החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם

**החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם**
	המזרח התיכון
תאריך	19 במרץ 1978
ישיבה מספר	2,074
קוד	S/RES/425 (מסמך)
נושא	ישראל-לבנון
סיכום הצבעה	12 הצביעו בעד; 0 הצביעו נגד; 2 נמנעו
תוצאה	התקבלה
הרכב מועצת הביטחון
חברות קבועות	סין; צרפת; הממלכה המאוחדת; ארצות הברית; ברית המועצות
חברות לא קבועות	בוליביה; קנדה; צ'כוסלובקיה; גבון; הודו; כווית; מאוריטניה; ניגריה; ונצואלה; גרמניה המערבית

החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם היא החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם שנתקבלה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם ב-19 במרץ 1978, חמישה ימים לאחר פרוץ מבצע ליטני. ההחלטה קראה לישראל להסיג את כוחותיה מלבנון והיוותה את הבסיס להקמת יוניפי"ל.

רקע

החלטת מועצת הביטחון התקבלה חמישה ימים לאחר פלישת ישראל ללבנון ב-14 במרץ, שבאה בעקבות רצח 35 ישראלים בפיגוע כביש החוף ב-11 במרץ על ידי אנשי אש"ף שבאו מלבנון. הייתה זו התקפה אחת בסדרת פיגועים שמקורם בלבנון באותה תקופה. מטרת המבצע הייתה לסלק את בסיסי אש"ף מדרום לנהר הליטני ולהבטיח את גבולה הצפוני של ישראל.

האו"ם, בעידודה של ארצות הברית, ביקש להקים כוח שמירת שלום שייכנס לשטח אותו כבשה ישראל כדי לאפשר את נסיגת צה"ל ולבסס את שלטון ממשלת לבנון בדרום המדינה. מאמצים אלו נשאו פרי בהחלטת האו"ם 425, שנתקבלה במהלך ישיבה מס' 2074 של מועצת הביטחון של האו"ם ב-19 במרץ, שהובילה להקמת יוניפי"ל.

ההחלטה

(תרגום לא רשמי)

"מועצת הביטחון,

רשמה לפניה את מכתביהם של נציג לבנון ונציג ישראל, האזינה לנציגי לבנון וישראל, מודאגת מאוד מהידרדרות המצב במזרח התיכון והשלכותיו על קיומו של השלום הבינלאומי, משוכנעת שהמצב הנוכחי מחייב את השגתו של שלום צודק במזרח התיכון:

1. קוראת לכיבוד קפדני של שלמותה, ריבונותה, ועצמאותה הפוליטית של לבנון בגבולותיה המוכרים;

2. קוראת לישראל להפסיק מיד את פעולותיה הצבאיות נגד שלמותה הטריטוריאלית של לבנון ולהסיג ללא דיחוי את כל כוחותיה מהשטח הלבנוני;

3. מחליטה, לאור בקשתה של ממשלת לבנון, להקים מיד כוח ארעי לדרום לבנון למטרת הבטחת נסיגת הכוחות הישראליים, החזרת השלום והביטחון וסיוע לממשלת לבנון להבטיח את החזרת סמכותה האפקטיבית באזור, הכוח יורכב מאנשים מהמדינות החברות;

4. מבקשת מהמזכיר הכללי לדווח למועצה בתוך 24 שעות על ביצוע החלטה זו."

לאחר ההחלטה

חיילי יוניפי"ל החלו להגיע ללבנון ב-23 במרץ - ארבעה ימים לאחר קבלת ההחלטה. צה"ל סיים את נסיגתו מהשטח בחודש יוני.

בשנת 1982 שבה ישראל ופלשה ללבנון - מבצע שלום הגליל והחזיקה בשטח לבנוני עד מאי 2000 - הנסיגה מרצועת הביטחון. מזכ"ל האו"ם הכריז ב-16 ביוני 2000 שבנסיגה מרצועת הביטחון ישראל עמדה בתנאי החלטת מועצת הביטחון^[1]. קו הגבול בין המדינות זכה לכינוי "הקו הכחול".

לאחר הנסיגה העלתה לבנון טענה חדשה שחוות שבעא שנכבשו על ידי ישראל במלחמת ששת הימים הן שטח לבנוני. ישראל טוענת (והאו"ם מקבל את טענתה) שהחוות הן חלק מרמת הגולן, וגורלן יוכרע במשא ומתן בין ישראל לסוריה.

ממשלת לבנון לא פרסה את צבאה בדרום לבנון, כפי שנדרשה לעשות בהחלטה 1391 של מועצת הביטחון של האו"ם (אנ') והחלטה 1583 של מועצת הביטחון של האו"ם והשטח היה למעשה בשליטת ארגון החזבאללה עד מלחמת לבנון השנייה. ישראל התלוננה על כך באו"ם מספר פעמים.

גם לאחר שצבא לבנון נפרס לאורך הגבול עם ישראל לאור החלטה 1701 של מועצת הביטחון, שסיימה את מלחמת לבנון השנייה, עדיין נותרה השליטה המוחלטת בשטח בידי מחבלי החזבאללה, דיוויזיה של איראן על קו הגבול עם ישראל, שברצונה מפעילה טרור כנגד ישראל.

ניסיונות בין-לאומיים לתיווך בין ישראל ללבנון לשם קביעת גבול יבשתי מוסכם ביניהן, פתרון סוגיית חוות שבעא ונקודות מחלוקת אחרות והסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון מתחדשים אחרי פרקי תוקפנות מצד חזבאללה - מלחמת לבנון השנייה, שיגור כטב"מים לעבר אסדת הגז בשדה כריש^[2] ומלחמת חרבות ברזל.