הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל
crop1.jpg)
הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל הם הסמלים הרשמיים של מדינת ישראל, בהם נעשה שימוש בישראל ובעולם לצורך ייצוג מדינת ישראל ותושביה.
דגל לאומי – דגל ישראל
ערך מורחב – דגל ישראל
דגל מדינת ישראל הוא הדגל הרשמי של מדינת ישראל, אשר מייצג את המדינה, ריבונותה, מוסדותיה ואזרחיה, הן בישראל והן בעולם. דגל זה הוא בעל רקע לבן, ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד בגוון זהה.
ראשיתו של הדגל בימי העלייה הראשונה, והוא אומץ כדגלה של התנועה הציונית מיום היווסדה ב-1897. דגל זה הועדף על פני "דגל שבעת הכוכבים" שהציע בנימין זאב הרצל. לאחר קום מדינת ישראל התלבטה מועצת המדינה הזמנית לגבי דגלה של המדינה. דגל התנועה הציונית נבחר באופן רשמי לשמש כדגלה של מדינת ישראל ב-28 באוקטובר 1948, והוא הועדף על פני רעיונות אחרים, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בציבור היהודי.
המנון לאומי – התקווה
- ערכים מורחבים – התקווה
"הַתִּקְוָה" הוא המנונה הלאומי של מדינת ישראל, ובעבר המנונה של התנועה הציונית. ההמנון כולל, בשינויים קלים, את שני הבתים הראשונים משירו של נפתלי הרץ אימבר, אשר חובר בשנת 1878, עת ביקר אימבר בארץ ישראל. לחנו של השירה הוא לחן עממי מולדבי, אשר הוצמד לו על ידי שמואל כהן. ההמנון אומץ רשמית בחוק בשנת 1996, אף על פי שהושר כהמנון מאז קום המדינה.
סמל לאומי – סמל מדינת ישראל
- ערך מורחב – סמל מדינת ישראל
סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". יש שתי גרסאות של הסמל: באחת מופיעים המנורה, ענפי הזית והמילה "ישראל" בצבע זהוב על רקע כחול עמוק, ובאחרת הם מופיעים בצבע לבן או אפרפר-כסוף על רקע כחול. הגרסה הראשונה משמשת בדרך-כלל כשסמל המדינה מוצג כשלעצמו, בעוד הגרסה השנייה משמשת בנס הנשיא או כשהסמל מופיע על-גבי דגלונים. על-גבי מסמכים מוצג הסמל לעיתים קרובות בשחור-לבן (המנורה ויתר האלמנטים לבנים על רקע שחור), ובמוסדות שונים מוצג הסמל כתבליט, בלי הבדל משמעותי בין צבע האלמנטים לצבע הרקע.
את הסמל עיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר, והוא נבחר מבין הצעות רבות שהוגשו לוועדת הסמל והדגל שהקימה מועצת המדינה הזמנית. הוועדה פרסמה מכרז ובו קראה לתושבי המדינה להציע הצעות לסמל המדינה. במכרז פורטו המלצות לגבי האלמנטים שייכללו בסמל, אולם הוועדה התחייבה לדון בכל הצעה שתוגש. מאות הצעות הוגשו לוועדה, ובתהליך ארוך נבחרו שלוש הצעות. אלה הובאו בפני מועצת המדינה הזמנית. המועצה החליטה לבחור בהצעה שהגישו האחים שמיר, ביום י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949.
חותם לאומי – חותם מדינת ישראל
- ערך מורחב – חותם המדינה
חותם מדינת ישראל מוטבע על מסמכים רשמיים של המדינה, בהתאם לחוק חותם המדינה התש"ט-1949 ולתקנות חותם המדינה התשל"ד-1974. החותם הוא עיגול בעל שוליים מסוגננים, במרכזו סמל המדינה מוקף במסגרת של ענפי זית וביניהם מגן דוד, ומתחת לסמל מופיעות המלים "חותם המדינה".
מטבע – שקל חדש
- ערך מורחב – שקל חדש
השקל החדש (₪) הוא ההילך החוקי במדינת ישראל, לשקל החדש יש 4 שטרות: 200, 100, 50, 20 ושמונה מטבעות, מהם שניים הוצאו מהמחזור: 10 אגורות, חצי שקל, וכן 1, 2, 5 ו-10 ש"ח (השניים שהוצאו מהמחזור הם המטבעות בעריך של אגורה אחת ו-5 אגורות).
סמלים לא רשמיים
צבעים לאומיים – תכלת ולבן
- ערך מורחב – הצבעים הלאומיים של ישראל
הצבעים הלאומיים של ישראל הם התכלת והלבן כפי שהם מוצגים בדגל המדינה. הצבעים הם חלק ממערכת הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל ומהווים סמל בלתי פורמלי, אשר אינו מעוגן בחוק. למרות העדר החקיקה בנושא, השימוש בצבעים אלו, כהפגנת פטריוטיות, נפוץ בקרב העם ורשויות המדינה כאחד. מקורם[דרוש מקור] של הצבעים במקרא, והם מופיעים במספר אזכורים, למשל בחיוב להטיל פתיל תכלת בציצית (במדבר, ט"ו, ל"ח).
מאחר שצבע התכלת הכהה בדגל דומה מאוד לכחול, רווח הזיהוי של הצבעים כחול ולבן כצבעים הלאומיים של ישראל, לדוגמה בשיר "כחול ולבן".
מאכל לאומי – הפלאפל
- ערך מורחב – פלאפל
בישראל, במיוחד בעשורים הראשונים לקיומה, שבהם היה הפלאפל מזון מהיר עיקרי, נתפס הפלאפל כמאכל לאומי, אף על פי שמקורו במצרים,[1] ואף שמעמד זה לא זכה להכרה רשמית כלשהי מעולם. לפופולריות רבה זוכים גם השניצל והחומוס.
העץ הלאומי – זית
- ערך מורחב – זית אירופי
לציון חגיגות ה-120 שנה לקרן קיימת לישראל, קק"ל קיימה תחרות לבחירת "העץ הלאומי".[2] בט"ו בשבט 2021, הוכרז עץ הזית כעץ הלאומי.[3][4] הזית הוא אחד משבעת המינים בהם נשתבחה הארץ.
ענף עץ הזית מופיע בסמלים רבים, בראשם סמל מדינת ישראל, שבו ענפי זית משני צדיה של מנורת שבעת הקנים. היונה הלבנה, השבה אל תיבת נח ונושאת במקורה ענף זית, הופיעה בספר בראשית, סימלה את תום המבול והפכה לימים לסמל לשלום.
גידול הזית בארץ ישראל מוכר עד היום, כבר מימי בית המקדש הראשון, כשפירותיו משמשים להפקת שמן הזית. ישנם ממצאים ארכאולוגיים רבים לגידול הזית, בין השאר במצדה, תל גזר, ותל דור בחוף הכרמל.
לזית, סגולות בריאותיות מוכחות, ושמן הזית אחד השמנים האיכותיים ביותר, מבחינת טעמו וערכיו התזונתיים. הוא מסייע בהורדת לחץ הדם, מונע אולקוס, מונע חמצון ומפחית את הסיכון לחלות במחלות סרטן.
העץ גדל בכל הארץ. הזית העתיק ביותר בישראל, נמצא בכרם זיתים בשפרעם, בסמוך לדרך כורכר, וגילו מוערך בלמעלה מאלף שנים. בישראל נטועים כיום כ-340 אלף דונם של זיתים, מהם מיוצרים, מדי שנה, למעלה מ-15 אלף טונות של שמן ומעל כ-24 אלף טונות זיתים למאכל. קק"ל נוטעת ביערותיה, מדי שנה, כ-15 אלף שתילי זית, בנוסף לטיפולה בכ-22 אלף דונם של כרמי זית[3].
הפרח הלאומי – כלנית מצויה
- ערכים מורחבים – כלנית מצויה
במשאל שערכו החברה להגנת הטבע ו-ynet ב-2013 ובו השתתפו עשרות אלפי ישראלים, נבחרה הכלנית (Anemone coronaria) לפרח הלאומי של ישראל.[5] הכלנית פורחת בשלל צבעים (לבן, סגול-כחול, ורוד ואדום עז) ויוצרת מרבדי פריחה בתקופת החורף. במקורות היהודיים נקראה גם "שושנת המלך". הכלנית היא צמח מוגן וקטיפתו אסורה.
ישנם מספר פרחים נוספים המזוהים במיוחד עם ישראל:
- שושן צחור – זוהה עם ישראל בתקופת המקרא ובית המקדש. פרחי שושן צחור היו קבועים במנורת שבעת הקנים וייתכן שצורת עלי הכותרת שלהם היא המקור לסמל המגן דוד.
- רקפת מצויה – נבחרה לייצג את ישראל בתערוכה בוטנית בבייג'ינג בשנת 2007.
- אירוסי ההיכל – פרחים הדורים, מינים רבים מהם אנדמיים לארץ ישראל. אירוס מופיע בסמל החברה להגנת הטבע.
- חצב.
כלב לאומי – כלב כנעני
- ערך מורחב – כלב כנעני
הכלב הכנעני הוא הכלב הגזעי הלאומי היחיד של ישראל. הגזע הכנעני משתייך לתת משפחה כלבי שפיץ, כפי שמכונים כלבי פאריה. כלבים אלו הם אחת ממשפחות הכלבים העתיקות ביותר, שנשתמרו אלפי שנים, כשהם שומרים על תכונות בסיסיות ומשתנים במעט בהתאם לתנאי הסביבה, והם היסוד הבסיסי לקשר שבין האדם לכלב. הגזע הכנעני היה נפוץ מאוד באזורנו, מסיני עד סוריה. הוא מוכר עוד מימי התנ"ך ומופיע באמנות סלע באתרים ארכאולוגיים בני אלפי שנים. בעת העתיקה חיו הכלבים ככלבי להקה פראיים. במהלך השנים חל חיבור בינם לבין נוודי האזור, הבדואים, ושמשו ככלבי עבודה וככלבי שמירה למופת. מי שהביאה, בעת החדשה, להיכרות עם הגזע הייתה פרופ' רודולפינה מנצל, שהגיעה לארץ ישראל מאוסטריה בשנת 1934, והקימה ארגון של כלבי שירות לטובת "ההגנה". פרופ' מנצל מצאה כי הכלבים שמוצאם באזור זה הם המתאימים ביותר לשמש ככלבי עבודה משום יכולתם להסתגל לתנאי הסביבה הקשים ולתנאי אקלים קיצוניים, ומשום היותם קלים לאילוף ובעלי תכונות של נאמנות ונכונות לעבודה.
הגזע הוכר על ידי ההתאחדות הישראלית לכלבנות בשנת 1963, על-פי המפרט הקביל הראשון אשר נכתב אודותיו על ידי פרופ' מנצל בשנת 1953.[6] מאז נחשב הכלב הכנעני לגזע הלאומי של ישראל, ובשנת 1966 הוא הוכר גם על ידי הפדרציה הבינלאומית לכלבנות.
הנחש הלאומי – צפע מצוי
- ערך מורחב – צפע מצוי
בספטמבר 2018 החל מיזם לבחירת הנחש הלאומי של ישראל. למיזם שהוביל קמפיין ארצי: שומרים על זוחלי הארץ חברו גופים מרכזיים בשמירת הטבע בארץ כגון רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב ואחרים. הבחירות נמשכו חודשיים ובמהלכן התבקשו המצביעים לבחור בין 10 נחשים נפוצים בארץ ישראל.[7] בנובמבר 2018, לאחר שנספרו הקולות, נבחר הצפע המצוי[8] המכונה גם "צפע ארצישראלי".
ציפור לאומית – דוכיפת
- ערך מורחב – דוכיפת מצויה
במסגרת אירועי שנת ה-60 למדינת ישראל, נפתח קמפיין בחירת הציפור הלאומית, כמיזם של החברה להגנת הטבע בהובלת מנהל מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, דן אלון, ומנהל המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון, ד"ר יוסי לשם. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא, ושרת החינוך יולי תמיר, העניקו למיזם את חסותם וכך גם צה"ל. הפרויקט הוגדר כפרויקט לאומי, ערכי וחינוכי המבקש להטמיע בציבור הרחב סט של ערכים חינוכיים, של שמירת ערכי הטבע של ישראל, בדגש על הציפורים. נקבעו מספר קריטריונים לבחירת המועמדות לציפור הלאומית:
- ציפור המאפיינת את ישראל ואת הישראלים
- ציפור המקננת בארץ
- צבעוניות
- שירה
- מופיעה במקורותינו
- נדירה או נפוצה בישראל
- מעמד בהיבט גלובלי
בשנת 2008 התקיימה הצבעה של הציבור הרחב, כולל במערכת החינוך ובצה"ל, וב-29 במאי 2008 הכריז נשיא המדינה שמעון פרס על הדוכיפת כציפור הלאומית.[9][10]
פרפר לאומי – כחליל השברק
- ערך מורחב – כחליל השברק
במסגרת חגיגות שנת ה-75 למדינת ישראל, נפתח קמפיין בחירת הפרפר הלאומי, כמיזם של אגודת חובבי הפרפרים בישראל, החברה להגנת הטבע, קק"ל, רט"ג ומשרד החינוך, בהובלת לאה ודובי בנימיני. השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, העניקה את חסות המשרד. פרפר כחליל השברק נבחר בין היתר בשל צבעי הדגל (כחול ולבן) שכיחותו בכל הארץ ושניתן לראותו במרבית חודשי השנה. התקיימה הצבעה פתוחה לכלל הציבור הרחב, כולל במערכת החינוך ובצה"ל, מתוך מספר מצומצם של פרפרים שהועמדו לבחירה. ב-23 באפריל 2023 הוכרז הפרפר הלאומי במרכז לחקר ציפורי ירושלים הסמוך למשכן הכנסת.[11]
העקרב הלאומי – נבו יריחו
- ערך מורחב – נבו יריחו
בהצבעה באתר ynet בחודש ספטמבר 2018 נבחר המין נבו יריחו, הגדול שבעקרבי ישראל, להיות העקרב הלאומי.[12]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ גלובסו-ynet
- ^ מערכת ישראל היום, אילנות גבוהים: בואו לבחור את העץ הלאומי של ישראל, באתר ישראל היום, 3 בינואר 2021
- ^ 3.0 3.1 תחרות העץ הלאומי, באתר salkkl.kkl.org.il
- ^ דן לביא, אתם הכרעתם: זהו העץ הלאומי של ישראל, באתר ישראל היום, 28 בינואר 2021
- ^ הכלנית: הזוכה בתחרות "הפרח של ישראל", באתר ynet, 25 בנובמבר 2013
- ^ ההתאחדות הישראלית לכלבנות
- ^ ארז ארליכמן, גולשי ynet בוחרים: מי יהיה הנחש הלאומי?, באתר ynet, 24 באוקטובר 2018
- ^ ארז ארליכמן, הנחש של ישראל: הצפע המצוי, באתר ynet, 1 בנובמבר 2018
- ^ ארז ארליכמן, עם ישראל הכריע: הציפור הלאומית היא הדוכיפת, באתר ynet, 29 במאי 2008
- ^ הצביעו לציפור הלאומית - החברה להגנת הטבע
- ^ נעה פישר, בצבעי הדגל: כחליל השברק הוכרז כ"הפרפר של ישראל", באתר ynet, 23 באפריל 2023
- ^ ארז ארליכמן, העקרב הלאומי של ישראל: נבו יריחו, באתר ynet, 9 בספטמבר 2018.
הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל37765743Q6979709