סב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב חיים קנייבסקי ונכדו אריה קנייבסקי
סב ונכדו
מסירות לסב (אלברט אנקר, 1893)

סבים הם האבות או האמהות של הוריו של אדם (המילים העבריות סב וסבה נתפסות בימינו כמשתייכות למשלב גבוה ואינן שימושיות בעברית היומיומית; במקומן נקלטו השמות המקבילים מארמית: סבא וסבתא). לכל אדם ישנם שני סבים, שתי סבות[1], ארבעה רב-סבים (סבא רבא) וארבע רב-סבות (סבתא רבתא) (לעיתים פחות מכך, עקב נישואים בין קרובי משפחה). בן הבן או בן הבת נקרא ביחס לסבו וסבתו נכד ובת הבת או בת הבן נקראת נכדה.

בתרבויות רבות לסבים תפקיד חשוב בגידול וחינוך הילדים ובמקרים רבים, שבהם ההורים מסרבים או לא מסוגלים לגדל את ילדיהם, לוקחים על עצמם הסבים את התפקיד.

הסבים מזוהים עם זקנה ואף משמשים לעיתים כסמל שלה.

בתרבויות המזרח-אסייתיות המסורתיות, אשר הושפעו מאד מהקונפוציאניזם בו כיבוד האבות היה מן הערכים המוסריים החשובים ביותר במשפחה, נהגו הסבים במשפחה להשתמש בסמכות שלהם בענייני המשפחה, וצאצאיהם היו חייבים לציית להם. מסורת זו נעלמה עם ההתגברות של ההשפעות המערביות והגידול במספר המשפחות הגרעיניות בקרבם.



ביהדות

לפי ההלכה, מצוות כיבוד הורים כוללת גם את כיבוד הסבים:

חייב בכבוד אבי אביו ואבי אמו, ואֵם אביו ואֵם אמו... ויתן להם דין קדימה בדיבור ובאכילה, וידבר אליהם בלשון כבוד וחשיבות

שולחן ערוך המקוצר, הלכות כיבוד אב ואם

במסכת ערכין מוזכר פתגם עממי שרואה את הסבתא כמועילה, לעומת הסב שמהווה נטל על בני הבית.

אמרי אינשי סבא בביתא פאחא בביתא סבתא בביתא סימא בביתא (אומרים: סבא בבית - מעמסה בבית, סבתא בבית - מטמון בבית)

מסכת ערכין דף י"ט,ע"א

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0