיננו בנו. רש"י שם[41] הוסיף: "ואיני חייב לכבדך כבן".
דינים נוספים
דין קדימה – אם גם האב וגם והסב מבקשים בבת אחת לעשות עבורם דבר מה, יש אומרים שיש להקדים את הסב לפני האב, בהתאם לכלל "ששניהם חייבים בכבודו" האמור לגבי אב ואם[42]. ויש אומרים שבכל מקרה יש להקדים את האב[43].
לפי הדיעות שאין חיוב לכבד אב רשע, כל שכן שאין חיוב לכבד סב רשע. ולפי המחייבים לכבד אב רשע, לא התברר מספיק כיצד יסברו לגבי סב רשע[44].
הרמב"ם[45] פסק שהמקלל את אבי אביו או אבי אמו דינו כמקלל אחד משאר הקהל, בשונה ממקלל אביו ואמו שחייב מיתה. הפוסקים דנו האם דברי הרמב"ם תואמים לשיטה הפוטרת מכיבוד הסב, או שדין קללה שונה מדין כיבוד[46].
קרובי משפחה נוספים
חמיו וחמותו
במדרש שוחר טוב[47] דרשו מכך שדוד המלך קרא לשאול בתואר 'אבי'[48], שחייב אדם בכבוד חמיו ככבוד אביו. אמנם לפי דעת חכמים המובאת בהמשך המדרש, דוד לא קרא בתואר 'אבי' לשאול אלא לאבנר בן נר, ואם כן לשיטתם אין להוכיח מפסוק זה חיוב לכבד את חמיו.
הטעם לחייב כיבוד לחמיו וחמותו הוא משום שאשתו של אדם נחשבת כגופו, וממילא הוריה נחשבים גם כהוריו[49].
להלכה, הרמב"ם רוב הראשונים לא הזכירו חובת כיבוד לחמיו וחמותו. אבל בטור ושולחן ערוך[50] פסקו שחייב אדם לכבד חמיו, אמנם השמיטו את התוספת האמורה במדרש שהחיוב הוא 'ככבוד אביו'. יש שהסיקו מכך להלכה שהחיוב לכבד את חמיו וחמותו הוא פחות מכיבוד אב ואם, אלא שיש לכבדו כדרך שמכבדים זקנים חשובים[51].
אחי האב והאם
יש מהראשונים שכתבו שחייב אדם לכבד גם את אחי אביו או אמו[52], וכפי הנראה כוונתם רק לאח הבכור של האב או האם[53]. אמנם אף אחד מהפוסקים לא הזכיר חיוב זה להלכה.
אח גדול
ערך מורחב – כיבוד אח גדול
כיבוד אח גדול היא מצוות עשה מדאורייתא[54] המחייבת אדם לכבד את אחיו הבכור, ולחלק מהדעות גם את כלל אחיו ואחיותיו הגדולים. הדבר נלמד מייתור האות ו' בפסוק "כבד את אביך ואת אמך". הראשונים נחלקו האם מדובר במצווה נפרדת, או בחלק ממצוות כיבוד אב ואם.
מכיוון שהמצווה נלמדת ברמז ואין פסוקים מפורשים המורים על הלכותיה, ישנן דעות רבות באשר לפרטי הדינים וגדרי ההלכות הקשורות למצווה זו.
לאחר מיתת ההורים
בגמרא[55] נאמר ”תנו רבנן: מכבדו בחייו ומכבדו במותו... במותו כיצד? היה אומר דבר שמועה מפיו - לא יאמר "כך אמר אבא", אלא: "כך אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו". והני מילי תוך י"ב חודש (לפטירתו), מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא”.
גם אמירת הקדיש על הוריו כלולה בכבוד אב ואם שלאחר מיתה[56], וכן המנהג לעבור לפני התיבה במשך כל השנה הראשונה לאחר פטירת האב או האם[57], וגם כל שאר הדברים שנהגו לעשות ביום השנה לפטירת ההורים, כגון הדלקת נר וכדומה[58].
יש מהראשונים שסוברים שחיוב הכבוד כלפי ההורים לאחר מיתתם הוא מדרבנן[59]. אך מדברי רוב הראשונים נראה שהוא מדאורייתא[60], ויש אף שכתבו שכבוד אב ואם שלאחר מיתתם לא רק שאינו פחות מהכבוד בחייהם, אלא אדרבה מעלתו גדולה יותר וזהו עיקר הכבוד[61].
החיוב לומר על אביו "הריני כפרת משכבו", שכוונתו היא שהבן מוכן לסבול יסורים על מנת לכפר בכך על עוונות אביו[62], הוא רק עד י"ב חודש מפטירתו, משום שבמשנה[63] נאמר שמשפט הרשעים בגיהנם שנים עשר חודש, ואם כן לאחר י"ב חודש ודאי שהאב כבר אינו זקוק לכפרה[64].
הפוסקים נחלקו האם מי שמזכיר את אביו בכתב בתוך י"ב חודש יכתוב עליו רק "זכרונו לברכה" מכיון שהכתב עתיד להתקיים גם לאחר י"ב חודש, או שיכתוב "הריני כפרת משכבו". והמנהג כדעה השניה[65].
סיפורי המצווה בתלמוד ובמדרש
בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי ישנם דיונים רבים בהקשר לכיבוד הורים, הן הלכתיים והן אגדתיים-מוסריים.
סיפורים אחדים עוסקים בשבחם של מי שהדרו בקיום המצווה:
- סיפור דמא בן נתינה[66][67] עוסק בחכמים שיצאו לחפש אבן ישפה לחושן של הכהן הגדול במקום זו שאבדה. הגיעו לדמא ורצו לקנות ממנו את האבן, אך זה סירב מכיוון שהוצאת האבן מהתיבה שבה היא נמצאת תעיר את אביו (ישנה מחלוקת בתלמוד האם מפתחות התיבה היו בידי אביו או מתחת לכריתו, או שמא רגלי אביו היו מונחות על התיבה). החכמים ניסו שוב ושוב להעלות את המחיר שהם מוכנים לשלם עבורה. לאחר מכן, כשהחכמים פנו לדרכם ללא האבן, בא אליהם דמא בן נתינה עם האבן. החכמים רצו לשלם את מלוא הסכום כפי שעמד לאחר שהעלו אותו. דמא בן נתינה סירב באומרו לחכמים, "מה מוכר אני לכם את כיבוד אבותי במעות כסף?"
- סיפור נוסף על דמא בן נתינה מספר על מקרה שקרה כשישב עם נכבדי רומא ולבוש בבגד מיוחד (סירקון של זהב). אמו, שלקתה בנפשה, נכנסה, קרעה את בגדו וירקה בפניו לעיני כל חכמי רומא. למרות הבושות הגדולות, שתק דמא ולא ביישה, ואפילו לא גער בה. בתלמוד מובא סיפור זה כמופת לכיבוד הורים, למרות התבזות עצמית[67].
- במדרש רבה על הפסוק ”וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת, אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת” (ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק ט"ו) מסופר: "אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות."[68]
סיפורים אחרים מלמדים שאין גבול להשקעה הנדרשת בקיום המצווה:
- מסופר בתלמוד הירושלמי: אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין שלה, והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת נכנסו חכמים לבקרו, אמרה להן: "התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי". אמרין לה: "מה הוא עביד ליך?" ותניית להן עובדא. אמרין לה: "אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע"[67].
- בהמשך לסיפור זה מופיע מעשה באמו של רבי ישמעאל שהתלוננה באוזני חכמים על שבנה אינו מכבד אותה. כאשר התפלאו ושאלו: מה עשה לה, ענתה שכאשר יצא מבית הוועד רצתה לרחוץ רגליו ולשתות את המים, ולא נתן לה. אמרו על כך חכמים: "הואיל והוא רצונה הוא כיבודה"[67].
סיפור נוסף בתלמוד ירושלמי[67] מלמד שבקיום המצווה יש להקפיד על כבוד האב. הנה הסיפור בתרגום לעברית:
- יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנום, ויש שהוא קושרו בריחיים ויורש גן עדן. כיצד הוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנום? אדם אחד היה מאכיל את אביו תרנגולים מפוטמים. פעם אחת אמר לו אביו: בני, אלה מנין לך? אמר לו: סבא סבא, אכול ושתוק, שכלבים אוכלים ושותקים. נמצא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנום.
- כיצד קושרו לריחיים ויורש גן עדן? אדם אחד היה טוחן בריחיים. הגיע צו מהמלך להביא טוחנים אליו. אמר האדם לאביו: אבא, היכנס טחון תחתיי, ואני אלך לעבודת המלך, שאם יבוא ביזיון, אתבזה אני ולא אתה, ואם יבוא לידי מלקות, אלקה אני ולא אתה. נמצא קושרו לריחיים, ויורש גן עדן.
כיבוד מורים (של תורה)
היחס למורים קשור למצווה זו, שכן לפי ביאור חז"ל, בעוד שההורה מביא את האדם לעולם הזה ומקנה לו קיום פיסי, המורה מקנה לאדם ידיעות ומוסר, מביאו לעולם הבא ומקנה לו קיום רוחני. בשל כך בכמה מצוות אף יש להקדים את מוריו הרוחניים של האדם להוריו. המצווה לכבד חכמים ומורים נלמדת מהפסוק והדרת פני זקן. מורה לעניין זה נחשב, אדם שלימד את רוב חכמתו[69].
כיבוד הורים בתרבויות אחרות
גם בחוקי חמורבי, להבדיל, ניתן למצוא התייחסות למצוות כיבוד אב ואם, אך שם העונש חמור פחות מאשר במקרא: "בן כי יכה את אביו, הם את ידיו יקצצו" (סעיף 195) ואילו במקרא דינו מוות.
לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, "כבוד אב ואם"
- הרב אליקים געציל פשקס, עיטור שנה, ירושלים תשע"ח, עמודים תקו-תקכז.
- הרב אברהם ברויאר, כבוד הורים כהלכתו, ביתר תשס"ג.
ראו גם
- מורא אב ואם
- איסור קללת אב ואם
- איסור הכאת הורים
- כיבוד אח גדול
- מושג מקביל לכיבוד הורים בקונפוציאניזם: "סיו" (ויקיפדיה אנגלית)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כבוד אב ואם |
 טקסט בוויקיטקסט: כיבוד אב ואם |
- הרב אליעזר מלמד, הלכות כיבוד הורים, באתר פניני הלכה
- אסופת מאמרים בנושא כיבוד הורים, באתר אסיף
- הלכות כיבוד אב ואם בקיצור שולחן ערוך
- כיבוד אב ואם, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- קובי פלדמן, דמא בן נתינה – דוגמת כיבוד אב ואם, באתר "דעת"
- אודיה צוריאלי, דיון במצוות כיבוד הורים, באתר כתבים
- איך אני יכול לכבד את אמי כשלא מגיע לה כבוד?
- עודד גולדברג, טיפול בבית המדרש - עד היכן מגיעה מצוות כיבוד אב ואם?, דעות 6, סיון תשנ"ט, באתר נאמני תורה ועבודה
- כיבוד אב ואם- צאו וראו מה עשה גוי לאביו באשקלון, באתר "לב לדעת"
הערות שוליים
- ^ ספר מנחת חינוך מצווה לג
- ^ רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ו הלכה ג
- ^ בחיי אדם חלק א כלל סז כתב שבכלל חובת הכבוד יש גם חובה לאהוב את ההורים, אולם בשו"ת הרמב"ם סימן תמח כתב שחובת הכבוד לא מחייבת לאהוב את ההורים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ב עמוד א'
- ^ הדעות בזה הובאו בגליוני הש"ס במסכת קידושין דף לב עמוד א, ובמנחת חינוך מצוה מח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ו' עמוד א' ומסכת בבא מציעא, דף ל"ב עמוד א'
- ^ דברים, כ"א, י"ח-כ"א.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק כ"א ובאברבנאל ורד"צ הופמן שם
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק ט' תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ב עמוד א'
- ^ מקור החקירה בספר מנחת חינוך מצווה לג.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ממרים, פרק ו', הלכה י"א; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ר"מ, סעיף י"ח
- ^ טור ורמ"א ביורה דעה סימן רמ
- ^ רמב"ן ועוד, מסכת קידושין ל
- ^ דף קג עמוד א
- ^ ספר שמות, פרק כ', פסוק י"ב
- ^ ספר המצוות שורש ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ממרים, פרק ו', הלכה ט"ו; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ר"מ, סעיף כ"א
- ^ מצוה לג
- ^ הלכות ממרים פרק ו הלכה טו
- ^ ביאור סברתו של הכסף משנה ראה בהרחבה בשו"ת דבר יהושע חלק א, סימן פט אות כה
- ^ דף קג עמוד א
- ^ כלל סז אות כב
- ^ מסכת כתובות, דף ק"ג
- ^ מסכת בבא בתרא, דף קל"א עמוד ב', בד"ה ואשה אצל בני הבעל
- ^ כך ציין רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס בכתובות דף קג
- ^ ראה ביאור שיטה זו בהרחבה בספר עיטור שנה, עמודים תקכ-תקכא
- ^ מנחת חינוך, מצוה לג
- ^ מסכת קידושין, דף ל"א עמוד א', וכן נקט שם מהר"י בירב
- ^ כפי הנראה דברי המאירי הם בהתאם לשיטתו שחיוב הכבוד כלפי בעל האם הוא מדרבנן, ואם כן יתכן שאינו מכח האם אלא חיוב בפני עצמו
- ^ וכן את הסבתא, כפי שמפורש בספר חרדים (פרק ד, מצוות התלויות בפה), וכן מבואר בשו"ת שבות יעקב חלק ב סימן צד
- ^ [רמ"א]] ביורה דעה, סימן ר"מ, סעיף כ"ד, ובשו"ת סימן קיח
- ^ מהרי"ק שורש ל (בחלק מהמהדורות – שורש מד)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב עמוד ב'
- ^ ביאור הגר"א יורה דעה סימן רמ אות לד; שו"ת שאילת יעקב יורה דעה סימן עט
- ^ עי' שו"ת שבות יעקב חלק ב סימן צד; שו"ת המבי"ט חלק ב סימן כה; שו"ת זרע אמת חלק ב סימן קמח
- ^ בראשית פרשה צד אות ה
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק א', וברש"י שם הביא את דברי המדרש
- ^ דף יב עמוד א
- ^ בד"ה הכי גרסינן
- ^ דף מט עמוד א
- ^ בד"ה בר ברתך
- ^ שו"ת תשובה מאהבה חלק א סימן קעח
- ^ שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קכט; חוט המשולש, פרשת ויגש
- ^ ראה חוט המשולש, פרשת ויגש; שו"ת משיב דברים סימן קמ
- ^ הלכות ממרים, פרק ה', הלכה ג'
- ^ ראה שו"ת שאילת יעקב יורה דעה סימן עט אות ו; עיטור שנה עמודים תקיד-תקיז
- ^ פרק ז
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ד, פסוק י"ב
- ^ ספר חרדים פרק ד, מצוות התלויות בפה
- ^ יורה דעה, סימן ר"מ, סעיף כ"ד
- ^ ב"ח, והובא גם בש"ך סעיף קטן כב
- ^ ספר היראה אות רג, והובא גם בשו"ת הרשב"ש סימן שיא, ובברכי יוסף יורה דעה סימן רמ; ספר חרדים תחילת פרק ה
- ^ עי' עיטור שנה עמוד תקיג
- ^ לרוב הדעות, ראו בערך כיבוד אח גדול#דין תורה או דברי סופרים.
- ^ מסכת קידושין, דף ל"א עמוד ב'
- ^ שו"ת מהרי"ק שורש ל'
- ^ ראה שו"ת רבי עקיבא איגר סי' סח, וקובץ תשובות לרבי יוסף שלום אלישיב חלק ב' סימנים ט' וי'
- ^ שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן סה
- ^ כך מבואר בספר חובת הלבבות שער אהבת ה' פרק ז', וכן כתב התפארת ישראל במסכת פסחים פרק ד' משנה ט' בדעת הרמב"ם
- ^ מאירי ופסקי הריא"ז מסכת קידושין, דף ל"א עמוד ב', וראה ספר החינוך מצוה לג, ועוד ראשונים
- ^ תניא רבתי סימן ק'; רבי אליעזר פאפו, פלא יועץ, ערך כבוד אב ואם
- ^ על פי רש"י בקידושין שם, ובסוכה דף כ' עמוד א'
- ^ עדויות פרק ב' משנה י'
- ^ ואף על פי שרבים נוהגים לומר קדיש רק עד י"א חודש ולא י"ב, בכל זאת לגבי אמירת "הריני כפרת משכבו" הדין שונה – ראה ט"ז יורה דעה סימן רמ ס"ק יב
- ^ רמ"איורה דעה, סימן ר"מ, סעיף י"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א עמוד א'
- ^ 67.0 67.1 67.2 67.3 67.4 תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק א, הלכה ז מסכת פאה, פרק א' הלכה א' (דף ג' עמוד א')
- ^ מדרש רבה פרשה סה: עשיו, נשותיו ומעשיו, באתר "דעת"
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ב, סעיף ל'.
| משפחה | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| משפחה מצומצמת |
| ||||
| משפחה מורחבת | סב • דוד • דודה • אחיין • נכד • נין • גיס • דודן • שבט • קלאן | ||||
| קשרי משפחה | אירוסים • נישואים • משפחה חד-הורית • הסכם טרום-נישואים • הפרת הבטחת נישואים | ||||
| משק בית | בית מגורים • שלום בית • חלוקת תפקידים במשפחה • עקרת בית • כלכלת המשפחה • האשה המפרנסת • איזון עבודה-חיים • קונפליקט עבודה-משפחה | ||||
| פירוק המשפחה | דיני משפחה • גירושים • מזונות • אפוטרופוס • משמורת ילדים • אלמנות • יתמות • ירושה | ||||
| חקר המשפחה | שארות • חקר יוחסין • ספר יוחסין • עבודת שורשים • איחוד משפחות • טיפול משפחתי | ||||
| המשפחה ביהדות | כיבוד אב ואם • מורא אב ואם • איסור קללת אב ואם • איסור הכאת הורים • כיבוד אח גדול • קידושין • בעל • אשת איש • כתובה • חרם דרבנו גרשום | ||||
| שונות | יום המשפחה • יום האב • ערכי המשפחה | ||||
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
25797917כיבוד אב ואם