פרנסיס הופקינסון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. פרנסיס הופקינסון (באנגלית: Francis Hopkinson; 21 בספטמבר 1737 – 9 במאי 1791) הוא סופר אמריקאי, בין החותמים על הכרזת העצמאות של ארצות הברית כנציג ניו ג'רזי בקונגרס. שימש גם כשופט פדרלי בפנסילבניה. הוא מילא תפקיד מרכזי בעיצובו של הדגל האמריקאי הראשון.
ביוגרפיה
פרנסיס הופקינסון נולד בפילדלפיה ב-1737, לתומאס הופקינסון ולמרי ג'ונסון. ב-1751 התחיל ללמוד בכיתה הראשונה שנפתחה במכללת פילדלפיה (כיום אוניברסיטת פנסילבניה) וסיים את לימודיו ב-1757, סיים את התואר השני שלו ב-1760, ודוקטורט למשפטים (כבוד) ב-1790. ב-1761 הוא היה מזכיר במשלחת של המועצה המחוזית של פנסילבניה אל האינדיאניים, שעשתה הסכם עם הלנאפי וכמה שבטים אינדיאניים אחרים. ב-1763, התמנה לפקיד מכס בסיילם שבניו ג'רזי. הופקינסון בילה באנגליה ממאי 1766 עד אוגוסט 1767 בתקווה להפוך לנציב המכס של צפון אמריקה. אף על פי שלא הצליח, הוא בילה את זמנו שם עם ראש ממשלת הממלכה המאוחדת לעתיד פרדריק נורת' ואחיו למחצה, הבישוף של וסטר ראונלו נורת', ועם הצייר בנימין וסט.
לאחר שובו, עסק הופקינסון במסחר בפילדלפיה ונישא לאן בורדן ב-1 בספטמבר 1768, נולדו להם חמישה ילדים. ב-1 במאי 1772 התמנה הופקינסון לפקיד המכס של ניו קאסל שבדלאוור. הוא עבר לברודנטאון שבניו ג'רזי ב-1774, הפך לחבר במועצה המחוזית של ניו ג'רזי, וחבר בלשכת עורכי הדין של ניו ג'רזי ב-8 במאי 1775. הוא התפטר מכל מינויו הממשלתיים בשנת 1776, ומ-22 ביוני, ייצג את ניו ג'רזי בקונגרס הקונטיננטלי השני שבו חתם על מגילת העצמאות. הוא עזב את הקונגרס ב-30 בנובמבר 1776 כדי לשרת במנהלת הצי שבפילדלפיה. כחלק מהממשלה של האומה הצעירה, הוא היה הגזבר של משרד המילווה הקונטיננטלי ב-1778. התמנה לשופט בית משפט האדמירלי בפנסילבניה בשנת 1779 ושוב ב-1780 ו-1787.סייע לאשרר את החוקה בוועידה החוקתית ב-1787. ב-24 בספטמבר 1789, הוצע שמו על ידי הנשיא ג'ורג' וושינגטון לתפקיד שופט בית המשפט המחוזי בפנסילבניה. הוא אושר על ידי הסנאט של ארצות הברית, וקיבל את המינוי שלו, ב-26 בספטמבר 1789.
רק שנים מעטות לאחר כניסתו לתפקיד שופט פדרלי, הופקינסון נפטר בגיל 53 מהתקף אפילפטי פתאומי. הוא נקבר בכנסיית המשיח בפילדלפיה כמו אישים אמריקאים חשובים אחרים כבנג'ימין פרנקלין. בנו של הופקינסון יוסף, היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית והיה גם הוא שופט פדרלי. הופקינסון היה ממעצבי הדגל האמריקאי, אך לא קבל הכרה על כך בחייו.
יצירתו
הופקינסון היה סופר חובב ומשורר בתקופה שפילדלפיה, והמושבות בכלל לא היו מעורות באומנות. הוא כתב חרוזים סאטירות פוליטיות בצורה של שירים וחוברות. חלקם היו בעלי תפוצה רחבה, שסייעו בעוצמה לעורר ולעודד את רוח העצמאות המדינית שצמחה ממהפכה האמריקנית.
כתביו העיקריים הם סיפור יפה... (1774), סאטירה על המלך ג'ורג', הנבואה (1776), וקתכיזם פוליטי (1777).[1] מאמרים בולטים אחרים הם "שיטות לניהול מריבה", "מסה על טיוח" ו"למידה מודרנית". ניתן למצוא רבים מכתביו ב"מסות שונות" ו"כתבים מזדמנים", שפורסמו בפילדלפיה בשלושה כרכים בשנת 1792 (ראו ביבליוגרפיה).
הופקינסון היה מוזיקאי חובב אך נחשב. הוא החל לנגן בצ'מבלו בגיל שבע עשרה, ובמהלך שנות החמישים של המאה ה-18. הוא ניגן אריות מועתקות ביד, שירים, וקטעים אינסטרומנטליים של מלחינים אירופאיים רבים. ב-1759 הוא הוכר כמלחין הראשון שנולד באמריקה, שניצח בתחרות קומפוזיציה לעיתון, עם יצירתו "My Days Have Been So Wondrous Free". בשנות השישים הוא כבר ניגן מספיק טוב בצ'מבלו כך שיכל להופיע לצד נגנים מקצועיים בקונצרטים. כמה מהשיריו הבולטים: "האמנה ", "קרב החביות ", ואת "הגג החדש, שיר על מכניזם פדרלי". הוא ניגן גם בעוגב בכנסיית המשיח בפילדלפיה והלחין או ערך מספר פיוטים ומזמורים: "אוסף לחני מזמורים עם כמה המנונים ופיוטים חלקם חדשים לגמרי, לשימוש איחוד כנסיות המשיח וכנסיית סנט פטר שבפילדלפיה " (1763), "מזמור הודיה, מעובד לחגיגיות חג הפסחא: מיועד להתבצע ביום ראשון, ה30 במרס 1766, בכנסיית המשיח, פילדלפיה " (1766), ו"מזמור לדוד, עם עשרת הדיברות, אמונה, תפילתו של אלוקים, וכו'. במטר" (1767). בשנות השמונים, הופקינסון התאים הרמוניקת זכוכית שאפשר לנגן בה עם קלידים והמציא את הבלמוניק, כלי שעבד על ידי צלילים של כדורי מתכת.[2] בשנת 1788 הוא פרסם אוסף של 8 שירים שהוקדש לידידו ג'ורג' וושינגטון ובתו בשם "שבעה שירים לצ'מבלו " וקול.
ביבליוגרפיה
ספרים
The Miscellaneous Essays and Occasional Writings of Francis Hopkinson, Esq Printed by T. Dobson, 1792. Available via Google Books: 1 2 3
Judgments in the Admiralty of Pennsylvania in four suits Printed at T. Dobson and T. Lang, 1789. Google Books
מאמרים
A Pretty Story Written in the Year of Our Lord 1774. Printed by John Dunlap, 1774.Google Books
יצירות מוזיקליות
Collection of Plain Tunes with a Few from Anthems and Hymns. Printed by Benjamin Carr, 1763.
Temple of Minerva. (The First American Opera)[3] Printed by Benjamin Carr, 1781.
Seven Songs for the Harpsichord or Forte Piano. Printed by T. Dobson, 1788.[4]
הוויכוח על הדגל
הופקינסון טען שעצב את "הדגל הראשון" הרשמי של ארצות הברית וביקש תשלום על עבודתו מהקונגרס. הקונגרס סירב בתואנה שאנשים רבים היו מעורבים בעיצוב הדגל, ושהופקינסון כבר קיבל תשלום כעובד ציבור.[5][6] שיקול נוסף היה שקבלת העיצוב של הדגל ב-1777, שהגדירה את דגלי ארצות הברית הרשמיים, לא קבעה את סידור הכוכבים.[7] עיצובים רבים לדגל הרשמי היו בשימוש בזמן שהתקבלה ההחלטה, עם כוכבים מסודרים בריבוע, זר, שורות, או המעגל המוכר "בטסי רוס".
העיצוב הראשון של כוכבים ופסים שנעשה על ידי הופקינסון, היה שלושה עשר כוכבים מסודרים לסרוגין. מבחינה טכנית הסידור הזה מכונה קווינקוני משום שהוא מבוסס על חזרה על מוטיב של חמש יחידות- סידור בריבוע ובמרכז. סידור זה יוצר קשר אלכסוני חזק בין היחידות. בדגל של שלושה עשר כוכבים, סידור זה יצר את קווי המתאר של צלבי סנט ג'ורג' וסנט אנדרו, כפי שהם מסודרים גם בדגל הבריטי. הופקינסון עיצב גם דגל עם כוכבים מסודרים במעגל. בדומה לדגל הבטסי רוס המוכר, פרט לכך שהוא משתמש בכוכבי שישה קודקודים ולא חמישה.[8]
סמל ארצות הברית
פרנסיס הופקינסון סייע לוועדה השנייה שעיצבה את סמל ארצות הברית או החותם הגדול של ארצות הברית. הסמל, שעוצב על ידי ויליאם ברטון, מכיל פירמידה לא גמורה עם עין קורנת, תמונה שבה הופקינסון השתמש כאשר עיצב את שטר 50 הדולר הקונטיננטלי.[9][10]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ http://books.google.co.il/books?id=iBAFAAAAYAAJ&pg=RA1-PA131&redir_esc=y
- ^ http://lcweb2.loc.gov/diglib/ihas/loc.natlib.ihas.200035713/default.html
- ^ http://pabook.libraries.psu.edu/palitmap/bios/Hopkinson__Francis.html
- ^ http://colonialdancing.org/Easmes/Biblio/B000974.htm
- ^ http://memory.loc.gov/cgi-bin/query/r?ammem/hlaw:@field(DOCID+@lit(jc01845))
- ^ http://www.teachinghistory.org/history-content/ask-a-historian/23852
- ^ Mastai, עמוד. 49 Mastai, Bolesław; Mastai, Marie-Louise d'Otrange. The Stars and the Stripes; the American flag as art and as history from the birth of the Republic to the present. New York, Knopf, 1973.
- ^ זנמירוסקי אמר גם שהופקינסון השתמש גם בכוכבים בעלי חמישה קודקודים Znamierowski, Alfred. The World Encyclopedia of Flags.
- ^ ראו את התמונה באתר ויקישיתוף.
- ^ http://www.coins.nd.edu/ColCurrency/CurrencyText/CC-09-26-78.html
