כיבוש קישינב והפרעות ביהודיה (1941)
בתקופת מלחמת העולם השנייה, החל מ-16 ביולי 1941, נכבשה העיר קישינב, במסגרת מבצע מינכן, על ידי צבא רומניה והוורמכט. תוך כדי הכיבוש ולאחר מכן נערכו פרעות ביהודי העיר, כשחיילים, בעיקר רומנים, שודדים מענים ורוצחים אלפי יהודים ומשאירים את גופותיהם פזורות ברחובות העיר. ממלכת רומניה, תחת שלטונו של יון אנטונסקו, הצטרפה כבת ברית למעצמות הציר במלחמת העולם השנייה, בתקווה להשיב לעצמה את החבלים שנלקחו ממנה על ידי ברית המועצות. עם פתיחת מבצע ברברוסה, פלש צבא רומניה, יחד עם הוורמאכט לברית המועצות. ב-16 ביולי 1941 פלשו הארמייה הרומנית הרביעית והארמייה הגרמנית ה-11 אל קישינב, בירת בסרביה. שבועות אחדים לאחר הכיבוש פעלו השלטונות לביצוע הפתרון הסופי בעיר, בדפוס הפעולה המקובל, ששלבו הראשון: איסוף היהודים, תוך כדי מעשי התעללות קשים, אל אתר סגור וגזל רכושם במקביל.
על פי הערכות שונות בעת פלישת הרומנים והגרמנים לעיר היו בה לפחות 60,000 יהודים. הכוחות הרומנים והגרמנים רצחו יהודים: גברים נשים וילדים, שדדו אותם, התעללו בהם, עינו נשים יהודיות, ואת הנותרים ריכזו בגטו מאולתר. את יהודי הגטו פינו מהעיר במשלוחים אל מחוצה לה, שחלקם היו אל הוצאות להורג מאורגנות, ובסוף התהליך נשארו בעיר 99 בני "דם יהודי", שהיו למעשה מומרים ובני מומרים.
כיבוש העיר
ב-22 ביוני 1941 הופצצה קישינב ואלפי תושבים, בחלקם יהודים, נהרגו. הצבא האדום, שנסוג מהעיר ב-13 ביולי, מיקש את הבניינים הציבוריים ואת בתי העסק הגדולים - תושבים, שניסו להתגנב למקומות אלה, כדי לגנוב, הפעילו את המוקשים, כך שבין הפצצה להפצצה היו גם פיצוצי בניינים. עם תחילת המלחמה נערכו גיוסים ורבים מבין המגויסים היו יהודים. אלפי מגויסים נלקחו לאוקראינה, שם עמדו לציידם במדים ובנשק, אך בהגיעם מעבר לדניסטר, נטשו אותם מלוויהם, בהימלטם מפני צבאות האויב. מרבית היהודים האלה ניסו לשוב לביתם או למצוא מקלט בעיירות יהודיות סמוכות, שם היו להם קרובי משפחה. כוחות צבא רומנים או גרמנים שזיהו את היהודים האלה בדרכם הרגו אותם במקום.
הגרמנים והרומנים חילקו ביניהם את כיבוש קישינב - חיילי הארמייה הרומנית הרביעית בפיקודו של גנרל ניקולאה צ'יופרקה (Nicolae Ciupercă) הגיעו לעיר ב-16 ביולי ופלשו לחלק התחתון, שם היו השכונות העניות יותר וחיילי הארמייה הגרמנית ה-11 בפיקודו של גנרל אויגן פון שוברט (Eugen Ritter von Schobert), שהגיעו למחרת לפנות בוקר, פלשו לחלק העליון של העיר, לשכונות המבוססות יותר. במשך שבועיים חדרו החיילים לבתים ולחצרות וחיפשו יהודים בכל מקום, כשהם יורים והורגים משפחות שלמות. הם גם בדקו את זהות העוברים ושבים ברחובות, ואם התגלה יהודי הוא נרצח במקום. החיילים הרומנים עסקו גם בשוד היהודים לפני שהרגו אותם, אולם לא דאגו לקבורת הגופות. ברחובות נערמו גופות רבות מאוד. והגרמנים, שהתחילו לחשוש מפריצת מגפות, נפגשו עם הרומנים והצדדים סיכמו על הפסקת ההריגות וכינוס היהודים בגטו.
תקופת רציחות ראשונה זו נמשכה כשבועיים ומספר ההרוגים בה מוערך בכעשרת אלפים[1].
הגטו
ב-24 ביולי הוציא המושל הרומני של העיר, וויקולסקו, צו (מספר 61) ובו הוראות אחדות: על הקמת גטו יהודי בעיר, ועל חובת יהודי העיר להתייצב בגטו - ההוראה הודפסה ופורסמה במקומות ציבוריים, וכן הוראה המחייבת את היהודים לשאת טלאי צהוב. באותו יום החלו הרומנים במבצע לאיתור וריכוז יהודי העיר אל אזור הגטו. החיילים הרומנים עברו מבית לבית וקראו ליהודים לצאת, תוך הבטחה שלא יפגעו בהם, והיהודים המבוהלים התחילו לצאת ממחבואיהם. היו מקומות בהם איפשרו ליהודים לקחת אתם מה שיכלו לשאת בידיהם, והיו מקומות אחרים בהם לא איפשרו להם לקחת אתם דבר, ואפילו לא להתלבש. לכן בין הנאספים היו יהודים חסרי-כל, ואף לבושים בהלבשה תחתונה בלבד. המושל הרומני של העיר, וויקולסקו, הוציא הוראה מספר 61 מיום 24 ביולי להקמת הגטו וחובת יהודי המקום להתייצב בגטו - ההוראה הודפסה ופורסמה במקומות ציבוריים. פורסמה גם הוראה המחייבת את היהודים לשאת טלאי צהוב. בחלק התחתון של העיר במגרש ריק, ששימש בעבר כשוק, לכן כונה בשם "השוק הישן" (piața veche), רוכזו המוני יהודים, כ-11,000. מתחם השוק הישן וארבעה רחובות מסביבו הוכרז כגטו. במקום לא היה מחסה מקרני שמש הקיץ ולא היו מים או שירותים כלשהם.
חיסולים ומשלוחים
האיינזצגרופה, שהתלווה לארמייה הגרמנית והשתתף בהקמת הגטו, התרכזו בחיפוש מציתים ו"מאותתים למטוסים" וכשלא מצאו אותם הוציאו להורג מספר לא ידוע של בני ערובה יהודים.
באמצע יולי הגיעו לקישינב עיתונאים רומנים מבוקרשט והתארחו ביחידת טנקים רומנית, שחנתה בשולי העיר. לכבוד האורחים נערכה סעודה עם תזמורת וכדי לבדרם הובאה קבוצה של נשים וילדים יהודים, שהצטוו לרקוד לצלילי התזמורת. לאחר שהיהודים העייפים נעו סביב עצמם כמה דקות, נלקחו אל שטח חשוך ונורו למוות.
לקריאה נוספת
- ז'אן אנצ'ל, "תולדות השואה - רומניה"
- מתתיאס קרפ, "הספר השחור" כרך ג' (ברומנית)
קישורים חיצוניים
- הספר השחור כרך ג' (באנגלית)
- קישינאו (Chisinau), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- השואה של משפחת אחת בקישינב
הערות שוליים
- ^ מתתיאס קרפ, "הספר השחור" כרך א' עמוד 32 (ברומנית)
35070976כיבוש קישינב והפרעות ביהודיה (1941)