ארון הברית

אֲרוֹן הַבְּרִית, הקרוי גם ארון האלקים או אֲרוֹן הָעֵדוּת, הוא ארון בו נשמרו לוחות הברית. ארון זה הושם בתוך קודש הקדשים שבמשכן, ובהמשך בבית המקדש. הוא צופה זהב ועוטר בזר מזהב.

מבנה הארון

דגם של ארון הברית בוושינגטון די סי שבארצות הברית

מבנה הארון מתואר בפרשת תרומה בחומש שמות (פרק כ"ה, פסוק י'). שם מתואר שהיה עשוי מעצי שיטה, ומצופה זהב מצידו החיצוני והפנימי.

גודלו מתואר: "... אמתים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו", אולם, נחלקו תנאים במהותה של אמה זו - לדעת רבי מאיר מדובר באמה הסטנדרטית, בעלת ששה טפחים, ולדעת רבי יהודה, מדובר ב"אמת הכלים" המכילה רק חמישה טפחים. הארון היה נישא על ידי מוטות עצי שיטים מצופים בזהב, שהוכנסו לטבעות זהב שנוצקו לצידי הארון.

הגמרא במסכת יומא מבארת שהארון היה מורכב משלושה ארגזים פתוחים מלמעלה אחד בתוך השני. הארגז הפנימי עשוי זהב, האמצעי עשוי עצי שיטים והחיצוני גם הוא מזהב. השפה העליונה מחופה בזהב וכך מתקיים הציווי "מבית (מבפנים) ומחוץ תצפנו (זהב)". לגובהו של הארון החיצוני נוסף עוד טפח, בכדי לכסות אף את עוביה של הכפורת שכיסתה את הארון.

ערכים מורחבים – כפורת, כרובים

שפת הארון החיצוני הייתה גבוהה במעט מהפנימיים, התוספת הייתה בצורת זר כך שכאשר הונחה הכפורת על הארון נראתה ככתר. מכסה הארון, ה"כפורת", היה לוח זהב בעובי טפח ועליו היו שני כרובי זהב שפניהם איש אל אחיו. בצידי הארון היו טבעות זהב שבהן היו קבועים בדים - שני מוטות עץ המצופים זהב, וישנו איסור להוציאם מהטבעות. טבעות אלה היו בצד רוחבו של הארון, כך שנושאי הארון התמקמו על פני אורך הארון, בין שני הבדים. מפרשי המקרא דנים אם גובה הבדים היה בשליש העליון של הארון, או בתחתיתו.

תולדות הארון

ציור של ארון הברית

על פי המסופר בספר שמות, הארון נבנה על ידי בצלאל בן אורי על פי ציווי ה' את משה רבנו. עד להשלמתו, הלוחות הונחו בארון עץ שמשה נצטווה להכין לפני שקיבל את הלוחות השניים.

ארון הברית בבתי המקדש

הארון נקרא בכמה שמות: "ארון העדות" (בספר שמות) "ארון ברית ה'" (בספר דברים ויהושע), ו"ארון ה'" ו"ארון האלקים" בנביאים ראשונים.

מיקומו של הארון היה במקום הקדוש ביותר במקדש, בקודש הקודשים:

"וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:

וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (ספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ל"ג-ל"ד)

לפני ששכן ארון הברית בבית המקדש הוא היה במשכן, מקדש נייד שנשאו בני ישראל במדבר ובכניסתם לכנען. במועד פרשת פילגש בגבעה כתוב שמקומו היה בבית אל ובפרשת פסל מיכה ובספר שמואל כתוב שמקומו היה בעיר שילה. בספר שמואל א' מסופר על נפילת הארון בשבי על ידי הפלשתים. כנהוג במזרח הקדום, ארון הברית (כמו חפצים דתיים אחרים) נלקח אל שדה הקרב בתקווה שהאל יעזור ללוחמים. בשל תבוסת בני ישראל נפל הארון בשבי ונלקח אל אשדוד, אל מקדש האל דגון. על פי המסופר, בבוקר למחרת, פסלו של דגון היה מונח על הרצפה כשידיו כרותות ומונחות על מיפתן הדלת לפני ארון הברית. ארון הברית הועבר לעקרון וגרם שם למגפה. לאחר כ-7 חודשים החליטו סרני הפלשתים (מנהיגי הערים הפלשתיות) להשיב את הארון לבני ישראל. הארון נשלח חזרה לבית שמש וגם שם גרם למגפה בקרב כל מי שראה את הארון, בה נפגעו רבבות אנשים. הארון נלקח לבית אבינדב בגבעה ושם נשמר עד שדוד המלך החליט להעלותו לירושלים. בדרך, הארון כמעט ונשמט מן העגלה ועוזא נגע בארון ומת, דבר שגרם לדוד לעלות את הארון לבית עובד אדום הגתי, ורק לאחר שלשה חודשים ששמע דוד המלך כי משפחתו של עובד התברכה והבין שה' סלח, העלה דוד מלך את הארון לירושלים בחגיגה גדולה. בנו שלמה לאחר מכן העבירו אל קודש הקודשים, הדביר, של בית המקדש שבנה. שם על אבן השתייה, האבן אשר עליה לפי האמונה היהודית נעקד יצחק בידי אביו אברהם, ושממנה יוסד העולם, הוצב הארון, תחת שני כרובים עשויים זהב שסוככו מעליו, וכונו "הדום ה'". לדביר, רק הכהן הגדול הותר להיכנס, ורק פעם אחת בשנה - ביום כיפור. מלבד הארון שכן בדביר גם מטה אהרן הכהן, הכהן הגדול הראשון. גורלו של ארון-הברית לאחר שהעבירוהו למקדש אינו ידוע. ברשימות שלל המשיסה של נבוכדנצר, וזו של הכלים שהשיב כורש מלך פרס לבניין המקדש השני, הארון לא נזכר, וספק אם חפץ זה, הקדוש והיקר ביותר באוצרות המקדש (והיהדות), היה נלקח מבלי שיוזכר בתנ"ך.

נשיאת הארון בכתף

ערך מורחב – נשיאת ארון הברית בכתף

בתקופת נדודי עם ישראל במדבר סיני בדרכו לארץ ישראל, כאשר בית המקדש התקיים באופן ראשוני על ידי משכן נייד הניתן לפירוק והרכבה, היה על הלויים תפקיד לפרק ולהרכיב את המשכן, ולשאתו בדרך ממקום למקום.

משפחת קהת נשאה את כלי המשכן - ארון הברית, שולחן לחם הפנים ועוד. מפאת קדושתם של הכלים נצטוו הקהתים לשאת את הכלים בידיהם, ולא בעגלה, ככתוב: "כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו".

גניזת הארון

יש שתי דעות בחז"ל לגבי מקום הימצאו של ארון הברית לאחר חורבן בית ראשון. סוברים רבי אליעזר ורבי שמעון, שהארון גלה לבבל. לעומתם רבי יהודה טוען שהארון נגנז במקומו במקדש.

למעשה, ישנם רמזים בכתוב (המפורשים אצל חז"ל), כי ארון הברית נגנז על ידי המלך יאשיהו. כך נאמר בספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק ג':

"וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים (הַמְּבִינִים) לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה', תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף; עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".

חז"ל הבינו ש"תנו את ארון הקודש בבית" חייב להיות גניזה במחילות מתחת לבית, שהרי הארון מלכתחילה היה בבית. וכך אמרו על כך (בבלי יומא נב, ב; וכן הוריות יב, א):

"ומי גנזו? יאשיהו גנזו. מה ראה שגנזו? ראה שכתוב (דברים כח) 'יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך', עמד וגנזו, שנאמר (דברי הימים ב לה) 'ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל'".

ובירושלמי (שקלים פרק ו הלכה א) כתוב שהארון הוסתר בדיר העצים של המקדש ומפרט: "אמר להם: אם גולה הוא עמכם לבבל, אין אתם מחזירין אותו עוד למקומו, אלא עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל".

סיכם את הדברים רד"ק בפירושו על הפסוק: "ורבותינו ז"ל פירשו שציווה לגנוז את הארון כדי שלא יגלה עם הגולה. ואמרו: אבן הייתה בבית קדשי הקדשים במערבו ועליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וסופו ליחרב, בנה מקום לגנוז בו את הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, והאבן הזאת הייתה מכסה למקום ההוא, ויאשיהו המלך צוה וגנזו את הארון באותו מקום שבנה שלמה, שנאמר תנו את ארון הקדש וגנזו עם הארון מטה אהרן וצנצנת המן ושמן המשחה".

מאחר שלא נמצא ארון הברית, בבית המקדש השני לא היה ארון.

תכולת הארון

בספר שמות, בתיאור המפורט של בניין הארון, ה"עדות" שניתנה למשה הייתה צריכה להיות בארון: "וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ." (שמות, כ"ה, ט"ז). על פי הפשט נראה כי העדות היא לוחות הברית וכך מפרש הרשב"ם, אמנם לפי רש"י התורה היא העדות והיא הושמה בארון (בנוסף ללוחות). על פי הכתוב בספר דברים הלוחות השניים בלבד הושמו בארון, "וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן...וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'." (דברים, י', ב'-ה'). על פי ציווי נוסף בספר דברים, היה צריך לשים את ספר התורה בצידו של הארון על מדף מיוחד או בתוכו לצד הלוחות (ומחלוקת יש בעניין בחז"ל): "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד" (דברים, ל"א, כ"ו).

על פי פשט ספר מלכים וספר דברי הימים בארון היו רק לוחות הברית ולא כל דבר נוסף, על פי הפסוק: "אֵין בָּאָרוֹן, רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב, אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ט', ספר דברי הימים ב', פרק ה', פסוק י').

עם זאת הובאה מחלוקת של חז"ל בתלמוד האם אפשר ללמוד מפסוק זה, שגם שברי הלוחות הראשונים הושמו בארון, וקיימת דעה כזו בחז"ל שגם שברי הלוחות הראשונים הושמו בארון.

ניסים בארון

ארון הברית היה כרוך במספר מעשי נסים. הראשון שבהם היה בקיעת מי נהר הירדן בכניסת עם ישראל לארץ כנען:

"וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן, מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן, הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד.

— (ספר יהושע, פרק ג', פסוק י"ג)

בספר שמואל מסופר עוד על מספר מאורעות על טבעיים הקשורים לארון: נפילתו של פסל דגון באשדוד לפני הארון, ומגפות בגת ועקרון בעת שבייתו אצל הפלשתים, מגפה באנשי בית שמש שלא נהגו מספיק כבוד בארון, והריגתו של עוזה בשל נגיעתו בארון בעת עלייתו של הארון לירושלים .

הגמרא אומרת (בבלי מגילה י, ב ועוד) ש"מקום ארון אינו מן המידה", דהיינו, הוא אינו תופס מקום פיזי בבית קודש הקודשים. דבר זה נלמד מתיאור הכרובים שעשה שלמה (ספר מלכים א', פרק ו'), שכנף כל אחד מהם הייתה עשר אמות, ואילו רוחב קודש הקודשים כולו ("הדביר") היה עשרים אמות, דהיינו, לא נשאר מקום לארון עצמו. אמנם, הגמרא בבבא בתרא מקשה על ראיה זו, ומביאה אפשרויות רבות לכך שהדברים יסתדרו גם ללא נס אשר כזה (כגון שכנפי הכרובים חופפות מעל, או שהן באלכסון ועוד), אך הטענה עצמה לא נדחתה, ככל הנראה משום שהיה הדבר "מסורת בידינו מאבותינו" (כלשון רבי לוי בגמרא).

נס נוסף היה בנשיאת הארון, שהיה הארון "נושא את נושאיו". דהיינו, על אף היותו של הארון כבד מאוד, בשל לוחות הברית, הארון לא רק שלא היה צריך לנשיאה, אלא הוא עצמו נשא את נושאיו.

ניסים אלו דומים לעוד ניסים הקשורים ל"מעט המכיל את המרובה", שהיו במקדש, כגון הנס שהנמצאים בבית המקדש היו "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים", וניסים נוספים מעין אלו.

סמליות הארון

אפשר להשוות את זֵר ארון-הברית לזֵרים אחרים במשכן:

אמר רבי יוחנן: שלשה זירים הן: של מזבח ושל ארון ושל שלחן. של מזבח (כהונה) – זכה אהרן ונטלו, של שלחן (מלכות)– זכה דוד ונטלו, של ארון – עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח – יבא ויקח. שמא תאמר פחות הוא – תלמוד לומר 'בי מלכים ימלכו. ( כלומר הארון עולה על המלכות) (משלי ח:טו).

— מסכת יומא דף ע"ב, עמוד ב'

האמורא רבי יוחנן מתייחס לסגולה המיוחדת של זר הארון, המסמל את התורה, המזכה בסגולותיה כל תלמיד חכם. על פי גישה זו הזֵר נהפך מקישוט לתכשיט המסמן את המעמד של העונד אותו, כמו ה"העטרה", ה"נזר" וה"כתר" התנ"כיים.

מיקומו של הארון כיום

על פי מסורת חז"ל, הארון נגנז אי-שם במחילות מתחת להר הבית, ולפיכך רבים מאמינים כי הוא עודנו שם, אולי אף היישר מתחת לאבן השתייה, המקום שעליו היה מונח לפני כן.

כמה מקורות בחז"ל טוענים שהארון היה בתקופת בית שני מתחת ללשכת העצים. ניתן ליישב טענה זאת עם הקודמת בכך שהארון נמצא במחילה שפתחה במקום שבו הייתה בעבר לשכת העצים.

בספר חשמונאים ב' [פרק ב', א'-ו'], נכתב כי ירמיהו הנביא החביא את הארון במערה שמצא בהר נבו ביחד עם עוד כמה פריטים קדושים מהמקדש. ירמיהו, שחי בתקופת חורבן בית ראשון, ניסה ככל הנראה לשמור על הארון והפריטים מפני השמדה בעת חורבן בית המקדש הראשון. עם זאת בחז"ל בכמה מקומות כתוב שיאשיהו גנזו ולא ירמיהו. ויתכן שנעשה על פי הוראתו של ירמיהו. בנוסף על כך, על פי המסורת של יהדות תימן הגלות שלהם מישראל החלה בסמוך לחורבן בית ראשון, תקופת ירמיהו הנביא.

באמנות, במחקר ובתרבויות אחרות

מעל ארון-הקודש ועל שלחן לחם-הפנים נעשה "זֵר זָהָב סָבִיב" אם ארון הברית היה בנוי בצורת תיבת עץ מלבנית המצופה זהב מבפנים ומחוץ, הרי הפירוש המתבקש של המונח "זֵר זהב סביב" הוא מעין "פס זהב מעובד, יצוק או רקוע, המחובר לקצה העליון של דפנות התיבה" . ברוח זו מפרש רש"י את פסוק י"א ומגדיר את זֵר הזהב "כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו" של ארון-הברית. בעקבות פירוש זה, בנה האמן את ארון הקודש של בית-כנסת במודנה שבאיטליה בשנת 1472. הוא עיצב אותו כתיבת עץ והקיף את קצהו העליון בכרכוב מגולָּף ומוזהב.

יאשיה דרבי העריך שעובי ציפוי הזהב של הארון היה 1/64 אינץ' (=0.04 ס"מ), ועל כן בהנחה של אמה באורך 45.7 סנטימטר, העריך את משקל זהב הארון ללא הכפורת בכ-39 קילוגרם. משקל הכפורת, בהנחה שעוביו היה 1/16 אינץ' הדרוש כדי שישמור על יציבות, הוערך בכ-23.9 קילוגרם והכרובים הוערכו כשוקלים כ-17.9 קילוגרם. את משקל העץ של הארון הוא מעריך בכ-22.5 קילוגרם ואת משקל הלוחות בכ-27 קילוגרם. המשקל הכולל של הארון ותכולתו על פי הערכה זאת הגיע לכ-130.3 קילוגרם. לטענת דרבי, ארבעה אנשים לא יכלו לשאת משקל זה והיה צורך להסיע את הארון או לשאתו על ידי יותר אנשים. אליהו שץ מציג הערכה נמוכה יותר, על פיה משקל הארון על תכולתו הגיע ל-83 קילוגרם בלבד, משקל שארבעה אנשים יכולים לשאת ללא קושי מיוחד. לטענתו של שץ, הזהב של הארון לא היה טהור לגמרי, עם משקל סגולי של 19.2 גרם לסמ"ק, אלא סביר יותר להעריך את משקלו הסגולי כ-17 גרם לסמ"ק. שץ טוען שעובי ציפוי הזהב היה כ-0.02 סנטימטר, מחצית מזה של דרבי, וכן טוען לאמה של 43.2 אמה בלבד. כן טוען שץ שהלוחות שקלו רק כ-5 קילוגרם. רוב המפרשים לא התייחסו למשקל הארון. על פי עמדת חז"ל, הארון היה ניסי ועל כן יכול היה לשאת את עצמו, גם אם היה כבד בהרבה מההערכות לעיל.

טענות אחרות על מיקומו הנוכחי

הובלת ארון הברית: תבליט מוזהב בקתדרלת או.

לפי אחת ההשערות, הארון הוברח בימי מנשה, מלך יהודה ובנו של חזקיהו, מבית המקדש למצרים, למקום הנקרא באר הנשמות. משם אולי הוא נלקח לאי יב (אלפנטינה), אי על נהר הנילוס שבו שכן מקדש יהודי. לפי טענה זו, הארון המשיך במסעו וכיום הוא שוכן בכנסיית גבירתנו מרים מציון בעיר אקסום שבאתיופיה.

על פי האפוס האתיופי הנוצרי הקברה נגסט שנוצר כדי לפאר את שושלת המלכים הסולומונית, הבן המשותף של מלכת שבא ושלמה המלך הנקרא מנליק בא לבקר את אביו שלמה. אביו ניסה לשכנע את מנליק להישאר ולא לחזור לאתיופיה. הוא נתן לו זהב, תכשיטים וכסף רב, אך מנליק לא השתכנע ולכן שלמה אירגן פמלייה מבני ישראל שילוו אותו לאתיופיה. בפמליה היו גברים שהשתייכו למשפחות האצולה של ירושלים וכללו בין היתר כהנים ולווים רבים שעל פי המסורת הנוצרית האצולה האתיופית יצאה מהם. יהודי אתיופיה אימצו חלקים ממסורת זאת. בהמשך, על פי הקברה נגסט, שלמה המלך נתן למנליק גם העתק של ארון הברית אבל בנו של צדוק הכהן שהתלווה למנליק, החליף בין הארון האמיתי להעתק. אחרי ששלמה גילה את התרמית, הוא כבר לא יכול היה לעשות דבר ולכן פנה לאשתו בת פרעה שתנחם אותו והיא ניצלה זאת כדי לשדלו לעבוד את אלילי מצרים. בינתיים, מנליק הגיע לאתיופיה עם הפמליה הגדולה שאתה ארון הברית ומאוחר יותר מנליק יזם מספר מערכות צבאיות יחד עם הארון בקברה נגסט נכתב:

שאיש לא כבש אותו, להפך, כל אחד שתקף אותו נכבש

— קברה נאגסט, פרק 94.

ממצאי DNA מפתיעים בקרב שבט הלמבה בזימבבווה שהעלה החוקר הבריטי תיודור פרפיט (Tudor Parfitt) מייחס את מוצא השבט לשמי-יהודי, ולא אפריקאי. מסורת השבט מספרת על כך שהגיעו מישראל דרך תימן לאפריקה, וברשותם חפץ קדוש, הנגומה לונגונדו. (התוף הרועם)^{[דרושה הבהרה]}.

ראו גם

• אבן השתייה

לקריאה נוספת

• מנחם סליי, "חזות ארון ברית ה' בבנין הבית השלישי", תחומין, תשנ"ו.
• אנציקלופדיה תלמודית, כרך ב, ארון.

• Day, J. "Whatever Happened to the Ark?" In Temple and Worship in Biblical Israel, edited by John Day, Journal for the Study of the Old Testament Supplement Series London: T. & T. Clark, International, 2005, pp. 250-270.

• הרב ישראל דנדרוביץ, ציפוי הארון בזהב - תוכו כברו או ברו כתוכו, בתוך: ספר הנחמדים מזהב, ערד תש"ע, פרק כג, עמודים: 339-366.

קישורים חיצוניים

• "שודדי ארון הברית - חלק ב", לאן נעלם ארון הברית. מאת אלי אשד - מאמר שני מתוך שניים. מתוך אתר האייל הקורא
• התיבה האבודה, אתיופיה, מגזין למטייל
• ד"ר איליה רודוב, הזר והכתר של ארון הקודש, עלון לפרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן
• יהודה אליצור, "פולמוס ארון הברית בימי יאשיהו", מתוך אתר דעת.
• רשימת מאמרים על ארון הברית באתר רמב"י
• נדב שרגאי, ‏התעלומה שנעולה בארון, באתר ישראל היום, 17 באוקטובר 2014

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23617150ארון הברית