עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה
עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה סודרו על ידי הרמב"ם בפרטו את הדברים המפריעים לעשות תשובה כראוי. הרשימה מחולקת למספר קטגוריות.
רשימת הדברים
רשימת עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה נמצאת לראשונה ברי"ף[1][דרוש מקור] וסודרה על ידי הרמב"ם בהלכות תשובה.
המאירי בחיבור התשובה מגדיר את הדברים:
" קצת ענינים שאינם גוף עברה, והוא לצד חשבו זה לא ישוב מהן וימשכו אחריהן שאר העברות ונמצאו רוע מחשבותיו וסיג דעותיו מעכבין את התשובה, וערבו עמהם גם כן ר"ל באותם כ"ד דברים שמעכבין את התשובה, ענינים אחרים יעכבו את התשובה לסבות אחרות, הודיעום להעיר בעל המחשבה אשר בארנו בפרק הקודם שלא ישען על תשובתם אחר שהיא רחוקה.
— חיבור התשובה למאירי - משיב נפש מאמר א פרק ד
.
הרשימה חולקה על ידי הרמב"ם לשש קטגוריות שונות:
אין מספיקין בידו לעשות תשובה
רשימה זו כוללת דברים שבשל חומרתם ה' מסובב שלא יוכל החוטא בהם לעשות תשובה:
- המחטיא את הרבים, או המעכבם מלעשות מצוה.
- המסית אדם לעבור לדרך רעה[2].
- מי שיש בידו למחות באדם העובר על אחת המצוות ולא מיחה, ובפרט אב שבנו מתפקר ואינו מוחה בו[3].
- החוטא על מנת לשוב בתשובה, או על מנת שיום הכיפורים יכפר לו.
דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהם
דברים שאדם המבצע אותם יתקשה לעשות תשובה מסיבות פרקטיות:
- אדם שפורש מהציבור – מפני שבזמן שהציבור יעשה תשובה הוא לא יהיה איתם ולא ישוב בתשובה כראוי[4]
- מי שחולק על החכמים – מפני שבשל כך הוא אינו בקשר איתם ואינו יודע איך לשוב בתשובה.
- מי שלועג למצוות – מפני שאם לועג להם אינו רודף אחריהם לקיימם, ואם אינו מקיים את המצוות ממילא אינו יכול לשוב בתשובה[5].
- אדם ששונא תוכחות (נזיפות) – מפני שהתוכחות גורמות לאדם לחזור בתשובה ומי ששונא אותם לא יזכה להשפעתם, וימשיך לחטוא במחשבה שמעשיו טובים ונחוכים.
דברים שקשה לפצות עליהם
דברים שבין אדם לחברו שהעושה אותם יתקשה מאוד למצוא את הנפגע כדי לבקש את סליחתו:
- המקלל ציבור – כיון שאין לו אדם ספציפי בו פגע.
- החולק עם גנב משלל גנבותיו– מפני שאינו יודע מיהו הנגנב, ועוד שמחזק את הגנב ומחטיאו[6].
- המוצא אבדה ולא מפרסם את הדבר – כשירצה להחזירה, אף שיפרסם את האבדה, לא יוכל למצוא את בעליה, מכיון שהתייאשו מכבר מן האבדה.
- הגונב מעניים שאין ידוע מי הם – כיון שאין שמם מפורסם לציבור, ועוברים מעיר לעיר[7].
- הלוקח שוחד - כיון שאינו יודע מה היה הדין לולא נתינת השוחד ועד כמה הטהו השוחד מן האמת, ועוד שמחזק ידי נותן השוחד[6].
דברים שמסתבר שלא יחזרו עליהם בתשובה
דברים שרוב האנשים אינם מחזיקים לחטא ובשל כך אינם חוזרים עליהם בתשובה:
- האוכל מסעודה שאינה מספיקה לבעליה – מפני שאוכל ברשות הבעלים וחושב שלא עבר על איסור[8].
- אדם המשתמש במשכון של עני, שאינו מתכלה[9] – מפני שהוא בטוח שעשה כדין כיון שאין הפסד בכך לעני[10].
- אדם המסתכל בנשים – מפני שאין זה נחשב בעיניו כחטא, ואינו מחשיב את האיסור של לא תתורו כחטא[11].
- אדם המתכבד בשפלות אדם אחר – מפני שחושב שכיון שלא פגע בו אלא רק השווה בין מעשיו למעשה אחרים[12].
- החושד באדם כשר – מפני שאינו אומר לו דבר, ואינו יודע שאסור לחשוב על אדם כשר שהוא בעל עבירה[13].
דברים שקשה להפסיק
דברים שבני אדם מתקשים להפסיק מלעשות, וכולם מידות רעות:
הערות שוליים
- ^ ובר"ן שם כתב "לא ידעתי היכן היא שנויה"
- ^ לשון הרמב"ם: "המטה את חבירו מדרך טובה לרעה כגון מסית ומדיח".
- ^ "הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו, הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש ונמצא כמחטיאו, ובכלל עון זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בין יחיד בין רבים ולא מיחה אלא יניחם בכשלונם".
- ^ "הפורש מן הצבור, לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן ואינו זוכה עמהן בזכות שעושין.
- ^ " והמלעיג על המצות, שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ולא עושן ואם לא יעשה במה יזכה"
- ^ 6.0 6.1 ובכך הוא נכלל במסית אדם לדרך רעה.
- ^ הראב"ד חולק ואומר שמדובר באדם שלוחץ בעניים לשלם את חובם עד שמוכרים את נכסיהם במחיר הפסד.
- ^ ואסור משום אבק גזל, שלא רוצה הבעלים לתת אלא נותן מאי נעימות.
- ^ לחם משנה שם
- ^ "המשתמש בעבוטו של עני שהעבוט של עני אינו אלא כגון קרדום ומחרישה ויאמר בלבו אינן חסרים והרי לא גזלתי אותו".
- ^ המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
- ^ המתכבד בקלון חבירו אומר בלבו שאינו חטא, לפי שאין חבירו עומד שם ולא הגיע לו בושת ולא ביישו, אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חבירו או חכמתו כדי שיראה מכללו שהוא מכובד וחבירו בזוי".
- ^ "החושד כשרים אומר בלבו שאינו חטא לפי שהוא אומר מה עשיתי לו? וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה והוא אינו יודע שזה עון שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה".