קישינב

קישינב
Chişinău
	"שערי" העיר קישינב
	"שערי" העיר קישינב
מדינה	מולדובה
ראש העיר	דורין קירטואקה; (Dorin Chirtoacă); נ-2007
תאריך ייסוד	1436 (אזכור ראשון במסמכים)
שטח	123 קמ"ר
גובה	85 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	492,894 (2014)
‑ במטרופולין	911,400 (2004)
‑ צפיפות	5,427 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות	47°00′50″N 28°51′00″E / 47.013889°N 28.85°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.chisinau.md/
	(למפת מולדובה רגילה) טירספול בלץ טיגינה ריבניצה קאחול אונגני סורוקה אורחיי דובסרי אוקראינה רומניה קישינב

קישינב (ברומנית: Chişinău (קישינאו); ברוסית: Кишинёв (קישיניוב); באוקראינית: Кишинів (קישיניִב); ביידיש קעשענעוו או קישינעוו; בפולנית: Kiszyniów (קישיניוּב)) היא בירת רפובליקת מולדובה והעיר הגדולה במדינה. בעבר הייתה עיר בחבל בסרביה שסופח לאימפריה הרוסית ב-1812.

נכון לתחילת העשור השני של המאה ה-21, מתגוררים בקישינב גופא כ-650,000 תושבים. כ-68% מאוכלוסייה זו מזהים עצמם כמולדובנים^[1] וכ-13% רוסים. העיר שוכנת על גדות נחל ביק (Bîc).

היסטוריה

קישינב נוסדה ב-1436 כמנזר בנסיכות מולדובה אשר בתחילת המאה ה-16 האימפריה העות'מאנית השתלטה עליה. בתחילת המאה ה-19 היא הייתה עיירה קטנה עם 7,000 תושבים. ב-1812, לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812), החלק המזרחי של מולדובה נמסר לאימפריה הרוסית וקישינב הפכה לבירת מחוז בסרביה. אוכלוסיית העיר גדלה ל-92,000 איש ב-1862 ול-125,000 איש ב-1900.

בעקבות מהפכת אוקטובר, בסרביה הכריזה על אוטונומיה בשם הרפובליקה הדמוקרטית המולדובנית במסגרת האימפריה המתפוררת, ולאחר פלישת צבא רומניה לשטחה, מועצת הארץ הכריזה על הצטרפות לממלכת רומניה. רומניה השקיעה רבות בתוכניות רחבות היקף לשיפור התשתיות בערים המרכזיות בבסרביה ובצפון בוקובינה, רשת מסילות הברזל ומלחמה בבערות^[^{דרוש מקור]}. בין 1918 ל-1940 מרכז העיר עבר עבודות שחזור נרחבות.

לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ביוני 1940 הגישה ברית המועצות אולטימטום לרומניה ובו תבעה יציאת צבאה וממשלתה משטחי סרביה וצפון בוקובינה. רומניה, שמצאה עצמה ללא בני ברית בעימות זה, נאלצה לציית ובו זמנית נכנסו לשטח הצבא האדום והממשל הסובייטי.

העיר ניזוקה ברעידת אדמה ב-10 בנובמבר 1940, נפגעו 2,795 מבנים ומתוכם 172 נהרסו לחלוטין, 78 אנשים נהרגו^[2]. עוד בטרם חלפה שנה של עבודת שיקום מנזקי רעידת האדמה תקפו הגרמנים והרומנים את מולדובה הסובייטית. הנאצים הפציצו את העיר מיוני 1941 וב-17 בחודש העיר נפלה לידי הכוחות הנאצים.

כשהמלחמה התקרבה לסיום העיר נגררה ללחימה קשה נוספת כשהכוחות הרומנים והגרמנים נסוגו. קישינב עברה לשליטת הצבא האדום ב-24 באוגוסט 1944 כחלק ממבצע יאשי-קישינב. בנקודה הזו העיר איבדה בערך 70% מהבניינים שלה במהלך ההפצצות ורעידת האדמה של 1940. לאחר המלחמה בסרביה סופחה סופית לברית המועצות. רוב החבל הפך לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובנית כשקישינב היא בירתה.

בשנים שלאחר מכן ארכיטקטים פיתחו תוכנית שיקום מקיפה לעיר. במהלך שנות ה-50 צמחה אוכלוסיית העיר במהירות ונבנו בניינים בסגנון קלסיציזם סטליניסטי. הפיתוח המשמעותי החל ב-1971 כשמועצת השרים של ברית המועצות החליטה להשקיע מיליארד רובלים מתקציב המדינה לטובת פיתוח העיר, תנופה שנמשכה עד עצמאות מולדובה ב-1991. העיר נפגעה מרעידת אדמה נוספת ב-1977.

לאחר קבלת העצמאות, העיר המשיכה להיות בירת מולדובה.

כלכלה

יורו קרדיט בנק
מרכז קניות אטריום

קישינב היא העיר המתועשת והמפותחת ביותר כלכלית במולדובה. ענפי התעשייה העיקריים בה הם ייצור של: ציוד אלקטרוני, חומרי בניין, טקסטיל, מכונות, משקאות אלכוהוליים ועוד.

מאז נפילת ברית המועצות, רמת החיים בקישינב גבוהה בהרבה מרוב האזורים הכפריים במדינה.

תחבורה

בעיר נמצא נמל התעופה הבינלאומי של קישינב, שהוא גם בסיסה של חברת התעופה הלאומית אייר מולדובה.

מערכת התחבורה הציבורית בקישינב כוללת 29 קווי אוטובוס ו-22 קווי טרוליבוס.

קישינב מחוברת במסילות רכבת לערים במזרח אירופה כדוגמת בוקרשט, קייב, מינסק ועוד.

יהודים בעיר

ערך מורחב – יהדות קישינב

עקב אנטישמיות גוברת באימפריה הרוסית ותנאים כלכליים טובים יותר, יהודים רבים בחרו להתיישב בקישינב. ב-1900 43% מתושבי קישינב היו יהודים- אחד האחוזים הגבוהים באירופה בזמן ההוא. במקום אף התקיימה ישיבה וכיהן בראשה רבי דוד צימרינג (מחבר ספר 'מצור דבש')^[3].

ב-1903 התרחשו בעיר פרעות קישינב נגד היהודים.

משנת תרס"ח (1908) כיהן כרב העיר קישינב רבי יהודה לייב צירלסון שכיהן במקביל כרבה הראשי של בסרביה, עד שנהרג בהפצצה גרמנית ביום י"א בתמוז ה'תש"א, ונקבר בבית העלמין בעיר.

במלחמת העולם השנייה, בעת כיבוש קישינב והפרעות ביהודיה (1941), נרצחו רבים מיהודי הקהילה ואחרים ברחו מהעיר. יתר יהודי העיר כונסו בגטו קישינב ובהמשך גורשו לטרנסניסטריה - מרביתם נרצחו בדרך.

ב-1941 הנאצים כבשו את העיר והחלו ברצח המוני של יהודיה. רצח היהודים נעשה בשיטת בורות הריגה ששימשה גם במקומות רבים אחרים במזרח אירופה. אמדן היהודים שנרצחו במהלך הכיבוש הנאצי עומד על כ-10,000 איש.

כיום קיימת קהילה יהודית בקישינב, הרב זלמן אבלסקי שליח חב"ד כיהן כרב הראשי של מולדובה עד לפטירתו בשנת תשע"ד, ובהנהגתו הוקמו בית כנסת, מקווה טהרה, מוסדות חינוך ומרכז גמילות חסדים לרווחת הקהילה.

בעיר שני בתי ספר יהודים של רשת אורט עולמי, אחד נקרא על שם הרמב"ם והשני על שם הרצל.