טרוגיר
 | |||||||||
| טיילת העיר | |||||||||
| מדינה |
 קרואטיה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | מחוז ספליט-דלמטיה | ||||||||
| ראש העיר | ודרן רוז'יץ' | ||||||||
| שטח | 39.1 קמ"ר | ||||||||
| גובה | 0 מטרים | ||||||||
| קואורדינטות | 43°31′01″N 16°15′05″E / 43.5169027777778°N 16.2513638888889°E | ||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||||
| www.trogir.hr | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
טרוגיר (קרואטית Trogir; איטלקית Traù; לטינית Tragurium) היא עיר קייט במרכז דלמטיה בקרואטיה כ-27 ק"מ מערבית לספליט. העיר שוכנת לחופי מפרץ קסטלה, סמוך לאי צ'יובו (Čiovo). בשנת 2011 התגוררו בעיר 13,260 תושבים, שעיקר פרנסתם על ענף התיירות. בטרוגיר מרינה והיא נחשבת למרכז חשוב במרכז החוף הדאלמטי גם בתחום תיירות השייט. בעיר 20,000 מיטות בבתי מלון, בדירות ובחדרים להשכרה, הרבה מעבר למספר התושבים. האוכלוסייה המתגוררת סביב העיר עוסקת גם בחקלאות ודיג, ובעיר שוכנת מספנה הנושאת את שמה.
היסטוריה
העיר נוסדה על אי קטן השוכן במיצר שבין היבשה לאי צ'יובו במאה ה-3 לפנה"ס. מקימיה היו יוונים מהאי ויס אשר כינו אותה "טרגוריון", היינו "אי הרוחות". העיר הוקפה בחומות ונבנתה לפי תבנית שתי וערב. טרוגיר התפתחה עד בוא הרומאים וגם לאחר מכן, אף שאלה קבעו את מרכזם באיליריה בעיר סלונה (Salonae) הסמוכה לספליט. במהלך התקופה הרומית המאוחרת העיר הורחבה והגנתה חוזקה, וחפירות חשפו בתי קברות רומאיים נרחבים בסביבותיה. עוד הוקמו בעיר שתי בזיליקות בשלהי התקופה הרומית.
החל במחצית השנייה של המאה ה-9 השתייכה העיר למחוז הביזנטי של דלמטיה שבירתו שכנה בזאדאר. כמאה שנים לאחר מכן, בסוף המאה ה-10 נכבשה טרוגיר בידי ונציה ובתקופה זו התפשטה לכיוון חלקו המערבי של האי וביצוריה חודשו. במאה ה-11 הוקמה בעיר דיוקסיה וב-1107 זכתה למעמד של עיר. בתקופה זו העיר נכבשה בידי הונגריה. ב-1420 השתלטה ונציה על העיר והחזיקה בה עד שנת 1797 עת עברה לידי בית הבסבורג, אשר שלט בה עד לאחר מלחמת העולם הראשונה, וזאת למעט תקופה קצרה בתחילה המאה ה-19 עת נכבשה על ידי נפוליאון. בין המאה ה-13 למאה ה-15 הגיעה העיר לשיאה, ובתקופה זו נבנו בה חלק מבניניה החשובים כמו הקתדרלה וטירת קמרלניו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה העיר לחלק ממדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים ולאחר מכן מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. במלחמת העולם השנייה נכבשה העיר על ידי האיטלקים עד ששוחררה ב-1944 והייתה לחלק מיוגוסלביה. ב-1991 הייתה טרוגיר לחלק מקרואטיה העצמאית. בשנת 1997 זכתה למעמד של אתר מורשת עולמית.
אתרי העיר
המרקם העירוני
לעיר מורשת תרבותית בת למעלה מאלפיים שנה, אשר עוצבה על ידי היוונים, הרומאים והוונציאנים. חלקה ההיסטורי שוכן על אי קטן באורך של 300 מטר וברוחב של 150 מטר בלבד, הנבדל מהיבשה בתעלת פושה (Foša) הצרה מצפון לו. שני גשרים נמתחים מהאי - הראשון אל היבשה דרך "השער הצפוני" (27 במפה), והשני דרומה אל האי צ'יובו. במרכז העיר מבוך של רחובות שהותווה בתקופה ההלניסטית. הרחובות הראשיים של העיר עוקבים אחר תוואי הקארדו והדקומנוס הרומיים, אשרו נסללו בתורם לאורך הרחובות הראשיים בקולוניה היוונית. בנקודת המפגש של שני הרחובות נמצאו שרידיו של הפורום הרומי.
גרעין העיר היוונית שוכן בצידו המזרחי של האי, ורק בתחילת ימי הביניים היא התפשטה ליתר חלקיו, והוקם רובע פסיקה (Pasike) שנבנה אגב תכנון שונה של רחובותיו. רובע זה הוקף מאוחר יותר בחומה, ולבסוף, במאה ה-15, הוקמה טירת קמרלניו הוונציאנית בקצהו הדרום-מערבי של האי (22 במפה). העיר נחשבת לדוגמה הטובה ביותר לאדריכלות גותית-רומנסקית בכל אירופה המרכזית.
הקתדרלה
בנייתה של קתדרלת לוברו (לורנצו) (5 במפה) החלה בשנת 1200 לערך במקום בו ניצבה אחת משתי הבזיליקות הרומיות בעיר. ב-1213 הסתיימה בניית השער הדרומי וב-1240 סיים האמן רדובן (Radovan) את בנייתו של השער המערבי המפורסם המשמש ככניסה הראשית למבנה. קירות הקתדרלה הושלמו באמצע המאה ה-13, הספינה קורתה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-15 ומגדל הפעמונים הנישא לגובה של 47 מטר הוקם רק בסוף המאה ה-16. משמעות הימשכותה של הבנייה לאורך פרק זמן כה ארוך היא שהמבנה מערב סגנונות - גותי, רומנסקי וסגנון הרנסאנס.
אולם המבנה מחולק לשלושה מעברים שבקצה כל אחד מהם אפסיס, והם נבדלים זה מזה בשתי שורות בנות ארבעה עמודים כל אחת. הבפטיסטריום נמצא בתוך הפורטיקו הצמוד לאולם הראשי ממערב וסמוך לשער הכניסה. הקתדרלה ידועה במיוחד בשער המערבי שלה שמשני צדדיו ניצבים פסלי אריות, סמלה של ונציה, ופסלי אדם וחוה ניצבים מעליהם. סביב השער עיטורים של סצינות תנכיות שונות.
מבנים אחרים
בעיר מספר כנסיות נוספות, ועליהן נמנות כנסיית ברברה (3 במפה) שהיא העתיקה ביותר בעיר ונבנתה במאה ה-11, והכנסייה הבנדיקטינית של יוחנן המטביל (7 במפה). זו, כמו הקתדרלה, נבנתה באתר בו שכנה קודם לכן אחת משתי הבזיליקות הרומיות.
בכיכר המרכזית בעיר, כיכר יוחנן פאולוס השני (Trg Ivana Pavla II) בה שוכנת גם הקתדרלה, ניצב גם בניין העירייה (4 במפה) מהמאה ה-14 וה-15. הוא שופץ באופן מקיף במהלך המאה ה-19 אך שמר על סגנון הרנסאנס המקורי שלו. בצידה הדרומי של הכיכר שוכן בניין הלוג'יה (6 במפה) על מגדל השעון שלו, ובצידו המערבי ארמון צ'יפיקו (9 במפה) שרובו נבנה במאה ה-13, אך שולבו בו אלמנטים ששרדו ממבנים רומיים עתיקים. מחומות העיר שרדו רק טירת קמרלניו ומגדל מרקוס ה"קדוש" (23 במפה). את מקומן של החומות תפסה טיילת רחבה וגן המקיפים את האי מכל צדדיו.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של טרוגיר- טרוגיר באתר לשכת התיירות הקרואטית
- אתר נוסף אודות העיר
- טרוגיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
-
בית עיריית טרוגיר -
טירת קמרלניו -
תעלת פושה
| הריביירה הקרואטית | ||
|---|---|---|
| ערים | דוברובניק • ספליט • רוביני • רייקה • טרוגיר • זאדאר • אופטיה • פורץ' • פולה • שיבניק | 
|
| איים | צרס • קרק • מלייט • ראב • פאג • ויס • לושין • דוגי אוטוק • בראץ' • הוואר • קורצ'ולה • קורנטי | |
| ערכים אחרים | מפרץ קוורנר • דלמטיה • הים האדריאטי • ולביט • איסטריה • האלפים הדינריים | |
 | |
|---|---|
|
37793089טרוגיר