פסקארה
 | |
| נמל פסקארה | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 אברוצו |
| נפה | פסקארה |
| ראש העיר |
לואיג'י אלבורה מסקיה (Luigi Albore Mascia) |
| שפה רשמית | איטלקית |
| שטח | 33.6 קמ"ר |
| גובה | 0 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 116,846 (2011) |
| ‑ במטרופולין | 450,000 |
| ‑ צפיפות | 3700 נפש לקמ"ר (2011) |
| אזור זמן | UTC +1 |
פסקארה (באיטלקית: Pescara) היא עיר הבירה של נפת פסקארה שבמחוז אברוצו שבאיטליה. זוהי העיר הגדולה ביותר באוכלוסייתה במחוז: בשנת 2011 היא מנתה 116,846 תושבים[1], והאזור המטרופוליני הסובב אותה מנה כ-450,000 תושבים. פסקארה ממוקמת על חוף הים האדריאטי על שפך נהר אטרנו-פסקארה. העיר בצורתה הנוכחית נוסדה ב-1927 כאשר אוחדו העיר פסקארה השוכנת על גדתו הדרומית של הנהר והעיר קסטלמארה אדריאטיקו (Castellamare Adriatico) שמצפון לו. אחד מאלה שדחפו להקמתה של העיר בצורתה זו היה המשורר גבריאלה ד'אנונציו, תושב העיר.
הרחוב המסחרי הראשי של העיר הוא שדרות אומברטו הראשון (Corso Umberto I), המשתרע מכיכר הרפובליקה ועד לכיכר האחד במאי אשר על חוף הים, אשר יחד עם שדרות ויטוריו אמנואלה השני ורחוב ניקולה פבריצי, תוחמת מרובע המהווה את מרכז הקניות של העיר. שדירות מנטונה, הרחוב הראשי של פסקארה, היה במשך שנים מרכז חיי הלילה של העיר. בכיכר איטליה, שליד שפת הנהר שוכנים בניין העירייה ובניני הממשל של הנפה, אשר בינה לבין הקמפוס של האוניברסיטה המקומית, התפתח במשך השנים מרכז העסקים. מדרום לשפך הנהר שוכנת המרינה המקומית. את פאסקרה משרתים נמל תעופה בינלאומי ואחד מנמלי הים התיירותיים החשובים בים האדריאטי.
גאוגרפיה
פסקארה ניצבת בגובה פני הים האדריאטי והיא התפתחה במאות שלפני ספירת הנוצרים על המיקום האסטרטגי של שפך נהר אטרנו-פסקארה. החוף רדוד וחולי ומשתרע ברציפות מדרום ומצפון לשפך. רוחבו של החוף מגיע ל-140 מטרים. בדרום משתרע יער אורנים שבעבר הגיע עד לחוף אך כמעט ונעלם ונמצא רק באזור המוגדר כשמורת טבע.
המרקם העירוני של פסקארה משתרע על שטח בצורת T על גדות הנהר ועל רצועת החוף שמשני צידי השפך שלו. כמו כן העיר מתפשטת לכיוון הגבעות שבצפון-מזרח ובצפון-מערב, אשר יושבו לראשונה בתקופה הנאוליתית. שטח העיר משופע במי תהום הניזונים מהפשרת השלגים בהרים שבפנים הארץ.
| אקלים בפסקארה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 9 | 11 | 14 | 17 | 22 | 26 | 29 | 28 | 26 | 20 | 15 | 11 | |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 2 | 3 | 5 | 7 | 12 | 16 | 18 | 18 | 15 | 11 | 7 | 3 | |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 69 | 46 | 61 | 61 | 43 | 43 | 33 | 53 | 61 | 74 | 69 | 71 | |
היסטוריה
למרות שאין לה חשיבות היסטורית של ממש, תולדותיה של פסקארה מתחילים מתקופת הכיבוש הרומי. הכפר נוסד כדי לשמש כנמל לעיר טאטה (Theate), שהייתה בירתם של אנשי שבט המרוצ'יני (Marrucini) והנמל היה שער לסחר עם ארצות המזרח במשך מאות שנים. שמה של העיר ושל הנהר היה אטרנום (Aternum, ביוונית Άτερνος). היא הייתה מקושרת לרומא באמצעות רשת של דרכים. במרכזו של היישוב ניצב מקדש.
בשנת 597 נהרסה העיר על ידי הלומברדים. סטוס (Cetteus), שהיה בישוף במאה השישית ונבחר לכהונתו בשנת 590 בתקופת כהונתו של האפיפיור גרגוריוס הראשון, היה לקדוש המגן של פסקארה. על פי המסורת הוא הוצא להורג על ידי הלומברדים שהשליכוהו לנהר כשחבל שבקצהו קשור סלע כרוך לצווארו וגופתו צפה ליד פסקארה.
ב-1095 הייתה פסקארה כפר דייגים ובה כנסיות לרוב. ב-1140 כבש את העיירה רוג'רו השני, מלך סיציליה ובכך נפתחה תקופה שבה העיירה נהרסה על ידי צבאות שתקפו פעם אחר פעם את ממלכת סיציליה הנורמנית. השם פיסקאריה (Piscaria, "שפע של דגים"), נזכר לראשונה בתקופה זו. כמה סניורים משלו בפסקארה לאחר מכן ובתקופה זו נבנו המצודה והמגדל.
בעשורים הראשונים של המאה ה-15 הותקפה העיר ונכבשה על ידי שכירי חרב ובהמשך הותקפה על ידי צבאות הונציאנים ומאוחר יותר כחלק מממלכת נאפולי הספרדית, היא הפכה לעיר מבוצרת.
ב-1566 הוטל מצור על פסקארה על ידי הצי של האימפריה העות'מאנית. העיר עמדה באומץ במצור והעות'מאנים הצליחו רק להרוס את הסביבה.
בראשית המאה ה-18 מנתה אוכלוסייתה של פסקארה כ-3000 תושבים, מחציתם חיו בקסטלמארה. ב-1707 תקפו את העיר צבאות אוסטרים. העיר עמדה בהתקפה חודשיים בטרם נכנעה.
פסקארה הייתה תמיד חלק מממלכת נאפולי, להוציא תקופה קצרה בין השנים 1798-1799 שהיה הייתה בשטחה של הרפובליקה של נאפולי. ב-1800 נפלה העיר בידיהם של הכוחות הצרפתים והייתה למרכז צבאי חשוב של הממשל של ז'וזף בונפרטה. קסטלמארה, שכעת חיו בה 3000 תושבים, הפכה להיות עיר נפרדת.
ב-1814 מרדו הקרבונארי של פסקארה כנגד ז'ואקים מירא. כאן נחתם ב-15 במאי 1815 אחד המסמכים הראשונים של איחוד איטליה. בשנים הבאות הייתה פסקארה סמל לחזרה לשלטון האלימה של בית בורבון, שכן בה שכן אחד מבתי הכלא הידועים לשמצה שלו. ב-1853 נהרס העיר בשיטפון וב-1860 היא שוחררה על ידי אחד מאנשיו של ג'וזפה גריבלדי. שבע שנים לאחר מכן נהרס המבצר.
בשישים השנים הבאות פסקארה הייתה חלק מנפת קייטי (Chieti), לאחר מכן התמזגה עם קסטלמארה ובסופו של דבר הפכה להיות העיר הגדולה באזור. העיר החדשה סבלה קשות במלחמת העולם השנייה ומאז נבנתה מחדש באופן נרחב והפכה לעיר חוף מודרנית.
אתרים חשובים
אחד האתרים הפופולריים בעיר הוא בית הולדתו של גבריאלה ד'אנונציו. פסקארה היא גם מקום משכנו של המוזיאון לתולדות העם האברוצי. המוזיאון כולל 13 אולמות המשכנים תצוגות על ההיבטים השונים של החיים, המסורות, הכלכלה וההיסטוריה של 4000 שנות העם האברוצי.
כלכלה ותרבות
פסקארה היא העיר המאוכלסת ביותר במחוז אברוצו והיא אחד מעשרת המרכזים הכלכליים והתירותיים הגדולים ביותר שעל חוף הים האדריאטי. הודות לחוף המשתרע על יותר מ-20 ק"מ, היא מהווה יעד תיירותי פעיל בחודשים הקיץ. החופים מוגנים על ידי שוברי גלים שהוצבו כדי למנוע סחיפה. מאז 1939 מתקיים בפסקארה פסטיבל ג'אז בינלאומי.
ערים תאומות
