הרפובליקה ההולנדית
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | רפובליקה | ||
| שפה נפוצה | הולנדית | ||
| עיר בירה | אמסטרדם 52°05′N 4°18′E / 52.08°N 4.3°E | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| תאריך | 26 ביולי 1581 | ||
| פירוק | |||
| תאריך | 19 בינואר 1795 | ||
| ישות קודמת |
 ארצות השפלה ההאבסבורגיות | ||
| ישות יורשת |
 הרפובליקה הבטאווית | ||
הרפובליקה של שבע ארצות-השפלה המאוחדות (בהולנדית: Republiek der Zeven Verenigde Nederlanden), או הרפובליקה של שבעת המחוזות המאוחדים (Republiek der Zeven Verenigde Provinciën; ידועה גם בקיצור בשם הרפובליקה ההולנדית או המחוזות המאוחדים; בלטינית: Belgica fœderata, "ארצות השפלה הפדרליות"), הייתה מדינה אירופית בשנים 1581–1795, באזור שבו שוכנת כיום הולנד. הולנד המודרנית התפתחה מן הרפובליקה ההולנדית.
היסטוריה
עד שנת 1581 היה אזור ארצות השפלה מורכב ממספר רב של דוכסויות, רוזנויות ובישופויות עצמאיות, שחלקן שייכות לקיסרות הרומית ה"קדושה". תחת שלטון דוכסות בורגונדיה אוחדו בהדרגה רבים ממחוזות אלה לישות מדינית אחת (שבעה-עשר המחוזות), שעברה באמצעות נישואין לידי בית האבסבורג.
ב-1568 התמרדו ארצות השפלה, בהנהגתו של וילם השתקן מבית אורנז', נגד שלטונו של פליפה השני (מלך ספרד מבית הבסבורג); בין הסיבות למרד היו ההתמרמרות שעוררו נסיונותיו של המלך ליצור משטר ריכוזי במקום השיטה הביניימית המבוזרת ששררה במחוזות, המיסוי הגבוה, וכן רדיפות הפרוטסטנטים על ידי הכנסייה הקתולית. זו הייתה תחילתה של מלחמת שמונים השנה.
ב-1579 חתמו כמה מהמחוזות הצפוניים על איחוד אוטרכט, שבו התחייבו לתמוך זה בזה במאבק נגד הצבא הספרדי. בעקבות החתימה על האיחוד נכתבה ב-1581 "שבועת ההתכחשות", שהיא למעשה הצהרת עצמאות שבה המחוזות הצפוניים הכריזו באופן רשמי על אי-נאמנותם למלך.
המחוזות המאוחדים ניסו תחילה לבחור שליט משלהם, וביקשו מפרנסואה, דוכס אנז'ו, שישלוט על המדינה החדשה (הוא שלט בשנים 1581–1583, אך לא היה פופולרי, ולבסוף נמלט מהולנד). מאוחר יותר, אחרי ההתנקשות בחיי וילם השתקן (יולי 1584), סירבו גם אנרי השלישי מצרפת וגם אליזבת הראשונה מאנגליה להפוך לריבוני הישות החדשה. עם זאת, אליזבת הסכימה להפוך את המחוזות המאוחדים לפרוטקטוראט של אנגליה (ברית נונסאץ', 1585), ושלחה את רוברט דאדלי, רוזן לסטר, כמושל כללי. גם הוא לא זכה להצלחה, ובשנת 1588 הפכו "שבעת המחוזות" לרפובליקה.
מבחינה כלכלית, הרפובליקה של המחוזות המאוחדים הייתה הצלחה עצומה, מעל ומעבר לציפיות; רבים הופתעו מכך שאומה שאינה מלוכדת סביב הכנסייה או סביב מנהיג אבסולוטי יכולה להצליח כל-כך. תקופה זו ידועה כתור הזהב ההולנדי. ההולנדים שלטו בסחר העולמי במאה ה-17: הם כבשו לעצמם אימפריה קולוניאלית גדולה ופיקדו על הצי הגדול ביותר בעולם המערבי של אוניות סוחר. היה להולנדים גם אחד מחילות-הים החזקים ביותר בעולם, מה שאיפשר להם לכבוש שטחים מעבר לים ולמוטט את המונופול של פורטוגל על התיישבות באזור האוקיינוס ההודי. רוזנות הולנד הייתה אחד האזורים העשירים והמתורבתים ביותר באירופה. ברוח הזמן והשוק החופשי – ויש האומרים, ברוח הפרוטסטנטיזם – הוקמה והתפתחה בהולנד בורסה מודרנית, שתיפקדה טוב יותר משוקי המניות הארכאיים שפעלו במקומות אחרים באירופה. חברת הודו המזרחית ההולנדית היא שהקימה את הבורסה באמסטרדם, הנחשבת לבורסה הראשונה המושתתת על העקרונות המודרניים העומדים בבסיס הבורסות בעולם עד היום.
הרפובליקה של שבעת המחוזות המאוחדים הוכרה באופן רשמי בשלום וסטפאליה (1648) והתקיימה עד שכוחות מהפכניים צרפתיים פלשו אליה ב-1795 והקימו בה רפובליקה חדשה, הרפובליקה הבטאווית, ואחריה את ממלכת הולנד הנפוליאונית, שהייתה מדינת חסות של האימפריה הצרפתית, וב-1810 סופחה לשלטון צרפתי ישיר.
כוחות הקואליציה האנטי-צרפתית השישית שחררו את הולנד משלטון הצרפתים ב-1813, והחזירו לה את עצמאותה. בברית ההולנדית-אנגלית של 1814 מופיעים השמות "המחוזות המאוחדים של ארצות השפלה" ו"ארצות השפלה המאוחדות". ב-1815, בעקבות קונגרס וינה, צורפו לשבעת המחוזות גם מה שכונה ארצות השפלה הדרומיות, וכן לוקסמבורג ולייז' (כלומר, פחות או יותר, המחוזות הדרומיים של שבעה-עשר המחוזות לשעבר),
וכך נוצרה הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, במטרה ליצור מדינת חיץ חזקה מצפון לצרפת. אחרי שבלגיה זכתה בעצמאות כעבור 15 שנה, הפכה המדינה להולנד המודרנית, כפי שהיא מוכרת כיום.
משטר
הרפובליקה הייתה קונפדרציה של שבעה מחוזות עצמאיים למדי, שלכל אחד מהם ממשלה משלו, וכן חבלי ארץ שנודעו בשם "ארצות הגנרליוּת" (Generaliteitslanden), משום שנשלטו ישירות על ידי הסטאטן-חנראל, הממשלה הקונפדרלית. מדובר באזורים שנכבשו על ידי הרפובליקה במהלך מלחמת שמונים השנה, ונותקו ממרכז השלטון הישן שלהם; הם עברו לידי הרפובליקה באופן רשמי על פי שלום וסטפאליה. הסטאטן-חנראל ישב בהאג (שם הוא יושב עד היום) וכלל נציגים מכל אחד משבעת המחוזות (אך לא מהארצות הגנרליוּת).
המחוזות המרכיבים את הרפובליקה היו, על פי סדר חשיבותם הפאודלית: דוכסות חלרה, רוזנויות הולנד וזיילנד, הבישופות-לשעבר של אוטרכט, אובראייסל (במקור ישות-תלויה של אוטרכט), והמחוזות החופשיים, (כלומר, שמעולם לא היו וסאלים), פריזיה וחרונינגן. למעשה היה גם מחוז שמיני, הישות-התלויה דרנתה, אבל היא הייתה כל-כך ענייה עד שניתן לה פטור מתשלום מיסי הקונפדרציה, וכתוצאה מכך לא היה לה ייצוג בסטאטן-חנראל. בראש כל מחוז הייתה ממשלה מחוזית ובראשה הסטאדהאודר (Stadhouder). באופן תאורטי כל סטאדהאודר מונה על ידי ממשלת המחוז והיה כפוף לה. אך לאמיתו של דבר ברוב המחוזות נבחרו נסיכים של בית אורנז' כסטאדהאודרים, החל בווילם השתקן עצמו; הסטאדהאודר של מחוז הולנד היה גם הסטאדהאודר של זילנד, ובדרך כלל גם זה של אוטרכט. היה מאבק כוח מתמיד בין האורנז'יסטים, שתמכו בסטאדהאודרים, לבין ה"רחנטים" (regenten), כפי שנקראו האריסטוקרטים האזרחיים המקומיים.
לסטאטן-חנראל הייתה שליטה ישירה על חברת הודו המזרחית ההולנדית ועל חברת הודו המערבית ההולנדית, אם כי כמה משלחות ימיות יצאו גם ביוזמת המחוזות, על פי רוב מחוז הולנד או זילנד.
השפעה
היסטוריונים ומומחי משפט רבים הצביעו על כך שמנסחי חוקת ארצות הברית הושפעו מחוקת הרפובליקה של שבעת המחוזות המאוחדים, שהוכיחה את עצמה כמסגרת ממשלתית יעילה ברפובליקה במשך יותר ממאתיים שנה. ג'ון אדמס אף הרחיק לכת ואמר כי "מקורותיהן של שתי הרפובליקות דומים כל-כך, עד כי נדמה שההיסטוריה של האחת אינה אלא עותק מזו של השנייה."
סוף דרכה של הרפובליקה ההולנדית
יריבות ארוכת-שנים בין הסיעה הרפובליקנית לבין הרויאליסטים (או אוראנז'יסטים) דלדלה את כוחה של המדינה ופגעה באחדותה. ידם של יוהאן דה ויט ומפלגתו הרפובליקנית הייתה על העליונה לזמן מה באמצע המאה ה-17 ("התקופה ללא סטאדהאודר"), עד שהודח ממשרתו ונרצח באכזריות, יחד עם אחיו, ב-1672. בעקבות אירועים אלה עלה וילם השלישי לבית אוראנז' לכס הסטאדהאודר (אחרי 22 שנה ללא סטאדהאודר) והאורנז'יסטים חזרו לשלטון; האתגר הראשון שלו היה לשרוד במלחמת אנגליה-הולנד השלישית, שבה נלחמה ארצו לא רק נגד אנגליה אלא גם נגד צרפת, מינסטר וקלן.
מלחמות חוזרות ונשנות נגד שאיפות ההתפשטות של צרפת, על פי רוב בגיבוי מצד אנגליה, הכבידו על הרפובליקה מבחינה כלכלית והיא שקעה בחובות עצומים, אף על פי שכמעט ולא היו קרבות בשטחה אחרי 1673. סופה של מלחמת הירושה הספרדית ב-1713 מסמל את קץ התקופה שבה הרפובליקה הייתה מעצמה צבאית חזקה ביבשה. תחרות עזה על הסחר הבינלאומי ועל ההתפשטות הקולוניאלית, בעיקר מצד אנגליה, הוסיפה לשקיעתה של הרפובליקה. שלוש המלחמות בין אנגליה והולנד והנהגתם של חוקים במדינות שונות שנועדו להגן על הסחר המקומי מפני תחרות מחוץ לארץ פגעו בחברות הסחר והספנות ההולנדיות.
הקמתו של הבנק של אנגליה, בעיצומה של תקופה שבה ההולנדים לחמו בצרפתים בשטחה של הולנד, גרמה לכך שהלוואת כסף באנגליה הייתה משתלמת יותר ושיעור הריבית נמוך יותר; ההלוואה גם נתפסה כבטוחה יותר ובערבות טובה יותר. בהדרגה דחקה לונדון את רגליה של אמסטרדם כמרכז הכלכלי החשוב באירופה.
סופה של הרפובליקה בא עם פלישת צבא צרפת ב-1794 להולנד כדי לסייע למורדים מתנגדי שושלת אוראנז' והקמת הרפובליקה הבטאווית ב-1795 שהייתה מדינת חסות של צרפת והפכה מאוחר יותר לממלכת הולנד תחת חסות האימפריה הנפוליאונית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרפובליקה ההולנדית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
38725773הרפובליקה ההולנדית