ועדת הסמל והדגל
ועדת הסמל והדגל הייתה ועדה של מועצת המדינה הזמנית, בראשותה של בבה אידלסון, שתפקידה היה לבחור דגל וסמל למדינת ישראל.
הוועדה הוקמה ב-19 ביולי 1948, כחודשיים לאחר הכרזת העצמאות. בין חבריה היו נציגים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ובהם אריה אלטמן, יזהר הררי, זרח ורהפטיג, סעדיה כובשי, מאיר דוד לוינשטיין, בנימין מינץ, אהרון ציזלינג, פנחס רוזן, צבי לוריא, דוד רמז, חיים משה שפירא ומשה שרת.
ב-28 ביולי התכנסה הוועדה לראשונה. כבר באותה הישיבה נתקבלה ההחלטה לגבי הדגל, ולפיה דגל התנועה הציונית יהיה לדגל המדינה. לגבי סמל המדינה, החליטה הוועדה כי הוא יכלול מנורה ושבעה כוכבים. בתוך כך, החליטה הוועדה גם למנות ועדה מקצועית שתרכז הצעות ותעביר לה את המלצותיה. בראש הוועדה המקצועית עמד האדריכל אבא אלחנני, והיו חברים בה גם אלעזר ליפא סוקניק, לאופולד קרקואר וראובן רובין.
ב-21 בספטמבר התכנסה הוועדה המקצועית לדון בהצעות שהועברו לה, וב-28 בספטמבר דנה בהן ועדת הסמל והדגל. הוועדה לא שינתה את החלטותיה המקוריות בעניין הדגל והסמל, אך החליטה כי המנורה שבסמל תעוטר בשופר ובכפות תמרים. החלטות ועדת הסמל והדגל הובאו לאישורה של מועצת המדינה הזמנית ב-28 באוקטובר, וזו אישרה את הדגל, אך הורתה לוועדה להביא בפניה הצעה חדשה לסמל.
ב-12 בנובמבר התכנסה הוועדה פעם נוספת, והחליטה לפרסם בעיתונות בקשה לקבלת הצעות נוספות, הפעם ללא הנחיות מפורשות. 131 מתושבי המדינה נענו לבקשה, והגישו 23 הצעות, מרביתן כללו את המנורה אף שהדבר לא היווה עוד תנאי. ב-28 בדצמבר צמצמה הוועדה את ההצעות לשלוש: ההצעה הקודמת, הצעה הכוללת מנורה על רקע מגן דוד ושבעה כוכבים, כשלצדיהם אריה וצבי, והצעה שלישית, הצעתם של האחים שמיר, שכללה מנורה ולצדיה עלי זית. הוועדה החליטה להוסיף להצעתם את הכיתוב "ישראל" תחת המנורה, וב-10 בינואר 1949 החליטה להביא בפני מועצת המדינה הזמנית את ההצעה הזו בלבד. ב-10 בפברואר אישרה מועצת המדינה הזמנית את ההצעה, וועדת הסמל והדגל סיימה את תפקידה.
קישורים חיצוניים
