פונטה ארנס
 | |
| העיר פונטה ארנס וברקע מצר מגלן והחוף הצפוני של ארץ האש. | |
| מדינה |
 צ'ילה |
|---|---|
| מחוז |
 מגאיאנס ואנטארקטיקה צ'ילנה |
| תאריך ייסוד | 18 בדצמבר 1848 |
| שטח | 17,846.3 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 6.9 נפש לקמ"ר (2017) |
| קואורדינטות | 53°10′S 70°56′W / 53.167°S 70.933°W |
| אזור זמן | UTC -4 |
| אתר עיריית פונטה ארנס | |
פונטה ארנס (בספרדית: Punta Arenas, תרגום של שם האתר האנגלי המקורי Sandy Point) היא עיר בדרום צ'ילה, השוכנת בחצי האי ברונסוויק, לחופו הצפוני של מצר מגלן, ובירתו של המחוז הדרומי ביותר בצ'ילה, מגאיאנס ואנטארקטיקה צ'ילנה. שם העיר שונה באופן רשמי בשנת 1927 ל"מגאיאנס", אך בשנת 1938 שונה בחזרה לשם "פונטה ארנס". זו העיר הגדולה ביותר דרומית לקו רוחב 46 דרום, וגם העיר הדרומית ביותר בצ'ילה, ובשל מיקומה עיר החוף הקרה ביותר עם יותר מ-100,000 תושבים באמריקה הלטינית. זהו גם היישוב הדרומי המאוכלס ביותר בעולם.
פונטה ארנס ואיקיקה, הרחק בצפון צ'ילה, הם שני הנמלים החופשיים היחידים בצ'ילה (פונטה ארנס בעצמה איננה "נמל חופשי": מחוץ לעיר ישנו "אזור חופשי" (zona franca), בו ניתן לייבא מוצרים מסוימים למדינה תחת הקלות של מס מופחת).[1]
פונטה ארנס הוקמה במקור על ידי הממשלה הצ'יליאנית בשנת 1848 כמושבת עונשין זעירה כדי לקבוע ריבונות על מצר מגלן. במהלך יתרת המאה ה-19 גדלה פונטה ארנס בשטח ובחשיבות עקב התנועה הימית הגוברת שעברה בה בדרך לחוף המערבי של אמריקה הדרומית והצפונית. תקופת צמיחה זו נבעה גם מגלים של מהגרים אירופים, בעיקר מקרואטיה ורוסיה שהגיעו בעקבות הבהלה לזהב בארץ האש ותקופת השגשוג של גידול הכבשים בפטגוניה בשנות השמונים של המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים. חברת הכבשים הגדולה ביותר, שהייתה בעלים של 10,000 קילומטרים רבועים בצ'ילה ובארגנטינה, הייתה ממוקמת בפונטה ארנס, ובעליה התגוררו בעיר.
מאז הקמתה השתמשה צ'ילה בפונטה ארנס כבסיס להגנה על טענות הריבונות שלה בחלק הדרומי ביותר של אמריקה הדרומית. זה הוביל, בין היתר, לכך שמצר מגלן הוכר כשטח צ'יליאני בהסכם הגבול משנת 1881 בין צ'ילה לארגנטינה. החשיבות הגאו-פוליטית של פונטה ארנס נותרה גבוהה במאות ה-20 וה-21 בגלל חשיבותה הלוגיסטית בגישה אל חצי האי האנטארקטי.
מאז 2017 יש לעיר ולמחוז שלה אזור זמן ייחודי בצ'ילה שעון הקיץ (UTC − 3) נהוג בהם במשך כל השנה.
אטימולוגיה
השם האנגלי המקורי של היישוב, סנדי פוינט (Sandy Point, מילולית "נקודה חולית") הוענק למקום ממסעו של ג'ון נרבורו (John Narborough) בשנים 1669–1671. הוא כתב ביומנו: ”סנד-פוינט (השגיאה במקור) היא בממוצע נקודה נמוכה, היא בולטת יותר מנקודות אחרות של החוף, וכמה עצים גדלים עליה”.[2]
לפעמים זוכה ג'ון ביירון (John Byron), חוקר אנגלי מהמאה ה-18, בטעות לקרדיט כמי שנתן את הכינוי למקום.
רק בשנת 1843 ניסתה הממשלה להקים מבצר והתנחלות בפוארטה בולנס (Fuerte Bulnes). השם "פונטה ארנס" נגזר מהמונח הספרדי "פונטה ארנוסה" (Punta Arenosa), תרגום מילולי של השם האנגלי "סנדי פוינט". העיר ידועה גם בשם "מגאיאנס" (Magallanes). כיום מונח זה משמש בדרך כלל לתיאור האזור המנהלי הכולל את העיר.
פונטה ארנס זכתה לכינוי "עיר הגגות האדומים" («la ciudad de los techos rojos») בשל גגות המתכת הצבועים באדום שאפיינו את העיר במשך שנים רבות. מאז בערך 1970, זמינותם של צבעים אחרים בגימורי מגן הביאה לגיוון רב יותר של גגות המתכת האופייניים.
גאוגרפיה
פונטה ארנס שוכנת בחצי האי ברונסוויק, והיא אחת הערים הגדולות ביותר בפטגוניה, ב-2017 התגוררו בה 123,403 תושבים. היא מרוחקת 1,419 קילומטרים מאנטארקטיקה ו-635 קילומטרים מאושואיה, בירת מחוז טיירה דל פואגו של ארגנטינה.
אזור מגאיאנס נחשב חלק מפטגוניה הצ'יליאנית. מגאיאנס הוא ההגיה הספרדית של מגלן, והוא קרוי על שם פרדיננד מגלן, החוקר הפורטוגלי שהפליג עבור ספרד. תוך כדי הקפת כדור הארץ עבור ספרד, הוא עבר קרוב לאתר הנוכחי של פונטה ארנס בשנת 1520. מפות ניווט מוקדמות באנגלית התייחסו לאתר זה כ"נקודה חולית" (Sandy Point).
העיר עצמה שוכנת לחופו הצפוני-מזרחי של חצי האי ברונסוויק. פרט לחוף המזרחי, המכיל את היישובים גוואיראבו (Guairabo), ריו אמארייו (Rio Amarillo) ופונטה סן חואן (Punta San Juan), חצי האי איננו מיושב ברובו. שטח השיפוט של פונטה ארנס כוללת את כל חצי האי ברונסוויק, כמו גם את כל האיים שממערב לאי הגדול של ארץ האש וצפונית לתעלת קוקברן (Canal Cockburn) ותעלת מגדלנה (Canal Magdalena).
אקלים
בשל מיקומה בקצה יבשת אמריקה הדרומית האקלים בפונטה ארנס הוא אקלים אוקיאני תת-קוטבי (סיווג Cfc בשיטת קפן) הגובל באקלים של טונדרה. הטמפרטורה העונתית בפונטה ארנס מתמתנת מאוד בזכות קרבתה לאוקיינוס, עם הממוצע הנמוך ביולי סביב ה-1°C- והגבוה בינואר של 14°C. הטמפרטורות קבועות ויציבות ומשתנות מעט עם עונות השנה. הגשמים הם הכבדים ביותר באפריל ובמאי, והעונה המושלגת היא מיוני עד ספטמבר. כמו ברוב פטגוניה, המשקעים השנתיים הממוצעים הם נמוכים למדי, רק 380 מילימטרים בגלל צל גשם שנוצר על ידי הרי האנדים. הטמפרטורה הממוצעת לא יורדת מתחת ל-1°C.[3] העיר ידועה גם ברוחות החזקות הנושבות בה, בייחוד בקיץ, עד 130 קילומטרים בשעה. עובדי העירייה מתחו חבלים בין בניינים באזור העיר התחתית כדי לסייע להולכי הרגל בהתמודדות עם משבים חזקים במיוחד.[4]
מאז 1986 הייתה פונטה ארנס העיר המאוכלסת הראשונה באופן משמעותי בעולם שהושפעה ישירות מהידלדלות שכבת האוזון. תושביה חשופים לרמות מזיקות של קרינה אולטרה סגולה.[5][6]
| אקלים בפונטה ארנס | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 14.7 | 14.4 | 12.8 | 9.8 | 6.4 | 4.2 | 3.7 | 5.3 | 7.9 | 10.6 | 12.5 | 14.1 | 9.7 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 6.5 | 6.2 | 5.0 | 3.2 | 1.0 | -0.7 | -1.1 | 0.0 | 1.0 | 2.6 | 4.4 | 5.7 | 2.8 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 38.9 | 27.8 | 29.6 | 36.0 | 41.6 | 28.2 | 30.2 | 30.2 | 24.2 | 28.7 | 31.7 | 28.6 | 375.7 |
| מקור: World Weather Information Service | |||||||||||||
היסטוריה
היו שני ניסיונות להקים יישובים ספרדיים מוקדמים לאורך חוף זה (על מיצרי מגלן). המושבה הראשונה הוקמה בשנת 1584 ונקראה "נומברה דה חסוס" (Nombre de Jesús, מילולית "שם ישו"). היא נכשלה בגלל מזג האוויר הקשה, הקושי של המתנחלים להשיג אוכל ומים, והמרחק העצום מנמלי ספרד אחרים. המושבה שנייה, "סיודאד דל ריי דון פליפה" (Cuidad del Rey don Felipe, מילולית "עיר המלך דון פליפה"), הוקמה כ-80 קילומטרים דרומית לפונטה ארנס. היא התפרסמה מאוחר יותר בשם "פוארטו דל אמברה" (Puerto del Hambre, מילולית "נמל הרעב"). ספרד הקימה יישובים אלה בניסיון להגן על הספינות שלה ולמנוע מעשי שוד ימי על ידי פירטים אנגלים באמצעות שליטה במצר מגלן. תומאס קוונדיש, רב חובל של ספינת פירטים אנגלים חילץ את החבר האחרון ששרד בפוארטו דל אמברה בשנת 1587.[7]
מושבת עונשין
ב-1843 שלחה ממשלת צ'ילה משלחת לבנות מצודה ולהקים יישוב קבע על חופי מצר מגלן. בהוראתה נבנתה ספינת סקונר שכונתה "אנקוד" (Goleta Ancud) בפיקודו של ג'ון ויליאמס וילסון (John Williams Wilson) מחיל הים של צ'ילה. על סיפונה היו 21 אנשים (18 אנשי צוות, שתי נשים וילד), ומטען במטרה לקיים את המטרה שקיבלו. ב-21 בספטמבר 1843 הקימה המשלחת את המבצר פוארטה בולנס (Fuerte Bulnes), קרוב לנמל הרעב, וכ-62 קילומטרים דרומית לפונטה ארנס של ימינו.
המבצר היה ממוקם היטב על חצי אי סלעי קטן, אבל המקום לא היה מסוגל לתמוך באוכלוסייה אזרחית. משום כך החליט המושל הצבאי חוסה דה לוס סנטוס מרדונס (José de los Santos Mardones) לעקור את ההתיישבות ב-1848 למקום הנוכחי לאורך הנהר "לאס מינאס" (Las Minas) וקרא לו פונטה ארנס.
באמצע המאה השתמשה ה-19 צ'ילה בפונטה ארנס כמושבת עונשין ומוצב ענישה לאנשי צבא בעלי התנהגות "בעייתית". גם מהגרים התיישבו במקום. בדצמבר 1851, מרד של אסירים בראשותו של סגן קמביאסו (Cambiaso) הביאה לרצח המושל מוניוס גמרו (Muñoz Gamero) והכומר, והרס הכנסייה ובית החולים.[8] המרד דוכא על ידי הצבא הצ'יליאני בעזרת ספינה בריטית.[9]
בשנת 1867 הוציא הנשיא חוסה חואקין פרס (José Joaquín Pérez) צו המציע חלקות קרקע במאמץ לגרום לצ'יליאנים או למהגרים זרים להתיישב סביב פונטה ארנס. המהגרים הבריטים הראשונים הגיעו בשנת 1867, ומספרם גדל ככל שגידול כבשים התפתח באזור מגאיאנס הצ'יליאנית. הבריטים המשיכו להיות קבוצת המהגרים הגדולה ביותר עד 1906, אז עלו הקרואטים עליהם במספרם.
מרידה משנת 1877, המכונה "El motín de los artilleros" (מרד תותחנים), הביאה להשמדת חלק גדול מהעיירה ולרצח אזרחים רבים שאינם קשורים ישירות לכלא. עם הזמן העיר שוקמה. הצמיחה של ענף גידול הכבשים והבהלה לזהב בארץ האש, כמו גם הגידול בסחר באמצעות אוניות מפרש, משכו אליה מתיישבים חדשים רבים והעיירה החלה לשגשג.
שגשוג כלכלי
בין 1890 ל-1940 הפך אזור מגאיאנס לאזור חשוב לגידול כבשים, כאשר חברה אחת, "Sociedad Explotadora de Tierra del Fuego", שלטה על 11,000 קילומטרים רבועים של מרעה. בשנת 1910 התמזגה החברה חברת גנדר (Sociedad Ganader), והתוצאה הייתה חברה שהייתה בעלים של 30 מיליון דונם בדרום צ'ילה וארגנטינה, עם למעלה משני מיליון ראשי צאן. המטה של חברה זו ובתי המגורים של הבעלים היו בפונטה ארנס. מוזיאון שרה בראון מוקם כיום באחוזת בראון-מננדס לשעבר, במרכז פונטה ארנס.
נמל פונטה ארנס, אף שהיה חשוף לסערות, נחשב לאחד החשובים בצ'ילה לפני בניית תעלת פנמה. הוא שימש תחנת תדלוק בפחם לאוניות קיטור בדרכן בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט. כיום משתמשים בו בעיקר לאוניות תענוגות ומסעות מחקר מדעיים.
העיר המודרנית
העיר היא לעיתים קרובות נמל יציאה למשלחות ולאוניות תענוגים אל אנטארקטיקה; אושואיה בארגנטינה וכרייסטצ'רץ' בניו זילנד הן גם נקודות יציאה פופולריות.[10]
דמוגרפיה
ב-2017 התגוררו בעיר 123,403 תושבים, ירידה מ-127,454 תושבים שהתגוררו בעיר ב-2012. ירידה זו חלה אחרי ששנים הייתה עליה במספר התושבים. כך למשל גדלה האוכלוסייה ב-5.1% בין 1992 ל-2002 ועלתה עוד יותר עד 2012.
באמצע המאה ה-19 העיר אוכלסה על ידי מהגרים רבים מספרד ומקרואטיה, ורבים מצאצאיהם נשארו בעיר. מהגרים שהתיישבו בעיר מקבוצות אתניות לאומיות אחרות כוללים גרמנים, אירים, איטלקים ושווייצרים.
ההגירה של הקרואטים לפונטה ארנס תרמה תרומה מכרעת לפיתוח האזור בכלל ופונטה ארנס בפרט. השפעתם ניכרת עדיין בשמות החנויות, הרחובות ובניינים רבים. חלק מהמקורות מעריכים שכ-50% מאוכלוסיית פונטה ארנס הם צאצאים של קרואטים.[11]
כלכלה
פונטה ארנס שוכנת אסטרטגית בנתיב השיט המחבר בין האוקיינוס האטלנטי והשקט דרך מצר מגלן, נתיב שיט המפריד בין פטגוניה לארץ האש, והוא אזור בעל חשיבות רבה בסחר בינלאומי. הקמת העיר בשנת 1848 הייתה הפעילות הראשונה של צ'ילה לביסוס ריבונותה בשטח המרוחק והעוין, אך בעל הערך הגאופוליטי והכלכלי הרב.
המתיישבים הראשונים היו חיילים צ'יליאנים ופקידי ממשל יחד עם משפחותיהם. הם החלו לספק שירותים לספינות שנעו בין האוקיינוסים, במיוחד בין קליפורניה לאירופה. בשל המעבר ההולך וגובר של ספינות וצוותים זרים החליטה הממשלה להעניק לפונטה ארנס מעמד של נמל חופשי, מה שגרם לפיתוח של מרכז מסחרי.
תנאים אלה עודדו את הגעתם של מתיישבים אירופיים רבים שעסקו בפעילות יצרנית חדשה, כמו כריית זהב ורעיית כבשים, ענף שיצר הון רב שאפשר לעיר להתפתח מאוד.
בתחילת העשור השני של המאה העשרים, חלה ירידה חדה במסחר בפונטה ארנס כתוצאה מפתיחת תעלת פנמה, והקמת משרד מכס של צ'ילה בעיר. בנוסף, היה משבר בענף חיות המשק כתוצאה מהתחרות עם ניו זילנד שנכנסה לתחום, כמו גם מתחים חברתיים שנגרמו בגלל ריכוז הבעלות על קרקעות בידי משפחות ספורות.
ממשלת צ'ילה התייחסה ברצינות רבה לבעיות הכלכליות באזור מגאיאנס בשל החשיבות האסטרטגית של האזור, כך שמאז סוף שנות השלושים של המאה ה-20 הונהגו שורה של צעדים לחלוקת קרקעות באופן שוויוני יותר ולעודד פיתוח של פעילויות כלכליות אחרות. החשובה ביותר בהן הייתה חקר מאגרי הנפט בקרקעית הים של המצר. הצלחת הסקרים אפשרה החל משנת 1950 להפעיל את בארות הנפט הראשונות המנוהלות על ידי חברת הנפט הלאומית (ENAP), מה שהעניק למדינה מקור אנרגיה משלה, שאפשר לאזור להחיות את כלכלתו.
הפעילויות הכלכלית החשובות ביותר כיום הן פעילות הנמל, ענף הנפט, השירותים והמסחר, ואחריהן גידול חיות משק, בעיקר כבשים, דיג ויערנות. מפונטה ארנס יוצאות כמה הפלגות לאנטארקטיקה, ורוב אוניות התענוגות האירופיות ואוניות התענוגות החוצות בין האוקיינוסים מגיעות לנמל שלה, כמו גם טיסות משדה התעופה לאיי פוקלנד, אנטארקטיקה ושאר חלקי הארץ, עם טיסות יומיות לסנטיאגו דה צ'ילה ופוארטו מונט.
בנוסף יש בעיר מגוון רחב של שירותים, חנויות ומסעדות במרכז ההיסטורי, סופרמרקטים, קניונים ומרכזי קניות, ובהם אזור הסחר החופשי (Zona Franca), מלונות, מוזיאונים וקזינו.
תיירות
תיירות היא ענף כלכלי חשוב בפונטה ארנס. חלק מהתיירים מגיעים לעיר על מנת להמשיך דרומה לאנטארקטיקה, או צפונה לפארק טורס דל פיינה, וחלקם מבקרים באתרי התיירות בעיר הכוללים את:
- בית הקברות
- שיט אל המונומנט הטבעי לוס פינגווינוס באיים מרטה ומגדלנה הסמוכים.
- מוזיאון הסלזיאני האזורי (Museo Regional Salesiano Maggiorino Borgatello) - אוסף גדול של מיני בעלי חיים מהאזור ומתרבות הקבוצה האתנית של האונה. יש גם מוצגים מאנטארקטיקה. המבנה הוקם על ידי הנזירים הסלזיאנים ב-1893 ומופעל בעזרת תרומות מהקהילה.[12]
- מוזיאון נאו ויקטוריה – מוזיאון זה מציג העתק בגודל מלא של הספינה הראשונה שאי פעם הקיפה את העולם: "נאו ויקטוריה" של פרדיננד מגלן. מאז אוקטובר 2011, המוזיאון הוסיף העתק בגודל מלא של "ג'יימס קיירד", ששימשה את ארנסט שקלטון במהלך המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית בספינה אנדיורנס. המוזיאון ממוקם 7.5 ק"מ ק"מ צפונה על כביש Y-565 לריו סקו (Rio Seco).[13]
חינוך
אוניברסיטת מגאיאנס (Universidad de Magallanes, בראשי תיבות UMAG) שוכנת בפונטה ארנס. האוניברסיטה היא חלק מהאוניברסיטאות הצ'יליאניות המסורתית (universidades tradicionales). האוניברסיטה הוקמה ב-1981 בתקופת הרפורמות הנאו-ליברליות של המשטר הצבאי כמוסד מחליף לשלוחת "האוניברסיטה הטכנית של המדינה" (Universidad Técnica del Estado) מסנטיאגו שהוקמה בפונטה ארנס ב-1961.
לאוניברסיטת מגאיאנס יש קמפוסים בפונטה ארנס ופוארטו נטאלס כמו גם מרכז אוניברסיטאי בפוארטו ויליאמס. אוניברסיטת מגאיאנס מפרסמת פעמיים בשנה כתב עת במדעי החברה בשם "מאגאייניה" (Magallania).
קיים בעיר גם בית ספר גרמני "דויטשה שולה פונטה ארנס".[14]
מנהל
כקומונה (בספרדית: comuna), פונטה ארנס היא הדרגה השלישית, הנמוכה ביותר מבין דרגות החלוקה המנהלית של צ'ילה, המקבילה למועצה אזורית או מועצה מקומית בישראל. הקומונה נשלטת על ידי גוף הנבחר בבחירות ישירות לתקופה של ארבע שנים הקרוי מועצה מוניציפלית (concejo municipal), הכולל ראש עירייה (alcalde) וחברי מועצת העיר (concejales). ראש העיר בשנים 2020–2016 הוא קלאודיו רדוניץ' חימנס (Claudio Radonich Jiménez).[15]
תחבורה
לעיר אפשר להגיע בדרך האוויר, היבשה והים.
נמל התעופה הבינלאומי הנשיא קרלוס איבנייס דל קמפו (Presidente Carlos Ibáñez del Campo), שוכן כ-20 קילומטרים צפונית למרכז העיר. לנמל התעופה מגיעות טיסות סדירות מסנטיאגו דה צ'ילה ומפוארטו מונט. חברות התעופה הטסות לשדה הן LATAM צ'ילה וסקיי איירליין, כמו גם טיסות שכר. בטרמינל יש שירותי השכרת רכב, חנויות ומכס. בצמוד לשדה התעופה האזרחי יש שדה תעופה צבאי.
על מנת להגיע בדרך היבשה לפונטה ארנס יש לעבור דרך ארגנטינה.
בשיט אפשר להגיע לעיר בעזרת אוניות תענוגות ומעברות, אם כי המחירים יקרים משום שהם כוללים עגינה באתרי תיירות לאורך הנתיב.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פונטה ארנס- Portal de la Ciudad
- פונטה ארנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Zona franca de Aysén tendrá características similares a las de Iquique y Punta Arenas
- ^ Edmundson, William (2009). A History of the British Presence in Chile: From Bloody Mary to Charles Darwin and the Decline of British Influence. Springer Publishing. p. 115. ISBN 9780230101210.
- ^ Average Weather in Punta ArenasAverage Weather in Punta Arenas
- ^ Report from the Straits of Magellan
- ^ CALVIN SIMS (3 במרץ 1995). "Punta Arenas Journal; A Hole in the Heavens (Chicken Little Below?)". The New York Times. ארכיון מ-10 במאי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Skin cancer and ultraviolet-B radiation under the Antarctic ozone hole: southern Chile, 1987–2000
- ^ Moss, Chris, (2008). Patagonia: A cultural History
- ^ "Punta Arenas, History and Legends". Interpatagonia.com. ארכיון מ-19 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "History HMS Virago". Pdavis.nl. ארכיון מ-15 באפריל 2012. נבדק ב-16 במאי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Antarctica from Punta Arenas
- ^ "Los croatas de Chile", Congreso Mundial Croata
- ^ Museo Salesiano Maggiorino Borgatello
- ^ Nao Victoria
- ^ Deutsche Schule Punta Arenas
- ^ Claudio Andrés Radonich Jiménez, alcalde de la comuna de Punta Arenas
| מחוזות ופרובינציות צ'ילה
| ||
|---|---|---|
| או'היגינס (רנקגואה) | קולצ'גואה • קצ'אפואל • קרדנל קארו | ,_administrative_divisions_-_en_-_colored_2018.svg)
|
| אטקמה (קופיאפו) | ואסקו • צ'ניאראל • קופיאפו | |
| אייסן (קויאיקה) | אייסן • חנרל קאררה • קויאיקה • קפיטן פראט | |
| אנטופגסטה (אנטופגסטה) | אל לואה • אנטופגסטה • טוקופייה | |
| אראוקניה (טמוקו) | מאייקו • קאוטין | |
| אריקה ופרינאקוטה (אריקה) | אריקה • פרינאקוטה | |
| ביוביו (קונספסיון) | אראוקו • ביוביו • קונספסיון | |
| ולפראיסו (ולפראיסו) | אי הפסחא • ולפראיסו • לוס אנדס • מרגה מרגה • סן אנטוניו • סן פליפה דה אקונקגווה • פטורקה • קיוטה | |
| טרפקה (איקיקה) | איקיקה • טמרוגל | |
| לוס לאגוס (פוארטו מונט) | אוסורנו • יאנקיווה • פאלנה • צ'ילואה | |
| לוס ריוס (ואלדיביה) | ואלדיביה • רנקו | |
| מאולה (טלקה) | טלקה • לינארס • קאוקנס • קוריקו | |
| מגאיאנס ואנטארקטיקה צ'ילנה (פונטה ארנס) | אולטימה אספרנסה • אנטארקטיקה צ'ילנה • טיירה דל פואגו • מגאיאנס | |
| מטרופולין סנטיאגו (סנטיאגו דה צ'ילה) | טלגנטה • מאיפו • מליפייה • סנטיאגו • צ'קאבוקו • קורדיירה | |
| ניובלה (צ'ייאן) | איטטה • דיגואין • פונייה | |
| קוקימבו (לה סרנה) | אלקי • לימארי • צ'ואפה | |
31108339פונטה ארנס