סטארי גראד
 סמל סטארי גראד | |
 | |
| מראה כללי | |
| מדינה |
 קרואטיה |
|---|---|
| מחוז | מחוז ספליט-דאלמטיה |
| ראש העיר | ויסקו הלאדיץ' |
| תאריך ייסוד | 385 או 384 לפנה"ס |
| שטח | 52.59 קמ"ר |
| גובה | 0 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 2,817 (2001) |
| קואורדינטות | 43°11′01″N 16°35′55″E / 43.18361°N 16.59861°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.stari-grad-faros.hr/info_en.htm | |
סטארי גראד (קרואטית Stari Grad; איטלקית Cittavecchia - בשתי השפות "עיר עתיקה") היא עיירה בצפון-מערבו של האי הקרואטי הוואר, השוכן בים האדריאטי. היא שוכנת בקצהו המזרחי של מפרץ קטן, ארוך וצר, שהוא המשכו של מפרץ סטארי גראד הרחב יותר. אורכו הכולל של המפרץ הוא 8 ק"מ. מדרום לעיר שוכן רכס ההרים המרכזי של האי הוואר ומצפון לה משתרע אזור גבעי. בעורפה של העיר, ממזרח לה, משתרע מישור פורה, שנודע בעת העתיקה בשם "אגר" (Ager, כיום Starogradsko polje). אורכו של המישור כ-7 ק"מ ורוחבו המרבי מגיע ל-3 ק"מ.
שטחה של העיר הוא 52.59 קמ"ר ובשנת 2001 התגוררו בה 2,817 תושבים; 1,906 מהם בעיר עצמה, והיתר בארבעה כפרים השייכים לה. העיר היא השלישית בגודלה באי ונמלה הוא החשוב בו. חלקה העתיק של העיר והמישור סביב לה, בשטח כולל של 33,290.4 דונם הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2008. בין הנימוקים להכרזה נכתב כי:
"מישור סטארי גראד... הוא נוף תרבותי שנותר ללא שינוי מאז יושב לראשונה בידי האיונים מפארוס במאה ה-4 לפנה"ס. הפעילות החקלאית המקורית של מישור פורה זה, המתמקדת בעיקר בגידול גפנים וזיתים, המשיכה מאז תקופת היוונים ועד ההווה... האתר ממחיש את השיטה הגאומטרית העתיקה לחלוקת קרקע בה עשו היוונים הקדומים שימוש".[1]
תושבי העיר עוסקים גם כיום בחקלאות ובדיג לצד התיירות, ומגדלים גפנים, זיתים ופירות, ומעבדים אותם.
היסטוריה
העיר היא מקום היישוב העתיק ביותר באי הוואר ואחד ממקומות היישוב העתיקים בים האדריאטי כולו. עובדה זו העניקה לה את שמה שמשמעותו "עיר עתיקה".
במקום שכן יישוב אילירי מהמאה ה-6 לפנה"ס. יוונים איונים מהאי פארוס התיישבו במקום בשנת 385 או 384 לפנה"ס, וכינו אותו פארוס. התיארוך מבוסס על כך שהמתיישבים הפליגו מיוון בתקופת המשחקים האולימפיים ה-99. היוונים ביצרו את העיר, ובד בבד החלה התיישבות חקלאית בשדות סביב לה. המישור חולק ל-75 חלקות מלבניות בשטח של 160 דונם כל אחת, ואלה חולקו הלאה לחלקות משנה. באמצע המאה ה-4 לפנה"ס הפכה המושבה לעצמאית. לאחר ששליט העיר בסוף המאה ה-3 לפנה"ס התגרה ברומאים, כבשו אותה האחרונים והחריבו אותה בשנת 219 לפנה"ס. העיר קמה מחדש בשמה הלטיני "פאריה" (Pharia) או "פאריס" (Pharis), ונמלה היה לנמל צבאי רומי חשוב במלחמתם כנגד האילירים והדלמאטים. פסיפסים מהמאות הראשונות לספירה שנמצאו בעיר מתארים את שדותיה של העיר (Ager) אשר הוריקו מגפנים, ואלה יושבו בידי חיילים רומים משוחררים אשר הקימו בהם את אחוזותיהם. העדויות הראשונות להגעת הנצרות למקום הן מהמאה ה-5.
הקרואטים שהגיעו לאזור בתחילת ימי הביניים כינו את העיר בשם "הוארה" (Huarra), אך היא נודעה בעיקר בשמה הלטיני הרשמי - "אגר קיוויטס ווטוס" (Ages Civitas vetus) - שהתגלגל בסוף התקופה לשמה המודרני באיטלקית ובקרואטית. במאה ה-12 הייתה העיר למקום מושבו של בישוף. עם הקמת העיר הוואר בקצהו המערבי של האי ב-1278, נקלעה העיר לקיפאון, והעיר הוואר שנקראה "קיוויטאס נובה" (Civitas Nova - "העיר החדשה"), תפסה את מקומה. האי נכבש בידי ונציה במאה ה-13, ואלה החזיקו בו כמעט ברציפות עד סופה של הרפובליקה ב-1797. במאה ה-15, עם התפתחות התחבורה הימית באזור, חוותה העיר התפתחות מחודשת.
אתרי העיר
שרידי העיר היוונית הקדומה נותרו קבורים תחת בתיה הנוכחיים של העיר, ורק במקומות בודדים ניכר המתאר של היישוב העתיק. במרתף יין שוכן חלק מהחומה היוונית העתיקה באורך של 11 מטר, ושרידים נוספים ממנה, כמו גם בסיסו של המגדלור היווני, שוכנים עדיין בסמוך לכנסיית יוחנן ה"קדוש". מבנה העיר היוונית שוחזר באופן תאורטי, ורק בחלקה הדרום-מזרחי של סטרי גראד נערך מחקר ארכאולוגי של ממש. כיכר סקור (Skor) בצידה המזרחי של העיר מוקפת בבתי מהמאה ה-16 עד המאה ה-18, ואלה בנויים בסגנון הבארוק.
כנסיות העיר
כנסיית יוחנן ה"קדוש" (Crkva sv. Ivana) הוקמה על שרידיה של בזיליקה נוצרית מוקדמת מהמאה ה-5 או ה-6. הכנסייה שימשה כמעוזו של הבישוף מאז שנוסדה במקום דיוקסיה ב-1147. היא נזכרה לראשונה בכתובים ב-1332 אך ברי מאופיו של המבנה כי קדם למועד זה, והוא מעוצב בסגנון רומאנסקי אופייני למאה ה-11 ול-12. בכנסייה פסיפסים ובפטיסטריום קדום בצורת צלב יווני שהתגלה ב-1957.
כנסיית הירונימוס הקדוש (crkva sv. Jerolima) היא קפלה מימי הביניים ובמאה ה-15 נוסף לה מנזר. לפי המסורת היא הפכה לאחר מכן לעמדת שמירה שממנה נמתחה שרשרת לרוחבו של מפרץ סטארי גראד, שנועדה לחסום את הכניסה אליו. כיום משמש המבנה כגלריה ובו תבליט של הקדוש.
כנסיית לוצ'יה הקדושה (Crkva sv. Lucije) היא השריד היחיד ממנזר מהמאה ה-15 אשר הוחרב בידי העות'מאנים ב-1571.
כנסיית רוקו הקדוש (Crkva sv. Roka) הוקמה ב-1569 והוקדשה לאחד הקדושים המגנים של העיר. מתחת למדרגות הכנסייה שרדה רצפת פסיפס שהייתה בעבר חלק מבית מרחץ רומי.
כנסיית פטרוס הקדוש והמנזר הדומיניקני (Crkva sv. Petra s Dominikanskim samostanom) הוקמו ב-1482, אך נשרפו בעת התקיפה העות'מאנית ב-1571. חומות המבנה בצידו המערבי והמזרחי שוקמו מיד לאחר מכן. מגדל הכנסייה הוקם במאה ה-16 מאבניה של חומת העיר היוונית העתיקה, והיא חודשה לחלוטין במאה ה-19. קברו של פטאר הקטורוביץ' (Petar Hektorović; 1487-1572), המשורר הקרואטי בן העיר, שכן בעבר סמוך למזבח. לצד לכנסייה פועל מוזיאון קטן המציג, בין היתר, את כתובת האבן העתיקה ביותר בקרואטית.[2]
כנסיית הרובע של סטפנוס ה"קדוש" (Crkva sv. Stjepana) הוקמה ב-1605 במקום בו ניצבה מאז המאה ה-12 הקתדרלה הראשונה של העיר. קומת הקרקע של המבנה נבנתה מאבני החומה של העיר העתיקה, והכניסה למבנה שוכנת במקום בו שכנה בעבר הכניסה לעיר. מגדל הפעמונים נוסף בסמוך למבנה הכנסייה ב-1753.
טירת טוורדלי
ב-1520 הקים הקטורוביץ' את טירת טוורדלי (Tvrdalj) בסגנון הרנסאנס. הטירה היא אחוזת האצילים החשובה בעיר, וחזיתה פונה אל המפרץ. במרכזה בריכת דגים שסביבה ארקאדה, וחדרי המגורים, מספר בארות ואזורי השירות ערוכים סביב לבריכה. בטירה כתובת המעידה לאמור:
PETRVS HECTOREVS MARINI FILIVS"
PROPRIO SVMPTV ET INDVSTRIA
AD SVVM ET AMICOR, VSVM CONSTRVXIT."[3]
"פטאר הקטורוביץ', בנו של מרינוס
הקים (את המבנה) הזה על חשבונו ומרצונו שלו
למען שימושו שלו ושל חבריו"
מישור סטארי גראד
 | |
| ה"אגר", המישור הפורה של סטארי גראד | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 5 | |
| מדינה |
קרואטיה |
|---|---|
היוונים אשר התיישבו בסטארי גראד בתחילת המאה ה-4 לפנה"ס חילקו את המישור ל-75 חלקות בשטח של 160 דונם כל אחת. אורכה של כל חלקה היה 905 מטר ורוחבה עמד על 181 מטר. כל חלקה חולקה הלאה לחמש חלקות משנה רבועות באורך וברוחב של 181 מטר כל אחת. לאורך גבולות החלקות הוקמו גדרות אבן אשר השתמרו היטב עד היום בשל כך שתוחזקו משך אלפי שנים, ושיטת חלוקה זו מכונה "חורה". חלק מהגדרות רחבות במידה המאפשרת לעשות בהן שימוש כשבילים, ובנוסף אפשר גובהן לפקח על המישור. ברחבי המישור שוכנות בקתות קטנות ששימשו לאחסון כלי עבודה ולמקלט מפני פגעי מזג האוויר. בנוסף מצויים במישור בורות מים לאיסוף מי הגשמים.
סביב המישור שוכנים כיום חמישה כפרים, והוא נחצה על ידי כביש ממזרח למערב ומסלול טיסה קטן למטוסי ריסוס. הכפרים מקושרים אל שדות המישור באמצעות שבילים עתיקים, אך האזכור המוקדם ביותר של הכפרים עצמם הוא מהמאה ה-13 ומהמאה ה-14 בלבד. הבתים העתיקים ביותר בכפרים אלה מתוארכים לסוף ימי הביניים. המישור מעובד באינטנסיוויות גם כיום, ומגדלים בו בעיקר גפנים וזיתים.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של סטארי גראד- סטארי גראד באתר הרשמי של האי הוואר
- סטארי גראד באתר לשכת התיירות הקרואטית
- אודות סטארי גראד
- Croatia journey to my ancestral home
הערות שוליים
  | |
|---|---|
|
26776865סטארי גראד