הרב משה צבי נריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רבי משה צבי נריה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב משה צבי נריה
משה צבי נריה, נובמבר 1969
משה צבי נריה, נובמבר 1969
לידה כ"א בשבט ה'תרע"ג
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית לודז', האימפריה הרוסית
פטירה י"ט בכסלו ה'תשנ"ו (בגיל 82)
ישראלישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק ראש ישיבה ומנהיג רוחני
תפקידים נוספים חבר הכנסת מטעם המפד"ל בכנסת השביעית
ראש מרכז ישיבות בני עקיבא
ראש ישיבת בני עקיבא כפר הרואה ומייסדה.
רבותיו הרב אברהם יצחק הכהן קוק
תלמידיו הרבנים חיים דרוקמן, יעקב אריאל, חנן פורת בנו הרב נחום נריה, ראו מתלמידיו
חיבוריו חיבורים על הראי"ה והגותו, הדפסת חידושי תורה של אביו ועוד, ראו מספריו
פרסים והוקרה

פרס ישראל (בשנת 1978)

חבר הכנסת
17 בנובמבר 196921 בינואר 1974
(4 שנים ו־9 שבועות)
כנסות 7
הרב נריה עם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
בניין הישיבה ההיסטורי כשבחזיתו הדקל ששתל הרב נריה (צולם ביום הלוויתו, 1995)
הרב נריה לצד ישעיהו ברנשטיין – נואם

הרב משה צבי נריה (מנקין; כ"א בשבט ה'תרע"ג, 29 בינואר 1913י"ט בכסלו ה'תשנ"ו, 12 בדצמבר 1995) היה רב, חבר הכנסת ומחנך, מייסד מרכז ישיבות בני עקיבא. מייסד וראש ישיבת כפר הרואה עד פטירתו. מכונה "אבי דור הכיפות הסרוגות", בשל השפעתו על עיצוב הציבור הדתי לאומי.

חבר הנשיאות המייסדת של איחוד הרבנים למען ארץ ישראל, כיהן כחבר הכנסת למשך קדנציה אחת מטעם המפד"ל. חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ופרס הרב קוק.

תולדות חייו

נולד בלודז' שבאימפריה הרוסית (כיום בפולין) לרב פתחיה מנקין ולרחל. למד תורה במינסק ובשקלוב. עלה לארץ ישראל בשנת ה'תר"ץ (1930) לאחר שהרב אברהם יצחק הכהן קוק סייע לו בהשגת סרטיפיקט. כשהגיע נקשר לרב קוק, ולבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק. למד בישיבת מרכז הרב ובסמינר למורים "מזרחי".

נמנה עם ראשי תנועת הנוער הדתי בני עקיבא ומנהיגה הרוחני של התנועה שנים רבות. ערך את ביטאון התנועה, "זרעים", וכתב מספר שירי תנועה ובהם אף את המנון התנועה. כתב שירים גם על עניינים אחרים כמו ירושלים, חטיבה 7, השואה ושירים אישיים. פעילותו בתנועת בני עקיבא לא הייתה לרוחו של הרב צבי יהודה קוק, ולכן נהג לכתוב מאמרים ולהרצות תחת שם העט "נריה"[דרוש מקור] (על פי הפסוק "נר ה' נשמת אדם"). לימים עיברת את שמו ממנקין לנריה באופן רשמי. בשנות ה־30 שימש ככתב בעיתון "היסוד".

בשנת 1939 (ה'ת"ש), חרף התנגדויות בתוך תנועתו, ייסד במושב כפר הרא"ה את ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ישיבת בני עקיבא הראשונה. הישיבה שילבה עבודת אדמה ולימודי קודש. כיהן בה כראש ישיבה ומורה לתלמוד ומחשבת ישראל. לימים, עקב דרישת ההורים, הוכנסו לישיבה לימודי תיכון על חשבון עבודת הכפיים בעידודו של שותפו לראשות הישיבה, הרב אברהם צוקרמן. הרב נריה התנגד למהלך זה ואף התבטא כי "יצמחו לי שערות על כף היד לפני שילמדו לימודי חול בישיבה", אך בדיעבד השלים עם מהלך זה. בעקבות ייסוד ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה יזם את הקמתן של ישיבות ואולפנות בני עקיבא נוספות בכל רחבי הארץ, וכך הפכה ישיבת כפר הרואה ל"אם ישיבות בני עקיבא". מרביתן של ישיבות בני עקיבא היו ישיבות ואולפנות תיכוניות, אך חלקן היו בתי ספר מקצועיים וישיבות הסדר.

עם קום המדינה, החליטה הכנסת להכריז על יום ה' באייר כעל יום העצמאות וביקשה ליצוק ליום זה (בשיתוף הרבנות הראשית לישראל) גם תוכן דתי. הרב נריה חיבר אז את טיוטת נוסח התפילה המיוחד ליום העצמאות, אשר התקבל ברובו. לאחר מותו, הוציא הרב יעקב אריאל, באמצעות ישיבת רמת גן, את הסידור גואל ישראל המבוסס על הנוסח של הרב נריה.

במהלך מלחמת העצמאות ליווה הרב נריה את חטיבה 7, בה היה ריכוז גדול של חיילים דתיים בגדוד 79, ואף חיבר שיר כהמנון החטיבה ('צהלי ורוני חטיבה 7', כיום שיר זה אינו משמש כהמנון החטיבה). במהלך מבצע חירם באוקטובר 1948 יצאה החטיבה מאזור צפת, וכבשה את חלקו המזרחי של הגליל העליון, כולל את אזור הר מירון. החטיבה התרכזה במהלך חורף 1948–1949 באזור הגליל העליון. בראשית 1949 ארגן הרב נריה אירוע הודיה המוני על הצלחות מלחמת העצמאות, בו השתתפו חיילים דתיים, תלמידי ישיבת כפר הרוא"ה, פדויי שבי ואחרים. מקום הכינוס נקבע לקבר הרשב"י במירון, ותאריך האירוע נקבע לז' באדר. בעקבות כינוס זה נקבעה מסורת של עלייה לקבר הרשב"י בז' באדר מדי שנה.[1]

היה חבר הנהלת התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

כיהן כחבר הכנסת בכנסת השביעית מטעם המפד"ל (1969–1973), והיה חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט. כשפרש מהכנסת, אמר שהייתה זו טעות שבכלל נכנס, כי בכנסת "אי אפשר שלא ללכלך את הידיים".

כתב מספר רב של ספרים על הרב קוק שמהווים מעין ביוגרפיה שלו, תוך שהוא שוזר בהם סיפורים והגות משל הרב קוק.

ב־1973 זכה בפרס החינוך של עיריית תל אביב. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לקידומה ופיתוחה של החברה והמדינה.[2]

ב־1983 פרש מהמפד”ל והקים את תנועת מצ"ד. בשנת 1993 הקים, יחד עם הרב שאול ישראלי והרב אברהם שפירא, את הארגון "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל", על רקע התנגדותם להסכמי אוסלו.

בבחירות לכנסת ה-11 שובץ במקום ה-116 הסמלי מטעם מפלגת מורשה.

נפטר בגיל 82, בי"ט בכסלו ה'תשנ"ו (12 בדצמבר 1995). קרוביו שעמדו ליד מיטתו לפני מותו מעידים שמילותיו האחרונות היו: ”קר לי! תחממו אותי בדברי תורה! תאחזו בארץ ישראל ובקדושתה. תנו לי להגיד שלום לארץ ישראל ולהפרד ממנה באהבה, בשמחה וברצון. קדושה אני מבקש. קודש קודשים אני מבקש. תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל, תנו לי הרגשת קדושת ארץ ישראל. תנו לי הרגשת קדושת עם ישראל!” קרא כמה פעמים בקול גדול, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" וסיים במילים "נתקדש כולנו". מילותיו האחרונות זכו לשני לחנים.[3][4]

הנצחתו

על שמו נקראו היישוב נריה, שכונת נוף נריה בלוד ורחובות בירושלים, בפתח תקווה, בנתניה, בראשון לציון ועוד.

כמו כן קרויים על שמו ישיבת הסדר "שדמות נריה" ביישוב שדמות מחולה, הישיבה הגבוהה "נתיבות נריה" בשומריה, "מרכז נריה" בקריית מלאכי, אולפנת נריה בדימונה, הגרעין התורני בקריית מלאכי, בתי ספר יסודיים ממ"ד "משואת נריה" במודיעין, "מורשת נריה" בגבעת שמואל, "חן נריה" בגוש עציון ו"נועם נריה" בבית שאן, חטיבת הביניים האזורית הר חברון בסוסיא, חטיבת הביניים "אורות נריה" בטבריה. כמו כן, בתי הכנסת "חזון נריה" ו"משכנות נריה" באלעד נקראו על שמו.

על שמו קרויים גם "שבט" (מחזור) בתנועת הנוער בני עקיבא של ילידי תשמ"ב (1982), "שבט" (מחזור) בתנועת הנוער אריאל של ילידי תשס"ג (2003), והפרויקט ההתנדבותי "לאורו נלך". הוא ואשתו נבחרו כדמויות המופת של החינוך הממלכתי דתי לשנת תשע"ט.

משפחתו

לרב נריה ולאשתו רחל שמונה ילדים. בהם:

מתלמידיו

מספריו

  • אורות התפילה – פרקים בהגותו של הראי"ה קוק על התפילה
  • משנת הרב – עשרה פרקים על יסודות הגותו של הראי"ה קוק
  • מועדי הראי"ה – החגים בחייו ובהגותו של הראי"ה קוק
  • שיחות הראי"ה – שלושים ותשע שנותיו הראשונות של הראי"ה קוק
  • טל הראי"ה – השלמות לספר "שיחות הראי"ה"
  • חיי הראי"ה – תקופת יפו בחיי הראי"ה קוק
  • בשדה הראי"ה – עניינים שונים בחייו ובהגותו של הראי"ה קוק
  • לקוטי הראי"ה (שלושה כרכים) – עניינים שונים בחייו ובהגותו של הראי"ה קוק
  • ענבי פתחיה – עיונים בהלכה
  • צניף מלוכה – על ארץ ישראל, מדינת ישראל ועוד
  • נר למאור – על פרשיות התורה
  • נר למאור – על הגדה של פסח
  • בני הישיבות וגיוסם – חוברת על גיוס בחורי ישיבות
  • מלחמות השבת – על דיני מלחמה בשבת
  • מורשת ארץ
  • על משכנות הרועים
  • אפיק בנגב – ישראל במדינתו
  • מאורות נריהסדרת ספרים על מועדי ישראל
    • מאורות נריה – אלול ותשרי;
    • מאורות נריה – חנוכה ופורים;
    • מאורות נריה – ישראל במדינתו: על מדינת ישראל, חבלי לידתה, הקמתה והתמודדויותיה
  • מן הפנקס הפתוח – אימרות, הגיונות והדרכות, הוצאת ידיעות ספרים, בעריכת צילה בר־אלי, 2008
  • החינוך בגיל הנעורים – פרקי חינוך ליקוטי אמרים וסיפורים מדרכו החינוכית של הרב משה צבי נריה
  • הציונות הדתית במבוכת הנאמנות לתורה ולמדינה
  • ארץ מורשה
  • מסתר המגירה – אסופת מכתבים משה צבי נריה ורחל גיטלסון
  • בנתיב ההדרכה

לקריאה נוספת

  • במשוך היובל: חמישים שנות תנועת בני־עקיבא בישראל תרפ"ט-תשל"ט, תנועת בני עקיבא בישראל
  • יצחק רפאל, אנציקלופדיה של הציונות דתית (כרך ו'), מוסד הרב קוק, ירושלים
  • מרדכי סער מרמורשטיין, אבי דור הכיפות הסרוגות, הרב משה צבי נריה, הגותו, פועלו ומקומו בעיצוב האתוס הציוני דתי, הדובדבן – הוצאה לאור, 2014
  • מאורות נריה
  • חבלי ימית – הרב משה צבי נריה זצ"ל בין נטיעה לעקירה
  • המחנך – לדמותו של הרב משה נריה זצ"ל
  • לאורו נלך – חוברת זיכרון והדרכה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32657760משה צבי נריה