ספליט
 | |
| ספליט ממעוף הציפור | |
| מדינה |
 קרואטיה |
|---|---|
| מחוז | ספליט-דלמאטיה |
| ראש העיר | זבונימיר פולייץ' |
| תאריך ייסוד |
לפי המסורת 293 (תחילת בנייתו של ארמון דיוקלטיאנוס) |
| שטח | 63 קמ"ר |
| גובה | 0 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במטרופולין | 408,251 (2007) |
| ‑ צפיפות | 3,515 נפש לקמ"ר (2007) |
| קואורדינטות | 43°31′12″N 16°26′0″E / 43.52000°N 16.43333°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.split.hr | |
ספליט (בקרואטית: Split; בלטינית: Spalatum; ביוונית: Ασπάλαθος; באיטלקית: Spalato) היא העיר המרכזית בדלמטיה ובירת המחוז ספליט-דלמטיה שבקרואטיה. העיר שוכנת בחצי אי לחופו המזרחי של הים האדריאטי. אוכלוסיית העיר מנתה 221,456 בשנת 2007, רובם ככולם (95%) קרואטים והשאר סרבים, מונטנגרים וסלובנים.
אקלימה של העיר, המוקפת הרים, הוא ים תיכוני, חם ויבש בקיץ וגשום (900 מ"מ בממוצע) בחורף. הצמחייה הים תיכונית הטיפוסית כוללת בין השאר עצי דקל וקקטוסים בסביבות העיר. גבעת מריאן שבמערבה מכוסה ביער.
היסטוריה
ערך מורחב – ארמון דיוקלטיאנוס
מקובל לראות בבנייתו של ארמון דיוקלטיאנוס בשלהי המאה ה-3 את ייסוד העיר ספליט, אולם קיימות ראיות לקיומה של התיישבות יוונית קדומה יותר במקום.
דיוקלטיאנוס היה קיסר רומא בין השנים 284 ו-305. ב-293 החלו העבודות על הארמון שיועד להיות משכנו לאחר פרישתו מפוליטיקה ב-305. אורכו של הארמון 215.5 מטר ורוחבו 175 מטר בדרומו ו-181 מטר בצפונו. צידו הדרומי פונה לים האדריאטי.
המבנה האדיר היה נטוש זמן רב עד שיושב על ידי פליטים מסלונה ב-639, לאחר שעירם הוחרבה בידי האווארים. במאות השנים שחלפו התרחבה העיר אל מחוץ לחומות הארמון, אך שטחו הוא עדיין ליבה של העיר ובו שווקים, חנויות ואף קתדרלה נוצרית (שהייתה קודם לכן המאוזולאום של הקיסר), דחוקים כולם בין מסדרונות הארמון ואולמותיו. לעיר הייתה אוטונומיה במסגרת האימפריה הביזנטית.
התהוותה של הממלכה הקרואטית בימי הביניים הביאה לקרואטיזציה של ספליט, הניכרת באדריכלות שלה ובכנסיותיה. העיר הייתה למרכזה הנוצרי של קרואטיה ב-928.
אחד ממושליה הראשונים של ספליט הידועים לנו בשמם היה הרוזן פטאר, הדוכס מזחומליה ששלט בעיר מ-1222 עד 1225. האצולה ההונגרית היא ששלטה בספליט לפניו, בראשית מאה ה-12 אך העיר הוסיפה לשמור על עצמאותה, כפי שמעידים חוקים שחוקקה ב-1312 ומטבעות שהטביעה.
ב-1420 השתלטה הרפובליקה של ונציה על העיר, והותירה בידי תושביה הקרואטים אוטונומיה מופחתת תחת מרותו של נסיך ונציאני. שלטון זה נמשך עד 1797, עת נפלה ונציה והעיר נכבשה על ידי ממלכת הבסבורג. בין 1806 ל-1813 שלט בה נפוליאון ולאחר מכן חזרה לידי האימפריה האוסטרית ובהמשך האימפריה האוסטרו הונגרית.
ספליט פרחה בימי הביניים ותחת יורדי הים הוונציאנים כעיר נמל וממנה יצאו נתיבי סחר לפנים היבשת כגון מעבר קליס. הפריחה הכלכלית לוותה בפריחה תרבותית, אך שתיהן גם יחד באו לקיצן תחת השלטון האוסטרי. התפתחות העיר נעצרה ולא היה לה כל חלק באביב העמים של 1848.
ספליט במאה ה-20
 | |
| המגדל המפורסם של קתדרלת ספליט | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 2, 3, 4 | |
| מדינה |
קרואטיה |
|---|---|
לאחר מלחמת העולם הראשונה פורקה האימפריה האוסטרו-הונגרית ודלמטיה סופחה לממלכה חדשה שנקראה החל מ-1929 יוגוסלביה. מאחר שהערים הגדולות יותר על החוף המזרחי של הים האדריאטי רייקה וזאדר היו כעת בשטחה של איטליה, נותרה ספליט הנמל החשוב ביותר של יוגוסלביה. ב-1925 הושלמה סלילת מסילת הרכבת שחיברה אותה לשאר חלקי הארץ.
באפריל 1941 פלשו כוחות איטלקיים ליוגוסלביה וכבשו את העיר, שסופחה רשמית חודש לאחר מכן למדינות הציר. בספטמבר 1943 הצליחו כוחות פרטיזנים לשחרר אותה מהאיטלקים רק כדי לאבד אותה לאחר מספר שבועות לוורמאכט. במהלך הכיבוש ניזוקו הנמל והעיר העתיקה מהפגזות בעלות הברית. ב-26 באוקטובר שוב שוחררה העיר על ידי הפרטיזנים והייתה לבירתה הזמנית של קרואטיה החופשית עד תום המלחמה. ב-12 בפברואר 1945 ערכו הקריגסמרין פשיטה נועזת על נמל ספליט והשתמשו בסירות נפץ כדי לפגוע בסיירת הבריטית אה"מ דלהי.
לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה ספליט לחלק ממדינת קרואטיה במסגרת הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. העיר המשיכה לגדול כמרכז סחר ותרבות משמעותי. תהליכי תיעוש אפשרו לאיכרים רבים לעבור לעיר ולמצוא בה תעסוקה. בין 1945 ל-1990 אוכלוסיית העיר שילשה עצמה ושטחה התרחב לכל שטחו של חצי האי.
בשנת 1979 הכריז אונסק"ו על ארמון דיוקלטיאנוס כאתר מורשת עולמית.
ב-1991 התפרקה יוגוסלביה וקרואטיה הייתה למדינה עצמאית. המצב בעיר היה מתוח משום שכוחות גדולים של צבא יוגוסלביה הוצבו בה ושמרו על הנמל ומפקדת הצי. מספר פעמים פרצה אש בין הצבא לכוחות הקרואטיים. התקרית הזכורה ביותר היא הפגזת העיר על ידי הספינה הקלה ספליט שעגנה בנמל, שעלתה בחיי אדם אך לא גרמה נזקים גדולים לעיר עצמה. הסיטואציה הקשה של מלחמת האזרחים היוגוסלבית באה לידי ביטוי בתקרית זו - הפעם היחידה בהיסטוריה שעיר הופגזה על ידי אנייה הנושאת את שמה. הכוחות הקרואטיים הצליחו לפגוע באנייה ספליט והיא ננטשה וטבעה. בינואר 1992 פונו כל הכוחות הנותרים של הצבא היוגוסלבי מהעיר.
כלכלה
בעידן היוגוסלבי הייתה העיר מרכז כלכלי חשוב עם תעשייה מגוונת של אוניות, מזון, כמיקלים, פלסטיק, ביגוד ונייר. המעבר מכלכלה קומוניסטית לכלכלת שוק לווה במיתון ובסגירתם של המפעלים הסוציאליסטים הגדולים. כעת מתרכזת הכלכלה במסחר ושירותים. רבים מהפועלים שנפלטו נותרו מובטלים. בראשית המאה ה-21 נמצאו כמה מהתעשיות בתהליך של התאוששות ובנוסף נהנית העיר מתיירות וממסחר מוגבר הודות לכביש המהיר החדש שהושלם ב-2005 המקשר טוב יותר בינה לשאר קרואטיה והיבשת.
תחבורה
ספליט הייתה ונותרה צומת תחבורה חשוב. כביש מהיר מודרני מחבר בינה לזגרב. נתיב חשוב אחר העובר בעיר הוא כביש זאדר-דוברובניק. גם מערכת התעבורה הפנים-עירונית חדשה ויעילה.
נמל התעופה של העיר הוא השלישי בקרואטיה בנפח הטיסות, וממנו פועלים קווים סדירים לזגרב ולפרנקפורט. עיקר הנוסעים הם תיירים המגיעים בקיץ. הרחבה של המסוף מתוכננת ל-2008.
נמל הים עודנו פעיל ואליו מפליגות אוניות מרייקה, דוברובניק ואנקונה שבאיטליה. הגישה הימית לאיים הדלמטיים היא בעיקר על ידי הפלגה מנמל ספליט.
בניגוד לתשתיות המתקדמות הללו, מסילת הרכבת לספליט היא מיושנת והנסיעה בה איטית.
תרבות
שני מוזיאונים לארכאולוגיה יש בספליט, אחד של העולם העתיק והשני של ימי הביניים המוקדמים.
הקהילה היהודית
העת העתיקה
בעיר העתיקה סלונה(אנ') הסמוכה לספליט ושהייתה בירת פרובינקיית דלמאטיה התגוררה קהילה יהודית אשר היקפה לא ידוע. בין חורבות העיר נמצאו עדויות לבית עלמין יהודי עתיק ששכן במקום והיה פעיל עד לשלהי המאה ה-3. נמצאו מצבות ועליהן כיתוב המעיד על קבורה של יהודים, כגון מצבה של יהודי בן העיר טבריה שנקבר בעיר. כמו כן נמצאו תשמישי קדושה ותכשיטים שעליהם מוטבעת מנורת שבעת הקנים. לפי תיעוד מאמצע המאה ה-18 היו במקום גם שרידי בית כנסת ולצידו בית דין רבני אזורי.[1] לאחר חורבן העיר סלונה במאה ה-7 נמלטו היהודים למתחם המבוצר של ארמון דיוקלטיאנוס והמשיכו בפעילות הקהילתית בעיר ספליט.[2]
מימי הביניים ועד ראשית המאה ה-20
תיעוד בכתובים לקהילה היהודית בספליט (אישפלטרו בפי היהודים בעבר) קיים מאמצע המאה ה-15 עת נשלטה העיר על ידי הרפובליקה של ונציה, והוא מתבסס על מקורות בכנסייה המקומית שתיארו "בית כנסת גדול" בעיר, אשר הוקם בתוך חומות ארמון דיוקלטיאנוס ובהמשך ננטש בשל רדיפות הכנסייה הקתולית ובמקומו הוקם מבנה צנוע יותר מחוץ לחומות. ממקורות שניוניים כגון תעודות עירוניות, ניתן ללמוד שהיה בעיר רובע יהודי שנקרא Zueca ויהודי הרובע עסקו בעיבוד וצביעת עורות.
במהלך המאה ה-16 הגיעו לעיר מגורשי ספרד ובהמשך מגורשי פורטוגל והקהילה גדלה ושגשגה. החל ממועד זה קיים תיעוד מקיף על יהודי העיר. בראשית המאה ה-16 הוקם בית הכנסת הקהילתי. ב-1527 ניתנו זכויות סחר ליהודי העיר והם השתלבו במערכת הכלכלית הענפה שבה. בהמשך המאה הוקם ככל הנראה בית עלמין לקהילה ורישום הקבורה הראשונה בו הוא מ-1573. עם זאת, נכון ל-2006 המצבה הקדומה ביותר שאותרה בו היא מ-1717.[2][3]
בשלהי המאה ה-16 נמנו בספליט 200 יהודים. ב-1607 פרצה בעיר מגפת דבר שפגעה קשות באוכלוסיית העיר ובכלל זה בקהילה היהודית. לאחר המגפה התגוררו בספליט 60 יהודים. באמצע המאה ה-17, במהלך מלחמת קאנדיה(אנ') מול האימפריה העות'מאנית, צרו העות'מאנים על ספליט וקיים תיעוד מקיף על השתתפותם של בני הקהילה היהודית בעבודות הביצור של העיר, סיוע כספי לרכישת תחמושת והשתתפות פעילה בלחימה ובהגנה על העיר. במועד זה תועדו ראשי המשפחות: לוצנה, אבוהב, מונטיליו, פאפו, סאנטו, ישראל, פסח, ונטורה, ברוך, ישורון, מורפורגו ושוורץ.[3] ב-1728 שופץ בית הכנסת ונבנה ארון קודש חדש לתוך החומה המערבית של מתחם ארמון דיוקלטינוס. בין רבני העיר במהלך המאה ה-18 ניתן למנות את הרב אברהם דוד פאפו, הרב דוד פארדו, הרב שבתי ונטורה והרב חיים יצחק מוסאפיא.
בני הקהילה התגוררו בשכונה בתוך החומות בחלק הצפון-מערבי של העיר העתיקה. השכונה לא הייתה מובדלת ולא נשאה אופי של גטו. ב-1777 פרסם האפיפיור פיוס השישי את "צו האפיפיור ליהודים" ובעקבותיו החמירו השלטונות הוונציאניים את יחסם לקהילה, הורו על בידודם והגטו נסגר. ב-1797 קרסה הרפובליקה של ונציה ונכבשה על ידי נפוליאון בונפרטה. רשמית עברה ספליט לחזקת ממלכת הבסבורג, אך שררה בה אנדרלמוסיה שלטונית והיו ניסיונות של אספסוף מוסת לערוך פרעות בקהילה היהודית, אך ראשי הציבור מנעו זאת. ב-1806, לאחר כיבוש ספליט על ידי נפוליאון, פתחו השלטונות הצרפתיים את הגטו והסירו את גזירות הבידוד מהקהילה.[3]
התקופה האוסטרו-הונגרית הביאה עימה פריחה כלכלית ליהודי ספליט. נמנו מקרבם תעשיינים אמידים ואישי ציבור שהשתלבו במערכת הפוליטית המקומית. בולט מקרבם היה ויטה מורפורגו(אנ') אשר תמך באופן בולט בתנועת התחייה הלאומית הקרואטית. ב-1904 הוקם מפעל מלט ראשון בספליט אשר היה בבעלות יהודית. מלחמת העולם הראשונה הובילה לשינוי דמוגרפי בקרב הקהילה. המשפחות הוותיקות עזבו את העיר ובמקומן היגרו אליה משפחות במעמד כלכלי נמוך מסרייבו ומבאניה לוקה.[3]
מלאחר מלחמת העולם הראשונה
לאחר המלחמה עברה העיר לחזקת ממלכת יוגוסלביה. לספליט הגיעו משפחות עניות שהיקשו על המצב הכלכלי. עם זאת, במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 היגרו לעיר יהודים אמידים, חלקם בעלי מקצועות חופשיים ובכלל זה רופאים ומהנדסים. בעיר החלה פעילות ציונית והוקמו אגודות נוער ובכלל זה קן של השומר הצעיר.
ב-6 באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. אזור דלמטיה ובכלל זה העיר ספליט נמסרו לחזקת איטליה הפשיסטית. בתקופת השלטון האיטלקי היה מצב הקהילה סביר, וראשיה אף סייעו למעבר פליטים יהודים שהגיעו מצ'כוסלובקיה, פולין ואוסטריה. בשלהי 1941 תועדו בספליט כ-700 משפחות יהודיות, רובן של פליטים. בשלהי 1942 הועברו הפליטים למחנות הסגר כגון מחנה הריכוז ראב. לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה השתלטו הגרמנים על ספליט. טרם כניסת הגרמנים נמלטו 114 גברים ונערים מקרב הקהילה והצטרפו לכוחות המחתרת. ב-13 באוקטובר 1943 רוכזו היהודים שנותרו בספליט ונשלחו באותו היום למחנות ההשמדה. רובם ליאסנובאץ. מעטים ניצלו. ב-26 באוקטובר 1944 שוחררה ספליט על ידי כוחות הפרטיזנים של טיטו ושארית הפליטה מקרב הקהילה שבה אליה. בית הכנסת שופץ מחדש והוקמה בו אנדרטה לזכר הנספים. ב-1945 התגוררו בספליט 55 יהודים.[4]
ב-2006 התגוררה בספליט קהילה קטנה בת 100 נפשות, רובם חילונים. בית הכנסת נמצא בסמטת היהודים (Zidovski prolaz 1 ) בקומה שנייה של בניין, צמודים אליו משרדי הקהילה המשמשים גם כמועדון חברתי ליהודים. בית העלמין עומד על תילו ומתוחזק ובמקום מצויות כ-700 מצבות.[2] לאחר מלחמת העולם השנייה הובאו בני הקהילה לקבורה בחלקה יהודית בבית העלמין העירוני.[5]
ערים תאומות
אודסה, אוקראינה
אנטופאגאסטה, צ'ילה
אנקונה, איטליה
בית שמש, ישראל
גלאדאסקסה, קופנהגן, דנמרק
דובר, אנגליה, בריטניה
ולניה, סלובניה
טרונדהיים, נורווגיה (מ־1956)
לוס אנג'לס, ארצות הברית
מוסטאר, בוסניה והרצגובינה
שטיפ, מקדוניה- פסקרה, איטליה
שרלוטנבורג-וילמרסדורף, ברלין, גרמניה (מ־1970)
קוקבורן, אוסטרליה- פונטה ארנס, צ'ילה
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- הקהילה היהודית בספליט - מבנים ואתרים, באתר המרכז לאמנות יהודית (באנגלית)
- הקהילה היהודית בספליט, באתר הספרייה היהודית הווירטואלית (באנגלית)
- "ספליט", באתר JewishGen (באנגלית)
- מדריך תיירות לעיר
- ארמון דיוקלטיאנוס באתר המורשת העולמית של אונסק"ו
- אתר הקהילה היהודית בספליט (באנגלית)
- מבט על העיר ספליט בגוגל
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
ספליט (קרואטיה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ הקהילה היהודית בספליט - בתקופה העתיקה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 247.
- ^ 2.0 2.1 2.2 אתרי מורשת יהודית בקרואטיה (2006), באתר heritageabroad.gov, עמודים 8–10, 17 (באנגלית).
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 הקהילה היהודית בספליט - מימי הביניים ואילך, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, עמודים 252-247.
- ^ הקהילה היהודית בספליט - בין המלחמות, בעת החורבן, שארית הפליטה-עלייה ושיקום, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, עמודים 255-253.
- ^ בית העלמין היהודי בספליט, באתר Jewish Cemetery Project (באנגלית).
| הריביירה הקרואטית | ||
|---|---|---|
| ערים | דוברובניק • ספליט • רוביני • רייקה • טרוגיר • זאדאר • אופטיה • פורץ' • פולה • שיבניק | 
|
| איים | צרס • קרק • מלייט • ראב • פאג • ויס • לושין • דוגי אוטוק • בראץ' • הוואר • קורצ'ולה • קורנטי | |
| ערכים אחרים | מפרץ קוורנר • דלמטיה • הים האדריאטי • ולביט • איסטריה • האלפים הדינריים | |
  | |
|---|---|
|
35679083ספליט