גסטון בשלאר
 | |
| לידה | 27 ביוני 1884 |
|---|---|
| פטירה | 16 באוקטובר 1962 (בגיל 78) |
| זרם | פילוסופיה של המאה העשרים |
| תחומי עניין | אסתטיקה, פסיכואנליזה, תורת הספרות, חינוך, תורה פואטית של ארבעת היסודות |
| הושפע מ | אוגוסט קונט, עמנואל קאנט, גיאורג וילהלם פרידריך הגל, פרידריך ניטשה, אנרי ברגסון, זיגמונד פרויד, קרל גוסטב יונג |
| השפיע על | תומאס קון, מישל פוקו, לואי אלתוסר, ז'אן-פול סארטר |
| מדינה | צרפת |
גסטון בשלאר (בצרפתית: Gaston Bachelard; 27 ביוני 1884 - 16 באוקטובר 1962) היה פילוסוף צרפתי.
עיקר תרומתו הייתה בחקר הפואטיקה והפילוסופיה של המדע. בשלאר הניח את היסודות לניתוח הקשיים של תורת ההכרה (obstacle épistémologique) אותם כינה "השבר ההכרתי" (rupture épistémologique). בשלאר היה מבכירי האקדמיה הצרפתית למדעים, והשפיע רבות על פילוסופים צרפתיים אחרים כגון מישל פוקו, לואי אלתוסר, ז'אק דרידה ודומיניק לקור.
חייו
גסטון בשלאר נולד ב-27 ביוני 1884 בכפר Bar-sur-Aube[דרוש תעתוק] שבחבל שמפיין כבן למשפחת סנדלרים. בשנים 1895-1902 התחנך בבית הספר היסודי שבכפר, ולאחר מכן הועסק כמתלמד בבית הדואר.
בשנים 1906-1907 גויס לשירות בצבא כמפעיל טלגרף, ועם סיום שירותו חזר לפאריס והועסק שוב בתחום התמחותו כמפעיל טלגרף בדואר. תוך כדי מהלך עבודתו בשנים 1907-1912 קיבל תואר ראשון במתמטיקה והמשיך להתמחות כמהנדס טלגרף. בשנת 1914 מעט לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה נישא בשלאר, ומייד לאחר מכן גויס לשירות צבאי קרבי בחזית הגרמנית. בשנת 1919 עם סיום המלחמה, חזר לאקדמיה ועד שנת 1930 הועסק כמורה לפיזיקה וכימיה בבית הספר שבכפר הולדתו.
בשנת 1920 ותוך כדי עבודתו כמורה, השלים תוך שנה אחת תואר בפילוסופיה והמשיך בלימודים וניסויים מדעיים עד שבשנת 1927 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת הסורבון. לאחר קבלת התואר החל לשמש כמרצה בפקולטה למדעי הרוח של דיז'ון, ובין השנים 1930-1940 שימש שם כפרופסור.
בשנת 1937 זכה בשלאר בעיטור אביר לגיון הכבוד. משנת 1940 ועד 1955 שימש כפרופסור בסורבון והממונה על הקתדרה להיסטוריה ופילוסופיה. בשנת 1951 זכה בעיטור קצין לגיון הכבוד, ובשנת 1954 הוכתר כפרופסור כבוד של הסורבון. בשנת 1955 נבחר לאקדמיה הצרפתית למדעים ובשנת 1960 הוכתר כמפקד לגיון הכבוד. בשלאר נפטר בפאריס בשנת 1962 ונקבר בכפר הולדתו.
עבודתו של בשלאר התקבלה בספקנות, ולא הובנה במלואה בעולם דובר האנגלית.
על הפסיכולוגיה של המדע
מחקריו של בשלאר אודות ההיסטוריה והפילוסופיה של המדע כגון "הרוח המדעית החדשה" (Le nouvel esprit scientifique) משנת 1934 ו"היווצרות הרוח המדעית" (La formation de l'esprit scientifique) משנת 1938 התבססו על תפיסתו אודות ההיסטוריה של תורת ההכרה כסוג של פסיכואנליזה מדעית, או כגורמים פסיכולוגיים המשפיעים על ההתפתחות המדעית.
כדוגמה לכך משתמש בשלאר בפרקים הראשונים מתוך עבודתו של ורנר הייזנברג בנושא מכניקת הקוואנטים. הוא מציע לחלופין, להשתמש בתאוריה הקורפוסקולרית ובתאוריה האנדולטורית המשלימות אחת את השנייה. לטענתו זוהי דוגמה מצוינת לחשיבות השילוב של הידע הפסיכולוגי במדע, מכיוון שהיא יוצרת תיקון ספונטני של שגיאות באמצעות הצגת העמדה המנוגדת.
בשלאר טוען כי ההתקדמות המדעית עלולה להיעצר כתוצאה ממבנים נפשיים מסוימים אשר יוצרים את מה שהוא מכנה "מחסום הכרתי". משימתה של תורת ההכרה הוא לסלק את המבנים הנפשיים המשפיעים על המדע במטרה לסייע למדענים להתגבר על מחסומי הידע.
השבר ההכרתי והשפעתו על ההתקדמות המדעית
בשלאר מבקר את משנתו הפוזיטיביסטית של אוגוסט קונט הרואה במדע תהליך מתמשך. לטענתו, פיתוח מדעי כמו תורת היחסות של איינשטיין מדגימה היטב את חוסר הקשר הטבוע בתהליך ההיסטוריה של המדע. לכן, מודלים הרואים את ההתפתחות המדעית כתהליך הם פשטניים ושגויים.
מהותו של השבר ההכרתי אותו מפתח בשלאר היא חוסר הקשר וההמשכיות של ההיסטוריה המדעית. אף על פי שהוא עצמו לא הרבה להשתמש במונח, הרי שהפילוסוף לואי אלתוסר דווקא הרבה להשתמש בו.
הוא הוכיח כי תאוריות חדשות משתלבות בתוך הישנות ליצירת שינויים בתפיסת רעיונות שונים. כך לדוגמה השימוש באופנים שונים של המונח מסה על ידי ניוטון ואיינשטיין, או העובדה כי גאומטריה לא אוקלידית אינה עומדת בניגוד לגאומטריה האוקלידית אלא משתלבת בתוכה ליצירת מסגרת מחשבתית רחבה יותר.
תורת ההכרה והמדע
בשלאר היה רציונליסט בהתאם למשנתו של רנה דקארט. הוא השווה את הידע המדעי לידע רגיל מבחינת הדרך שבו הוא נתפס, וראה את השגיאות האפשריות כאשליה.
לטענתו, תפקידה של תורת ההכרה הוא להראות את ההיסטוריה של תהליך הגיבוש של הרעיונות המדעיים. הוא אינו רואה במדע רעיון תאורטי בלבד אלא משלב בתוכו גם אלמנטים מעשיים, טכניים, וחינוכיים. כדוגמה לכך מביא בשלאר את רעיון פיתוח הנורה החשמלית המשלבת רעיון תאורטי על בסיס ידע מדעי ליצירת חפץ לשימוש מעשי.
מכאן נובע כי תורת הכרה אינה רק רעיון פילוסופי המשמש להצדקת תהליך מדעי אלא שהיא מהווה חלק ממשי ממהותה של התפתחות ההיסטוריה המדעית.
שינויים בתפיסה המדעית
בשלאר מאבחן כי תאוריות מדעיות מהפכניות נתפסות לעיתים כשינוי בתפיסה המדעית. כך לדוגמה הוא טוען כי תורת ההסתברות היא למעשה הצגה מורכבת של המציאות באמצעות ניתוח רציונלי מעמיק.
בשלאר טוען כי המדע המודרני הוא תחליף האונטולוגיה של החומר באונטולוגיה של יחסיות שניתן להתייחס אליה כאל תהליך פילוסופי. כך לדוגמה הוא טוען כי המונחים הפיזיקליים של חומר וקרינה הם דומים למונחים של עצם ותנועה, אך בעוד הפילוסופיה הקלאסית מבחינה בין השניים, הרי שעל פי המדע המודרני אין הבחנה ביניהם. לכן, הוא טוען כי לא ניתן לבחון באופן מדעי חומר במצב סטטי שאינו בתנועה, והדבר עומד בניגוד גמור לתנאי הבחינה הקלאסיים על פי תורת ההכרה.
תחומים נוספים
בנוסף לעיסוקו בתורת ההכרה גילה בשלאר עניין בתחומים נוספים ובהם שירה, חלומות, פסיכואנליזה ודמיון. פרסומיו "הפסיכואנליזה של האש" משנת 1938, ו"הפואטיקה של המרחב" משנת 1958 הם שתיים מעבודותיו הפופולריות ביותר.
קישורים חיצוניים
